המצוד אחרי מלאך המוות מאושוויץ

עמוק בארכיון החשאי של המוסד, תחת מידור ושמירה קפדניים, שמור החל מסוף שנות ה־50 תיק עב כרס, עמוס מסמכים, דו"חות, צילומים ומפות. גם במוסד עצמו רק מעטים יודעים מה מסתתר תחת שם הקוד "תיק מֶלְצֶר": תיאור מפורט של אחד מהמרדפים הארוכים, המורכבים והטעונים ביותר שניהל המוסד בהיסטוריה שלו — המצוד אחרי ד"ר יוזף מנגלה, "מלאך המוות מאושוויץ". ביום שישי הקרוב, בגיליון הכפול והחגיגי של "7 ימים" — "תיק מלצר" ייחשף לראשונה

.  

מתוך תיק המוסד

ד"ר יוזף מנגלה, שמונה ב־1943 לרופא הראשי של אושוויץ־בירקנאו, היה אחראי לסלקציות במחנה ההשמדה ושילח בהינף ידו מאות אלפי יהודים לתאי הגזים. במקביל ניהל ניסויים "רפואיים" מזוויעים באסירים. בסיום המלחמה הצליח מנגלה להימלט, ובסופו של דבר מצא מסתור בדרום אמריקה. אחרי לכידת אדולף אייכמן נחשב מנגלה בעיני ישראל, ובעיני רבים בעולם כולו, לפושע הנאצי מס' 1 — ועל המוסד הוטל ללכוד אותו, "ואם לא תהיה אפשרות — להורגו". ואכן, "תיק מלצר" מתאר שורה ארוכה של מבצעים נועזים, פריצות, האזנות, ניסיונות להדביק מאהב לאשתו של מנגלה, מרטה — ואפילו תוכנית לחטוף את בנו בן ה־12 של אחד מאנשי הקשר למנגלה ("מובילים" בעגת המוסד), כדי שאולי יגלה היכן הרופא מאושוויץ.

נייר מטה של המוסד בנושא מנגלה

איש המוסד בנימין רותם (מרימבו) בעת המעקב אחר מנגלה | צילום: אוסף צבי אהרוני

באחד המבצעים האלו, כך מתברר, הגיע המוסד קרוב — אפילו קרוב מאוד — למנגלה. זה היה ב־1962: מידע שהגיע מנאצי לשעבר שגויס כסוכן הצביע על חווה מבודדת, דרומית לסאו־פאולו, ברזיל, כמקום מחבואו של מנגלה. צוות לוחמים, ביניהם צבי אהרוני וצבי מלחין — שניהם בוגרי המבצע לחטיפת אייכמן — הגיע למקום. ב־23 ביולי 1962, כשהוא בסיור בדרך עפר ליד החווה, ראה מולו אהרוני אדם שמלווה בכמה גברים — ונראה בדיוק כמו מנגלה. על פי הסיפור שעובר מדור לדור במוסד (אין לו אסמכתה בחומרים הכתובים), לחש מלחין למראה מנגלה ביידיש: "דוס איז ער! מיר האבן אים געפווען, דעם קליינע דרעק" ("זה הוא! מצאנו אותו, את החרא הקטן"). במברק בהול שנשלח לארץ ושמור בתיק מלצר נכתב: "צבי ראה בחוות גרהרד אדם המתאים בצורתו, בגובהו, בגילו ובלבושו להיות מנגלה". אלא שהאישור לפעול לא הגיע — וההזדמנות הוחמצה.

ב־1983, כך מגלה "תיק מלצר", יצא המוסד לעוד אחד מהמבצעים הרבים במרדף אחרי מנגלה, אלא שהפעם הוא היה מורכב ורגיש במיוחד. היעד: רולף מנגלה, בנו של יוזף שהתגורר בבירת המרגלים של אירופה — מערב־ברלין. התברר כי האב ובנו חולקים את אותו יום הולדת, 16 במארס. במוסד קיוו כי האב והבן ישוחחו בטלפון, כדי לאחל מזל טוב זה לזה. צוות של אגף "קשת" התקין האזנה לקו של רולף, סייעת של המוסד, שכונתה "הפייה", שלתה את דברי הדואר שלו מהתיבה והשיבה אותם לשם לאחר שצולמו, ולוחמים פרצו לבתו של רולף כמה פעמים — וצילמו כל מסמך.

על פי תיק מלצר, התכנון היה כי זמן מסוים לאחר שד"ר מנגלה ייצור קשר, יצלצל הטלפון של הבן רולף. על הקו יהיה אדם שיזדהה כמקורב כביכול לאב. "אביך חולה מאוד... והרופאים מודאגים", ייאמר לרולף בקול חרד. "אביך ביקש כי תואיל לבוא אליו בהקדם... אני מקווה כי תגיע". "המטרה", כך נכתב בפקודת המבצע, "היא כי 'פיסח רגל' (שם הקוד של רולף מנגלה) יפעל מיד, או שיקיים שיחה טלפונית עם מישהו בנושא, או יזמין כרטיס טיסה, או שיעזוב מיידית את מקום קבלת השיחה, וניתן יהיה לעקוב אחריו".

אחר כך גם ניסו להצמיד לרולף סוכנת מוסד, שעל פי תיק מלצר הייתה "מושכת, אינטליגנטית ומסוגלת לשחק את התפקיד של מזכירה פרטית", בתקווה שרולף יזמין אותה לדייט. במהלך הדייט "יתברר" לה מיהו, וה"מזכירה" תנסה להוציא מרולף רמז למקום הימצאו של אביו. אבל גם הדייט וגם מבצע ההאזנות הזה לא הניבו תוצאות. ד"ר מנגלה לא טילפן, ובדיעבד התברר למוסד שהייתה לו סיבה טובה מאוד לכך: באותה עת מנגלה כבר היה מת ארבע שנים, ולמעשה הצליח לחמוק מידו הארוכה של המוסד והמשיך לתעתע ברודפיו עוד שנים ארוכות אחרי שטבע בים. "תיק מלצר" משרטט איך ולמה, למרות ההשקעה, התעוזה והיצירתיות — ישראל מעולם לא סגרה חשבון עם המבוקש הנאצי מס' 1.

הסיפור המלא על המרדף של המוסד אחרי ד"ר מנגלה — השבוע בגיליון החגיגי הכפול של "7 ימים" ובאפליקציה