החייםעצמם#

כאשר צייץ כריס מסינה (לא השחקן, המתכנת), לפני בדיוק עשר שנים, בחשבון הטוויטר שלו ותהה אם העולם המערבי תאב המידע כבר בשל לארגן את הררי האינפורמציה שברשותו באמצעות השימוש בסימן האלכסוני העקמומי המתקרא סולמית, ששכן עד אז אפרורי ומשועמם מעל הספרה 3 במקלדת, ומקסימום שימש הודעות קוליות של מענה אלקטרוני – הוא לא ידע שהוא בעצם מייצר אייקון.

מסינה גם לא דמיין לעצמו שהוא מסייע לאזרחי העולם הדיגיטלי, הגולשים עצמם לדעת במדרון המסלול המהיר, להציל את עצמם מהתאבדות קולוסלית, התרסקות גלובלית וטביעה אינטגרלית בים המידע הנחוץ ובעיקר הבלתי נחוץ שמציף אותנו ושאין לנו סיכוי למצוא בו את הידיים והרגליים.

אז איזה מזל שיש לנו האשטג להיאחז בו. לא כל שכן, להיתלות עליו כטובע על גבי מצוף מעוצב (דמיינו מצוף בצורת האשטג, לא סטארטאפ?), בעיקר כדי להתקדם במעלה סולם החשיפה ברשתות החברתיות, שכן אם אתה לא שם אתה לא קיים, ואם אתה לא מסייע לעוקבים שלך להגיע אליך הכי מהר, הכי קל, הכי מיידי – אתה נעלם.

שהרי הקיום הווירטואלי, ההאשטגי, הוא למעשה הקיום האמיתי שלנו, אחרי שנטשנו את החיים עצמם ועברנו ל־החייםעצמם#. וזה מה שבדיוק עושה ה־# או בעברית – תג הקבצה – שהציץ שמאלה במקלדת, הבחין באחיו הממותג והמשודרג השטרודל (@) וסינן לעצמו WTF# YOLO# – אני יכול גם. הוא מקטלג ומסתת את ים המידע שמציף אותנו ללא הרף, מוזג אותו לתבניות מסודרות של קוביות קרח, ומסייע לנו לשלוף כל פעם את המגירה הנכונה בלי שכל המבנה ייפול לנו על הראש.

המדיום הוא המסר פסק בשנת 1967 חוקר התקשורת מרשל מקלוהן, ואכן אם בוחנים את החיים שלנו מבעד לאשנבי ההאשטג, קולטים שהוא צדק. כי בעידן שבו אנחנו חיים בתוך המסכים של הטלפונים החכמים שלנו, שהופכים להרבה יותר חכמים מאיתנו, ובמציאות שבה הישראלים אוחזים בשיא ההתמכרות והוכתרו כבר אלופי העולם בגלילת הפיד, אין לנו באמת סיכוי להתמודד עם צונמי המידע שניתך על ראשינו במנות גדולות ומטביע אותנו לדעת.

השימוש העודף בטכנולוגיה מייצר מה שקוראים "בידוד אינדיבידואלי", שגורם לנו להרגיש אבודים בתוך ים המידע. מדובר בהצפה שמכבידה עלינו הן ברמת התפקוד והן ברמה הרגשית, לפי מחקרים פסיכולוגיים. לכן המצאת ה־# כגלגל הצלה לא התרחשה סתם. היא נועדה באמת ובתמים לייצר סדר בכאוס האינפורמציה ולגרום לנו לא ללכת לאיבוד ולבידוד.

כעת כל מה שנותר לנו לבקש מאלוהי הדיגיטל זה לפחות לנסות לייצר קסם האשטגי, כזה שיעתיק את ההמצאה הווירטואלית אל החיים עצמם, כדי שגם בקיום האמיתי שלנו, בשר ודם, יהיה מין מטה קסם כזה, בקצה מקלדת הקיום, שיעזור לנו לתבנת את החלקים השונים של חיינו ולייצר סדר במחי החלקת אצבע. ועד שזה יקרה, תתהאשטגו, או שתיעלמו. √