חמישי 21 בפברואר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 26.08.2017
    בין דארין טאטור לאליאס כארם
    סמדר פרי

    יש לי מעט מילים טובות, אם בכלל, לומר על השיר "תתנגדו להם", ששלח את המשוררת דארין טאטור לבית הסוהר, המשיך למעצר בית, שלל ממנה את הנגישות לעולם הגדול ולקח לה את הנייד. בעצם, אין לי מילים טובות בכלל על שיר הסתה. חולשתו בישירותו, בשטחיותו. ראיתי את טאטור אחרי המשפט מנסה לשכנע שהיא לא קוראת לאינתיפאדה חמושה. לא בטוח שזאת לא הייתה כוונת המשוררת.

     

    האמת היא שעד הסקנדל מעולם לא שמעתי את שמה. דארין טאטור היא לא מחמוד דרוויש ולא נוגעת בקצה נעליו. לכל היותר היא אזרחית ישראלית שמגויסת למאבק הפלסטיני חמושה באוצר מילים דלוח. אין לה את העושר הלשוני ואוצר הדימויים המעידים על בשלותו של המשורר, אין לה הערמומיות והעסיסיות הרומנטית של דרוויש, ובעיקר אין אצלה תחכום יצירתי־פוליטי, זה שהלהיט את הרחוב הפלסטיני בשיריו הלאומניים המורכבים של דרוויש, ועיצבן את הישראלים כי נגע בהם.

     

    המהומה שישראל הקימה סביב טאטור, שידרגה את מעמדה באחת. פתאום ארגון הסופרים הבינלאומי מחתים עצומה, מתייצבים לצידה עשרה חתני פרס ישראל, תכף יקיימו בתיאטרון יפו מופע הזדהות וישמיעו, אם משרד התרבות לא ירתיע ברגע האחרון, הצהרות מתלהמות. לעניות דעתי, טאטור לא שווה את המאמץ. אם היא עדיין במעצר בית, שחררו אותה. במדינה שמתפארת שהיא הדמוקרטיה היחידה בשכונה שלנו, יש דרכים פשוטות יותר לסגור עניין בשקט.

     

    בשיא "פרשת המשוררת", עלתה בדמיוני סיטואציה לגמרי מתקבלת על הדעת: מה היה קורה אילו מטה השידורים של ערוץ אל־ג’זירה בקטאר, היה מחליט לשלוח את אליאס כארם, הכתב החרוץ (יותר מדי) בישראל, לחפש את טאטור, שהפרסומים אודותיה משתוללים בתקשורת הערבית, ולחלץ ממנה ראיון. אין כאן שום עניין חריג. אם טאטור היא אייטם חדשותי, למה שהעיתונאי כארם – שהוא אזרח ישראלי – לא יעניק זמן מסך למשוררת העשוקה, שגם היא מחזיקה בתעודת זהות ישראלית?

     

    זה לא יקרה. בשימוע שהתקיים בלשכת העיתונות הממשלתית, שלפו לכארם התבטאות שלו מלפני שנה וחצי, כשטען שהעבודה שלו כעיתונאי תיחשב לתרומתו הלא־אלימה להתנגדות. שיגיד תודה, אומרים בצד המאשים, במצרים היו זורקים אותו לבית סוהר על המקום, בירדן הוא בכלל לא יכול לעבוד, בסעודיה, בנסיכויות המפרץ ובמרוקו אין יותר משרדים לאל־ג’זירה. איך מתמודדים עם הסגר? כשמתעורר עניין חדשותי, מזמינים מומחים לאולפן בדוחא ומעלים על טלפון לווייני את מי שמסכים לדבר מהשטח.

     

    זאת הדמוקרטיה הישראלית שנמצאת עכשיו במבחן. כשראש הממשלה נתניהו מראיין את עצמו בפייסבוק ומייצר לעצמו עיתונאי מחמד, כששרת התרבות מאיימת לשלול תקציבים, כששר תקשורת חדש מתאמץ להצטיין בעיני מי שמינה אותו, מי יבטיח שלא מתבשל מסע רדיפה אחרי עיתונאים מותחי ביקורת, כאלה שיסומנו כ"לא משלנו"?

     

    תניחו לכארם. מה נזכרתם לשלוף נגדו התבטאות מלפני יותר משנה? לא מוצא חן בעיניכם? אל תשתפו איתו פעולה ואל תידחפו למצלמות אל־ג’זירה. עשיתם שימוע? מספיק. המסר עבר. אל תצטיירו כמו מדינות אחרות בשכונה, שאוספות חומרים נגד עיתונאים וזורקות משוררים לבית סוהר. חפשו דרכים מכובדות יותר להתמודד עם ביטויים שעולים לכם על העצבים. תחשבו איך כולנו נראים בעולם, כשמשוררת מסתובבת עם אזיק על הרגל. כשמדובר בתקשורת, גם אנחנו לא מלאכים. אם דחוף לכם, תנו לו על תנאי, ותזכרו שכארם לא עבר על החוק ושולחיו לא יוותרו.

     


    פרסום ראשון: 26.08.17 , 22:58