ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    בת חן סבג. "אף פעם לא הייתה לי תחושה שאני לוזרית. הייתה לי תחושה שעוד לא מבינים אותי"
    7 ימים • 30.08.2017
    בת חן לוקחת בת
    שנה אחרי הפריצה המסחררת שלה עם הסדרה "מטומטמת" ורגע לפני עליית העונה השנייה, מספרת בת חן סבג לאיתי סגל מתי היא ואורנה בנאי הפכו לזוג, איך עושים "מוב" רומנטי בטיסה, למה היא סולחת לכל מי שאמר לה "לא" לפני ההצלחה הגדולה וגם ש: ~ 1 ~ כל אחת, גם אישה חזקה, יכולה ליפול למערכת יחסים מתעללת. היא עצמה יצאה מזה. ~ 2 ~ מטרידים אותך מינית? אל תשתקי! ~ 3 ~ עם כל הפינוקים שבלהיות סלב, יותר חשוב לה לכתוב. ~ 4 ~ רק אחרי שנפטרים מכל הסחלה בפנים, יש פתאום מקום לאהבה. ~ 5 ~ כיף להתאהב באישה. ולא, היא מעולם לא הייתה בארון
    איתי סגל | צילום: גבריאל בהרליה

    בת חן סבג, זו פעם ראשונה שאת מתאהבת באישה?

     

    "אפשר להגיד, כן". 

     

    אני מניח שזו חוויה מעניינת, מפתיעה מאוד. 

     

    "ברור".

     

    בת חן סבג ואורנה בנאי. "לא ניסיתי להסתיר בשום שלב"
    בת חן סבג ואורנה בנאי. "לא ניסיתי להסתיר בשום שלב"

     

    איך מבינים דבר כזה פתאום, בגיל 33?

     

    "אין פה איזה סיפור של 'הייתי עם גברים אבל בעצם, בפנים־בפנים, רציתי להיות עם נשים ולא נתתי לזה לקרות'. היו לי מערכות יחסים נהדרות עם גברים. היו לי התאהבויות. היה הכל, והיה אדיר. ועכשיו יש עוד עולם שאני נהנית להיות בו. זה פתאום הגיע והתיישב לי בחיים בצורה מאוד טבעית וזורמת. לכן פחות מעניינות אותי הגדרות. אני מתאהבת בבן אדם. זה לא היה איזה סוד ששמרתי כל חיי והתגלה פתאום".

    כתבת: פייגי שטרן, עריכה: אמיר סולומון, צילום: אלי דסה

    כתבת: פייגי שטרן, עריכה: אמיר סולומון, צילום: אלי דסה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    לא סוד, אבל בטח גם לא דבר שמכה בך פתאום. אני מהמר שהירהרת בזה מתישהו קודם. 

     

    "זה התחיל לחלחל בהודו בשנה שעברה אחרי שהסתיימה 'מטומטמת' ונסעתי לחופש. המחשבה שלא ניסיתי אף פעם עם נשים. ואני אוהבת נשים. מאוד. באיזשהו שלב אמרתי, את, עם כל מה שאת אומרת על עצמך וכל ה'גירל פאוור', איך לא ניסית?!"

     

    סבג בילדותה בבאר־שבע. "במקום שאני גדלתי בו, כשהיו רוצים להעליב מישהו, היו קוראים לו אשכנזי"
    סבג בילדותה בבאר־שבע. "במקום שאני גדלתי בו, כשהיו רוצים להעליב מישהו, היו קוראים לו אשכנזי"

     

    איך באמת? פחדת?

     

    "לא פחדתי. זה פשוט לא הגיע אליי. זכרתי איזה משהו שהיה לי בחו"ל לפני כמה שנים, אבל זה היה משהו קטן. זה לא באמת קרה לי. אז אמרתי לעצמי שאני רוצה לנסות. וכשאתה מזמן, זה מגיע. היו לי כל מיני עניינים, ואז אורנה הגיעה".

     

    איך זה קרה?

     

    "נפגשנו בפסטיבל קולנוע ישראלי בלונדון. אבל אני יכולה להגיד שכבר כשראיתי את השם של אורנה ברשימות התפוצה במייל מהפסטיבל, זממתי. זה היה כאילו אמרתי, אני הולכת לעשות 'מוב' ונראה מה יקרה".

     

    עם פרס האקדמיה. "הייתה כאילו התבלבלות, אבל קצרה"
    עם פרס האקדמיה. "הייתה כאילו התבלבלות, אבל קצרה"

     

    הגעת עם משימה. 

     

    "הגעתי זוממת". 

     

    לעשות "מוב" על אורנה בנאי זו חתיכת שחצנות, לא? הלסבית המפורסמת בישראל. 

     

    "שחצנות בריאה", היא צוחקת. "אם כבר אז כבר, ללכת על הטופ שבטופ. אמרתי: אני אנסה, מה יכול לקרות? מקסימום לא. מה יש לי להפסיד?"

     

    עם מוקי ב"מטומטמת". "הייתי בלואו של הלואו"
    עם מוקי ב"מטומטמת". "הייתי בלואו של הלואו"

     

    מה זה "מוב"?

     

    "במטוס, 'בואי, את רוצה וויסקי?' מוב קלאסי ביותר. תשמע, זה לא שלא הכרתי אותה בכלל, התארחתי ב'גב האומה' לפני. זה לא היה 'מוב' סטייל 'אני אעשה בטעות כאילו אני מחליקה ואז היא תתפוס אותי'. זה פשוט היה לשבת ולדבר".

     

    אבל את ידעת מה את רוצה, והיא בטח חשבה שאת סתם נחמדה. 

     

    "היא מהר מאוד הבינה. לא הייתי כל כך מסתורית". 

     

    ראיינתי את אורנה לפני כמה חודשים. כשביקשתי ממנה לתאר את בת הזוג המושלמת מבחינתה, היא ענתה: "חשוב לי מאוד שהיא תהיה נשית ויפה וסקסית. שיהיה לה הומור, ושתהיה מעל גיל 53". 

     

    "טוב, לא יצא לה", היא צוחקת.

     

    חכי. יש המשך: "אני לא מוכנה להיפגש עם מישהי שהיא פחות מ־53. וגם אז זה נראה לי לא בסדר. אני מעדיפה מישהי בגילי. חשוב לי שזו תהיה מישהי שהיא כבר אמא בעצמה ושכבר יש לה בית משלה. אני לא אצא עם מישהי בת 62 שגרה בדירה שכורה".

     

    "וויי־וויי. מה לעשות? אתה מתכנן וחרא על הפרצוף שלך", היא צוחקת. "אבל בכל השאר היא פגעה, לא? אי־אפשר הכל. זה לא עובד ככה אף פעם, התוכניות. אתה יכול להחליט מה שאתה רוצה, כל עוד אתה מוכן בכל רגע נתון להגיד: טעיתי, אני חוזר בי". 

     

    פער הגילים ביניכן – כמעט 20 שנה – לא היה בשום שלב עניין להתעכב עליו? 

     

    "לרגע לא. בשום צורה. יש לנו אחלה חיבור, אחלה אנרגיה. אולי אני נשמה זקנה כאילו, אבל גיל זה דווקא דבר מאוד סקסי. ניסיון. אתה רואה את כל הבן אדם. שחקנים מגיל מסוים מרוויחים כי הם לא צריכים לעשות כלום – אתה שם עליהם קלוז־אפ, ורואים בפנים את הדרך שהבן אדם עבר ואת העומקים, וזה הרבה יותר מעניין. אבל אני מבינה למה היא אמרה שהיא לא תמצא את עצמה עם ילדה בת 26".

     

    אני חושב שלא מדובר בפער גילים, כמו בפער במקום ששתיכן נמצאות בו בחיים. 

     

    "נכון. אבל זה דווקא מאוד סקסי בעיניי שיש לה את החיים שלה ואת החברות שלה ואת האנרגיות שלה ואת המשפחה שלה. זה בן אדם יציב, בן אדם שהוא בזכות עצמו. מהבחינה הזאת דווקא היא נותנת לי כוח".

     

    באיזה אופן? 

     

    "בדרך שהיא עשתה. בדרך שהיא בנתה את עצמה. בהמון כנות, שלא הייתה פשוטה. היא מאוד מעוררת השראה בעיניי".

     

    עד כמה היא השפיעה עלייך בחשיפה עכשיו? הרומן שלכן יצא החוצה מאוד מהר.

     

    "לא ניסינו להסתיר בשום שלב. כשחזרנו מלונדון, הייתה לנו במטוס שיחה קצרצרה. אמרנו, מה עכשיו? כל עוד היינו בלונדון הסתובבנו כאילו אנחנו בלונדון. ואז זה פשוט קרה מעצמו. נחתנו ורציתי לראות אותה ויצאתי לשתות עם חברים. אמרתי לה, מה, לא תבואי? והיא באה. משם זה כבר התגלגל".

     

    פורסמו אייטמים רכילותיים מרומזים על הרומן ביניכן. התחילו משחקי ניחושים.

     

    "האייטם הראשון שיצא היה: 'אורנה בנאי בזוגיות חדשה עם שחקנית מפורסמת ובארון'. הדבר היחיד שהרגיז אותי זה שאמרו שאני בארון, שהפכו את זה למשהו שאני מסתירה, וזה לא היה נכון. הסתובבנו יחד וידענו שזה יגיע מתישהו. אמרנו: נגיב לזה בזמן אמת".

     

    נבהלת מעוצמת החשיפה? 

     

    "לא הייתי ערוכה לזה. אני חיה במוד בועתי. הייתי ביום עבודה, תוך כדי כתיבה, והתקשר אליי כתב ורצה תגובה. אמרתי, אני אסיים את היום ואחר כך אגיב. הייתי מרוכזת בעבודה. אבל כן, הפתיע אותי שזה מעניין אנשים. יש עוד דברים במדינה, קצת פרופורציות". 

     

    ראיתי שגם אמא שלך הגיבה לחשיפת הרומן. היא כתבה טוקבק תגובה לאייטם עליכן: "גאה בך ובבחירות שלך. לאורנה המדהימה, נשיקה מיוחדת ממני, שמחה בבואך אלינו למשפחה". 

     

    "אמא שלי אלופה. ההורים שלי בכלל אלופים, הם מאוד שותפים בחיים שלי והם מבסוטים בשבילי. הם גם פגשו את אורנה". 

     

    הם הופתעו מהמעבר שלך לנשים?

     

    "לא. רוב האנשים שקרובים אליי ובאמת מכירים אותי לא הופתעו. כשבאתי לאמא שלי בפעם הראשונה לפני כך וכך שנים וסיפרתי לה שהייתי אצל רופא נשים והתחלתי לקחת גלולות, הדבר הראשון שהיא אמרה לי זה: 'מה? את לא לסבית?' עכשיו אתה יכול להבין למה זה לא הפתיע אף אחד".

     

    להציל את עצמך

     

    אולי הרמז העיקרי בכלל הונח בראיון הקודם של בת חן סבג ל"ידיעות אחרונות", לרגל עליית הסדרה שלה "מטומטמת". זו הייתה הפעם הראשונה שלה בעיתון, וסבג, בדרכה המתריסנית והמתנצלת, סיכמה את הראיון איתה במילים "בטח לא תהיה לכם כותרת", מתוך מחשבה שסיפור חייה בנאלי. בפעם הבאה, הבטיחה, "אספר על הרומן שהיה לי עם חן אמסלם. היינו יחד בצבא, שתינו היינו מבולבלות וזה..."

     

    סבג כמובן התלוצצה, אבל צחוק־צחוק, שנה אחרי, רגע לפני ש"מטומטמת" חוזרת לעונה חדשה, יש לה רומן לוהט עם אישה. גם ממרחק הזמן הסיפור של סבג, ילידת באר־שבע, מעורר התפעלות ותקווה: שחקנית מתוסכלת, שמלוהקת בקביעות לתפקידי ילדה ונידונה לתפקידי משנה בתיאטרון, מחליטה לבעוט בתקרת הזכוכית שנתקעה מתחתיה. היא יושבת יום־יום, במשך שנה, וכותבת סדרה בת 50 פרקים ואלפי עלילות סמי־ביוגרפיות, שבמרכזה שחקנית ממורמרת שמגויסת למשטרה. אז עוד לא היה לה סוכן, גם לא ערוץ שמתעניין, אפילו לא קשרים בברנז'ה. רק דחף לפרוק את התסכול שהצטבר, ואולי גם לסדר לעצמה את תפקיד חלומותיה.

     

    זה לקח עוד ארבע שנים עד שהוט נכנסו לתמונה וגם שי קפון, שהפך ליוצר שותף וביים את הסדרה במיומנות ובתנופה. "מטומטמת", אחת מסדרות הטלוויזיה המצליחות על המסך בשנים האחרונות, עם קול נשי מובהק ועולם סוחף, הפכה לתופעה כמעט נדירה בביזנס: תמימות דעים בין המבקרים לקהל, פלוס ניצחון מתוק בטקס פרסי הטלוויזיה השנה: סדרה, שחקנית ותסריט. קומדיית פשע שבה מקללים בלי הפסקה, מדברים באגביות על סמים קשים ונופלים בכל בור אפשרי. העונה השנייה (בשבוע הבא, מימי ראשון עד שלישי ב־22:15 ב־HOT3 וב־HOT VOD), על סמך שני הפרקים הראשונים, מאיצה את הקצב אפילו יותר. 

     

    אפשר להבין למה סבג הייתה מעדיפה להיות כרגע על מטוס בדרך לאן שתגידו, מאשר מוטלת על הספה שלה רגע לפני פרמיירה חגיגית. "יש התרגשות, בטח", היא מגלגלת סיגריה. "יש דוּדה לעלות לטיסה להודו ולחזור עוד חודש, אבל זה לא יקרה, כי בשורה התחתונה, עם כל הבלגן, זה עדיין מרגש ואדרנלין, ואני לא אוותר על זה. אני מאוד בטוחה בעונה השנייה, למרות שהיא לא כמו הראשונה. היא הרבה יותר דארק. מה שנקרא גמרנו לשחק בקקי. כל הדמויות מגיעות למקומות אפלים בתוך הנשמה שלהן".

     

    מאיפה מגיעה כל האפלה הזאת?

     

    "תשמע, זה קיים בי. גדלתי בבאר־שבע. אולי זה המקום, אבל לא רק. אנשים זה דבר גם מקסים וגם אפל. הסתובבתי במקומות אפלים, אבל הצלחתי לשמור על עצמי. ההשראה שלי היא מהאנשים ועליבותם וטעויותיהם והטינופת האנושית. בכל אחד יש אופל. אני מניחה שבי כנראה יש יותר. אני חושבת שהסדרה באיזושהי דרך הצילה את חיי".  

     

    תסבירי.

     

    "לפני שהתחלתי לכתוב הייתי תקועה. בלי שאיפות, בלי חלומות. כמו שירי בסדרה. פתאום, כשמצאתי את הכתיבה, היה ברור שזה מה שאני צריכה לעשות. אני מרגישה שהכתיבה היא פתח ניקוז להרבה מאוד מוגלה וסחלה מהחיים שלי. הרבה דברים כמו הכוחניות והאגרסיות והאלימות, והטינופת הזאת שיש לשירי, היו בי והעברתי אותם לסדרה, ותודה לאל, נפטרתי מהם בחיי".

     

    מה היה קורה אם לא היית כותבת אותם?

     

    "אז הם היו נשארים אצלי בפנים, והייתי נהיית בן אדם תקוע, שמפנה את האפלה אל הסביבה שלו. אני מרגישה שהכתיבה הפכה אותי לאדם יותר טוב חד־משמעית. יותר שלם עם עצמו, יותר חומל".

     

    "מטומטמת" התחילה כסדרה על מישהי שמנסה לעזור לבן הזוג שלה לצאת מתסבוכת, אבל הפכה, ככל שהתקדמה, לסדרה על מסע פרטי של אישה. 

     

    "נכון. אם להגיד על מה הסדרה, רגשית היא על אישה מוכה. סיפור של אישה מוכה שמשתחררת מהגבר המכה שלה. מכה רגשית. היא יוצאת למלחמה להציל את נמרוד, בן זוגה, אבל בעצם היא מצילה את עצמה".

     

    אישה מוכה, גבר מכה. עולם אסוציאציות שדורש התעכבות. 

     

    "הייתי פעם במערכת יחסים מאוד אפלה. משם ההשראה שלי לזה. אישה מוכה זו לא רק אישה שחוטפת מכות. להתעללות יש הרבה מאוד פנים. וכשאישה חיה בפחד, במתח, בנזקקות, לא צריך להרים עליה יד. היא כבר עוברת התעללות". 

     

    איכשהו את לא נראית לי כמו מישהי שתהיה מוכנה לספוג את זה. 

     

    "ראית מה זה? אבל זה יכול לקרות לכל בחורה, לא משנה כמה היא חכמה וחזקה. זה בולשיט שזה קורה רק באוכלוסיות חלשות. יש מיליון צורות לאלימות כלפי נשים – רגשית, כלכלית, מילולית – וזה קיים בכל החתכים של האוכלוסייה. זה יכול לקרות לכל אחת. ו־וואלה, עם כל זה שהיום אתה מסתכל עליי וקשה לך להאמין, הייתי שם. הייתי בלואו של הלואו". 

     

    את יודעת להסביר, ממרחק הזמן, מה מנע ממך לצאת משם?

     

    "אני. אני באמת סיפרתי לעצמי שאני מאושרת. שטוב לי, שסבבה. אז זה קצת לא מסתדר, אבל תכף יהיה בסדר, תכף זה ישתנה, תכף משהו יקרה".

     

    "תכף" כמה שנים?

     

    "כן. זה היה סיפור שסיפרתי לעצמי. ועד שלא הייתי מוכנה להיפרד מהסיפור הזה שסיפרתי לעצמי לא יכולתי ללכת. רק ברגע שהבנתי – רגע של הבנה קריסטלית – שזה בלוף, שמה שאני מספרת לעצמי זה לא מה שקורה, יש דיסוננס איום ונורא, קמתי והלכתי. זה לא היה יכול לקרות קודם".

     

    עד כמה החוויה הזו קשורה לבחירה שלך כיום להיות עם אישה?  

     

    "זה לא קשור. זה לא מקום שכאילו 'וויי, נמאס לי מגברים, אני עוברת לנשים'. ממש לא. אני חושבת שהמקום של האינטימיות והחברות, עם דגש על החברות, היה העניין. רוב בני הזוג שהיו לי לא היו חברים שלי. שמרתי על הפרדה כזאת. יש לי את בן הזוג שלי ויש את החברים שלי, וזה לא מתערבב. מאוד כיף לי לגלות עכשיו שאורנה היא באמת החברה הכי טובה שלי. אני באמת רוצה לשתף אותה במה שעובר עליי, לא כי חייבים אלא כי באמת חשוב לי לשמוע מה היא חושבת".

     

    אולי בגלל זה לסביות נשארות חברות גם אחרי שהקשר ביניהן נגמר.

     

    "כן, וזה בשנייה יכול להתהפך", היא צוחקת. "אז תעשה לי טובה. אל תסבך אותי איתן".

     

    להיות אוף־ביט

     

    היה לסבג תנאי אחד במכירת "מטומטמת": היא בתפקיד הראשי. אחרי הכל, מי תוכל לשחק טוב יותר שחקנית מתוסכלת שמלוהקת רק לתפקידי ילדות. הפרסום, היא טוענת, מעולם לא היה מטרת־העל. "לא היה אכפת לי לעשות קריירה שלמה בלי שיזהו אותי ברחוב. הפרסום מעולם לא היה משהו שקסם לי".

     

    ועדיין זה היה התנאי שלך. 

     

    "נכון. בתיאטרון כבר הציעו לי רק תפקידים של ילדות. הבנתי שההזדמנות לא תגיע. הייתה לי תחושה שאני יכולה לעשות יותר. אמרתי, 'יא מפגרים כאילו, איך אתם לא רואים איזו שחקנית טובה יש לכם? אתם מבזבזים אותי. מפגרים! תשתמשו בי'. הבנתי שאם אני לא אציל את עצמי, אף אחד לא יציל אותי".

     

    והיא ניצלה. "מטומטמת" הפכה את סבג לסיפור הצלחה וגם חידדה כמה חסרות כאן דמויות נטולות פאסון, בעלות פריזורה מאתגרת ופה ג'ורה. מישהי שדאווין "הכל על הזין שלי" הוא עניין מהותי באישיות שלה ולא החלטה מהונדסת של סוכנים ויחצנים. מישהי שבאה עם "האמת שלה" ולא מתחרה באף ריאליטי. 

     

    שום שחצנות לא מבצבצת החוצה כשהיא מודה שלא הופתעה מהצלחת הסדרה. "אינטואיטיבית, גם לי וגם לשי קפון הייתה תחושה שאנחנו עושים משהו טוב. כן הפתיע אותי המנעד של הקהלים שהסדרה דיברה אליהם. אמרתי, 20 עד 40, הסטלנים התל־אביבים וכל אלה שאומרים שאין מה לראות בטלוויזיה, זה בשבילם. זה שניגשים אליי אנשים בכל הגילים, כולל בני 70, ועפים על הסדרה, זה מבחינתי פרייסלס".

     

    וברגע אחד הפכת מבחורה אנונימית ליקירת התעשייה. הסתחררת קצת מתשומת הלב?

     

    "כן. הייתה כאילו התבלבלות, אבל קצרה. מהר מאוד חזרתי לעבוד ולכתוב".

     

    תגדירי התבלבלות.

     

    "פתאום התחלתי להתעסק בכל מיני דברים שהם לא אני. שטויות והשקות. אולי שטויות כיפיות לפעמים, אבל עדיין שטויות. או שתיקח לדוגמה את כל עולם הרשתות החברתיות. פתאום מצאתי את עצמי בודקת אם עשו לי לייק. אמרתי, או מיי גוד, מי זאת הבחורה הזאת? קלטתי שאני משחקת את המשחק הזה. הסדרה בדיוק ירדה. הייתי אז חודש בהודו. שם יש לך שקט ושיחות עם עצמך".

     

    איזה מין שיחות? 

     

    "כאילו מה, את סלב עכשיו? העבודה שלך זה להיות סלב או שהעבודה שלך זה שאת כותבת? אם את כותבת אז תכתבי. אם המקצוע שאת רוצה זה להיות סלב, אז לכי להשקות ולפרמיירות ותספרי לייקים. אמרתי לעצמי, מותר לי להגיד שכן, בא לי עכשיו שנה מהחיים שלי ללכת להיות נוצצת, בלי לקרוע את התחת, בלי ישיבות תסריט".  

     

    מותר לך. עבדת קשה בשביל זה. 

     

    "מותר לי. אבל הגעתי למסקנה שלא באמת בא לי. בא לי להמשיך לעשות את מה שאני עושה, כי אני מאוד נהנית מזה. ובאמת, ברגע שהתיישבתי שוב לעבוד, חזר לי הסנטר. זה היה עוגן". 

     

    ואיך, בתוך הצלחה כזאת מסחררת, שומרים לא לעוף על עצמך? 

     

    "אני חושבת שהתהילה הגיעה אליי כשכבר הייתי מאוד מוכנה ובשלה, ולא הסתנוורתי מאור הזרקורים ברמה שזה סימא את עיניי וחסם את נשמתי. זה עניין של גיל, נראה לי, ואופי. אבל זה בעיקר ההבנה הזו שאתה עלול להתבלבל כי כשעושים לך כפיים אתה יכול ליהנות מזה, אבל כשלא עושים לך כפיים אתה שואל, אז למה לא עושים לי כפיים? אתה נכנס ללופים. אני רוצה שחיי יימשכו כמו שהם היו, עם כל ההכרה וזה שמזהים אותי". 

     

    שירי היא אנדרדוגית. לוזרית. מהשוליים. את כבר לא כזאת. אפשר להמשיך לכתוב אותה ממקום מצליחני?  

     

    "אתה שואל איך אני יכולה להתחבר בחזרה למקום העלוב הזה? לשוליים? בקלות".

     

    עד כדי כך השריטה עמוקה?

     

    "לא. אף פעם לא הייתה לי תחושה שאני לוזרית. הייתה לי תחושה שעוד לא מבינים אותי. בתיכון לא הרגשתי שייכת. גם בבאר־שבע הרגשתי שאני אוף־ביט. הרגשתי שאני לא בקצב עם כולם. גם בתל־אביב, וגם כשהגעתי לבית הספר למשחק ולצבא, תמיד הרגשתי שכולם על הביט ואני אוף־ביט. לקח לי זמן למצוא את קבוצת האנשים שלי. ראיתי לא מזמן טישירט שמודפסת עליה השורה: 'you were born original don't die a copy'. ובאמת מגיע רגע שאתה אומר, 'אוקיי, המקום הזה שפעם הרגיש תלוש וזנוח, היום דווקא טוב לי שם, טוב לי בשוליים, טוב לי להיות אוף־ביט'".  

     

    היא לא מביטה אחורה בזעם, גם לא במרירות. כל מי שלא האמין בה פעם, כל מי שלא נתן לה הזדמנות, כל מי שהיה בטוח שהיא רק פרצוף יפה — עם אף אחד מאלה סבג לא מתחשבנת. הצעות שחלמה לקבל במשך שנים מתדפקות עכשיו. יש בזה חוויה מתקנת, היא מהנהנת באישור, אבל זה כבר לא מעניין אותה כמו פעם. "ברור שזה עושה משהו לאגו, שמקום שמאוד רצית להגיע אליו פתאום שם לב אלייך. אבל אני התחלתי לכתוב כדי להראות איזו שחקנית אני יכולה להיות. כתבתי לעצמי תפקיד כמו שאני חושבת שמגיע לי והכנסתי לתוכו את כל הפנטזיות המופרעות שיש. תוך כדי גיליתי שהרבה יותר כיף לי לכתוב, שיש לי בזה הרבה יותר סיפוק וששום דבר לא משתווה לזה". 

     

    איחרו את הרכבת?

     

    "לא. החיים דינמיים. שאלת מאיפה האפלה? אז כנראה הייתי צריכה לעבור את 30 וקצת השנים האלה, כולל כמעט עשור אחרי בית הספר למשחק, לאכול את ההשפלות ששחקנים אוכלים, כל התסכולים של התעשייה הזאת. משם כנראה הכל היה צריך לזוז. אני מאוד מאמינה שלחיים יש תנועה, שיש סדר, שכל דבר קורה בזמן שלו ושלכל דבר יש סיבה. גם אם לא תבין אותה עכשיו, תבין אותה אחר כך.

     

    "אני חושבת שהיכולת שלי להיות מאוהבת היא בגלל שעשיתי את כל התהליך הזה של ההתפייסות עם עצמי. לפני שנה לא הייתי יכולה להכיל את זה. הייתי במקום אחר רגשית. מהרגע שיצאתי לדרך עם הסדרה, ידעתי שאני לא יכולה להיות בזוגיות עד שאני לא אסיים אותה. היה לי ברור שאני עוברת פה תהליך טיפולי. אני חושבת שלא סתם זה הגיע עכשיו".

     

    בקיצור, בת חן סבג: הגרסה המפויסת.

     

    "לגמרי. וויי, אני קולטת שיהיה לך ראיון משעמם עם כל המפויסות הזאת". 

     

    באמת קצת בעייתי. 

     

    "בסדר, זה שאני מפויסת לא אומר שאני לא יכולה להוריד לך סטירה".

     

    לשלוח ידיים

     

    שנה אחרי "מטומטמת", סבג עוד מתרגלת לעובדה שלדברים שהיא אומרת יש הד. לפני חצי שנה, בכנס "נשים בחזית" שערך אתר סלונה, סיפרה על הטרדה מינית שעברה על ידי במאי מוכר בתיאטרון. "הוא התחיל לשלוח ידיים וזה, והעמדתי אותו במקומו", סיפרה אז. "הוא התעמר והתעלל בי בגלל זה". הווידוי צוטט בכל אתר, וסבג למדה שלכל מה שתגיד מעכשיו יש כוח. "לא באמת ידעתי למה אני באה. אמרו לי, בואי תדברי על עוצמה נשית. אמרתי, יאללה".

     

    לא היית מדברת על זה אם היית יודעת שזה ייחשף כך?

     

    "ברור שכן. אני חושבת שמנשבת רוח חיובית, עם כל הגילויים, ההתלוננויות והפרשות. הם בצדק מכניסים גברים מבוגרים בתעשייה למצב של דריכות ופחד. הוטרדתי הרבה פעמים בחיי. עזוב, בוא לא נתחיל לספור. זה דבר שקורה באהלן־אהלן. לא מזמן הייתי באיזו חתונה והיה שם מישהו, שפשוט בשלום־שלום לחץ לי את היד ואת היד השנייה העביר על התחת שלי. בנעים מאוד! אני אפילו לא מכירה אותו".

     

    אמרת משהו?

     

    "בוודאי. 'סליחה, מה קורה עם היד?' את אומרת, הוא דביל, הוא חושב שזה נחמד, שזה שרמנטי. אבל זה לא! אסור לפחד להגיד. הטרדה זה דבר משתיק ומשתק. לוקח זמן להגיב. אני מבינה איך לשחקנית צעירה זה יכול להיראות בלתי אפשרי. הבמאי הגדול תפס לי את התחת, מה אני אעשה? ללכת עכשיו למנהל התיאטרון. אם לא בשבילי, אז בשביל אחיותיי הנשים". 

     

    את עשית את זה?

     

    "ללכת ולהגיד? לא. אני די בטוחה שהבמאי שהטריד אותי מינית היום כבר לא מתעסק עם אף אחת. הוא בן אדם זקן וחולה ולא עובד ועלוב, לפתוח את זה עכשיו זה להתעלל בגווייה. אבל אין לי ספק שבכל פעם שאני פותחת את הפה, רועדות לו הביצים". 

     

    לברוח מפוליטיקה

     

    הלוחמנות של סבג מתרככת מעט כשמנסים לרתום אותה לדיון על הנושא העדתי. "זה לא תופס אותי בלב בשום צורה. מעולם לא הרגשתי לא בנוח עם המזרחיות שלי. כולם גזענים. זה רק החשש מההוא האחר. מההוא שלא כמוני".

     

    את גזענית?

     

    "בטח. גם אני".

     

    איפה זה בא לידי ביטוי? 

     

    "כל הסדרה גזענית. מקללת תימנים, מעליבה גרוזינים. אני חושבת שהדרך להתמודד עם גזענות היא בהומור. תמיד מלחיצים אותי אלה שמכריזים: 'אני לא גזען'. הם אלה שמפחידים אותי. נגיד, במקום שאני גדלתי בו, כשהיו רוצים להעליב מישהו, היו קוראים לו אשכנזי".

     

    את גם וגם. אבא ממרוקו, אמא מרומניה.

     

    "אני יכולה לזגזג. זה נוח. מבחינתי, כל הסצנות של האשכנזים המתנשאים הן דברים שראיתי בסרטי בורקס. לא חוויתי את זה. אני לא מבינה איך אפשר לא לראות שכל הדיון הזה מטומטם לגמרי".

     

    לא די מטומטם כדי לא לגזור הון פוליטי. 

     

    "כן. עזוב, אני לא מבינה בפוליטיקה ברמה מחפירה. לא מעודכנת בפוליטיקה ולא בחדשות. זה קשה לי, אני מעדיפה לא להתעסק בזה".

     

    האדישים, אלה הכי מסוכנים. 

     

    "אכפת לי מהמדינה, בטח שאכפת לי. אבל אין בכוחי לעשות דבר. זה שאני אדע כמה היא מחורבנת וכמה הכל קשה, זה לא יעזור. אני לא אפתור שום דבר במדינה הזאת. אני מאמינה שאני משפיעה דרך הבמה והפלטפורמה שניתנה לי". 

     

    אורנה היא פרסונה פוליטית מאוד. היא מרבה להתבטא בנושאים פוליטיים וגם שילמה על כך מחיר. היא לא מרביצה בך אקטואליה? 

     

    "לא. היא מכבדת את עולמי ואני מכבדת את עולמה. היא מסבירה לי לפעמים דברים, אבל אני מאבדת ריכוז מאוד מהר". 

     

    ראית למשל את הטוקבקים שליוו את הידיעה על הרומן ביניכן?

     

    "לא קוראת טוקבקים, אבל באיזשהו שלב שאלו אותי מה אני אומרת, אז הלכתי לקרוא, וזה באמת חרא על הפרצוף שלנו. יש שם דברים שאתה אומר, זה 'evil'. אבל מי האנשים שיושבים וכותבים טוקבקים באמצע היום? ואיך הם משמעותיים או רלוונטיים לחיים שלי?"

     

    חלקם, אולי אפילו חלק גדול מהם, צופים ב"מטומטמת" ואוהבים את זה.

     

    "אם מישהו מהאנשים שכתבו את הדברים המגעילים שם צופה ב'מטומטמת', אז אני מבקשת ממנו לא לצפות בסדרה יותר. אני רוצה להאמין שאף אחד מאלה שכתבו את הדברים המכוערים הוא לא הקהל שלי. אבל אולי אני תמימה. אולי אני מטומטמת". 

     

    תני לי לנחש. "מטומטמת" הפכה להיות הדרך השכיחה שבה אנשים פונים אלייך. 

     

    "כן, זה כואב", היא צוחקת. "לא סתם קוראים לסדרה 'מטומטמת'. זה היה הפחד הכי גדול שלי, שיחשבו שאני מטומטמת, שיחשבו שאני יפה וטיפשה. אבל היום זה כבר לא מפריע לי. היום אני יודעת שאני לא מטומטמת". •

     

     סטיילינג: אנה מירקין, ג'קט: זארה , שמלת שריג: Kuro , עגיל: עדי לב , איפור שני ינאי, ל"סולו"

     

    itaisegal@hotmail.com

     


    פרסום ראשון: 30.08.17 , 12:09