החיבור נותק
הצינור", ערוץ 10, 22:00
עם עזיבתו של גיא לרר את ערוץ 10, לא היה קשה לנחש כי גם "הצינור" לא תישאר כפי שהיא. מגישים יכולים לבוא וללכת מבלי שמהות התוכנית תשתנה דרמטית. אולם הזיהוי של לרר עם הרצועה הוותיקה היה מובהק מכדי שזו תשמור על אופייה המקורי בלעדיו. בכך נקטעה אחת התופעות הטלוויזיוניות הייחודיות של השנים האחרונות: מי שהחלה כבמה לדאחקות מהרשת, התפתחה לפלטפורמה של תחקירים וקמפיינים משפיעים. והכל, כרגיל בערוץ 10, בתקציב של מסיבת כיתה.
לפי שתי המהדורות הראשונות של "הצינור" החדשה, בערוץ לא ממש מתכוונים להתאבל על כך. להיפך: נדמה כי התחשק להם להחזיר את הגלגל אחורה ולהנמיך את גובה הלהבות. תוכנית הבכורה, ששודרה שלשום, עסקה בין השאר בפייק–ניוז על חומוסיה ובמפגש בין טהוניה רובל לטוקבקיסט שטינף עליה. המשדר אמש התהדר בראיון עם ישראלי שדיווח על הפריצה לחשבונות האינסטגרם של סלבס ובעוד ועידת פסגה בין רובל לטוקבקיסטית. האג'נדה? כנראה לחפות גם על חסרונו של גיא פינס.
אין מה להתגולל על מחליפו של לרר, טל ברמן. כאחד המנחים המיומנים בארץ, גם "הצינור" נהנית מנוכחותו הנעימה והאלגנטית (הדרושה במיוחד לאור שוליות נטולות ניסיון כמו אביה מלכה). בניגוד לכמה מעמיתיו, הוא מסוגל לנהל שיחה. אלא שמסביבו נבנה קונספט דל ושטחי, עם פינות מיושנות ואנטי–טלוויזיוניות כמו "פוסט בדקה". אפילו נדב בורנשטיין היה מתפדח ממנה.
גם בשיאה, "הצינור" אף פעם לא התיימרה לרשת את "המקור". ובכל זאת, הרגרסיה שלה מדכדכת. מילא האובדן המסתמן של האקטיביזם; כרגע לא ברור מי היא ומה היא רוצה. כמה דקות מאוחר יותר התקבלה תשובה אפשרית: להיות פחות מיותרת מ"הרדאר".
אחת משלנו
"מטומטמת", הוט 3, 22:15
הפרקים החדשים של "מטומטמת" - זאת לא בדיוק "עונה שנייה" - נוחתים בזמן. לא רק עבור הצופים שהתגעגעו אנושות לאוסף הדמויות הקרועות והכובשות שיצרו בת חן סבג ושי קפון, אלא גם עבור הגוף המשדר - חברת הוט. כשסלקום טי.וי מודיעה על גיוסם של 150 אלף בתי אב לשירות שלה ופרטנר מסתערת על השוק, תוכן מקורי ברמה של "מטומטמת" הוא בערך המחסנית הרצינית האחרונה באפוד של חברות הכבלים והלוויין.
בהיעדר הפרדה בין צילום הפרקים הנוכחיים לאלו ששודרו לפני שנה, אין ממש בשורה להכריז עליה. ומכיוון ש"מטומטמת" הייתה משב רוח כה מרענן בנוף, אלו לא חדשות רעות: זהו אותו אנסמבל שחקנים משובח (לא מדברים מספיק על התפקיד של אבי דנגור), אותו תסריט שנון וחריף ואותה שירי אזוגי, פרוטגוניסטית מהסוג שבשבילו כיף לפעמים להיות צופה ישראלי ולא עוד אחד ממיליון הזומבים של HBO ונטפליקס.
עם זאת, הפורמט היומי והפיצול לשתי "עונות" כופים על "מטומטמת" מריחה, שלא משרתת את העלילה ובוודאי אינה הולמת את התזזיתיות של הגיבורות והגיבורים. בראשית הדרך זה עבד באופן סביר, עתה הסבלנות מתחילה להתקצר. כיצירה שעוסקת בכך לא מעט, סבג וקפון אמורים כבר לדעת: אין התמכרות בלי אחריות.
לפנייה לכתב/ת 
