yed300250
הכי מטוקבקות
    דניאל מורשת
    7 ימים • 04.09.2017
    מורשת קרב
    בגיל 14, עדיין עם כיפה על הראש, כוכב הילדים דניאל מורשת סיפר להורים שלו שהוא הומו. בתגובה הוא זכה לתמיכה ללא תנאי ולקבלה מוחלטת. המאבק על זכותם של זוגות להט"בים לאמץ ילדים דחף אותו לחשוף בפוסט אישי ואמיץ את העדפתו המינית. בראיון ראשון מאז הוא מדבר עם איתי סגל על תהליך היציאה בשאלה שעבר עם משפחתו, מספר על הבחור ששבר לו את הלב, ומגלה: "אני מחפש אהבה, אני רוצה אהבה, אני מוכן לאהבה"
    איתי סגל | צילום: מאיר כהן

    ב־19 ביולי, קצת לפני הצהריים, דניאל מורשת החליט לשתף את העולם בכמה מהרהורי ליבו. זה היה אחד השבועות הסוערים בקהילה הגאה, בעקבות פרסום עמדת המדינה שלא לאפשר לזוגות חד־מיניים לאמץ ילדים בטענות חשוכות ומזלזלות (בעקבות הסערה שהתעוררה המדינה חזרה בה). במהירות יחסית אורגנה הפגנה גדולה מול קריית הממשלה בתל־אביב, וגם הראל סקעת הצטרף וקרא לנוער הגאה שלא להתגייס לצבא וללהט"בים לא לשלם מסים.

    הסולידריות למחאה הגאה הגיעה מכל עבר, ולא רק מתוך הקהילה עצמה. כל מי שיש לו מצפון, מוסר או מספיק חברים בפייסבוק מצא את דרכו לתרום למאבק התודעתי. מורשת החליט לשגר לעוקביו ברשתות החברתיות מסר ברור בנושא. "אני אוהב את המדינה שלי", כתב. "אני מתרגש מההמנון, מהדגל ומעם ישראל. אני יהודי גאה, אפילו מסורתי, שקידוש ליל שבת עם המשפחה הוא החלק הכי חשוב לו בשבוע... תרמתי שלוש שנים מחיי לצבא ההגנה לישראל בגאווה גדולה ובאהבה גדולה ואני משלם מסים... אבל בימים האחרונים משהו התערער. כשסוף־סוף נפל לי האסימון, שהמדינה שאני כל כך אוהב ושאמורה להיות הבית המגונן שלי לא חושבת שאני ראוי להקים בה משפחה. אני רק בן 23, אבל מרגיש שיותר מדי זמן עמדתי בצד ושתקתי. אז כן, את חיי אני אחלוק עם גבר. כי ככה אלוקים רצה".

     

     

    מורשת. "הבעיה הגדולה של ציבור הגייז בעולם היא שפשוט לא ברור מי צריך לשלם בדייט הראשון"
    מורשת. "הבעיה הגדולה של ציבור הגייז בעולם היא שפשוט לא ברור מי צריך לשלם בדייט הראשון"

     

    הסוד שהיה שמור אז רק למעטים בקרב משפחתו וחבריו הקרובים נחשף והפך בתוך שניות לאחד הפוסטים הוויראליים ביותר ברשת. מורשת הפך בן רגע מכוכב הילדים המצליח ביותר בישראל לפנים המזוהות ביותר של המאבק הנוכחי. פניו של דור העתיד שנלחם על זכויותיו, שלא מפחד להשמיע קול. כוכב ילדים בטוח בעצמו שלא מוכן לוותר בבוא היום על ילדים משלו רק כי ישראל 2017 היא הכל חוץ ממדינה נאורה.

    "כתבתי את מה שכתבתי כי כאב לי", הוא אומר כמעט חודשיים אחרי פרסום הפוסט. "עצם העובדה שאני הומו אף פעם לא הייתה אישיו מבחינתי. שיתפתי את ההורים שלי בזה כבר בגיל צעיר, עוד כשהייתי דתי. אבל פתאום באים ואומרים לי, אתה לא יכול להיות אבא. זה מה שעירער אותי. ראיתי איך הדיון הציבורי על הדברים שאמר סקעת הולכים למקום מעוות. שבמקום להתעסק במסר החשוב שהוא ביקש להעביר, תוקפים אותו על האמירה לא לשלם מסים ולא להתגייס. הוא ניסה לזעזע. הוא דיבר מתוך כעס, ולמרות שאני חושב שצריך לעשות הפרדה בין המאבק הלהט"בי ובין הגיוס לצה"ל הבנתי אותו. בשנה האחרונה הכרתי חבורה נהדרת של הומואים; אחד יוצא סיירת מטכ"ל, אחד יוצא הנדסה קרבית, אחד יוצא קורס טיס. חבר'ה אדירים. אם המדינה שלנו סומכת עלינו שנחזיק נשק ונגן על המדינה שאנחנו אוהבים, זה אומר שאנחנו שייכים לפה. אם אנחנו מספיק טובים בשביל לשלם מסים, לתרום למדינה ולשרת בצבא, למה שלא נוכל להתחתן פה ולמה שלא נוכל להביא ילדים פה?

    "אתה יודע, כשקיבלתי את הצ'ק הראשון שלי על התפקיד הראשון שלי ב'האי', הייתי בן 14 וביקשתי מאבא שלי שיפקיד לי אותו בחשבון בנק נפרד כי אני שומר את זה לפונדקאות. אבא שלי חייך ופתח לי תוכנית חיסכון".

     

    מדהים. הבנת בגיל 14 עם מה תצטרך להתמודד.

    "כן. כי ידעתי שזה יהיה שם. כמו שתמיד ידעתי שאהיה אבא וכמו שתמיד ידעתי שאתחתן. היה לי ברור שאני צריך לחסוך את הכסף שאני מרוויח בשביל התהליך הזה. אני בא ממשפחה גדולה, כולם מביאים ילדים לעולם ומצטרפים אלינו עוד ועוד בני דודים, אנחנו נפגשים הרבה, עושים פיקניקים ביחד וכולם מביאים את הילדים שלהם. אין שום סיבה שאני לא אביא לשם יום אחד את הילד שלי".

     

    בלי שלד בארון

    מורשת הוא מה שנהוג להגדיר "ילד פלא". הוא רק בן 23, אבל פעיל בביזנס כבר כמעט עשור. את התפקיד הראשון בסדרת הילדים "האי" קיבל קצת אחרי בר־המצווה. בהמשך השתתף בסדרות "כאן גרים בכיף", "החולמים", "מריו", "הקלמרים", "כדברא" וכמובן "גאליס", שהפכה אותו לאחד מחטיפי הילדים והנוער האהובים בישראל, לצד אליאנה תדהר, תובל שפיר ונועה קירל. החל מהשבוע הוא מככב לצד עפר שכטר ב"הכלום הגדול", סדרת מערכונים חמודה ב־Yes Kidz, ובחנוכה הקרוב, אחרי רצף פסטיגלים, הוא יככב במחזמר "אקונה מטטה".

    די בעשר שניות במחיצתו כדי להבין שהגיל הביולוגי של מורשת הוא רק המלצה. ההתנהלות הכללית שלו מלמדת על הרבה רצינות והתכוונות. הוא מפגין רהיטות, יסודיות וריכוז שלא אופייניים לכוכבי נוער. לא במקרה סיים את התיכון בציון ממוצע של 108. אכן, ילד פלא, רק בלי העניין הזה של הילד.

     

      

    מורשת ב"גאליס" (ראשון מימין)
    מורשת ב"גאליס" (ראשון מימין)

    הוא גדל ברחובות למשפחה דתית. בגיל 15, יחד עם שאר בני משפחתו, חזר בשאלה. הוא מעיד על עצמו שהוא מסורתי וטוען שהוא קרוב היום לדת יותר משהיה כנער דתי. אביו וטרינר, אמו יועצת חינוכית. הוא השני בין ארבעת אחיו: ליאת בת ה־25 (סטייליסטית ומרצה בשנקר), עמית בן ה־19 (שחקן בתיאטרון צה"ל) ושרון בת ה־13.

    בניגוד לייסורים שעוברים צעירים רבים בהתמודדות עם העדפותיהם המיניות, מורשת מתאר תהליך הרמוני, כמעט אגבי, בקרב משפחה מחבקת ותומכת. חשוב לו, הוא פותח את דבריו, שהכותרת לכתבה לא תהיה "יוצא מהארון".

     

    למה בעצם? 

    "כי התהליך שעברתי הוא שונה. יש משהו במושג הזה, 'יציאה מהארון', שהוא מאוד דרמטי, שלא באמת משיק לתהליך שעברתי בגיל ההתבגרות. בשום שלב אצלי לא הייתה דרמה. המושג 'ארון' אוטומטית נותן לך קונוטציה של שלד בארון וזה אף פעם לא היה שלד מבחינתי".

     

     

    הראל סקעת. "הוא דיבר מתוך כעס" | צילום: גבריאל בהרליה
    הראל סקעת. "הוא דיבר מתוך כעס" | צילום: גבריאל בהרליה

     

    נסגור על "יוצא מהארון הציבורי"?

    "יש משהו במילה 'שיתוף', שאני הרבה יותר מתחבר אליה, כי באמת צריך להראות שאין פה שום דבר דרמטי".

     

    זה עדיין נתפס כצעד דרמטי. אני מניח שאם זה לא היה כזה דרמטי, היית עושה את זה קודם.

    "תראה, אני בן 23. אני עדיין בחור צעיר. עדיין עובר דברים ומתבשל עם עצמי. אף פעם לא היה לי שום צורך בהצהרות. אמרתי, אני אחיה את החיים שלי ובאיזשהו שלב, כשיהיה לי בן זוג ואני ארצה להתחתן ואני ארצה להביא ילדים, אנשים יבינו, והכל יהיה בסדר.

    "ברמה האישית לא הרגשתי שאני צריך 'לספר על זה לעולם'. המשפחה והחברים שלי ידעו מאז ומתמיד. שיתפתי את ההורים שלי כשהייתי בן 14, והשמיים לא נפלו. כילד, למרות התחושות שלי, הייתי בטוח שאתחתן עם אישה. זה מה שלימדו אותי. זה החינוך שקיבלתי. בחתונות שהייתי הולך אליהן היו חתן וכלה, בסרטי דיסני ראיתי את הנסיך והנסיכה. ובתנ"ך יש את אברהם ושרה ואת יצחק ורבקה ואת..."

     

    הפגנת הקהילה הלהט"בית מול קריית הממשלה בתל־אביב. "המדינה שאני כל כך אוהב לא חושבת שאני ראוי להקים בה משפחה" | צילום: טל שחר
    הפגנת הקהילה הלהט"בית מול קריית הממשלה בתל־אביב. "המדינה שאני כל כך אוהב לא חושבת שאני ראוי להקים בה משפחה" | צילום: טל שחר
     

    דוד ויהונתן.

    "זה כבר נתון לפרשנות", הוא צוחק. "אבל הנרטיב שגדלתי עליו היה של גבר ואישה. ועדיין, כשהגעתי לגיל 14, הבנתי שזהו, שזה מי שאני, והייתי מאוד שלם עם עצמי. לא היה לי שום כעס על אלוהים".

     

    זה גיל צעיר מאוד להבין משהו כל כך משמעותי על עצמך.

    "יכול להיות. אני חושב שזה כמו אור שפשוט נדלק. זה לא משנה באיזה גיל הוא נדלק. באתי מבית מאוד אוהב ומקבל, בלי הצורך שיגידו 'אנחנו מקבלים'. בית ליברלי ופתוח. כששיתפתי את אמא ואבא שלי זו הייתה הפעם הראשונה שהם ממש נחשפו לנושא. הם ישר עשו על זה מחקר, ולמרות שהנושא הזה היה רחוק מהם, הם דיברו איתי על הכל. איך אני רואה את החתונה שלי ואיך אני רואה את הבעל שלי לעתיד ואיך ארצה להביא ילדים לעולם. דיברו איתי על הארווי מילק ועל שולמית אלוני, שבשנות ה־80 הובילה בכנסת את ביטול האיסור על משכב זכר. בדיעבד הם אמרו לי: לא ראינו ילד מבולבל, ראינו ילד שלם שהבין חלק מהאמת שלו".

     

    כילד דתי, חילחלה אליך גם תחושת אשמה?

    "זה לא היה שם. הייתי מאוד שלו. הבנתי שאני פשוט מיוחד. לא הייתה לי תחושה שאני לא בסדר. פשוט הבנתי: זה אני, נקודה. אם אלוהים ברא אותי ככה, אז ככה הוא רצה אותי. בבית הספר הממלכתי־דתי שלמדתי בו כל הזמן דיברו איתנו על קבלה ועל סובלנות. אולי לא העלו את הנושא הזה במפורש בציונות הדתית, אבל תמיד דיברו על אהבת האחר. בגלל זה הבנתי שאני מיוחד, הבנתי שאני משהו קצת אחר".

    אחת הסיבות שהחקיקה בישראל תקועה מבחינת שוויון זכויות לקהילה הלהט"בית היא אותה ציונות דתית, שראש המפלגה שמייצג אותה מנופף ביועצת הלסבית שלו כהוכחה לנאורות, אבל לא עושה יותר מדי כדי לעזור לה להיות אזרחית שוות זכויות.

    "בנושא הזה אני חולק עליהם. יש עיניים שצריכות להיפקח. דווקא הציונות הדתית בשנים האחרונות עשתה תהליך מדהים בנושא הזה. אבל זה תהליך ארוך, ואני מאמין בלב שלם שיום יבוא ובתעודת הזהות שלי יהיה כתוב: נשוי".

     

    ותוכל להתחתן בחתונה יהודית דתית?

    "הלוואי. אני מאמין שגם זה יקרה".

     

    יש סיכוי שנפתלי בנט קורא עכשיו את הכתבה ואומר לעצמו: "נחמד המורשת הזה, אבל תמים. זה לא יקרה לעולם".

    "מצחיק שאתה אומר בנט. אני מכיר אותו, את גילת אשתו ואת המשפחה המקסימה שלהם. לא יצא לי לדבר איתו על הנושא הזה, מאוד אשמח יום אחד לשבת איתו לדו־שיח מכבד. אחרי הפוסט, אשתו כתבה לי: 'אנחנו גאים בך ואוהבים אותך, מכל משפחת בנט, צעד ראוי ואמיץ'. אז אני מבין למה אתה אומר את מה שאתה אומר, אבל מצד שני, אף אחד הוא לא אויב שלי. לא בנט ולא איילת שקד ולא בצלאל סמוטריץ'. וגם הרבנים לא האויבים שלי. יש פה תהליכים ארוכים שעוד מגזרים צריכים לעבור. אנחנו צריכים לצאת להפגין. אנחנו צריכים להשמיע את הקול שלנו בשביל שדברים ישתנו פה. אם לא תהיה לנו עוד ייצוגיות בכנסת זה לא יקרה. כרגע הקול בכנסת שהכי נשמע בנושא הזה הוא אמיר אוחנה, שמגיע בכלל ממפלגת השלטון".

     

    איזה קול בדיוק נשמע?

    "תאמין לי שהוא נשמע. עצם זה שסבתא שלי, שהיא מאוד דתייה, מכירה אותו, מכירה את פועלו ויודעת מי הוא ומה הוא ויודעת עם מי הוא הביא ילדים לעולם זה חלק מהתהליך".

     

    זה לא מספיק. יש טענות שהוא סינדל הצעות חוק שקשורות בחיים שלך ושלי כאן.

    "נכון. אבל עצם זה שהוא שם זו ברכה. אפשר לחלוק על חלק מההתנהגות הפוליטית שלו, אבל הוא רק השנה נכנס לכנסת. תן לו עוד קצת זמן".

     

    אז האכזבה של הקהילה ממנו לא מוצדקת?

    "לא מוצדקת. אנחנו יכולים לחלוק עליו ולבקר אותו, אבל אנחנו לא צריכים להדיר אותו. להדיר אותו זה לשים לעצמנו רגל".

     

    נפתלי וגילת בנט | צילום: אלכס קולומויסקי
    נפתלי וגילת בנט | צילום: אלכס קולומויסקי

    להתקשר לסבתות

    ההחלטה לכתוב את הפוסט המדובר נבנתה בהדרגה. מורשת הבין היטב את משמעויותיו של מהלך כזה – את ההד שייצור, את ההשלכות שיגיעו אחריו. גם בעידן שלא אמור להתרגש ממפורסמים שיוצאים מהארון, מורשת מסמן תקדים מבורך. הוא כוכב הילדים הראשון שעושה צעד כזה בשיא תהילתו. "לאורך השבוע שלפני יצא לי ולאמא שלי לדבר על העניין. שאלתי אותה, את חושבת שיש לי כוח להשפיע? היא אמרה: כן, הרבה אוזניים יופנו אליך. באחד הבקרים התעוררתי עם כאב בטן. ישבתי במיטה ופשוט התחלתי לכתוב. שתי דקות וזה נגמר. הכל יצא החוצה מהבטן. לא שיניתי שום משפט. שלחתי את הנוסח בקבוצה המשפחתית. כולם אמרו, יאללה. אחותי הקטנה, בת 13, כתבה: 'דברים צריכים להשתנות במדינה הזאת ויש לך השפעה על הנוער'. זה הכניס אותי לבלבלה כזאת. פתאום הרגשתי שהכתפיים שלי חוטפות גיבנת קלה, אבל שאני הולך לעשות את זה".

    הפוסט של מורשת הפך לשיחת היום, אבל את השיחה המשמעותית מכולן ניהל דווקא כמה דקות לפני ששיגר את הפוסט לעולם שכולו לייקים. "אבא שלי התקשר אליי ואמר לי שאני צריך לדבר עם הסבתות שלי. הסבתות שלי הן דתיות. מעולם לא יצא לנו לדבר על זה".

    רגע לפני שאתה הולך לשתף את כל עם ישראל בהעדפותיך המיניות אתה צריך להתקשר לסבתות שלך ולספר להן?

    "כן. התקשרתי לסבתות שלי, שאני אוהב עד עמקי נשמתי. התנצלתי שאני לא בא ומדבר איתן כמו שצריך. הן לא הבינו מה פשר הדרמה. אמרתי להן, יוצא לכן מדי פעם לשאול אותי למה אין לי בת זוג. רציתי לספר לכן שהסיבה שלא תהיה לי בת זוג היא כי יהיה לי בן זוג, כי אני הומו".

     

    תן לי לנחש: דממה.

    "כן. דממת אלחוט. אחת אמרה, הרגשתי את זה ואני אוהבת אותך מאוד. זה לא משנה. אני רוצה להכיר את בן הזוג שלך. אמרתי, תודה, סבתא, אין לי בן זוג, אבל אני שמח שזו התגובה שלך. והסבתא השנייה אמרה, טוב, בסדר. שתיהן סיכמו את מה שהיה להן להגיד ב'אני אוהבת אותך'. מהרגע ששיתפתי אותן בזה הן הרגישו, 'אוקיי, אם הנכד שלנו, שאנחנו כל כך אוהבות, הוא הומו, אז זה כנראה לא דבר חריג'.

    "למחרת אחת מהסבתות התקשרה אליי ואמרה לי שהיא קראה את הכתבה ב'ידיעות אחרונות' על הפוסט ואמרה לי שהיא גאה בי: 'כתבת כל כך יפה וכל כך מחבק ומאחד, שאין מצב שאנשים לא ישנו את דעתם בנושא הזה'".

     

    הייתה חרדה לפני שהעלית את הפוסט?

    "לא. אבל מיד הוצפתי בהרבה הודעות, בעיקר מנערים דתיים. קיבלתי הודעות מחמישה בחורים שלמדו איתי בכיתה בישיבה התיכונית. חמישה חברים שעברו ועוברים את אותו תהליך. אחד מהם כבר עם בן זוג, והוא דתי. חמישה מאותה כיתה. אתה קולט?"

     

    לא מסוגלים עוד

    מורשת הוריד את הכיפה, אבל תהליך החזרה בשאלה של משפחתו ושלו עוד מרחף מעל. לא במקרה, בהקבלה כמעט מתבקשת, מציין מורשת שדווקא הפרידה מהעולם הדתי הייתה סוערת ומסובכת יותר מההבנה שלא יתחתן עם אישה. "לעזוב את הדת היה מבחינתי יותר יציאה מהארון. מגיל קטן מאוד הרגשתי שאני חי חיי שקר. שאני לא מי שאני. כשזה נפסק, הרגשתי את השחרור האמיתי. מאז ומתמיד ידעתי שהנטייה המינית שלי היא משהו בי בפנים, שאין לי שום יכולת לשנות אותו. אורח חיים דתי, לעומת זאת, הוא בחירה. הרגשתי שכופים עליי בחירה שהיא לא אני. לשמור שבת. רב אמר לי פעם ששומרים שבת מאהבה. 'ואהבת את השם אלוקיך'. אני בטוח שאלוהים לא רצה שאשמור שבת אם זה לא מכל הלב. דווקא מאז שיצאנו בשאלה אני הרבה יותר מחובר ליהודי שבי ויותר מחובר לאלוהים. מגיל צעיר הבנתי: או שיש לך את הגן הדתי הזה או שאין לך אותו. ולי לא היה אותו. כשהייתי בן עשר שיתפתי את ההורים שלי בתחושות האלה. אמרתי להם: אני לא דתי".

     

    איך הם הגיבו?

    "הם אמרו לי, כשתגיע לגיל 18 תעשה מה שאתה רוצה. עד אז אתה בבית שלנו, אתה צריך לעשות מה שאנחנו אומרים".

    מורשת הקשיב להוריו, אבל לא ידע שהם מתלבטים באותן סוגיות בדיוק. "עברנו תהליך הדרגתי משותף ולא דיברנו על זה אפילו. בזמן שהם ניסו להחזיר אותי לתלם, הם בעצמם התבשלו בתוך עצמם במחשבות שלהם. בסופו של דבר הם הבינו את זה גם על עצמם".

     

    מי היה הראשון במשפחה שהתמרד רשמית?

    "אני ואחותי הגדולה. אחותי מרדה יותר, ואני הלכתי בעקבותיה. בלילות שבת שמתי מתחת לשמיכה כריות, ברחתי מהחלון והלכתי לקולנוע לבד או לפגוש חברים חילונים מגבעת הנוער".

     

    מתי הבנת שכולכם מתייסרים באותן שאלות?

    "כל ליל שבת היינו אוכלים אצל דודה שלי בקצה השני של רחובות. היינו צועדים חזרה ברגל כמעט ארבעה קילומטרים. ילדים, כולל תינוקת בעגלה, וזה היה נורא ארוך. היינו גמורים אבל עשינו את זה. באחת הפעמים, כשהייתי בן 14, צעדנו יחד חזרה ברגל. הסתכלנו אחד לשני בעיניים וראינו את העייפות האינסופית, שאנחנו לא מסוגלים עוד".

     

    להעמיד פנים?

    "לא יכולים ללכת יותר, אבל גם להעמיד פנים. בגלל שאבא שלי וטרינר כונן, הוא תמיד היה עם הפלאפון שלו פתוח. גם כשהוא היה דתי, מבחינתו פיקוח נפש בעלי חיים תמיד דחה שבת. הסתכלנו אחד על השני ופשוט נכנסנו לאיזו סמטה. אבא שלי התקשר למונית, ביקש שיהיו וילונות, וכשהיא הגיעה נכנסנו מהר פנימה והורדנו את הראשים. ביקשנו שהנהג יעצור לנו שני רחובות מהבית, ברחוב צדדי. נכנסנו הביתה וצחקנו כולם ביחד. מבחינתנו זה היה 'מעבדות לחירות' שלנו, כמשפחה. כמה שבועות אחרי זה כבר נסענו לים בשבת. היום אנחנו מסורתיים".

     

    מורשת ב"האי"
    מורשת ב"האי"

     

    מה נשאר לך מהימים שהיית דתי?

    "המון. עצם זה שנולדתי לסביבה שנולדתי בה גרם לי לאהוב את עצמי ולהיות שלם עם עצמי. אחד הדברים הנהדרים בחינוך הדתי הוא שמגיל קטן הכל ברור לך. מאיפה ולאן אתה הולך. גם אם בחרתי בדרך אחרת, התכלית עדיין נשארה. אני לא נתקל בתסבוכות שהדור שלי נתקל בהן".

     

    למדת במערכת החינוך הדתית ולמדת במערכת החינוך החילונית. יש הדתה בישראל?

    "לא. חד־משמעית אין שום הדתה. זאת מדינת העם היהודי. למה שבני נוער בתיכון לא ייחשפו לנושאים יהודיים? יש המון דברים טובים ביהדות. בטקס יום ירושלים בגן חובה בניתי הדמיה של בית המקדש לצלילי 'אם אשכחך ירושלים'. אז מה? בית המקדש הוא סמל יפהפה של היהדות. אבל גם לימדו אותנו שלא אנחנו נבנה אותו בימים האלה, אלא המשיח, וכרגע המשיח לא בא וגם לא מצלצל. אם יהיו לי ילדים, אשלח אותם לחינוך דתי. כשכתוב לך מעל הלוח: 'ואהבת לרעך כמוך', מה ילד צריך יותר מזה?"

     

     

    מורשת ב"הכלום הגדול" (ראשון משמאל). "אם מלהק או במאי יחליטו שלא להזמין הומו לתפקיד הטרו, אז חבל לי בשבילם"
    מורשת ב"הכלום הגדול" (ראשון משמאל). "אם מלהק או במאי יחליטו שלא להזמין הומו לתפקיד הטרו, אז חבל לי בשבילם"

     

    להיות שחקן

    מכיוון שאומץ הוא מושג שחוזר בקורות החיים של מורשת, הנה עוד הזדמנות להוכיח אותו. בשנה הקרובה הוא יתחיל לימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. החלטה דרמטית שתחייב אותו לדלל משמעותית את עבודתו השוטפת, אבל ודאי תעזור לו מאוחר יותר במשימה המסובכת שרבים מחבריו לביזנס כשלו בה: קפיצה מעולם הילדים לעולם המבוגרים.

     מורשת, לא מפתיע, אמביוולנטי לגבי התואר "כוכב ילדים". הוא רואה בעצמו שחקן לכל דבר, אבל לא מתכוון לבזבז את הזמן על ניסיונות שכנוע. "לא אגרר לקלישאות של כוכב ילדים שמנסה להראות 'אני לא כוכב ילדים'. הגעתי לעולם הזה בשביל להיות שחקן. בשנים האחרונות אני הודף הצעות הנחיה או דברים אחרים שהם לא בדיוק מה שאני רוצה לעשות. אני אוהב לעבוד על טקסטים. אני אוהב לעבוד על דמויות. זה שיצא לי לשחק בסדרות נוער ולהופיע בפסטיגלים לא אומר שאני לא יכול להתחבר לצ'כוב, לשייקספיר או לחנוך לוין. הכישרון הוא הדבר שקובע, ואני עדיין צעיר, יש זמן".

     

    יש הרבה כוכבי ילדים וסדרות נוער שאמרו בדיוק את אותו הדבר.

    "אני סומך על עצמי ועל היכולת שלי, לא ממקום שוויצרי. בגלל זה החלטתי ללמוד משחק. אני מאוד שמח ולא מפחד מההחלטה הזו. עכשיו זה הזמן. תקרא לזה השבחת הנכס".

     

    הרבה שחקנים חוששים לצאת מהארון מחשש מקצועי. עד כמה זה שיחק תפקיד אצלך?

    "עכשיו צילמתי סדרה. אני מצלם עוד מעט סרט. יש לי הפקה בחנוכה. הצעות ואודישנים ממשיכים להגיע. אין בי חשש או פחד. אם מלהק או במאי יחליטו שלא להזמין מישהו לתפקיד הטרו רק בגלל שהוא הומו, אז חבל לי בשבילם".

    הוא רווק פלוס דירה שכורה במרכז תל־אביב. אחותו הגדולה היא השותפה שלו. ברזומה הרומנטי שלו יש שתי מערכות יחסים שנגמרו "כי זוגות נפרדים" ועוד לב שבור מבחור שגרם לו לראות את אלוהים: "אהבה היא אלוהית. זו אנרגיה מסוימת שפתאום קורית ואתה לא יכול לזקק אותה ואתה לא יכול לפרק אותה לגורמים".

     

    מה בדיוק קרה שם?

    "נפגשנו לפני שנה וחצי. מהדייט הראשון הרגשתי דברים שלא הרגשתי קודם. הוא השתחרר מהצבא והיה לפני הטיול הגדול לדרום אמריקה. ידענו שזה תחום בזמן, אבל עדיין היה נחמד ונעים. כשהוא טס, לא הייתה התחייבות, אבל כן אמרנו שנהיה בקשר. משהו בפנים אמר לי שאני צריך לחכות לו, אז חיכיתי תשעה חודשים. חשבתי רק עליו ולא הייתי פנוי להכיר או לצאת לדייטים. הרגשתי שיש לי משהו ששווה לחכות לו. ואז הוא חזר, והוא חזר מחפש את עצמו, והוא לא היה בעוצמות שאני הייתי. ודווקא במקום הזה שנשבר לך הלב אתה מבין שאתה יכול לאהוב".

     

    אז אפשר להגיד שאתה מחפש אהבה?

    "אני מחפש אהבה. אני רוצה אהבה. אני מוכן לאהבה".

     

    איך מכירים בחורים היום?

    "יש הרבה שעושים את זה דרך אפליקציות או במועדונים, אני מכיר מהחיים. עד היום זה הוכיח את עצמו. את בן הזוג הראשון שלי הכרתי במסיבת גיוס של ידידה שלי, ואת השני הכרתי דרך חברים משותפים".

     

    דרישות סף בסיסיות?

    "בסוף זה האנרגיה עם בן אדם. או שיש את זה או שאין. אני מתחבר לאנשי שיחה, כאלה שמחוברים לשורשים שלהם ומחוברים למקום שהם באו ממנו ורגישים לסביבה שלהם. רצוי בחורים שמחוברים גם לזהות היהודית והישראלית שלהם ושיהיו מוכנים לעשות איתי את נחל חווארים".

     

    מתחילים איתך יותר עכשיו?

    "זה הדבר היחידי שהשתנה מאז הפוסט", הוא צוחק. "המון הודעות. הכי מצחיק זה שדודה שלי סיפרה לי שמישהי מבית הכנסת שלה רוצה לשדך לי מישהו".

     

    יש סיכוי שתצא עם מישהו שגדל ב"גאליס"?

    "ווי, וויי. לא חשבתי על זה אף פעם. אם הוא בחור שורשי, אז כן. יודע מה, תמחק. כי אז אני מבטל את כל התל־אביבים שאין להם סנדלי שורש. דוגרי, אני חושב שהבעיה היחידה של ציבור הגייז בעולם, כל השאר פתיר, זה שפשוט לא ברור מי צריך לשלם בדייט הראשון. זה נורא לא מגניב לעשות חצי־חצי. מצד שני, זה עוד יותר לא מגניב להגיד טוב, אני אשלם 42 על הסביצ'ה שלי ואתה תשלם 36 על הקרפצ'יו שלך".

     

    אז מה עושים?

    "בפעמים המעטות שיצאתי, הלכתי למלצרית כשהבחור לא שם לב ושילמתי ואז חזרתי לשולחן ואמרתי לו, זה בסדר, מכירים אותי פה — אנחנו לא צריכים לשלם". 

     

    רק בשביל זה הייתי יוצא איתך לדייט שני.

    "עזוב, הם אף פעם לא מאמינים לי". •

     

     


    פרסום ראשון: 04.09.17 , 11:21
    yed660100