ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אריאל בשור
    24 שעות • 02.09.2017
    אל תתייגו אותנו
    עמיר בניון ודוד ד'אור מעלים מופע סליחות משותף לקראת יום כיפור ומדברים על החיבור המוזיקלי המפתיע ביניהם וגם על נתניהו, מירי רגב, הקיטוב בעם, העצרת של ראש הממשלה, שבה הופיע בניון, לעומת ההפגנות בפתח־תקווה, והתפקיד המכריע של הרשתות החברתיות בשיח האלים בחברה הישראלית. "לכל ח"כ יש פייסבוק וצוויצי, והם מצייצים כל היום", אומר בניון. "לי אין צוויצי ואני לא יודע מה זה טוויטר, רק מה זה טוויטו. היו לי שכנים מרוקאים כאלה"
    יואב בירנברג

    "הבת שלי ראתה אותך עכשיו בטלוויזיה בקליפ מתקופת הלהקה הצבאית, ואמרה לי שלא השתנית מאז", אומר עמיר בניון לדוד ד'אור, כשאנחנו נכנסים לסטודיו של ד'אור. "הלוואי", מחייך ד'אור.

     

    "דוד נראה כמו גבר, ואני כמו ילד", אומר בניון. "בפעם אחרונה שנשקלתי שקלתי בערך 50 ק"ג, כמו שק מלט, אני יודע בדיוק כמה שוקל שק כי פעם עבדתי בבניין. אנשים אומרים לי, 'יום כיפור זה החג שלך, אתה בין כה לא אוהב לאכול'. אתמול מצאתי כמה חולצות בקסטרו ב־29.90 שקל. ואיפה מצאתי? באגף של חולצות בית ספר".

     

    ככה אתה גם נראה.

     

    "מישהי אמרה לי אתמול ביטוי שלא שמעתי בחיים: 'אתה במראה ההירואין שיק'. אחר כך היא הסבירה שזה כאילו שאומרים עליך שאתה אנורקסי. הכוונה שיש לי לוק חולני? של אחד שעושה סמים? מה שנקרא משחק לא חוקי?", הוא שואל. "יש לי אישור של משרד הבריאות לגראס. הכל חוקי".

     

    "לא, החולצה שלך היא פשוט בגודל של היד שלי", מפרשן ד'אור.

     

    אנחנו נפגשים במקום שבו שכנה פעם הנגריה של אבא של ד'אור. דרום תל־אביב הישנה, לא הרחק משוק הפשפשים של יפו. ישן וחדש בערבובייה. עכשיו זה הסטודיו של דוד. הקירות מעוטרים בציורים שלו. צבעים עזים, מלאי תשוקה. ד'אור ובניון נערכים כאן למופע הסליחות שלהם, שיתקיים ב־27 בספטמבר באמפי שוני, מכוונים את הגרונות ואת הנשמה.

     

    בניון מגלגל סיגריה, מעביר אותה לד'אור, ושניהם שרים את "צמאה לך נפשי" בנוסח החב"די. הם מתחילים בשירה חרישית, אבל לאט־לאט הקולות שלהם מתגברים. "הפעם ראשונה ששמעתי את הפיוט הזה הייתה מהרבי מלובביטש עצמו ביוטיוב, והחסידים ענו אחריו", מספר בניון. "הרגשתי צמרמורת".

     

    "הרבי מלובביטש לא היה ספרדי מן הסתם", אומר ד'אור. "עמיר, שיהיה בריא, בחור מרוקאי, ואני טריפוליטאי, ושנינו הקשבנו לזה בהתרגשות. למה זה הביא לנו בום בלב? כי אנחנו יהודים. כי זה לא קשור לכלום, לא לימין ולא לשמאל, לא למזרח ולא למערב".

     

    "שני אנשים שרוטים"

     

    ד'אור, 52, ובניון, 42 ("אני בן שנתיים ושבעים, כי אני גם ילד וגם זקן") מכירים כבר עשר שנים. לא רק שהם כבר הספיקו להופיע יחד, הם גם למדו תורה וגמרא ביחד. "בכל פעם שאנחנו נפגשים יש בינינו ניצוץ של חיבור שנורא מרגש אותי", אומר ד'אור. "כשאני שומע את עמיר שר, ליבי מחסיר פעימה. זה לא רק היכולות שלו בשירה, אתה שומע סוג של לב, אתה שומע נשמה גדולה. יצא לנו לשיר כמה פעמים ביחד, והרגשנו שאנחנו ממש עפים".

     

    החיבור ביניכם קצת מפתיע. הקולות שלכם מאוד שונים.

     

    בניון: "יש בדוד משהו יהודי גם כשהוא שר קלאסי מול הסינים. בשנתיים האחרונות הספקתי להכיר יותר את האדם שבו, ושמחתי לראות שיש אנשים יותר שרוטים ממני".

     

    ד'אור שרוט כמוך? נו, באמת.

     

    בניון: "אצלי אדם משוגע זה אדם שאין לו כלא מנטלי של מה יגידו עליו או מה יחשבו עליו. דוד אדם של נתינה וחסד. הוא מזכיר לי את עצמי. לא מעניין אותי מה יחשבו עליי, מקסימום מה הילדים שלי יחשבו עליי, כי אני יודע את האמת".

     

    "לזכות להיות עם עמיר בשיעורי תורה זה אחד הדברים הכי מרגשים בעולם", אומר ד'אור. "הוא מאתגר רבנים גדולים ממנו. לא מקבל את הדברים כמובן מאליו, אלא שואל, מתפלסף. אפשר להסכים עם עמיר ואפשר שלא, אבל את העומקים שלו אי אפשר לקחת ממנו".

     

    באמת לא כולם מסכימים איתו.

     

    ד'אור: "לצערי, בחברה שאנחנו חיים בה, אוהבים לתייג, לנסות לשים עליך סטמפות — אתה ימין, אתה שמאל, אתה הומו, אתה סטרייט".

     

    בניון: "התיוג בעייתי בכל תחום — גם במוזיקה. הקדוש ברוך הוא נתן לכל יצור איזו בחירה, איזה מסלול, ואמר לו, 'יא חביבי, ביני לבינך, שבור את הראש. לי הוא נתן גם כן כמה חבילות יפות להתמודד איתן, ואני לא בטוח שהיית רוצה להתמודד עם כל החבילות שאני מתמודד איתן. קיטלוג זה גם פילוג".

     

    ד'אור: "לומר שהחיים הם שחור־לבן זה אחד הדברים האוויליים שיש, כי יש בהם אינספור צבעים. עמיר, לפחות ממה שאני הכרתי, נמצא בשמאל של המפה מבחינה חברתית. מבחינה פוליטית ומדינית לכל אחד יש את הדעות שלו. אחד חושב שצריך שתי מדינות לשני עמים, אחד חושב שעדיין לא הגיע הזמן לכך. הסיטואציה הרבה יותר מורכבת מהקיטלוג הזה, וזה בסדר גמור".

     

    בניון: "אתה לוקח עכשיו רבע עוף שבא מבאר־שבע, שר כמו שהוא שר, כותב כמו שהוא כותב, היה בסמים, עבר מה שעבר, יש לו נגיעה במוזיקה קלאסית ובמוזיקה הודית, וגם עבד עם ערבים — אז מי אני בעצם? אני הרבה דברים.

     

    "עבדתי עם ערבים בטיח בצעירותי, יחד עם אבא שלי. אני זוכר את אבא שלי לוקח כסף לפני הרמדאן, נכנס איתו דרך המחסום בדהריה ומחלק להם אותו כי החג מתקרב והם בעוצר. ולא תחשוד באבא שלי שהוא שמאלני, הוא רחוק מאוד מזה, אבל הוא בנאדם. יש הרבה שמאלנים שמשחקים אותה שמאלנים והם לא בני אדם".

     

    ד'אור: "מדברים על העצרת של ביבי, קח לדוגמה את ההפגנה בפתח־תקווה ואת המפגין שאמר לחרדי שהוא יוריד לו את הזקן".

     

    אבל נכון להגיד ששניכם דתיים, או לפחות מסורתיים. בזה אנחנו מסכימים?

     

    בניון: "אני יהודי בהגדרה. אמרת לי 'דתי', הרגת אותי. אני חובש כיפה, יש לי ציצית, אבל אני יהודי. אני לא מתיימר להגיד 'דתי'".

     

    "לא רוצה להיות פוליטיקאי"

     

    המופע של ד'אור ובניון יכלול פיוטים בני עדות שונות — אשכנזיים, חסידיים, מרוקאיים, לוביים, טורקיים: מ"אדון הסליחות", דרך "אל נורא עלילה" וכלה ב"אבינו מלכנו". "התו 'דו' במרוקו זה אותו תו גם באוקראינה, והנפש היהודית מרגישה את זה", אומר בניון. "היא לא נותנת למעטפת, לאחיזת העיניים, להטעות אותה".

     

    "אחת מהפריבילגיות שיש במוזיקה היא שלא צריך שיהיו בה גבולות", אומר ד'אור. "באלבומים של שנינו יכולת לשמוע אלמנטים קלאסיים מערביים עם כלי נגינה מזרחיים ושירה פייטנית של בית הכנסת. אל תצמצמו אותנו. אל תשימו עלינו גדרות. אל תגידו שאם אתה שר קלאסי אתה לא יכול לשיר רוק או מזרחי. אני גם וגם. במופע שלנו יש חיבור שאומר: בוא נאהב, כולנו ביחד, נהיה עם אחד. כל החיים שלי הקפדתי לחבר ולא להרחיק".

     

    עמיר, נכון, עשית לא מעט שיתופי פעולה, אבל הדעות הפוליטיות שהשמעת, או ההופעה בעצרת התמיכה בבנימין נתניהו, הרחיקו ממך הרבה אחרים. זה לא נקרא לחבר.

     

    "אני רק אומר את דעתי, לא מנסה לפלג", אומר בניון. "אני מתעניין מאוד במה שקורה במדינה ויש לי דעה משלי שלא חייבים להסכים איתה, אבל אני לא פוליטיקאי. רחוק מזה. אם משהו לא חשוב לי עקרונית, אני מחריש. כשזה בוער בי, אני מדבר. אין לי מושג איך הפוליטיקה עובדת ואני לא רוצה להריח את הריח הנורא שלה. אני יכול לתמוך בפוליטקאים או בראש ממשלה, אבל אני לא פוליטיקאי. באתי לתמוך בביבי, אבל אני לא מוסמך לפרשן את הנאום שלו.

     

    "אבא שלי אמר לי פעם, 'אם תרצה יום אחד ללכת לפוליטיקה, אל תשכח לעשות שטר מכר ולמכור את אלוהים'. לא שחשבתי ללכת לכיוון הזה. יש אנשים שהדרכים שלהם מאוד עקלקלות, וזה המקצוע שלהם. הדרכים שלי ישרות. אני אומר את מה שאני מרגיש וחושב. לצערי העם הזה משלם על שנאת חינם, דיבורי סרק והאשמות. די, לא מספיק בלגנים יש בכל העולם ולהקתו?!".

     

    אבל הפוליטיקאים אחראים לפילוג.

     

    "אני לא חושב שזה בא מהרחוב לכנסת. זה בא מהכנסת לרחוב. המים זולגים מהמרזב למטה, השם ירחם. בושה וחרפה מה שפוליטיקאים אומרים. לכל חבר כנסת יש פייסבוק וצוויצי, והם מצייצים כל היום. אין לי פייסבוק פרטי, רק מקצועי, ולא צוויצי או צייצי".

     

    "אתה מתכוון לטוויטר", מחייך ד'אור.

     

    "אני לא יודע מה זה טוויטר, רק מה זה טוויטו", אומר בניון. "אני מכיר משפחה מרוקאית כזאת. היו לנו שכנים בשם הזה".

     

    גם התרבות מפולגת, ולשרת התרבות יש, ללא ספק, חלק בזה.

     

    ד'אור: "היא מאוד חדשה ומאוד צעירה ולא רצתה להיות שרת תרבות, אז אפשר גם לסלוח לה. בעיניי היא מייצגת זרם מאוד מתוסכל שרוצה להגיד, 'עכשיו יש לנו סוף־סוף כוח', וזה לגיטימי. מובן שהדרך הכי נכונה היא לחבק, לא לפלג, לעשות הכל ביחד".

     

    בניון: "לי הכי כיף. פעם אני זמר מזרחי, פעם זמר ישראלי. כשהייתי רווק, גרתי בחצר משותפת, דלת מול דלת, עם יעקב גלעד, והיינו חברים קרובים. אני מבטיח לך שהוא מצא בי את אחד האנשים לספר להם את עמקי נשמתו. ולא רק הוא. גם אחד מבני הזוג שלו. הבית שלי היה פתוח בפניו והוא ידע שאני קשוב לו ומבין אותו. ההגדרות האלה מפחידות אותי. זה כמו כנופיות בכלא. אם אתה לא שייך לאיזה כנופיה, צריך להרוג אותך".

     

    ד'אור: "שכל אחד יבדוק את עצמו ויראה מה הוא יכול לשפר בעצמו".

     

    עמיר, אפשר להסכים איתך או לכעוס עליך אבל בניגוד לרוב האמנים אתה לא חושש להביע את הדעות שלך.

     

    "לא. כשמשמיצים אותי אני מתרגז רק בהתחלה. אחר כך מגיע השלב שבו זה מחמיא לי, ואחר כך אני כבר מתחיל להתמכר לזה ומחפש איפה מלכלכים עליי. אשכרה, אחרי הכעס אתה כבר נהיה מכור לזה. אם לא מלכלכים עליך, אתה חושב שמשהו כבר התקלקל בעיתון. כשמפרגנים לי, אני מופתע. מספיק שלא יגידו 'מסית', אני אגיד איזה יופי".

     

    ד'אור: "כשקוראים למישהו 'מסית' זאת אלימות לשמה. אלימות קיימת בשני הצדדים. עמיר אומר את דעותיו והן לא אנטי־חוקיות. בפילוג הזה מישהו מרוויח, וזה לא אנחנו. אנחנו המפסידים הגדולים".

     

    מי עוד אחראי לפילוג?

     

    ד'אור: "פעם לא היה אינטרנט, לא היה פייסבוק, והאנשים בתקשורת היו קצת יותר אחראים. היום כל אחד יכול להביע דעתו איפה שהוא רוצה, באופן שהוא רוצה. היום אתה שומע מכל כיוון בלגנים של יחידים סטייל דעאש, וזו הצרה. היום דורות שלמים נחשפים לתוכניות ריאליטי, שבהן מלמדים את ילדינו שדווקא מי שדורסני, מי שבהמה יותר ודורך על גוויות - הוא הזוכה. בנאדם כזה אנחנו אמורים להוקיע, והטלוויזיה הופכת אותו למיינסטרים. היום הנורמות כאן הן מתחת לרמת המוסר הבסיסי".

     

    ממי הייתם מבקשים סליחה ביום כיפור?

     

    בניון: "קודם מהקדוש ברוך הוא, אחר כך מעצמי ומכל אוהביי, ואחר כך ממי שהזקתי לו במזיד באיזושהי צורה".

     

    ד'אור: "גם אני. כל אחד שיעשה את חשבון הסליחות שלו".

     

    | צילום: אריאל בשור

     

     


    פרסום ראשון: 02.09.17 , 20:25