ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    איור: נטעלי רון־רז
    7 ימים • 04.09.2017
    אני, אשתי, המאהב שלה והחברה שלי
    אחרי שגילתה שיותר ויותר זוגות בורגניים ונורמטיביים סביבה מנהלים אורח חיים פוליאמורי, המעודד ריבוי אהבות, יצאה דנה ספקטור למסע בעקבות האנשים שבחרו שלא להגביל את עצמם לבן זוג אחד. בסדרת וידויים כנים וחשופים הם סיפרו לה איך מתמודדים עם הקנאה, מה אומרים לילדים, איך מתמרנים בין "החוקי" ל"נוסף" ולמה לבגוד זה הכי ניינטיז. פרשת "פולילנד" ‑ כולל המילון לפוליאמור המתחיל
    דנה ספקטור | איור: נטעלי רון־רז

    1 | איפה גרים פוליאמורים?

    או: המילף מהפרוורים

    כשהיא כותבת לי בווטסאפ, "ניפגש בקקאו, במרכז המסחרי של אונו", אני טיפה מופתעת. זאת לא הכתובת שציפיתי לקבל מאישה שיש לה שני בני זוג: בעל וחבר. הייתי מוכנה נפשית לשבת באיזה בית קפה רוחני עם פעמוני קרמיקה מדנדנים ליד גדרה, אבל לא במרכז המסחרי של קריית־אונו. מה השלב הבא, אורגיות בקופת חולים מכבי? מסיבות סווינג ברולדין?

    אני בודקת עוד פעם את הווטסאפ, לראות אם בכל זאת לא טעיתי. יכול להיות שמפה, מאחד המגדלים האלו בשכונת נווה מאזדה, תגיח עוד מעט האישה שכתבה לי בנונשלנטיות: "אבל ניפגש רק לשעה, אני נוסעת לחו"ל עם החבר החדש שלי וצריכה להספיק לומר שלום לבעלי ולילדים"?

     

     

    כרזת הסרט "בוב, קרול, טד ואליס"
    כרזת הסרט "בוב, קרול, טד ואליס"

     

     

    אבל בשלב הזה אני עוד "בתולת פולי". רק מאוחר יותר, בהמשך המסע הזה שיארך כמעט חודש, אני אגלה עד כמה התופעה הזו שכיחה ופופולרית בערי איכות חיים כאלו. אני אפגש עם אנשים בקפה־קפה מודיעין, בגרג רעננה, אני אגיע לדירות זרועות צעצועים בראשון־לציון וכמעט אמעד על הלגו בסלון, כשהאמא המושלמת שמולי תבשר לי בנחת מהמטבח: "בעלי קינא לי רק במסיבה ההיא שבה היה מחסור בנשים, אז יצא שהייתי מלכת המסיבה, ואני כל כך נהניתי ששכחתי להחזיק לו את היד או להתייחס לקיומו".

    כשהיא מתיישבת מולי בגופייה פרחונית ובמכנסי ג'ינס קצרים שחושפים רגליים ששואפות אל הנצח, אני כמעט מכייחת החוצה את כל הקפה שלי מרוב הפתעה. אני מניחה שדמיינתי אישה דעתנית וממושקפת ממוצא אנגלו־סקסי שייבאה את הרעיונות שלה מילדות בקומונה בברקלי או אשת חטאים כזאת מהסרטים. אבל האישה שמולי לא נועלת סטילטו אדומות, וגם לא מיני למינציה שחור שמניילן ביחד את הירכיים. היא נראית כמו המילפית הזאת מהגן שכל האבות טיפה מאוהבים בה, אבל בדרך לא מתאמצת כזאת, בת השכן הישראלית.

    והאמת, המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא "למה לה?" כי אישה כזאת בקלות הייתה יכולה לתחזק מאהב צעיר בעשור ובעלה היה מעלים עין מרוב שהוא מעריץ אותה. אבל לא האישה שמולי, לא תואמת איילת זורר האצילית הזאת מקריית־אונו. היא החליטה לעמוד באומץ מול בעלה ולהציע לו לפתוח את הנישואים. "ישבנו על המרפסת", היא משחזרת, "ואמרתי לו, בלי יותר מדי לייפייף: 'רם, לא בא לי עליך יותר'. ראיתי שזה כואב לו, שיש לו דמעות בעיניים, הרי זה דבר נורא להגיד, אבל בשלב הזה הייתי כל כך משוכנעת שעוד שנייה של העמדת פנים ואני מתה, הולכת לישון ולא קמה יותר, שזה היה או הוא או אני".

     

    היית מהנשים האלו שמכריחות את עצמן לעשות סקס עם הבעל פעמיים בשבוע?

    "פעם בשבוע, אולי. וזה היה נורא, לגמרי, אני לא מבינה עד היום איך הוא הסכים לשכב עם גופה שלא זזה. זה היה טיפה כמו להיאנס בכל לילה, אבל מי שאונסת אותי זו אני. תסתכלי עליי, אני נראית לך אישה שצריכה לחיות בלי סקס טוב? שצריכה להעביר 40 שנה בתור פריג'ידית?"

    רק אחר כך, כשהמסע שלי ייקח אותי לעוד ועוד נשים וגברים מהקהילה, אני אבין כמה הסיפור הזה שכיח. חשבתי שמי שיוזם נישואים פתוחים הוא בדרך כלל הבעל. דמיינתי לעצמי איזה טיפוס נכלולי בתחתוני טנגה שתמיד פוזל הצידה. את לא ממש רוצה שהוא יבגוד בך, אז את מסכימה לבוא איתו למסיבת חילופי זוגות. בשפה של הפולי זה מכונה "כלב שמירה", ווטצ'דוג, מישהו שחייב לפקח על בן זוגו פורק העול שלא יגזים עם הלפרוק. אבל לא, מהר מאוד מתברר לי שאצל 80 אחוז מהמרואיינים שלי, האישה היא שיזמה את פתיחת הקשר. זה היה רעיון שלה.

    גם מיכאלה החליטה שהיא לא מוכנה לחיות בשקר. "אני לגמרי מבינה מה מגניב בבגידה, את נהנית ולא משלמת את המחיר בכלל", היא אומרת, "אבל זה נראה לי לא הגון. זה כמו לעשות לו 'המופע של טרומן', לתת לו לבסס חיים שלמים על הנחה שגויה, על שקר".

     

    כשהיא מדברת ככה, אני מבינה את זה מעולה. כמוה גם אני לא רציתי לבגוד בבעלי. עוררה בי חלחלה המחשבה שהוא יתעורר פתאום ויגלה שבזמן שהוא נשאר נאמן, אני נתתי לעצמי מנדט להיות עם אחרים. זאת הסיבה שבגללה מיהרתי לספר לו שיש גבר אחר שמסעיר אותי בחיי, כדי לא לגנוב לו את המטבע הכי יקר שיש לבן אדם: את הזמן, את השנים שעוד נותרו לו להתאהב ולעשות אהבה.

     

    ופתאום אני לא בטוחה שהדרך שלה לא יותר הגיונית בעצם. היא נראית לי זורחת, זוהרת, ואני חושבת לעצמי: "ככה נראית אישה מאושרת. כשיש לך סקס וריגושים והתאהבויות כמה שבא לך בגיל 40, את לא צריכה בוטוקס". לא רק שהיא לא העבירה את הילדים שלה את הטראומה של הגירושים, היא גם לא נאלצה לכבות את המיניות שלה כדי לשמור על הנישואים. בשלוש השנים האחרונות היו לה אינסוף הרפתקאות בהסכמה וגם שני חברים קבועים. אחד חדש, זה שיש לה עכשיו, רווק חתיך שהתחיל איתה במסיבה במידברן, הוא זה שמחליף את החבר הקודם, גם הוא רווק שפשוט לא עמד בשכר הדירה הגבוה של הפוליאמוריה: הוא לא הצליח להפסיק לקנא לה. "התרסקתי כשהוא נפרד ממני", היא אומרת, "אבל חזרתי לבעלי והוא ניחם אותי, ואחר כך מצאתי את הנוכחי".

    אני כמעט משתכנעת שזהו, היא פיצחה את השיטה איך לגרום לנישואים לעבוד בלי לשלם את מס המין הדועך, היא מצאה את הפתרון, היא הזוכה המאושרת בכרטיס הזהב של ווילי וונקה. ואז אני פתאום רואה אותו: את הקעקוע על הקרסול. "יפה, נכון?" היא אומרת בחיוך שובב, "האקס המיתולוגי שלי עשה לי".

    "הילדים לא שאלו אותך מאיפה זה?" אני תוהה. "שאלו", היא אומרת, "ולא אמרתי שזה ממנו, אבל לפני כמה חודשים רם ואני החלטנו לספר להם שאנחנו פוליאמורים. הם גם התחילו לשים לב לכל מיני דברים, רואים יותר מדי את אבא עם אישה שהוא טוען שהיא ידידה. שני ערבים בשבוע אני אצל החבר, הוא אצל החברה, אנחנו כמעט לא בבית ביחד בערבים. אז כינסנו אותם במטבח ואמרנו: לאמא יש חבר, לאבא יש חברה. הבת הקטנה קיבלה את זה יפה, הבן עד היום בוהה בי בחשד כשאני יוצאת, לא מסוגל לקבל את זה שלאמא שלו הקדושה יש חיי מין. רק אתמול חזרתי הביתה בחמש בבוקר ומצאתי אותו מחכה לי ער על הספה".

    וזה כבר נראה לי אכזרי מדי, הקעקוע הזה. לא רק לבן בגיל ההתבגרות שנאלץ לחכות כמו שומר צניעות לאמא שלו. גם לבעל. להסתובב בבית שלכם עם סימון תשוקה ושייכות כה ברור וכה מכאיב שטבע בך גבר אחר? אז נכון, האישה היפה הזו בנתה לעצמה מפעל תשוקה מהלך, היא לעולם לא תזדקן, לעולם לא תדעך על ספת קורדרוי שוודית מול סדרה של נטפליקס. אבל מה עם המחיר שזה גובה מהאנשים שאוהבים אותה, שני הרווקים שנפלו ברשתה, בעלה, הילדים? 

    2 | למה לי פוליאמוריה? 

    או: המהפכה הנשית

    "למה שעובר על מיכאלה אנחנו קוראים אן־אר־אי", אומרת מאשה הלוי, אולי המנהיגה הכי בולטת של קהילת הפוליאמורים בארץ. "שזה אומר ניו ריליישנשיפ אנרג'י, אנרגיה של קשר חדש. זה מתייחס לאנשים שזה עתה התאהבו עד מעל לראש במישהו אחר, וכל כך עפים על עצמם שהם שוכחים להתייחס לבן הזוג הקבוע שנשאר מאחור וכואב. פוליאמורים מנוסים יודעים שזה עובר או לפחות נרגע, ושכדאי להיזהר בתקופה הזו ממעשים קיצוניים שיפגעו באהובים הקבועים שלנו, כי מזה לפעמים קשה לחזור".

     

     

    ד"ר מאשה הלוי. "למה להתגרש?" | צילום: יונתן בלום
    ד"ר מאשה הלוי. "למה להתגרש?" | צילום: יונתן בלום
     

     

    התרשמתי ממיכאלה שזה מאוד מחזק את האגו, יש לה שני גברים שמשוגעים עליה, היא מקבלת כמויות אהבה וצומי מטורפות. 

    "כן, יש בפוליאמוריה אנשים שמשתמשים בזה כדי לחזק את האגו, להיפטר מהתחושה הזו של אני לא מספיק או מספיקה. אבל צריך עוד תכונות כדי שזה יצליח. אני תמיד אומרת לאנשים שבאים אליי שפוליאמוריה זה לא לכל אחד, צריך כמות מסוימת של ביטחון עצמי, צריך לדעת לדבר בכנות עם בן הזוג, להשתדל שלא להכאיב לאף אחד, ובטח ובטח שלא לעצמך".

    היא אישה סופר־מעניינת, ד"ר מאשה, היא דוקטור לגיאוגרפיה, שזה אומר שהיא בוחנת כמעט הכל דרך זווית מחקרית, ומצד שני, יש לה עצמות לחיים של אינדיאנית ועיניים חומות רכות ורגישוּת יוצאת דופן, מה שהופך את השיחה איתה לשילוב מרתק בין מוח ללב. זה מאוד חשוב בפוליאמוריה, יש יותר מדי אינטלקטואלים דה־לה־שמאטע שחופרים על אג'נדות ופילוסופיות חופש אבל מתעלמים מהעובדה שהאישה שלהם נראית כאילו בא לה למות במסיבת הסווינג הקטנה שלהם, בעוד הם חשים עצמם ברנאר־אנרי לוי העירום. "הכי חשוב זה לדבר, לדבר ולדבר עוד", אומרת מאשה. "לא יצאנו לדרך הזאת שכולה אי־הסכמה לשקר לבן הזוג, כדי להתחיל לשקר לו אחרי שפתחנו".

    גם אצלה זה התחיל כשהבינה שאמנם היא מאושרת עם בעלה ואוהבת אותו, אבל עדיין מעוניינת להתאהב שוב ולחוות קשר שיש בו תשוקה וסערה. היא התחילה לנהל רומן וירטואלי תמים עם מישהו. מהר מאוד היא קיבלה בחילה מעצמה, היא בן אדם ישר כמו פלס בנאים. אחרי שחקרה את הנושא ביסודיות, כמו שהיא חוקרת תנודת יבשות או אקוויפר סורר, היא ניגשה לבעלה וביקשה פתיחה מוחלטת של דלתות הנישואים.

    "מי שמנסה לפתוח בדרך כלל זה נשים", היא אומרת. "קראתי מחקר גרמני מעניין בנושא: במערכות יחסים העניין המיני אכן דועך ברוב המקרים עם השנים. רק שאצל הגברים נותר עניין בסקס של בערך 60 אחוז, אצל הנשים בערך 20. כלומר, 80 אחוז מהנשים כבר לא רוצות לשכב עם בן הזוג שלהן יותר. זה מספר עצום, עצום מכדי שנסתכל עליו ונגיד: 'טוב, אנחנו מוכנים להקריב את כל הנשים האלו לחיים בלי מיניות או מימוש כדי לשמור על המוסד שלנו'".

    די מדהים להבין את זה: הפוליאמוריה, זאת שתמיד נראתה לי כמו מיזם של גברים, היא בעצם סוג של מהפכה פמיניסטית חדשה בישראל. איתות ברור לכך שנשים לא מוכנות לוותר יותר על מיניות ומין. כי התוכנית לאישה הישראלית היא ברורה - תתפרעי בשנות ה־20, תעשי אודישן לבעל טוב ויציב בשנות ה־30 לחייך, ואז תתחתני, תעשי ילדים, ומרגע זה והלאה כבר לא חשוב כמה את ברייה מינית או לא. את רעיה ואם. הפופולריות של הסווינג והפוליאמוריה, דווקא בערים בורגניות שמסמלות את החלום הישראלי, מבהירה לנו שנשים לא מוכנות יותר להתפשר על חיים של תרדמה ונוחות. שהן לא מאמינות יותר לרעיון שאישה שווה אחריות וטיפול בילדים ובבית. לא, הן רוצות לחוות ולחקור את המיניות שלהן עד הסוף, לגלות מה זה אומר בשבילן להיות אישה יצרית ורגשית ובעיקר, חיה.

     

    את מסכימה איתי שזו סוג של מהפכה פמיניסטית?

    "נכון. נשים בגיל 40 חוות פריחה מינית, אין שום סיבה שהן יעצרו את זה רק כי החברה החליטה שהן 'מצאו' את הסוף הטוב שלהן וזהו. שלא לדבר על זה שרוב הרווקות לוקחות גלולות שמשבשות את הכימיה הטבעית של האישה. ברגע שהאישה מפסיקה לקחת גלולות, היא יכולה לגלות שהיא לא נמשכת לבעלה בכלל. אין שום טעם לחיות חיים של החמצה, כמו הדור הקודם. אני מקבלת מכתבים קורעי לב מאנשים בגיל השלישי, נשים מספרות על מיניות לא מספקת, על לשכב עשר דקות, לעצום עיניים ולחכות שזה יעבור".

     

     

    סיגורני וויבר בסצנת "מסיבת המפתחות" בסרט "סופת קרח"
    סיגורני וויבר בסצנת "מסיבת המפתחות" בסרט "סופת קרח"

     

     

    אז למה לא להתגרש פשוט?

    "למה כן להתגרש? מתגרשים כשלא טוב. למה ללכת כשרוב הדברים טובים? כשיש אהבה? כשיש הורות טובה ומשפחה? אף אחד הרי לא באמת יכול למלא את כל הצרכים שלנו לאורך כל הזמן. זה לא ריאלי לצפות לזה. אגב, חשוב להבין שאנשים גם מתחילים את החיים יחד באופן פתוח. פשוט רוצים את החופש ליצור חיבור לבני אדם אחרים. לחיות ממקום של אפשר ולא של אסור".

     

     

    3 | פוליאמורים בורגנים, מי אתם?

    או: נקמת החנונים

    שירה מפהקת לי בפרצוף, ואחר כך שולחת אליי חיוך מתנצל. "אני עייפה", היא אומרת, "רוני היה אצלי עד אחת בלילה אתמול, ואז הגיע בעלי, ושניהם צחקו שיש חילופי משמרות. אחר כך עשיתי סקס גם איתו. בבוקר קמתי מפורקת. חשבתי לעצמי: 'אלוהים, כמה סקס אפשר לעשות'"."כן. הא", אני אומרת, כאילו יש לי מושג מה זה ליל חניה כפולה כזה.

    שירה היא עורכת דין, וגם נראית כמו עורכת דין. אישה נאה ובהחלט סקסית אבל בדרך מסודרת כזאת, רגועה, עם קארה חום ותיק עור גדול. בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שגברת הפוך על סויה בלי סוכר זו אותה האישה ששלחה לי פוסט ובו התיאור הבא: "אתמול יצאנו לדאנג'ן עם חברים. מוזיקה מעולה, אני רוקדת בטירוף חושים. אני והבחורה נצמדות, מתחילות להתנשק. הבעלים שלנו נצמדים אלינו מאחור. אנחנו אוכלות אחת את השנייה. איתי דוחף לי אצבעות ואני גומרת שוב ושוב ומרטיבה שם את כל הרחבה, המגף שלי ספוגגג. במקביל בעלה מכניס לה אצבעות ואני רואה איך היא גומרת בעונג. מעגל שלם של עשרות אנשים נוצר מסביבנו,  מסתכל עלינו ואנחנו בשלנו".

    אז נכון, כל מי שראה פורנו יודע שהחשודה העיקרית זו תמיד הספרנית. אבל יש עוד משהו, וזה הגאווה שבה שירה מספרת לי על כל מעלליה. נדמה לי, או שיש לה קצת סיפוק מלהראות לי עד כמה היא קולית, מגניבה, רוקנרול? "אולי את צודקת", היא אומרת, "כל הסיפור הזה הוא באמת קצת נקמת החנונים. תראי אותי, אני עם בעלי 21 שנה. סימנתי וי על כל הצ'קליסט: תואר שלישי, שני ילדים, דירה ברעננה. וזה רוב האנשים שתמצאי בקהילה שלנו, חצי מהחיים היינו ילדים טובים שעשו תארים והתחתנו כמו סחים, ופתאום אנחנו חתרנים, אנחנו הפרינג'".

     

    איך את נהיית כזאת?

    "הרגע המכונן היה כשנהגתי בכביש מהיר, הסתכלתי לשמיים, ואמרתי לעצמי: לא יכול להיות שאלו החיים שלי. החברים שלי משעממים, הבעל שלי, העבודה, אפילו הילדים. עכשיו אני חיה מחדש את העלומים שלא היו לי, אני עושה את כל הסיבוב המיני הזה שלא עשיתי כשהייתי בת 20".

    "ברור שזה יקרה בעיקר בבורגנות", אומרת מאשה הלוי ומחייכת, "צריך בשביל זה שני משאבים עיקריים: זמן וכסף. כסף ליציאות, לנסיעות לצימר, לבייביסיטר. מי שנכנס לזה צריך להבין שהחיים הופכים למבצע צבאי מורכב. אנשים מסתערים על פתיחת היחסים ושוכחים לקבוע גבולות. כמה פעמים בשבוע להיפגש עם החבר הנוסף? האם זה בסדר לסמס לו כשאנחנו ביחד בבית? האם מותר או אסור לישון אצלו לילה? כל הדברים האלו יקרו בקשר פוליאמורי, וזו טעות לא לנסח סוג של חוזה רגשי, מה הגבולות שלנו, לפני שמסתבכים מדי".

     

     

    מימין: גידי גוב, גלי עטרי וענת עצמון ב"דיזנגוף 99 ", רגע לפני סצנת השלישייה המפורסמת
    מימין: גידי גוב, גלי עטרי וענת עצמון ב"דיזנגוף 99 ", רגע לפני סצנת השלישייה המפורסמת

     

     

    4 | איך הופכים לפוליאמורים?

    או: סולטני הסווינג

    יש שני סוגים עיקריים של נישואים פתוחים: פוליאמוריה - מרבי אהבות, אנשים שמפתחים קשרים משמעותיים של אהבה, חיבה ונתינה עם יותר מבן אדם אחד; וסווינג - אנשים שמעוניינים להתנסות בהרפתקאות מיניות בתוך הקשר שלהם, ופחות מעוניינים בצד הרגשי.

    אז איך מתחילים? בשנות ה־70 עוד היה קשה, היית צריכה לקוות שהשכנה עם שמלת השק הכתומה שממול לא סתם נראית כמו סווינגרית בוהמיינית, היא באמת כזאת. לחכות שתעשה מסיבת מפתחות, שזה אומר שלוקחים קערה, כל הבעלים שמים בה את המפתחות של המכונית, ואז הנשים שולפות מתוכה מפתח ועולות לחדר עם הגבר שהמפתח שייך שלו.

    בשנת 2017 פשוט נכנסים לאתר. האתר המוביל היום הוא swingers.co.il, אבל יש גם אחרים מסוגו. ממלאים את הפרטים שלך ושל בן זוגך, גובה, מבנה גוף, גיל. אחר כך מסמנים מה אתם מחפשים: זוג לקשר ארוטי ללא סקס מלא, אישה דו־מינית לקשר מלא בשלישייה וכו'. ואז את כל הדברים שתרצו לעשות איתם. קוראים לזה שם בצורה די מייבשת: אקטים מיניים שמדליקים אותנו. יש שם עשרות רובריקות שצריך למלא: עיסויים, חפוזונים - סקס מהיר וחזק, הצלפות קלות בישבן ואפילו נשיקות צרפתיות. הרי יש אנשים שנשיקה בעיניהם היא אינטימית יותר מחדירה, כנראה ראו "אישה יפה" יותר מדי פעמים.

    עכשיו צריך למיין מי מתאים, שזו בעיה. לא מדובר פה בזוג פמוטות או בסט מגבות מפוספס מסוג "ונציה". תחשבו על זה, מה הסיכויים שהבעל שמוצא חן בעינייך בתמונות מביא איתו אישה שמוצאת חן בעיני הבעל שלך? ואם הם צלחו את מבחן התמונות, בדייט עצמו אתם בהחלט יכולים לגלות שבעוד הגבר מעורר באשתך יצרים אדומים, האישה של הגבר מעוררת בך בעיקר את החשק לנמנם על תחתית הבירה שלך ולהתעורר כשזה ייגמר.

    זה מה שקרה בדאבל דייט הראשון של רם ומיכאלה. "מהשנייה שנכנסתי לבר הבעל התהפנט אליי. פשוט בלע אותי במבטים. וראיתי שזה מפריע לאישה שלו. וגם ראיתי שבעלי לא ממש מתלהב ממנה. היא הייתה נחמדה אבל מסויגת כזאת, ראו שהיא די נגררה לסיפור. ישבנו שם, שני נמרים בוערים שמפלרטטים, והם לידנו, שקטים, כמו שני פרסי ניחומים.

    "בסוף הערב החלטנו שלוקחים שני חדרים במלון. זאת הייתה הפעם הראשונה של בעלי ושלי, ולא התאים לי שהוא יראה אותי מתנפלת על החתיך הזה בכל התאווה שפיתחתי בשנות הבצורת איתו. אז נכנסנו אני והוא לחדר ויצאנו משם שטופי זיעה אחרי שלוש שעות של תשוקה חייתית, ואחר כך שמעתי שהוא, לעומת זאת, פשוט לא הצליח לתפקד, לא זז לו שם כלום, וגם כשכבר כן הצליח זה היה סקס סביר".

     

    גם כאן יש המון החלטות זוגיות שצריך לקבל קודם. יש כאלו שמתפצלים לחדרים נפרדים, בבחינת מה שאני לא רואה לא כואב. יש כאלו שעושים הכל ביחד, באותו חלל. מה שאומר שהם זוכים לראות את בן זוגם נהנה עם מישהו אחר לנגד עיניהם, וזה מעלה שאלה מעניינת - מה זה יותר, מגרה או מכאיב?

    "לרוב זה באמת משלהב", אומרת נועה, נשואה די טרייה דווקא. "כשאנחנו חוזרים הביתה אנחנו בדרך כלל כל כך מאוהבים וחמים אחד על השני, שאנחנו קורעים זה מזה את הבגדים עוד בחדר המדרגות".

     

    ולא קשה לך לראות אותה נטרפת מגבר אחר? אני שואלת את אודי, בעלה. "להפך", הוא אומר, "זה מחרמן אותי רצח. הייתה פעם מסיבה ביאכטה שהלכנו אליה, והיא הייתה הכי יפה וצעירה שם. באיזשהו שלב היא שכבה שם וחמישה גברים נגעו בה, ליטפו אותה, בלי חדירות, כי החלטנו שאת זה היא שומרת לי, ואני הסתכלתי עליה וקלטתי שהדבר המהמם הזה שכולם יוצאים מדעתם בגללו הוא שלי".

    "מצד שני", היא אומרת, "הייתה גם את ההיא, המולטי־אורגזמית. מסוג הבחורות שצועקות כל כך חזק שאי־אפשר להתרכז בשום דבר חוץ מהקולות שהיא משמיעה, שגנבה את כל החדר. זה היה כל כך מעצבן שאשכרה שאלתי אותה באיזה שלב אם גם בבית היא צורחת ככה, כי מה עם השכנים ומה עם הילדים? זה משחק מאוד עדין שדורש המון טקט, עם כל הכבוד לזה שבאת ליהנות, תשימי לב מה קורה אצל האחרים בחדר".

    "בהמון מקרים זה פשוט לא עובד", אומר לי ניתאי, גבר בן 41 שהתנסה בחילופי זוגות עם אשתו ועבר לפוליאמוריה. "אני, למשל, מצאתי את עצמי מתחרמן בחדר במלון עם אישה בת 50 שקצת הזכירה לי את הדודה שלי, כדי שאשתי תקבל את הבעל שלה".

    לפעמים זה ממש גובל בטראומה. "יצא לי לעשות סקס בלי לרצות פעם אחת", אומרת לי ענת, בת 39 מאזור המרכז, "וזה הספיק לי לתמיד. מההתחלה הבעל לא מצא חן בעיניי, הוא היה דוש מדי, הסתכל עליי במבט חמדני מדי, כאילו אני פרס או ממתק, כאילו שהוא לא יכול לגלות כבר איך אני נראית מתחת לשמלה ואיזה אפליקציות מיוחדות אני יודעת לעשות שאשתו לא יודעת. אבל הוא היה חתיך, אז שיכנעתי את עצמי שבסוף אמשך אליו, הרי נשים נשואות כבר מורגלות לשכב בלי שהן ממש חמות. ובעלי ממש עף על השיחה שהוא ניהל עם אשתו, שהייתה צעירה ואינטלקטואלית כזאת. כשהוא עשה לי עם העיניים כזה "אפשר?" הסכמתי, וממש־ממש הצטערתי על זה. יש בזה משהו משפיל. אני עד היום כועסת על עצמי שהמשכתי, שלא העפתי את הדוש ממני, אני קצת מרגישה שכפיתי על עצמי משהו מגעיל, משהו שהוא כולו פורנו גרוע ושום חיבור או רגש".

     

    5 | איך מתרגלים לקנאה?

    או: לפרגן ולפרגש

    חלק מהפוליאמורים הם פוליאמורים ערכיים, כלומר אנשים שמאמינים בערכים של סגנון החיים הזה: דיוק עצמי, חיים מתוך כנות, חופש. חלקם התגלגלו לפולי לגמרי בטעות. אחרי כמה פעמים לא סימטריות כאלו בחילופי זוגות, אנשים מבינים שהם בכל זאת רוצים את הבוננזה האמיתית, להיות עם מישהו שיש להם חיבור רגשי איתו, מישהו שייתן להם גם אהבה. ולפעמים גם קורות תאונות לא צפויות, כמו שקרה, למשל, לשירה. "קבענו פגישה מרובעת ביום שישי. להיפגש בים ללילה. איך שהגענו, שמתי לב שהבעל שלה ממש לא היה לטעמי, נמוך כזה, שחרחר, ואני בקטע של קיבוצניקים גבוהים עם עיניים כחולות. ופתאום קרה משהו מוזר. הרגשתי צורך לשחות אליו, והוא עמד שם כאילו הוא חיכה לי, ושנינו התנשקנו נשיקה צרפתית מדהימה. 20 שנה לא נגעתי בגבר אחר, ופתאום זה היה כאילו הכוכבים ירדו למטה והבעירו הר געש מטורף. אני והוא מתנשקים בין הגלים, שני מטרים מבעלי".

    אחרי המפגש הזה אי־אפשר היה להפריד ביניהם. "ואז התחיל הבלגן. כל הזמן נפגשים, הבייביסיטר הופעלה נונסטופ, סבא וסבתא הוקפצו, ממש הזנחתי את הילדים. הכל היה מעולה, עד שאשתו נלחצה. היא עשתה הכל כדי לחתוך אותנו, ובסוף היא הציבה וטו, או היא או אני. ואני התרסקתי כמו ילדה בת 16. הייתי כל כך בשליטה כל החיים, אני עורכת דין וקרייריסטית, ופתאום אני בוכה במיטה, והילדים מנדנדים לי, ‘אמא, אמא’ מבעד לדלת. בעלי סחב את זה. טיפל בילדים, עשה קניות, הכין לי כוס תה".

     

    וכאן אנחנו מגיעים לעוד מונח חשוב ממילון המונחים הפוליאמוריים של מאשה הלוי. לפרגש, פרגון לריגוש. הכוונה היא לאבן היסוד של סגנון החיים הזה: היכולת המופלאה לא לקנא, או לפחות להכיל ולעדן את הקנאה שלך ככה שתוכל באמת לפרגן לבן הזוג שלך כשאתה רואה שטוב לו. ובאמת, הדבר שהכי הפתיע אותי לגלות היה כמה הפוליאמורים שפגשתי הם עדינים ונעימים ורגישים לאחר. אולי בגלל הרוחניות שטבועה בהם הם מצליחים להכיל את הקשיים הכמעט בלתי נתפסים שדרך החיים הזאת מביאה: להבין את בת הזוג גם כשהיא מוציאה עליך עצבים שייבאה מהגבר האחר, להישאר עם הילדים למרות שזה תורו, כי את יודעת שהוא מת לצאת לראות את החברה שלו.

    "הרגשתי חרא", אומר רם כשאני שואלת איך קיבל את השיחה הראשונה ההיא ממיכאלה על המרפסת. "מה את רוצה שאני אגיד. יושבים על המרפסת עם קרני השמש האחרונות, שותים יין, ופתאום היא מודיעה שהיא לא נמשכת אליי כבר שנים, שאו שניפתח או שנתגרש. באה וירתה עליי טיל גרעיני. לפעמים אני תוהה מה הייתי עושה אם הייתי יודע שיגיע הערב ההוא על המרפסת, אם הייתי מתחתן איתה. אני חשבתי שזה לנצח. אני בכלל רומנטיקן".

     

    אז למה לא להתגרש ולחפש את אהבת חייך?

    "כי אני עדיין אוהב אותה. בהתחלה אמרתי לה שתעשה מה שהיא רוצה, אני אעשה ביד מבחינתי, שתלך למאהבים שלה. אחר כך השתכנעתי לנסות חילופי זוגות, ובסוף נהיה לה חבר, רווק, והם התאהבו בטירוף, היא עשתה בשבילו קעקוע. אז את מבינה שאני עברתי אצל אשתי טירונות כזאת של כאב שהיום אני כבר מחוסן. היום אני אדם אחר, סטיב אוסטין כזה ששברו אותו לחתיכות הכי קטנות ובנו אותו חזק יותר, עמיד".

     

    מה למדת מטירונות הכאב הזאת 

    "לקח לי מלא זמן להתרגל לקנאה. פעם בשבוע היה לנו סשן של הטחות. פעם האשמתי אותה שהיא אמא לא טובה. היא בכתה מאוד, ממש התרסקה מזה, ואני חושב שאז הבנתי. הבנתי שאני גבר קנאי ורכושני שפוגע באשתו, שאני מוכן לגעת בציפור נפשה ולגרום לה לבכות רק כדי להעניש אותה על שהיא לא מסתפקת בי".

     

    והיום?

    אשתי אמרה לי: 'אני רוצה שתהיה גם לך מישהי שחולה עליך'. ולא רציתי, עד שפגשתי מישהי כזאת בדיוק, את אלונה, החברה שלי. היא מונוגמית נימפומנית, ככה היא מגדירה את עצמה. עם אשתי תמיד הייתי צריך ליזום, אבל אלונה מתחילה איתי. אני תמיד אומר לחברים שלי שיודעים עליה: 'אני חי בסרט כחול. אתם רואים פורנו, אבל אני חי את זה'".

     

    ואתה כבר לא מקנא?

    "לפעמים כשאני מקנא, אני מתמיר את זה למשהו חיובי. מזכיר לעצמי שאני שר הביטחון והחופש של אשתי. נותן לה לעוף אבל גם מגן עליה. למדתי גם לפרגש. למשל, לפני כמה זמן הילדה יצאה למחנה של הצופים, ואני רואה שהיא שולחת ווטסאפים של געגועים לאמא. אבל ידעתי גם שמיכאלה נמצאת עכשיו עם החבר, 11 בלילה, היא בטח ברקיע השביעי איתו, אז כתבתי לילדה בקבוצה, גרמתי לזה שתדבר איתי".

     

    ואת מי אתה אוהב יותר, את אשתך או את החברה?

    "את יודעת מה, אני הכי מאוהב כרגע בעצמי. נכון שלא חשבתי להפוך לפוליאמורי, והסידור די נכפה עליי, אבל הגעתי למקום שבו יש לי חברה שאני אוהב ואוהבת אותי, שנמשכת אליי מאוד ומפנקת אותי. זה שיעור מאוד טוב בשבילי, ללמוד לקבל מאישה, לא רק לתת. אני כבר לא חי בסיר לחץ של מריבות ופחד שיעזבו אותי. יש לי כבר הסכם שלום בית או גירושים חתום על ידי עורך דין עם מיכאלה, והכל כבר מוכן ומנוסח לגירושים מהירים וטובים. ולא שאני רוצה להתגרש ממנה, ממש לא, אני פשוט כבר לא מפחד שזה יקרה לי כמו קודם".

    ואולי זה גם קצת איזן את היחסים שלו ושל מיכאלה, כי היום היא זאת שלמדה לקנא לו. "זה היה בערב יום שישי, והוא הכין לי משהו טעים לאכול, כמו תמיד", היא מספרת לי, "ואז במקום להתיישב איתי אני רואה שהוא הולך למרפסת, לדבר איתה בווטסאפ. יש לנו מרפסת עם דלתות זכוכית כאלו, ואני רואה אותו שם בפנטומימה, מקשקשים, נהנים. פתאום הכל נחת עליי. יום שישי, אני אוכלת לבד, והם צוחקים. אחרי זה עברתי משבר רציני, ולא משנה שאני הייתי זו שיזמתי. הבנתי שאני כבר לא הכי מיוחדת, שאני לא נאמבר וואן. שהיה לי גבר שסגד לי כמו אלה, גבר נפלא שבאמת־באמת אהב אותי, ואני הייתי צריכה ללכת ולקלקל את זה".

    ועדיין, כשרם רב עם החברה שלו, מיכאלה התקשרה אליה כדי לנסות להשלים ביניהם. וכשמיכאלה רבה עם רם, החברה שלו שיכנעה אותה לסלוח לו ולא לפרק את היחסים. זה די מדהים, לראות איך אנשים מסרבים להתמכר לרגש הקנאה שלהם וממירים אותו ברגש נאצל יותר: דאגה אמיתית לבן הזוג, לאושר שלו, לשמחה שלו.

    "כשאשתי נכנסה להיריון", מספר לי עמית, חיפאי סופר־חמוד עם צדעי כסף, "החבר שלה נעלם, פשוט התפייד. זה היה קורע לב, רגע אחד הוא היה מאוהב בה והם בילו כל שנייה ביחד, ורגע שני הוא נעלם כאילו הם לא מכירים. יום אחד היא פתאום פרצה בבכי ואמרה, 'אני מתגעגעת אליו'. תקלטי כמה זה קשה, אשתי בהיריון ממני, סוחבת את התאומים שלנו, ואני צריך לראות אותה בוכה כי היא מתה מגעגועים אליו. ואני הייתי צריך להכיל את זה, כי אני אוהב אותה. כי בדיעבד, זה פיתח אותי מאוד. אני אדם שלא מביע רגשות, והדברים הבאמת קשים שעברתי איתה בפוליאמוריה גרמו לי ללמוד לדבר על מה שאני מרגיש. להודות בחולשה שלי, להגיד לה שכואב לי שהיא לא מעדיפה להיות איתי".

    "אתה לומד לשים את טובתה לפני טובתך", אומר לי אורן רוז, היי־טקיסט ופוליאמוריסט מושבע. "לומד לפתח אל החברה שלך חמלה כשהיא באן־אר־אי. לפעמים זה אומר שהיא חוזרת ממנו ומעירה אותך בסקס מרוב שהיא שמחה, ולפעמים זה אומר שהיא שוכבת לידך ומספרת לך בפרטי פרטים איזו חוויה מינית מדהימה היא עברה עכשיו, ואתה שוכב שם ומת. אז אני אומר במצב כזה, 'אני שמח בשבילך', כי צריך לזכור שהיא לא מתכוונת, היא אפילו לא שמה לב שהיא מכאיבה לך, להפך, היא מרגישה כל כך קרובה אליך, אתה החבר שלה, אז למי היא תספר אם לא לך? ואז כשאנחנו הולכים לישון מחובקים אני חושב לעצמי שאולי הוא הסקס הכי טוב שהיה לה, אבל עם מי היא הולכת לישון עכשיו?"

    "ומצד שני", אומרת מאשה, "אחת הטעויות הכי גדולות זה להיות 'אציליים' בכוח - למשל לאפשר לילה שלם עם אהוב כשלא מוכנים לזה. אני חייב לפרגן, אחרת אני 'פולי־פח'. פולי בכאילו. עם כל הכבוד לאג'נדה, אל תכחישו את הרגשות שלכם".

     

    6 | ומה עם ההיררכיה?

    או: זכות הווטו

    אבל אם בקנאה אפשר לשלוט, מה לגבי ההיררכיה? כי יש דבר אחד שאי־אפשר לשקר בו, וזה הזמן. בסופו של דבר יש לרשותך 24 שעות ביממה. איך מחלקים אותן? מי מקבל יותר? אז יש זוגות שקוראים לבעל או לאישה שלהם "העיקרי" ולחבר או לחברה "השניוני" או "הנוסף", שזה, יסלחו לי כולם, מזעזע. אם מישהו היה מעז לכנות אותי "הנוספת" כאילו אני מנת צ'יפס הייתי הורגת אותו. ויש עוד דרכים לאמוד מי הכי חשוב ואהוב, למשל זכות הווטו. הקהילה מלאה בסיפורים דואבים על וטואים שגדעו רומנים מבטיחים באיבם, נשים רבות שדיברתי איתן שונאות בלהט טלנובלי ממש את "החוקית" עם כל ההגבלות שלה.

    ואולי זאת הסיבה שמבחינתי עדיף להישאר במונוגומיה. כדי לאהוב את מי שבא לך מתי שבא לך, בלי הגבלה, ולא לקבל כמה פעמים בשבוע מותר לך לישון אצלו מאיזו אישה בראשון־לציון. והנה עוד דבר, כשיש לך בן זוג אחד הכל זורם אליו, התשוקה שלך, תשומת הלב שלך, הכעס והפחד. זה קשה לפעמים, אבל זה גם מצמיח דברים מופלאים. בסופו של דבר, יש משהו באני ואתה, נטו, מזרימים אחד לשני את כל נהר החששות והדפיקויות שלנו, את כל מעשי החסד הקטנים, שיוצר ארץ חזקה שהיא רק שלכם.

    "יכול להיות", אומרת רונית, פוליאמורית מכפר־סבא, "אבל את לא מכירה את הנישואים שלי. אין לך מושג כמה הם נהיו יותר טובים בזכות הכנות והאמת שהכנסנו לתוכם עם שיחות כמו: 'מה עושה לך את זה בסקס איתו?' או 'יכול להיות שהיא נותנת לך רוך ששכחתי לתת?' פתאום את גם רואה איזה כוכב בעלך במסיבות, פתאום את כבר לא מסתובבת בבית במסכת אבוקדו, פתאום בא לך כן ללבוש משהו יפה, לפתות אותו כדי לתת פייט לחברה שלו. הלב חוזר לפעום, יש לי פתאום המון רגשות חזקים, רגשות צעירים וטריים שאנשים מבוגרים כבר לא מרגישים הרבה". •

    אודי: "הלכנו למסיבה ביאכטה, ואשתי הייתה הכי יפה וצעירה שם. באיזשהו שלב היא שכבה וחמישה גברים נגעו בה, ליטפו אותה, בלי חדירות, כי החלטנו שאת זה היא שומרת לי, ואני מסתכל עליה וקולט שהדבר המהמם הזה הוא שלי"

     


    פרסום ראשון: 04.09.17 , 11:21