yed300250
הכי מטוקבקות
    יעל גולדמן | צילום: יריב פיין וגיא כושי
    זמנים מודרנים  • 27.08.2017
    "בלי לעוף על עצמי, אני בת זוג אש"
    גם בגיל 38 יעל גולדמן היא דוגמנית סופר־מבוקשת ועמוסת קמפיינים (עכשיו עם הגיסה והחברה הכי טובה, מיה דגן), שמרגישה בטוחה מספיק כדי לדבר בגילוי לב על הצדדים הפחות פוטוגניים של החיים, כולל הטיפול הזוגי שאליו הלכה עם בעלה, השחקן אורי פפר. מסקנות ביניים? כל זוג חייב את זה לעצמו
    גבי בר חיים | צילום: יריב פיין וגיא כושי | סטיילינג: אורית אפרתי

    סקופ: גם ליעל גולדמן יש רגעים לא פוטוגניים בחיים. "הייתי עם הילדות, ואחת מהן השתוללה, רצה לכביש", היא נזכרת. "סיטואציה מאוד קיצונית. ואני בלי בעלי, במסעדה, והכי קרובה להתחרפן שאפשר".

     

    עד כאן נשמע כמו רגע ממוצע באימהות.

     

    "זו הייתה סיטואציה מאוד קיצונית. ואני בנאדם רגוע. מאוד קשה להוציא אותי משלוותי. שם זה קרה. אז לקחתי אותה החוצה ופשוט צעקתי עליה שהיא מתנהגת לא יפה (נבוכה) וזה לא קורה לי הרבה. תגידי, צעקת פעם על הילדה שלך?"

     

    ברור. קורה.

     

    בקמפיין "גולף" | צילום: דניאל קמינסקי
    בקמפיין "גולף" | צילום: דניאל קמינסקי

     

    "זה לא קורה לי הרבה. ואז משום מקום ניגש אליי מישהו ואומר לי, 'איך את צועקת על הילדה?' אז עניתי לו, 'תעשה לי טובה, תתקדם'".

     

    בצדק.

     

    "תראי, אני מבינה שאני בנאדם מוכר ואסור לי כנראה להתנהג בצורה מסוימת. אבל רק צעקתי עליה. סליחה, אני זוכרת שצעקו עליי כילדה. גם ככה זו הייתה סיטואציה מאוד מבאסת. ואז עוד מישהו ניגש ומתערב – מה אתה ניגש אליי? ואז עוד כותבים על זה ברכילות. באיזה עולם זה קורה?!"

     

    ומה הבנת שם?

     

    "שבתחת שלי מה יגידו. סורי. שלא מעניין אותי מה הוא אומר. שאני צריכה להציב גבולות לילדה שלי. להיות מחנכת. להיות הורה. להגיד לך שהיה לי נעים שכתבו על זה? לא. זה מבאס. אבל זה נגמר יפה: ישבתי בבית קפה, ניגש אליי בחור עם עוגה ואמר לי, 'אני חייב לך התנצלות, ניגשתי אלייך מחוץ למסעדה וסליחה על מה שאמרתי, אני לא הורה, אני לא יודע איך ילד יכול להטריף'".

     

    די.

     

    "כן! יצא הכי חמוד. אמר, 'הייתי צריך לתת לך חיבוק'".

     

    באמת הפי אנד. מכל הסיפור הזה יצא לו מגע פיזי עם יעל גולדמן.

     

    "(צוחקת) באמת התחבקנו. כמעט בכיתי שם".

     

    בחיים עצמם, אגב, היא נראית נפלא. מצחיקה. רהוטה. בגיל 38, שנחשב בעולם הדוגמנות לגיל פרישה לגמלאות, גולדמן עדיין מתקתקת עבודה כמו מטורפת: פרזנטורית של סבוקלם ושל פליי קארד אל על וגם מובילה את הקמפיין של חברת גולף עם הגיסה שלה, מיה דגן. "אני ומיה זה מעבר למשפחה. כולם בטוחים שהיא הכי מצחיקה בעולם והיא באמת הכי מצחיקה בעולם. היא באמת מהממת ואנחנו באמת חברות. והיא מפרגנת והיא זורמת והיא יודעת להקליל כשנהיה מתח על הסט. פתאום יש המון אנשים ולכל אחד יש מה להגיד. היא יודעת לקחת כל אחד הצידה ולאפס אותו, להגיד, 'יאללה, בואו נעשה את זה. בואו נשים זין על כולם ובואו נעשה את זה'".

     

    זוכרת איך הכרתן?

     

    "אני זוכרת שערן (בעלה של דגן ואחיו של השחקן אורי פפר, בעלה של גולדמן – ג.ב.ח) בדיוק התגרש. והוא ואורי פגשו את מיה איזה לילה ולמחרת אורי סיפר לי ש'את לא מאמינה איזה צחוקים, ערן סיים את הערב עם מיה'".

     

    הייתן חברות לפני?

     

    "ממש לא. מכירות. שלום־שלום. היא גם לא הטיפוס שלי. אז לקח לי זמן, אבל אני מתה עליה. אם לא היינו מכירות דרך ערן, לא היינו חברות. היא לא הפרוטוטייפ של החברות שלי, הוא לא כולל בחורות רעשניות, קולניות. ומיה היא מאווווד בחוץ. לקח לי זמן לאהוב אותה. היא שיעור שלי. אני יכולה למשל להתבאס על משהו ואני אבלע רוק ואשתוק. ומיה היא מהזן של הבנות שאומרות, 'טוב, יעל, לא צילצלת אליי מהבוקר, אז מה התבאסת? מה קרה? תגידי לי עכשיו!' זה מייצר קשר סופר־בריא, כי הכל נורא על השולחן והכל נורא ברור".

     

    ומה היא למדה ממך לדעתך?

     

    "או שזה השנים או שזה אני, אבל משהו אצלה התרכך. משהו בחברות שלנו גרם לה קצת יותר להעריך את עצמה בדברים מסוימים. הבדיחה שלנו זה שאני אומרת לה, 'סליחה, אני, גם כשאני בטרנינג אני מהממת'. כלומר, לדעת שבבסיס את אחלה ולא משנה מה קורה. ואני מרגישה שמשהו מזה נדבק בה".

     

    הישרדות בחופש הגדול

     

    כאמא לעמנואל ותהילה, את החופש הגדול היא העבירה כמו הורה ממוצע בישראל – כמו עונה של "הישרדות", מינוס הפרס הגדול. "קמה בבוקר לבלגן. אין פגישות עבודה, אין צילומים, אין כלום עד שהחופש ייגמר. אין כלום ואני לא רוצה לשמוע על כלום. אבל בהמשך השנה יש משהו על הפרק בטלוויזיה, שמאוד משמח אותי".

     

    הגיע הזמן. את מאותתת בשנים האחרונות בכל ראיון שאת רוצה לחזור לטלוויזיה.

     

    "כן. אבל עשיתי דברים. אני כל הזמן עסוקה וגם כל הזמן בעלי בחו"ל. אני מלא לבד".

     

    וזה טוב לזוגיות או לא?

     

    "בגדול זה טוב. כי אתה מעריך ואתה מתגעגע ואין דילמה בבית: אני מחליטה הכל. אני הבוס. אבל תמיד כשהוא חוזר יש את היומיים האלה שלוקח לי להתרגל אליו בחזרה. פתאום את אומרת 'רגע! שנייה! היה מסודר פה עד עכשיו!' הוא מגיע, פורק את המזוודה שלו, היה בבית מלון חודש. גרביים בכל מקום. כוסות קפה בכל מקום".

     

    הוא מפתח קריירה משוגעת בחו"ל. נראה לי שאי־אפשר ששני אנשים באותו בית יהיו בקדמת הבמה. זו החלטה שלקחת במודע?

     

    "לפעמים אני הולכת לבק־סטייג'. זו שאלה מורכבת. אני מרגישה שיש לי שנה שאני עושה דברים מהממים וקמפיינים מדהימים. זוגיות זה גם קדימה ואחורה. כשבעלי מקבל סרט עם מל גיבסון, אז כן, אני הולכת אחורה ואני עושה את זה בכיף. דואגים לך. מסדרים לך דירה. מסדרים לך גנים. זו חוויה שאין שנייה לה".

     

    נכון, אבל אני מתעכבת על זה, כי במקביל את גם כל הזמן אומרת שאת רוצה לעשות טלוויזיה ולהתקדם.

     

    "יש רגעים שאני מרגישה שאני שמה את עצמי קצת בצד, אבל במשחק הגדול של החיים זה שטויות. במשחק הקטן של החיים קורה שאני הולכת לסופר ואומרת 'זה באמת מה שאני עושה עכשיו?! הולכת לסופר?' עכשיו, גם אין לך חברות שם. אין לך עם מי להיפגש. אורי בצילומים. הילדות בגן. את אומרת לעצמך, 'מה קורה איתי?' אבל את מבינה שבמשחק הגדול של החיים זה שטויות. ידעתי עם מי התחתנתי. הוא מצליח ומתקדם ועובד. אבל בלי לעוף על עצמי, אני בת זוג אש. אני זו שהאמהות של הבן זוג מדברות עליה שבועות אחרי שנפרדים. באמת. אני מאפשרת ומפרגנת והכל".

     

    את מי למשל הכרתם דרך העבודה שלו, שאת אומרת: אני לא מאמינה שאני מדברת עם האיש הזה?

     

    "לאורי יש נטייה שאין לו דבר כזה דיסטנס. אז הוא בא ואומר למל גיבסון, 'מל, יעל פה, שים לה אוזניות, תסביר לה מה קורה, תראה לה את הפלייבק'. ואנחנו יושבים ומדברים ואני אומרת לעצמי: 'אני לא באמת יושבת כרגע עם מל גיבסון'".

     

    והוא היה חמוד? לא אנטישמי כלל?

     

    "הכי לא. והוא הסביר לי על העבודה. דיברנו על הבנות. בדיוק באותו בוקר הן ראו "פוקהונטס" והוא מדבב שם מישהו. נורא צחקנו על זה. אלו רגעים שאני אומרת, 'איזה קטעים'. אבל רוב הזמן עבודה זו עבודה".

     

    אני מסתכלת על החברות שלך: גל גדות וונדר וומן, רותם סלע בכל מקום, מיה דגן סטארית. את לא באה ואומרת: מתי יגיע תורי?

     

    "אני אחלה. אני מרגישה שאני במקום ממש טוב. להשוות את עצמי לגל או לרותם זו הגזמה פרועה, כי כל אחת מהן התפוצצה בדרכה. אבל אני כל הזמן עובדת. זו תקופה מאוד טובה בשבילי".

     

    יצא לך לדבר עם גל מאז טירוף וונדרוומן?

     

    "כל הזמן. האמת היא שראיתי את הסרט ואני חושבת שאני צריכה לראות אותו עוד פעם. חצי ממנו הדמעות הציפו אותי מהתרגשות. זה מדהים מה שקורה לה. אנחנו חברות יותר מעשור. זו חברה שלי וזו העבודה שלה, שהיא עשתה בצורה הכי נהדרת. אבל היא החברה שלי, שאני מצלצלת אליה בסוף היום ואומרת לה איזה יום מעצבן היה לי ומדברת איתה על כל הפיפי של החיים. כי החיים הם כאלה".

     

    התקופה המגניבה

     

    היא ופפר סוגרים בקרוב עשור משותף. "אנחנו לא בהישרדות עכשיו. אנחנו נהנים מהילדות. הן כבר יכולות לשחק לבד. ללכת לחברים. נהיה אוויר בבית. זו תקופה מגניבה, אבל זה תלוי מאוד מתי שואלים. אני לא אמכור לך שהכל תמיד מהמם. צריך לעבוד בזה. אני מצטערת וזה נשמע מעפן, אבל צריך לעבוד בזה. לדבר על דברים שמפריעים. לצאת. ללכת לטיפול".

     

    הלכתם?

     

    "בטח. ומי שלא הולך ישן על האף. צריך בן אדם שלישי שיגיד לך מה הוא רואה ויסדר לך וייתן פרשנות שלו. אצלנו זה פעם בחצי שנה, בעיקר כשיש שינויים ויש נפילה. נגיד כשהוא חוזר מחו"ל ואני רוצה לזרוק עליו את הילדות: 'הייתי פה כל הזמן!' ו'שנייה! רק עבדתי!' כל אחד צריך אוויר: הוא רק עבד ואני צריכה אוויר מהבנות, ונהיה כזה קלאש. ויש משהו בלשבת ולדבר וזה כזה פשוט ומפשט לך את הדברים. פתאום את נזכרת למה את אוהבת אותו. אם הייתי פחות עצלנית, הייתי אומרת פעם בשבוע".

     

    הרי הכי קל ליפול למקום שאתם שני חיילים עייפים שמחליפים משמרות. לא סקסי.

     

    "לא. אבל מה שיפה זה שיוצאים מטיפול כזה ואת מפויסת והוא מתאמץ. זה כל כך מסדר את הראש. אבל אני לא בן אדם חופר וגם אורי לא. תראי אותי ממליצה על טיפול זוגי, ועוד שומעת ממך את ה'מה? אתם הלכתם לטיפול?' אז למה לא? אם משהו יכול לעזור לך, אז למה לא? אם אני יכולה להביא בייביסיטר שתעזור לי, אז למה שאני לא אלך לטיפול?"

     

    מה גילית בטיפול הזוגי?

     

    "לא נעים לי ביומיום לבוא ולהטיח בו דברים, ואיכשהו בטיפול זה נהיה לגיטימי, כי באים לדבר ואיכשהו אצל המטפלת זה גם יוצא יותר מעודן (צוחקת). לקחת עזרה זה לא דבר רע. אני מודה שאצלי זה רק ברגע שנהיה בינינו מתח או בלגן וכל אחד מאיתנו מטפס על איזה עץ – מין ריב שהוא לא ריב, אלא פנקסנות מבאסת כזו. אבל כל זוגיות נופלת לשם, למקום של 'אז אתה לוקח אותה? אז מי מחזיר? טוב, לא משנה'. אז אני אומרת לו 'יאללה'".

     

    תני דוגמה מצחיקה לפנקסנות.

     

    "נגיד לראות 'משחקי הכס' מבחינתי זה רק יחד. ולא מרמים. לפני שבועיים היה לנו ריב והוא עשה PLAY. למחרת אמרתי לו, 'שמע, אתה חצית גבול. שתדע לך שלא משנה מה קורה בינינו אתה לא עושה PLAY! מה זה?!' הוא אמר לי, 'בסדר־בסדר, לכי תראי פרק 3, הגיע כבר 4". *

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 27.08.17 , 19:33
    yed660100