yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 27.08.2017
    הלב איתם, אבל הם טועים
    בן־דרור ימיני

    הלב כואב יחד עם המשפחות. שלושה ישראלים מוחזקים ככל הנראה בידי חמאס, ועוד שתי גופות. אברה מנגיסטו נכנס לרצועה ב־2014, הישאם שעבאן א־סייד נכנס ב־2015, וג’ומעה איברהים אבו־ענימה נכנס ב־2016. שלושתם עברו לרצועה מרצונם. שלושתם לוקים בבעיות נפשיות. אורון שאול והדר גולדין ז”ל נפלו בקרב ב”צוק איתן” לפני שלוש שנים.

     

    מזה תקופה ארוכה מתנהל קמפיין למען החזרת המוחזקים והגופות. כבר היינו בסרט הזה במאבק לשחרור גלעד שליט - שהיה חייל בשירות סדיר כשנחטף על ידי חמאס. היו כבר עסקאות החלפת שבויים שכולן חרפה. היו כבר עסקאות שהגדילו את תיאבון ארגוני המחבלים. אבל חרפת עסקת שליט עלתה על כולן.

     

    היה ברור שחלק ממשוחררי העסקה, שהמומחיות היחידה שלהם הייתה טרור, יחזרו לעיסוקם הקודם. היה ברור שכמו ש־180 ישראלים נרצחו בידי משוחררי עסקאות קודמות, גם בעקבות העסקה החדשה ישלמו ישראלים בחייהם. וזה בדיוק מה שקרה. אחד ממשוחררי העסקה, מחמוד קוואסמה, יזם ופיקד על חטיפת שלושת הנערים ורציחתם. בסך הכל ידוע לפחות על שמונה ישראלים שנרצחו על ידי משוחררי העסקה.

     

    לאה גולדין, אמו של הדר הי”ד, הפכה לדוברת הבולטת של המאבק הנוכחי, והתבטאויותיה הולכות ומקצינות. אין לשפוט אדם בצערו. אבל מי שכואב, לא תמיד צודק. גולדין טענה שהם משלמים את המחיר על עסקת שליט. זה רק אומר שאולי, רק אולי, מקבלי ההחלטות הבינו שעם כל הכבוד למאבק המשפחות אין צורך בעוד כניעה שרק תעלה את מפלס הטרור. ובעיקר, צריך לומר את מה שלא ממש נעים לומר: דינם של גופות ושל מוחזקים שעברו לרצועה מרצונם אינו דומה לדינו של חייל (חי) שנחטף במהלך שירות מבצעי.

     

     

     

    בעקבות התפטרות מתאם הפעילות בנושא השבויים והמוחזקים, ליאור לוטן, אמרה גולדין בסוף השבוע: “אני כבר לא יודעת מי האויב האמיתי. הוא התפטר בגלל שטירפדו כל יוזמה שלו”. ולגבי שר הביטחון היא הוסיפה: “איזה מנדט יש לו לשלוח חיילים למלחמה אם הוא לא רוצה להחזיר אותם? מה, חיילים זה כוסות חד־פעמיות?”. אתמול, במסיבת עיתונאים, הפכה משפחת גולדין את ליברמן ל”חלש ופחדן”.

     

    ליברמן הגיב באיפוק. הוא חזר ואמר שאסור לחזור על הטעות של עסקת שליט. נתניהו וליברמן צריכים להביא בחשבון את כאב המשפחות, שהוא כאב של רוב הישראלים, אבל הם צריכים לעשות גם, ובעיקר, את החשבון הלאומי. והחשבון הלאומי אומר שאין מקום לעוד פרק במצעד האיוולת. ולא, זה לא פשוט. הרי אנו עוסקים בדיני נפשות.

     

    משפחת גולדין לא לוחצת על שחרור מחבלים. היא דורשת הקשחת היחס לרצועה ולאסירי חמאס כאמצעי לחץ על השלטון בעזה. למה להעביר דלק וחומרי גלם? מדוע לא להתנות את האספקה השוטפת בשחרור המוחזקים והגופות? ספק אם בתנאי המצוקה הקשים השוררים ברצועה, זה יזיז משהו. הרי תושבי הרצועה אף פעם לא היו בראש דאגותיהם של ראשי חמאס. הרי כבר מזמן היה יכול חמאס להחליט על שגשוג ופריחה במקום להשקיע בתעשיית מוות. אבל הבחירה שלו ידועה.

     

    האם לחץ נוסף יוביל לשינוי? ככל שהמצוקה ברצועה גדולה יותר, חמאס זוכה לתמיכה בינלאומית גדולה יותר. המוחזקים לא ישוחררו. אבל יגיעו עוד משטים של “פעילי זכויות”. מצוקה קשה יותר לא תוציא מאות אלפים לרחובות להפגין נגד המנהיג החדש של חמאס, יחיא סנוואר, ממשוחררי עסקת שליט בעצמו. להפך: זה יחזק את חמאס.

     

    ישראל צריכה לעשות כל מאמץ כדי להביא לשחרור המוחזקים והגופות. אבל “כל מאמץ” הוא לא “כל מחיר”, והבלבול בין שני המושגים כבר עלה לנו בדמים. יש צורך ברעיונות יצירתיים. אולי אפילו בלקיחת סיכונים מסוימים, אבל על דבר אחד לא צריך להיות ויכוח: כבר היינו בסרט הזה. כבר הייתה עסקת כניעה. אין לחזור על אותה חרפה. √

     


    פרסום ראשון: 27.08.17 , 23:18
    yed660100