"הממשלה לא עוזרת לנו והצרכן רואה בנו גזלנים"
כך מסביר אלי זוגלובק את החלטת החברה לייבא אחרי 80 שנות ייצור מקומי • המפעל בברור חיל ייסגר והקמת מפעל השניצלים בשלומי בוטלה - לטובת יבוא מהונגריה, פולין וליטא • זוגלובק: "אם המדינה לא עוזרת - לא אשקיע כאן. שמישהו בהונגריה ישקיע וייצר בשבילי"
בתחילת השנה סגרה זוגלובק את קווי המאפה בברור חיל, והעבירה את ייצור הבורקסים, מלווחים ושאר הבצקים לקבלן חיצוני - יחד עם הבטחה להשאיר את קווי הפיצה. ועל אף זאת, בסוף השנה החברה בראשות הבעלים והמנכ"ל אלי זוגלובק תסגור גם את מפעל הפיצות באותו הקיבוץ, ו"תשחרר" את 25 עובדיו. בנוסף, ביטלה החברה את תוכנית ההקמה שלה למפעל שניצלים חדש בשלומי בהשקעה של 30 מיליון שקל.
אחרי 80 שנות תעשייה, זוגלובק תהפוך ליבואנית במקום לייצר את הפיצות והשניצלים בישראל: בקרוב מאוד תחל ביבוא פיצות מהונגריה תחת המותג הפרטי שלה. מפולין תייבא שניצלים, ובהמשך מוצרי עוף מעובדים נוספים. בנוסף, תחל בקרוב בהפצה של דגים מלוחים (סלמון מעושן והרינג) שמיובאים מליטא. ייצור הנקניקים יישאר בארץ כי מוצרים מצוננים, בניגוד לקפואים, סובלים מחיי מדף קצרים ואין כדאיות ליבאם מרחוק.
בלי סיוע מהמדינה
"אני עושה את השיחה הזאת מתוך כאב גדול", אומר זוגלובק ל"ידיעות אחרונות". "אנחנו חוגגים כעת 80 שנה למפעל שסבא וסבתא שלי הקימו בנהריה. החזון שלהם וגם שלי - דור שלישי למשפחת זוגלובק - היה לייצר בישראל, אבל לפי תנאי השוק בארץ צריך כמה שפחות לייצר כאן וכמה שיותר לייבא. מדינת ישראל, נכון לעכשיו, לא מעודדת את התעשייה".
אז מה הרקע להחלטה? זוגלובק מספר לנו על התכנון להקים מפעל שניצלים חדש בשלומי, אזור פיתוח א', שהיה מעסיק כ־100 עובדים. "הבעיה היא שאני לא יכול לקבל סיוע מהמדינה כי במסגרת חוק עדוד השקעות הון נקבע שמי שלא מייצא 25% מהיקף מכירותיו - לא זכאי לסיוע", הוא מסביר. "כמפעל מזון בישראל אני לא יכול לייצא, אני לא תחרותי בחו"ל משום שמחירי המזון יקרים יותר בישראל".
ומה קורה בהונגריה או פולין?
"עוף עולה בפולין חצי ממה שעולה בארץ. האבסורד הוא שאני מייבא פיצות ממפעל חדש בהונגריה שהקים יזם מקומי, והוא כן קיבל סיוע בסך 4 מיליון יורו מהאיחוד האירופי לרכישת ציוד. גם היזם של המפעל בפולין קיבל מהאיחוד סיוע בסך 15 מיליון יורו להקמתו. ואני, יצרן ישראלי, לא מקבל מהמדינה שלי. אז הגעתי למסקנה שאם המדינה לא עוזרת, לא אקח סיכון ואבצע בארץ השקעות עתירות הון מתוך הרווח הנמוך של זוגלובק. אני מעדיף שמישהו אחר בחו"ל יישקיע בציוד וייצר עבורי".
לדברי זוגלובק, בהונגריה שכר של פועל עומד על כ־400 יורו לחודש בלבד. הפיצה מיוצרת בעבודה ידנית כי כוח האדם זול, ולכן תהיה גם טובה יותר לדבריו. "בניגוד לפיצות שייצרנו בארץ מתחליפי גבינה, הפיצה המיובאת תהיה עם מוצרלה כשרה אמיתית, והמחיר ממש תחרותי".
נשאר בגלל הכשרות
הייצור של מוצרי "זוגלובק מן הטבע" גם יהיה כדאי יותר בחו"ל, הוא אומר. "שניצל התירס הוא מוצר מוביל בקטגוריה ובחו"ל התירס זול יותר". אז למה להמשיך לייצר כאן? בגלל כשרות הבד"ץ. "מאחר שמדובר במוצרי פרווה, השוק החרדי הוא לקוח גדול שלנו", זוגלובק מסביר.
"השקעתי עד היום מיליון יורו בכל ההליכים שנדרשתי כדי לאשר את המפעלים בהונגריה ובפולין, וחלק נכבד הוקדש לנושא הכשרות (רגילה): להטיס משגיחי כשרות, לבנות עמדות מיוחדות למשגיחים במשחטה שמספקת למפעל בשר, לרכוש ציוד מיוחד שנדרש להליך ההכשרה כמו להמלחת הבשר, לקבל אישור השירותים הווטרינריים ועוד, ולמרות זאת זה שווה לי", הוא אומר.
על זוגלובק, שבבעלות עמי ויעל האחים לבית זוגלובק ובניהולו של אלי, בנו של עמי, עברה שנה לא קלה: המלצות ארגון הבריאות הבינלאומי בנוגע לצמצום הצריכה של בשר מעובד ונקניקיות מחשש שהם גורמים לסרטן המעי הגס, פגעה קשה (רק בישראל) במכירות כל הקטגוריה שזוגלובק מובילה. בשיא המשבר נרשמו ירידות של עד 40% מהמכירות, ורק לאחרונה התאוששו לרמה של 5% עד 10% בלבד פחות מבעבר.
כל אלו השפיעו על אלי זוגלובק, בחור עדין שבילה שנים רבות בארה"ב, שם הקים מפעל לתחליפי בשר שנרכש מאוחר יותר ע"י אסם, ונראה שתנאי השוק והמתקפה הקבועה על יצרני המזון המקומיים, קצת הוציאו לו את הרוח מהמפרשים.
בקרוב יחל סימון המזון. תזכו למדבקה אדומה על סעיף הנתרן?
"זה מדהים מה שקורה פה. תראי לאורך ההיסטוריה כמה המלצות שניתנו למה בריא ומה לא, אחרי כמה שנים התהפכו. בעבר ההמלצה הייתה לאכול מעט ביצים בגלל הכולסטרול, ועכשיו ההמלצה הפוכה. מי אמר שנתרן, לאנשים בריאים, הוא מזיק? את חושבת שאם אנשים יפסיקו לאכול בשר כפי שהמליץ ארגון הבריאות העולמי אז הם יהיו רזים יותר? לא. כי הם יאכלו במקום יותר פחמימות שמזיקות יותר. ביחס לסימון הנתרן יש לנו בעיה כי הבשר מגיע אלינו כשר ועם כמויות גבוהות של נתרן שמקורן בהליך ההכשרה, בעיה שמשרד הבריאות אמור לפתור ולא בשליטתי".
אתה מתגעגע לארה"ב?
"מאוד. הייתה לי שם חברה קטנה למזון. הייתי מגיע עם רכב יוקרה ולא הייתי צריך להתבייש, להפך. העובדים היו גאים בכך כי התפיסה שם היא שאם הבוס מצליח - אז גם אנחנו העובדים חלק מההצלחה. אצלנו בישראל בדיוק ההפך - הממשלה לא עוזרת לנו וגם הצרכן רואה בנו גזלנים".
navitz@yedioth.co.il

