כשרנואר מנסה לעשות גוצ'י

נשים

לזכותם של קברניטי "רנואר" ייאמר שהם הבינו שמשהו דרמטי מאוד צריך להיעשות בימים אלה. ולכן, לתצוגת חורף 2018 הם קראו "הזמן שנשאר" (Le Temps Retrouvé), על שם אחד הספרים של מרסל פרוסט. מדובר בפניית פרסה גדולה ודרמטית מהטרנדים המצופים של אופנת רחוב וספורט, והפלגה הרחק־הרחק אל עבר סוף מלחמת העולם השנייה, ואל ה"ניו־לוק" (המראה החדש) שיצר דיור באמצע המאה שעברה.

"אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי, ואנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה קורה לנו", אמר רון קאהן, המעצב הראשי של החברה. התשובה שלו — באופן מפתיע למותג אופנה כמו רנואר — הייתה דחיית הרוח האגבית שנושבת מעולם האופנה וניסיון לחזור לנקודת האפס של ההתלבשות האמיתית בעידן המודרני. והוא עשה זאת עם המראה החדש של דיור באופן ספציפי, ועם הטענה שאנחנו חייבים להתייחס לבגדים ולהתלבשות שלנו באופן רציני.

"בגד חייב להגיד משהו", הוסיף קאהן, "ואנחנו מציגים מראות לבושים, מחויטים ואלגנטיים, הנשענים על צלליות של אמצע המאה שעברה עם החיבורים והחומרים שיהפכו את הבגד לרלוונטי לתקופה הנוכחית. הגיע הזמן לאמץ לחיקנו פרופורציות חדשות־ישנות, של רשמיות אגבית, של קו המלווה את הגוף במעט יותר שליטה וביטחון".

מבחינת הבגדים עצמם — מדובר בחזרה לצללית שעון החול שבה המותן צר מאוד, לצד שימוש בגזרות ובבדים מעולם החייטות ובדי היוקרה: ברוקאדים, סאטן, טול, תחרה וקטיפה, טקסטורות ודפוסים גיאומטריים, רקמות, סריגים מתוכשטים, צווארונים גדולים, פאייטים, טוויד, שרוולי פפלום ומראה עור. במובן הזה, אין ספק שהמותג פתח במלחמה מול הג'ינס, הפרנץ' טרי ושאר הבגדים מאופנת הרחוב שהשתלטו על המרחב הציבורי. בנוסף, ברנואר החליטו "להלביש" את הרחוב ולאלץ אותו להתלבש בבגדים הרחוקים מאוד מהמראה הממוצע על המדרכות: חצאיות קלוש, ריבוי בדים, קפלים וטקסטורות, חגורות מותן, ז'קטים מעל שמלות ועומס שהיה נראה אולי מרשים על המסלול, ועשוי להיות מגובב וחסר הקשר מחוצה לו.

ELIRAN_AVITAL

האם מדובר בניסיון לעשות גוצ'י ישראלי? האם אפשר באמת לחנך את הרחוב המקומי? ובעיקר איך אפשר לתרגם בגדים בצלליות מדודות ובחומרים עשירים למשהו שבסוף צריך לקנות ברמת מחיר נמוכה, כפי שמציע המותג? נכון שצריך לעודד אומץ כמו שהפגינה רנואר בתצוגה אתמול, אבל ראוי גם לחשוב על ההקשר המקומי, על הקהל ועל הקולבים בחנות שנותנים את הטון, הרבה אחרי שאחרוני הדוגמנים עוזבים את המסלול. כך, למשל, רבים מהפריטים היו מוצלחים כשלעצמם, והתצוגה הוכיחה שוב את כוחו המונומנטלי של קאהן לעצב בגדים גדולים מהחיים, כפי שהוא עשה לא מעט בשנים האחרונות. אבל לצד זה מתגנבת גם תחושה לא נוחה שהתצוגה הייתה אסופה של תלבושות ממחזה מיושן, כשהחיבורים והטוויסטים העכשוויים לא תמיד הצליחו להציל ולהפוך אותה לרלוונטית עונתית. בסופו של דבר, נדמה היה שלא מדובר בבשורה שמתאימה לרחוב, ושהיה כדאי להזריק קצת יותר אגביות לרשמיות שנדפה מהמסלול.

גברים

שנות ה־40 של המאה הקודמת מרתקות אותי, במיוחד האופנה והקולנוע של העשור הדרמטי הזה. לכן שמחתי לראות שהתקופה הטעונה, האלגנטית והמסעירה הזאת העניקה השראה למעצבי אגף הגברים של "רנואר". זה יכול להיות נחמד שגברברי ישראל ייראו לפתע כמו המפרי בוגרט, קרי גרנט וג'יימס סטיוארט.

כמובן שמעצבי "רנואר" לא התכוונו לעשות גרסת כיסוי לשנות ה־40, ולא לקחת את הקולקציה לכיוונים של תחפושות, אלא להציע פרשנות עדכנית ורלוונטית ולהשתמש באותן שנים כנקודת מוצא במטרה להגיד משהו על היום. התוצאה — מראה גברי קלאסי, לבוש, עשיר בבד, כולל שימוש בחומרים איכותיים והקפדה על פריטים.

צבעוניות: ורוד מעושן, ירוק, חום כהה, בורדו, אפורים, כאמל, אבן, ורדרד וכחולים.

מראה מנצח: חליפות במראה שלם מבחינה טונאלית — ז'קט בצבע ורוד מעושן, חולצה ומכנסי סיגר בצבע תואם. להשלמת המראה — חגורה משובצת ונעליים בצבע ורוד מעושן.

מאסט: מעיל בומבר, חליפת אמרלד ירוקה, חליפת ז'אקרד, מכנסי מותן גבוהים, מעיל צמר, חליפת טוקסידו בצבע שחור או נייבי בגזרת סלים, סריגי גולף, כפכפי מוקסין וכמובן חולצות עם צווארון סיני.

ELIRAN_AVITAL