זה לא או-או | הרב שי פירון

האומנם חינוך הכולל ערכים אמוניים סותר את הכמיהה לאמת? האומנם מערכת חינוך המושתתת על ערכי היהדות וההיסטוריה הלאומית שלנו סותרת חינוך הומני הכולל אהבת אדם, השכלה רחבה ומחויבות לערכי הליברליזם? במאמרו ב"מוסף לשבת" בשבוע שעבר מכריח אותנו יובל נח הררי לבחור באחת משתי אפשרויות - אמת או אמונה. לדבריו, אנשים אמוניים יובילו את מערכת החינוך להדתה, לחשיבה כנועה המטילה אחריות על האל - ושייקספיר, עמיחי והחשיבה הביקורתית ייעלמו. התבוננתי במאות תלמידיי ותמהתי: האומנם?!

המאמר החשוב החזיר אותי אל המפגש הראשון שלי עם ההוגה והפילוסוף עמנואל קאנט ואל תחושת ההלם שבעקבותיו. גדלתי בבית חילוני פתוח וליברלי, ומסע החיפוש שלי דרש תשובה לכל שאלה תוך רצון עז לגילוי סודות הקיום. המפגש עם התובנות המטלטלות של קאנט ב"ביקורת התבונה הטהורה" היה בגדר התגלות. למדתי שיש להבחין בין "עולם התופעות" - דהיינו, העולם כפי שהוא נתפס בהכרה, בחושים - לבין העולם כפי שהינו באמת, שאליו אין לנו גישה ושאותו לא נוכל לחקור לעולם.

תנאי לבניית המקדש

הררי מחלק את העולם לרציונליים ולמאמינים. המאמינים אינם רציונליים, ומבקשי האמת אינם נמנים עם ציבור המאמינים. זו הנחה מרתקת שסברתי שכבר חלפה מן העולם. אם תכליתה של הרציונליות היא לקרב אותך לאמת ולשחרר אותך מחשיבה סטריאוטיפית, הרי שמאמרו של הררי משופע בסטריאוטיפים.

בית המקדש, לדוגמה, היה מוקד החיים האמוניים־דתיים, ודווקא הוא חרב בשל השחתה חברתית. בשבת שלפני תשעה באב, היום שבו אבלים היהודים על חורבן בית האלוהים, קוראים בפסוקי ישעיהו: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה... מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (א', יז–כג).

הבחירה בפסוקים האלה מדגישה שהאל מבקש מהאדם חמלה, קבלת האחר, אחריות חברתית, הימנעות משחיתות והרבה רגישות מוסרית. כל אלה לא סותרים את התבונה. להפך: הם תלויים בלימוד ובעיון ("לִמְדוּ הֵיטֵב") ובכינונה של מערכת משפט אנושית חזקה ואוטונומית ("דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט"). אינני מוותר על התבונה או על האמונה. המקדש האלוהי ייבנה אם ננהג באנושיות ובחמלה.

מאמין הוא מי שיש לו אומץ לחיות חיים של אמונה בעולם של אי־ודאות. אמונתי לא מביאה מזור לכאבי. פעמים רבות נשאתי עיניי לשמיים וזעקתי "למה?" קיבלתי "רשות" מאברהם, אבי המאמינים, שלימדנו: אמונה אינה הכנעה אלא מחאה. אברהם הרהיב עוז כשדרש מהאל להנהיג את העולם בצדק: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע"?

סדר יום דיכוטומי לא עומד במבחן המציאות. ההיסטוריה של המאה ה־20 לימדה שלא האמונה באל מובילה למעשי רצח אכזריים. הרוע בא לעולם דווקא על ידי מבקשי אמת שביקשו לסלק את אלוהים מהעולם. הנאצים בגרמניה, הסובייטים של סטאלין, הסינים של מאו צה טונג ואחרים, לא היו אנשים מאמינים, אלא אנשים מתועבים שחשבו שהם יודעי אמת. חיפוש אחר רציונליות טהורה הוא אשליה רומנטית המסכנת את העולם לא פחות מהישענות על אמונה טהורה בלבד, אולי יותר. רבי יעקב אבן־עזרא מתייחס לתבונה כ"מלאכים המקשרים בין אלוהים לאדם".

לתקן את העולם

ישראל 2017 מגלה שאנשי אמונה רבים מצטיינים בגילויי חמלה. איש בעמותת יד שרה או עזר מציון לא בודק את מוצאם או אמונתם של הנזקקים. מעל הכל מרחפת מחלוקת עמוקה יותר: מדוע חיפוש האמת, כעניין אמפירי, הוא ה־דבר החשוב? איזה ערך יש לאמת האמפירית מצד עצמה? החיים אינם אקסיומה; החיים הם תנועה ולא סימן קריאה, מבט יחסי ולא מוחלט. אני לא חי למען האמת, אני חי כדי לתקן את העולם. על פי ההלכה היהודית, מותר "לשנות מפני דרכי שלום", כך שלא תמיד האמת קובעת. גאולה היא מסע לשחרור העולם מהרוע ומההשחתה, והיא תבוא בדרך הטבע, כי הבנו שלא מדובר במעשה ניסי אלא בפעולה אנושית. בדרך אני שוגה וחוטא. אינני מכיר מטאטא אחד שהצליח לנקות את הרצפה בלי להתלכלך.

ישראל המתחדשת מואסת בחלוקה של "או־או". צעיריה מזמינים אותנו לחיות על רצף חיים הכולל עבר, הווה ועתיד. אמונה הנשענת על תבונה, ותבונה הנשענת על אמונה. האמונה והמסורת מבטיחות רצף ותנועה. התבונה מבטיחה בירור, ניקוש וביעור שרלטנות ורשעה בשם האל. אני יכול להבין את הפחד ואת הכעס, שכן החיבור שבין דת למדינה הוביל לא פעם לתוצאות הרסניות הן לעולם האמונה והן לעולם האמת. הסערה הזו מאפיינת מקומות רבים בעולם. אנשים כמהים למשמעות המורכבת מאמת ומאמונה יחד. אשליית התבונה הובילה את הנאורות שבמדינות לכאוס תרבותי שתוצאותיו עוד לפנינו. לא עוד צמחי מים נטולי שורשים אלא אנשים הנטועים עמוק במורשתם. בה בעת, הם נעים, מבררים, שואלים. טועמים מכל מה שהליברליזם מביא לפניהם ויוצרים פסיפס שיש בו ישן וחדש. "הישן - יתחדש. החדש - יתקדש".

הררי מציע למערכת החינוך סדר יום שמנותק מההקשר ההיסטורי של מדינת ישראל; הוא מבקש לדבוק ברציונליות מפני שבעזרתה יהיה אפשר לערער את הלגיטימיות של המסורת, המנהג והאמונה. חיפוש האמת יחליף את הצורך בזהות.

בוגר מערכת החינוך צריך להיות בקי במורשתו על מכלול גווניה. יודע את מורשתו, בקיא בתנ"ך ומצטיין במדע ובספרות, בעושר הוגי הדעות המובילים. יודע את סידור התפילה ואת שירי התפילה המודרניים, את התלמוד ואת ההגות המודרנית לגווניה. הוא בן הארץ ואזרח העולם הגדול. וכמובן שעליו להיות אדם. דוד המלך ניסח זאת כך:

"מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ.

הוֹלֵךְ תָּמִים (ישר) וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.

לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ (לא מרכל) לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ (לא גילגל אחריות על קרובו). ...כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ (לא נהנה מכסף אסור) וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח".

איך סיים הררי: "הכי חשוב... אנשים טובים יותר".

הכותב הוא ממייסדי תנועת פנימה ושר החינוך לשעבר

הזכות למימוש עצמי | פרופ' פרץ לביא

בשבוע שעבר פורסם במוסף זה מאמר מרתק של פרופ' יובל נח הררי, "האמת החילונית", אשר עסק בפער שבין התפיסה הדתית לזו החילונית ובערכי היסוד של היהדות החילונית. כאשר קראתי את המאמר, עלו לנגד עיניי דבריו של מנחם אוסישקין, מאבות התנועה הציונית, בטקס הפתיחה של "התכניון" בט"ו בשבט תרפ"ה (פברואר 1925):

"התכניון הזה הוא (המוסד ההנדסי) הראשון לא רק בארצנו, כי אם גם בכל המזרח הקרוב, ובהינשאו על הר הכרמל, יפיץ מפה ידיעות לכל הארצות הסמוכות. המוסד הזה יהיה פתוח לכל בני העמים וכל הדתות, כי רק העבודה והתרבות תאחדנה את כל התושבים בארץ בחיים של אזרחים, חיים של עזרה איש לרעהו".

הרי לכם חזון חילוני של יהודי שראה בבניית מולדת לעם היהודי את מטרת חייו. והיום, כעבור 92 שנים, הטכניון הוא מוסד מחקר אקדמי־מדעי מהמובילים בעולם הדבק באותם ערכים. מוסד שמאז היווסדו הוא פתוח ושווה לכל, ללא הבדל דת, גזע ומין.

המהפכה הרביעית

אנו חיים בפתחה של המהפכה התעשייתית הרביעית, המחייבת אותנו לחשיבה מחודשת אם ברצוננו להישאר בחזית הקִדמה האנושית. מהפכה זו היא המשך לשלוש קודמותיה: המהפכה התעשייתית הראשונה, שהחלה באנגליה עם המצאת הקיטור; המהפכה השנייה, שבמרכזה קו הייצור שהופעל לראשונה במתכונתו המוכרת לנו בראשית המאה במפעלי פורד; והמהפכה השלישית, שחיברה לתעשייה, לפני כ־50 שנה, את פריצות הדרך באלקטרוניקה ובטכנולוגיות המידע.

המהפכה הנוכחית מאופיינת בשבירת המחיצות בין תחומי הידע השונים. ההנדסה משתלבת במדעי החיים, הפיזיקה חודרת למחקר הביולוגי, והטיפול הממוחשב במידע נעשה מרכיב מרכזי כמעט בכל תחום. המהפכה הזאת, המכונה "המהפכה הדיגיטלית", מושתתת על הגידול בכוח המחשוב ועל הוזלתו, על טכנולוגיות ענן ו־Big Data, על הגישה למידע אינסופי באמצעות הסמארטפון והמחשב הנייד, על אינטליגנציה מלאכותית ועל הדפסה בתלת־ממד.

למהפכה הרביעית יהיו השלכות מרחיקות לכת על חיי היומיום שלנו. חלק גדול מהמקצועות הקיימים ייעלמו, והעוסקים בהם ייאלצו למצוא לעצמם מקצוע חדש. על כולנו, ובמיוחד על האקדמיה, מוטלת המשימה להתאים את עצמנו לעולם החדש.

בליבה של המהפכה הרביעית ממשיך לעמוד, ואף ביתר שאת, העיקרון שעמד גם בלב קודמותיה: ידע הוא כוח. ידע הוא הכוח המניע של המהפכה, כמו גם האמצעי שיאפשר לכל אדם לקפוץ על העגלה (האוטונומית) ולא להישאר מאחור. במאה ה־21 ידע הוא משאב לאומי אשר יקבע את עתידן של מדינות.

אין ניגוד חריף יותר בין תפיסות העולם של היהדות החילונית לבין ציות דתי עיוור כמו זה המתגלה בחדרי הלימוד של ילדי המגזר החרדי, שבהם עולם הידע מוגבל אך ורק ללימודי קודש. ילד שנמנעים ממנו לימודי הליבה, הוא ילד שנשללה ממנו זכות בסיסית - הזכות למימוש עצמי, לפרנסה ראויה ולהשתלבות בחברה הישראלית. אוריינות מתמטית ומדעית היא הבסיס לתעסוקה בחיים המודרניים, ושלילתה גוזרת על עשרות אלפי ילדים בערות וניתוק מהעולם ההולך ומשתנה בקצב מדהים אל מול עינינו.

מכשול גבוה ולא הוגן

אף שישנם סימנים שגם במגזר החרדי הבינו זאת, וסטודנטים חרדים כבר לומדים כיום באקדמיה, מספרם עדיין בטל בשישים. על מנהיגי הקהילה החרדית להפנים כי חיי עוני אינם גזירת גורל, וכי השכלה היא המפתח להתפתחות האדם ולמיצויו האישי.

דת ומדע יכולים לדור בכפיפה אחת, ואינני רואה סתירה בין השניים. הדת מכתיבה הלכות חיים אך אינה שוללת את הסקרנות ואת הנכונות לשאול שאלות. המפעל התלמודי הוא ראיה לכך. ואכן, במסדרונות האקדמיה הישראלית וגם בטכניון תוכלו למצוא מאות מדענים ומדעניות דתיים המסורים למחקר בסיסי ויישומי, שהאמת המדעית היא נר לרגליהם. מדענים אלה פורצי דרך במגוון רחב של תחומים: חקר הסרטן, גנטיקה, חקר מחלת פרקינסון, מדעי המחשב, גידול רקמות להשתלה, שיפור דרמטי במכשור רפואי ועוד. חוקרים אלה גדלו על מורשת המשלבת תורה ועבודה ומנחילים ערכי חינוך אלה לדור הבא, ורבים ממחקריהם הובילו לייסודן של חברות סטארט־אפ מצליחות.

ההיסטוריה מוכיחה כי רבים מהצעירים הנחשפים לקסמם של המדע והמתמטיקה בגיל צעיר ירצו להיות מדענים או מהנדסים לכשיגדלו. לכן חשובים כל כך לימודי המתמטיקה, המדע והאנגלית מגיל צעיר - חינוך הנשלל מילדים רבים שיסיימו את לימודי התיכון כשאינם מכירים את אותיות השפה האנגלית ומתקשים לפתור תרגיל בשברים פשוטים. נכון, גם הם יכולים להשלים את הידע החסר ולהשתלב באקדמיה, אבל החסך הראשוני הוא עבורם מכשול גבוה ולא הוגן.

אין לי ספק שהדרך לרווחה כלכלית ולחוסן לאומי עוברת במערכת החינוך, בעולם ההשכלה הגבוהה ובמחקר המדעי. הידע הוא דלק חיוני הן עבור היחיד והן עבור החברה כולה, ולכן המאבק הראוי אינו מאבקה של החילונות בדת אלא מאבקם של המדע, הקדמה והאמת בבורות, בריאקציה ובשקר. ולא נגזים אם נטען כי זהו המאבק על חירותו של היחיד ועל שגשוגן של מדינת ישראל והאנושות.

הכותב הוא נשיא הטכניון