מחפשים נחמה

"עברה על הלהקה שנה לא קלה. אנחנו באים מאהבה. מילה טובה, מחשבה טובה ומעשה טוב - זה מה שמנחה אותנו. כל מי שכאן על הבמה נמצא מאהבה".

את ההצהרה הזאת השמיע זאב נחמה, סולן להקת אתניקס, כמה דקות לפני סוף הופעת הלהקה בהיכל התרבות בתל–אביב, ולא בכדי. זו ההופעה הגדולה הראשונה מאז התפוצץ הסכסוך המתוקשר והמצער בין נחמה לקלידן הוותיק תמיר קליסקי, כשסכומי כסף במיליונים נזרקו לאוויר בתביעות.

אז אפשר להירגע, יש קלידן חדש וצעיר. נדב וולפסון (דודו טסה ועומר אדם). ועדיין, הבחירה בהיכל התרבות שבתל–אביב, שמרגיש אינטימי על אף ממדיו המרשימים וההיסטוריה שלו, חשפה מקרוב טפח מחוסר הביטחון של חברי הלהקה הגרעינית, שדי התערער לאחרונה. זה התבטא במנטרות האהבה ששחרר נחמה לעיל; בפניותיו החוזרות והמביכות אל הקהל ("עשיתם אותנו סולד אאוט, תודה!", "נשים, תנצרו את השיר הזה בליבכן", ו"כמה חברים!") שחשפו את החרדה מפני התערערות מעמדה הציבורי של הלהקה; בניסיונות מאולצים לגרום לאווירה של מסיבה אלקטרונית גם כשסגנון השירים רחוק מכך; בהוספת שלוש זמרות ליווי שלא תרמו דבר; ואפילו בוויתור על הדרן, עם משפט ה"נחסוך לכם" הקבוע כדי שחס וחלילה הקהל לא ינטוש.

כל אלה קוסמטיקה מיותרת. לשירים של אתניקס, לרבות אלו שכתבו לאחרים (ישי לוי, אייל גולן), יש כוח אינרציה משלהם. הם לא צריכים את כל הנ"ל. אלו נכסי פופ ברזל שראוי שיקבלו פרזנטציה אחרת. קוהרנטית. בלי סלט של רוק–פופ–אלקטרוני ים תיכוני לא אחיד. מופע אנפלאגד הוא אפשרות ראויה, למשל. מופע חשמלי בא בחשבון, קלאסיקה אחרי קלאסיקה.

המסיבה של אתניקס, כקונספט, מיצתה את עצמה. נכון שציפור מדבר חטפה מכה אנושה בכנף, אבל היא בהחלט יכולה להתאושש.