עבור תל־אביבים אמיתיים או סתם כאלו שהעיר זורמת בדמם, כל שעה ב־TLV היא רומנטית בדרכה. אבל אין כמו שעת השקיעה של תחילת ספטמבר, עם הבריזה העולה מהים, בשילוב קרני השמש האחרונות, הצובעות בכתום את העיר שהיא בה בעת היפיפייה והמוזנחת בעולם. וכמה מפתה לעצום עיניים ולדמיין כאילו השנה היא בכלל 1930 ואנחנו החלוצים של העיר העברית הראשונה, זו שצלמים רבים פעלו כדי להנציח רגעים היסטוריים ופכים קטנים מהיומיום של תושביה. השאפתנים שבהם פתחו צלמניות שהיו פזורות לאורכו של רחוב אלנבי, התוסס.

הבולט מכולם היה רודי ויסנשטיין, שהצלמנייה שלו, "פרי־אור", נקבעה במיקום האסטרטגי ביותר – דקות ספורות מכנסת ישראל ששכנה אז על חוף הים, ומטר מקולנוע מוגרבי שהקרין את מיטב סרטי התקופה. אין מי שלא זוכר את צילומי המפורסמים בחלון הראווה של פרי־אור. מנשיאים ועד ראשי ממשלה, הכל בשחור לבן ובגודל הוליוודי. ויסנשטיין נפטר מזמן ואת המושכות לקחה אחריו אלמנתו מרים, שגייסה למשימת ההמשך את הנכד, בן פטר. לפני שש שנים נפטרה אף היא, אבל הצילומים של בעלה המנוח עדיין רלוונטיים מתמיד, בעיקר לנוכח גל הנוסטלגיה השוטף אותנו ברשתות החברתיות. ביוזמת פטר, שהפך את הצלמנייה למוסד עכשווי מעודכן, ושני ורנר מ־talking art, המארגנת סיורי תוכן אמנותיים בארץ ובעולם, נולד סיור נוסטלגי המתרחש לעת ערב ושמו "שביל הצלמניות – מסע בהסטוריה המצולמת של תל־אביב". דרך עיניו של ויסנשטיין ובהדרכתה של מיכל מינסקי הארכיבאית הראשית של הצלמנייה, שחוקרת כבר 15 שנה את ההסטוריה של תל־אביב, אנו עדים לשינוי שעברה העיר: קזינו גלי אביב שהפך לכנסת ואחר כך למגדל האופרה, כיכר מוגרבי שהייתה פעם מרכזה הפועם של העיר הצעירה, כיכר ביאליק שבה שכנה העיריה הראשונה והפכה למרכז תרבות עירוני וכמובן הצלמנייה שנמצאת כרגע ב"גלות", עד שיסתיימו השיפוצים במבנה המקורי שלה. הסיור מכיל הרבה רגעי קסם ואני בטוחה שכל אחד יתחבר לעניין ויספר לעצמו את הסיפור שלו על העיר שלא נחה לרגע.

• הסיור הבא של "שביל הצלמניות" יתקיים בחמישי הקרוב בשעה 18:30, אורכו כשעתיים והוא כולל הרבה הליכה ברגל. מחיר: 80 שקל לאדם. רכישת כרטיסים דרך אתר

talkingart.co.il. יש גם סיורים באנגלית.

מתוך התערוכה