יום שישי לפני שבועיים, עשר וחצי בבוקר, מימי מצר אורסונד השלווים שליד קופנהגן. במגדלור הממוקם על האי הקטנטן דרוגדן, דרומית לבירה הדנית, מישהו מבחין בצוללת ה"נאוטילוס" המפורסמת. צוללות אמנם אינן כלי שיט שרגילים לראות ליד נמלים של בירות סקנדינביות שקטות, אבל בדנמרק אין איש שלא מכיר את ה"נאוטילוס" וממציאה האקסצנטרי פיטר מדסן. מה גם שאת הצוללת הספציפית הזו חיפשו כוחות ההצלה הדניים והשוודיים מאז השעות הקטנות של הבוקר, אחרי שנעלמה ולא הגיעה חזרה לנמל רפסלה בקופנהגן ממנו יצאה בערב לפני.
ה"נאוטילוס" הודיעה למגדלור ברדיו שהכל בסדר, ושהיא עומדת לעגון בחזרה באחד הנמלים הקרובים מסביב המקיפים את המצר. לפתע, הצוללת החלה לשקוע. ספינה פרטית שהייתה באזור הזדרזה למקום וחילצה ניצול אחד ממנה: מדסן עצמו. אלא שעל הצוללת הזו עלו בשבע בערב שלפני שניים: מדסן והעיתונאית השוודית קים וול. פרשת היעלמותה הפכה מאז להיות פרשת רצח, עם הגילוי השבוע של חלק עליון של גוף אישה עירום, נטול ראש, זרועות ורגליים, שנסחף אל היבשה והתגלה לחופי האי אמאגר על ידי רוכב אופניים חולף. שלשום נקבע סופית: מדובר בשאריות גופתה של וול, רק בת 30.
סיפור מותה המזוויע והפרטים שמתגלים מדי יום בכותרות העיתונים הם כנראה המותחן המסעיר ביותר שיכלו לאחל לעצמן מדינות סקנדיביה - שהפכו זה מכבר למעצמות סדרות וספרי מתח בשנים האחרונות. בין רב־המכר ההיסטרי של סטיג לרסון "נערה עם קעקוע דרקון" ועד סדרת הטלוויזיה המופתית "הגשר", נראה כי לסקנדינבים יש חיבה לא מוסברת לפרשות רצח מסמרות שיער, שכוללות גם לרוב הרג נשים חסרות ישע והתעללות בגופותיהן לאחר מעשה. ב"גשר" אפילו מסופר על חקירה משותפת של משטרת דנמרק ושוודיה, בדיוק כמו במקרה שלפנינו, שמתחילה בגילוי גופה חתוכה לשניים על גשר אורסונד שחוצה את המצרים האלה ממש. מי יכול היה לדמיין שכמה קילומטרים דרומה אליו, באותם מצרים ממש, תתרחש פרשת רצח דומה להפליא שתחייב את שיתוף הפעולה של שתי המשטרות, הפעם באמת?
"זו פרשת הרצח הכי מדהימה בהיסטוריה הדנית", אומר כריסטיאן ג'נסן, עורך העיתון היומי המרכזי בדנמרק "פוליטיקן". נראה כי אפילו לסקנדינבים המאופקים לרוב קשה לשמור על פאסון מול הסיפור המוזר הזה. מאז שהחלה הדרמה מדווחים כלי התקשורת על הפרשה מדי יום ומסיבות העיתונאים עם חוקרי המשטרה המודאגים מועברות בשידורים חיים.
תחילת הפרשה ב־10 באוגוסט, אז יצאה וול להפלגה בצוללת של מדסן במסגרת כתבה שהכינה עליו. מאוחר יותר באותו לילה חברה לחיים הודיע לרשויות כי היא לא הגיעה הביתה וכי הוא אינו מצליח ליצור איתה קשר. כשמדסן חולץ לחוף בבוקר שאחרי, הוא נעצר מיד בחשד למעורבות בהיעלמות העיתונאית.
בתחילה טען מדסן כי הוא הוריד אותה בבטחה בחופי קופנהגן כמה שעות לפני טביעת הצוללת, וכי כלי השיט שהיה בבת עינו טבע בכלל בעקבות תקלה בשסתומים. במסגרת החקירה נמשתה הצוללת על ידי הצי הדני, וכעבור כמה ימים החלה לספר את סודותיה: במקום היו כתמי דם, שהתבררו כשייכים לוול.
אז כבר שינה מדסן את גרסתו וטען כי וול "מתה בתאונה" וכי הוא "קבר אותה בים" לאחר שנהרגה. איך ולמה, זאת לא פירט. לאחר שבדיקות דנ"א אישרו כי אכן מדובר בחלק מגופתה של וול, דובר משטרת קופנהגן מסר כי "נראה כי הזרועות, הרגליים והראש הוסרו בכוונה" וכי "נמצאו בגופה חלקי מתכת שהוכנסו במטרה להטביע אותה ולמנוע ממנה לצוף". הממצאים המחרידים לא גרמו למדסן לשנות את גרסתו. במסיבת עיתונאים שערכו עורכי דינו נמסר כי "מרשנו עדיין דובק בגרסתו, כי קים וול נהרגה בתאונה בצוללת". אתמול הודיעה התביעה הדנית רשמית כי מדסן מואשם ברצח.
ראיון עם ערפד
"קשה לנו כרגע מאוד, אנחנו עוד לא מוכנים לפתוח את הכל, זה עדיין טרי מדי", אומרת לנו בנימוס אירופי אינגריד וול, אמה של קים המנוחה. קולה מסגיר רק במקצת את הזעזוע שעובר על המשפחה הזאת, המתגוררת באזור מאלמו, שכל עולמה נחרב. קים הותירה מלבד אמה, גם אבא ואח צעיר ממנה, טום. היא מוסרת ש"הטרגדיה הזו לא פגעה רק בנו, אלא גם בחברים של קים ובידידיה בכל רחבי העולם. במהלך הימים בהם קים הייתה נעדרת, קיבלנו עדויות בלי סוף עד כמה הייתה אהובה ומוערכת, כבן אדם, כחברה וכעיתונאית מקצועית. קים מצאה וסיפרה סיפורים מכל רחבי העולם, סיפורים שהיו חייבים שיכתבו אותם. בכתיבה שלה היא איפשרה לנו להיחשף לאסון רעידת האדמה בהאיטי, לחדרי העינויים של אידי אמין באוגנדה ולשדות המוקשים בסרי־לנקה. היא ממש נתנה קול לחלשים, לפגיעים ולאנשים שמצאו את עצמם בשולי החברה. זה היה קול שהיה כל כך חשוב שיישמע, ועכשיו זה לא יקרה יותר לצערנו".
נראה שזהו סיום טרגי במיוחד לקריירה מבטיחה של וול, שנולדה בשנת 1987 למשפחת עיתונאים בעיירה טרלבורג שבדרום שוודיה, והצליחה בחייה הקצרים להגשים כמעט את כל החלומות של כתב צעיר. בשנה האחרונה לבדה הספיקה לבקר בסרי־לנקה, קובה, אוגנדה וארצות־הברית מתוך אמונה שסיפורים טובים נכתבים תוך ביקור בשטח ולא מישיבה במערכת. מאמציה לא נשארו על רצפת חדר העריכה: סיפוריה התפרסמו בכמה מכלי התקשורת החשובים בעולם שעבורם עבדה כפרילנסרית - מ"הניו יורק טיימס" ו"הגרדיאן" ועד ה"פוריין פוליסי" וה"בי־בי־סי".
וול עצמה הסבירה בפרופיל הטוויטר שלה מה מושך אותה. היא כתבה על "האקרים, סרסורים, וודו, ערפדים, סינים, פצצות אטום ופמיניזם". היא נסעה לצפון־קוריאה, ראיינה שאמנים בהאיטי וחקיינים של מאו דזה־דונג בבייג'ין. בשנת 2015, ביחד עם שני חברים ללימודים מאוניברסיטת קולומביה שם קיבלה תואר מאסטר בעיתונות, היא זכתה במענק מיוחד בכדי לנסוע ולדווח על פסולת רדיואקטיבית שנשארה באיי מרשל אחרי ניסויי הגרעין האמריקאיים. הצלמת קולין חוזה, אחת מחברותיה למסע, תיארה את וול כ"אמנית שצירפה זיכרונות של אנשים ביחד עם צילומים ורגעים בכדי ליצור תמונה שלמה".
סרוטי גוטיפאטי, שעבדה עם וול ב"גרדיאן", רואה בסיפור הזה גם דוגמה לסכנות שבעבודה כעיתונאית עצמאית, בעיקר כשמדובר בנשים. "כשכלי תקשורת נאבקים בתקציבים מצטמצמים והולכים, הם מסתמכים יותר ויותר על פרילנסרים שצריכים להסתכן כדי לזכות במקום. הדבר קשה יותר לעיתונאיות שנאלצות להוכיח כי הן אינן פחות נועזות מהגברים ומוכנות ללכת רחוק יותר בשביל להשיג את הסיפור".
קים לא בחלה בסיכונים. היא ראיינה דמויות צבעוניות כמו אנשים המאמינים שהם ערפדים ומהנדס שתיכנן ספינות טילים למועמר קדאפי לפני שעבר לאי טרופי. אף אחד מהם, מסתבר, לא היה מסוכן כמו המרואיין האחרון שלה - פיטר מדסן - בראיון שלעולם לא הושלם.
רוקט מן
גם חייו של פיטר מדסן בן ה־46 מעולם לא היו שגרתיים, גם לפני תחילת הפרשה הנוראית הזו. חבריו הטובים, כמו גם אויביו, עדיין בהלם ומקווים כי הכל אי־הבנה אחת גדולה - כמו בדרמה משפטית משובחת שתסתיים אולי בזיכוי מהדהד ובסוף שמח. אבל כרגע קשה לראות את זה קורה.
"אני מכירה אותו כבר 14 שנה. פשוט אי־אפשר להאמין שהוא יפגע במישהו", סיפרה דיידרה קינג, חברתו ובת זוגתו לשעבר של מדסן, לעיתון "אפטון בלאדט". קינג הייתה אמורה אף לצאת עם מדסן להפלגה יום לאחר טביעת הצוללת. "הוא התקשר אליי ביום חמישי ואמר שהכל במצב מצוין ונוכל לצאת. אני לא יודעת מה קרה, אבל ברגע ששמעתי את הסיפור לראשונה הבנתי שכנראה הייתה תאונה נוראה. הוא נקלע בטח לסיטואציה שהבהילה אותו ולא ידע מה לעשות. ברור שהוא היה צריך פשוט להפליג מיידית לחוף ולספר בדיוק מה קרה במקום לקבור אותה בים. הפלגתי בצוללת פעמים רבות ומדובר במקום צפוף ומלא מתכת. יש שם המון דברים שאפשר להיפגע מהם... פיטר בהחלט יכול לפעמים להתעצבן ולצעוק, אבל הוא לא רוצח".
תומס יורסינג, עיתונאי במגזין טכנולוגיה דני שכתב ביוגרפיה על מדסן - שהפך בשנים האחרונות למעין סלב בדנמרק - נוטה להסכים עימה. "אני מקווה שיתברר שמדובר בטעות אחת גדולה", הוא אומר. "כדי להבין את פיטר, צריך קודם כל להבין את אביו", סיפר יורסינג לעיתון השוודי "סיד סוונסקן". בספרו של יורסינג, בעל הכותרת "Rocket Madsen" - משחק מילים על השיר של אלטון ג'ון כמובן - הוא מספר איך נפרדו הוריו של מדסן בהיותו בן ארבע וכיצד לאחר הפרידה מדסן הילד נשאר לחיות עם אביו, חובב היסטוריה ומדע, שמתואר כאדם קשה. "אביו היה איש מסורתי וקפדן, אבל פיטר היה בבת עינו והוא היה מוכן לעשות הכל בשבילו. פיטר היה ילד בודד, ללא חברים, וגדל בעולם של אביו, מלא בסיפורים על מלחמת העולם השנייה והמרוץ לחלל. כבר כילד הוא החל לעשות ניסויים בדלק בכדי לבנות רקטות". האב מת כשפיטר היה בן 17, ומדסן - שלא היה אדם עשיר - בנה את חייו מאפס כיזם, מהנדס וממציא פטנטים. הוא החל לימודי הנדסה באוניברסיטה אך הפסיק לאחר שהרגיש שלמד מספיק בכדי שיוכל לבנות רקטות וצוללות בכוחות עצמו. באותו אופן הוא החל לימודי רתכות אך הפסיק לאחר שהרגיש שלמד כל מה שהיה צריך לדעת.
בראיון למגזין Science Report אמר מדסן כי "הפילוסופיה שלי היא לעבוד כמה שיותר. שבעה ימים בשבוע, 16 שעות ביום". אחיו הבכור, בני, מתאר אותו כ"אדם שאובססיבי לגבי טכנולוגיה. דברים כמו רגשות ממש לא מעניינים אותו". שני האחים לא דיברו כבר שנים. בכל תחנה בחייו התבלט פיטר בזכות העימותים, הפרפקציוניזם ומזגו החם. "קשה לו להגיע להסכמות עם אנשים אחרים. הוא רוצה לעשות הכל בדיוק כמו שהוא חושב שנכון לעשות", ממשיך יורסינג. עורך העיתון "פוליטיקן" לא היסס השבוע לכנות אותו בשם המתבקש: "מדען מטורף".
בת זוגו לשעבר קינג מסכימה כי הוא חם מזג וגם מודה שאהב לפלרטט עם נשים. היא מספרת ש"תמיד היה לו קל איתן. אין סיכוי שהוא יכפה את עצמו על מישהי. פגשתי המון נשים שהוא היה בקשר איתן ומעולם לא רמזו או אמרו שהוא עשה משהו כזה".
בשנת 2001 בנה מדסן את הצוללת הראשונה שלו, "פרייה", על שם אלה מהמיתולוגיה הנורדית, באורך של שבעה מטרים. בשנת 2008 השיק מדסן את בבת עינו, "נאוטילוס", שהוכרזה כ"צוללת הפרטית הגדולה והמתקדמת ביותר בעולם". הצוללת באורך של 17 מטרים, נבנתה באמצעות פרויקט מימון המונים נרחב ובעזרת עשרות מתנדבים שנרתמו לפרויקט.
מדסן גם נשא את עיניו לשמיים. הוא חבר לארכיטקט קריסטיאן וון בנגטסון שעבד בעבר בנאס"א, ובשש השנים שבאו לאחר מכן פיתחו השניים יחד טילים ומנועים לטילים, והקימו חברה ששמה לה למטרה להיות "היוזמה הפרטית הראשונה שתטיס אנשים לחלל". אלא שהיוזמה לכבוש את המרומים ולא רק את המעמקים עלתה על שרטון, והשניים נפרדו ב־2014. "עכשיו הם פשוט שונאים אחד את השני", אומר יורסינג. מדסן הקים בעקבות זאת פרויקט שהתחרה בשותפות הקודמת שלו עם בנגטסון במטרה להיות החברה הפרטית הראשונה שתטיס באמצעות רקטה ביתית אסטרונאוט לחלל. מרוץ שתואר בתקשורת כ"מרוץ החלל הדני", מרוץ שמעולם לא הושלם.
מטרתו של מדסן הייתה להגיע לגובה של מאה קילומטר באמצעות רקטה מאוישת. "הוא ידע שזה מסוכן בצורה בלתי רגילה", מספר יורסינג. "אבל אם הסיכון להתרסק יורד ל־30 אחוז הוא מוכן לעשות את זה". הרקטה עדיין נמצאת בשלבי בנייה, ועכשיו ספק אם היא תטוס אי פעם. היא ממוקמת בהאנגר באי רפסלה שליד קופנהגן. אותו אי שבו גם ממוקמת סדנת הצוללות ממנה יצאה ההפלגה שבסופה נעלמה קים וול.
הראיון שלה עם פיטר מדסן, שהוביל למותה, לא הפתיע את מי שהכירו אותה. "כמובן שהיא הלכה לראיין אותו. ממציא דני שבנה בעצמו צוללת במימון המונים? זה בדיוק סוג הסיפורים המיוחדים שהיא נמשכה אליהם", סיפרה נדין הופמן, מי שהובילה את המסע לאוגנדה שגם עליו כתבה וול. "היא הייתה יכולה להגיע כל כך רחוק".
