אני לא מגדירה את עצמי כאישה, או כשייכת למין האנושי, אני לא מגדירה את עצמי כלבנה, או כנוצרייה. אני מגדירה את עצמי רק בצורה אחת: כבעל חיים, אחד מני רבים", אומרת אינגריד ניוקירק בטון המתריס־תמיד שמזוהה איתה.
המקימה והנשיאה של ארגון PETA למען זכויות בעלי החיים נלחמה כבר קרוב לארבעה עשורים בחברות קוסמטיקה ותרופות שעושות ניסויים בבעלי חיים, ביצרניות רכב שמשתמשות בקופים ובחזירים למבחני התרסקות, ברשתות שמוכרות פרוות ובגדים עשויים צמר, בקרקסים שמתעללים בחיות למטרות בידור, ואפילו בחברת מאטל, ששיווקה את אחת הברביות שלה עם כמה בובות לוויתן כפרסומת לפארק "עולם המים". והיא לא מתכוונת לנהל אפילו אחד מהמאבקים האלה בצורה מנומסת.
משמעות שמו של ארגון PETA, אותו הקימה ניוקירק ב־1980, הוא "אנשים למען טיפול אתי בבעלי חיים". הקמפיינים של הארגון המיליטנטי והחתרני הזה, תמיד שערורייתיים, שופעי סלבריטאים דוגמת פול מקרתני, מרטין שין, קים בייסינגר ונעמי קמפבל. הקמפיין הכי מוכר של הארגון, כנראה, הציג את פמלה אנדרסון בעירום מלא, כשהדבר היחיד שמכסה את גופה הוא ציור שמחלק אותה לנתחים, כמו התרשימים שמציגים לרוב פרות באיטליזים. הקמפיין הזה מייצג את הגישה הכללית של הארגון לפרסום, מעין תערובת בין טיפול בהלם לעקרון המקודש בפרסום — סקס מוכר.
את המסרים שלה ניוקירק מגישה לשולחן נאים ומדממים. מספיק להציץ בפוסטר של אנדרסון או בשורת דוגמניות צמרת מעורטלות שמעליהן הכיתוב "אנחנו מעדיפות להסתובב עירומות ולא ללבוש פרווה", כדי להבין שניוקירק מכוונת לבטן ולא לראש. ולמקרה שתהיתם, ברור לה לגמרי כשפעילי האירגון שוכבים עירומים ברחוב מכוסים בצבע אדום על גביה של צלחת ענקית, שהתחושה הראשונית של המתבוננים היא רתיעה והלם.
"כן, אנחנו עושים שימוש בגימיקים ובתיאטרליות, אבל זה הכרחי", היא אומרת. "קשה מאוד לתפוס את תשומת ליבו של הציבור, והתקשורת מתמקדת יותר מכל בסיפורים שיש בהם קונפליקט, סקס וסלבריטאים. כך שאם אנחנו רוצים להעביר מסר רציני, אנחנו לא תמיד יכולים להיות רציניים, ואם צריך שפמלה אנדרסון תופיע עם חזיית עלי חסה, או להשכיב דוגמנים עירומים על משטח קלקר כשהם עטופים בניילון ומדממים כאילו היו מוגשים במחלקת האטליז בסופרמרקט — זה מה שנעשה. כי כשאתם אוכלים שוק של עוף או צלע חזיר, זה הרי בשר אמיתי, שהיה איבר בגוף חם ואמיתי עם דם ושרירים, והיה שייך למישהו שפעם נשם והיה לו לב, מישהו שהסתכל על העולם סביבו, שאהב, שפחד, שהרגיש. אנחנו מבקשים מהציבור 'אנא, תחשבו לפני שאתם מתחילים לאכול'".
"תעשו ממני ארנקים"
למרות שברקורד שלה יש כבר עשורים של עבודה בנושא, ולמרות שלארגון שלה לא חסרים פעילים, ניוקירק לא מוותרת על יציאה לשטח. אתמול צעדה ברחובות תל־אביב במסגרת המצעד למען זכויות בעלי החיים בישראל, אותו הנחתה מיקי חיימוביץ'. ניוקירק נשאה את הנאום המרכזי במסגרת העצרת, אותה ארגנו עמותות מקומיות כמו ויגן־פרנדלי, אנונימוס, ותנו לחיות לחיות.
תקוות המארגנים, לה הייתה שותפה גם ניוקירק, הייתה שעשרות אלפי המשתתפים בו יהפכו אותו למצעד הגדול מסוגו בעולם. "עשרות אלפי הצועדים שיצאו אתמול לרחובות הראו שלישראלים אכפת מבעלי חיים ושאנחנו לא מוכנים שהתעשיות השונות ימשיכו לפגוע בבעלי החיים", אומר עומרי פז, מייסד עמותת ויגן־פרנדלי, שפועלת להנגשה של תרבות צריכה טבעונית.
ניוקירק, 68, לא הגיעה מבית של צמחונים אדוקים ופעילי זכויות בעלי החיים. "בבית אכלו בעלי חיים, ואת מעיל הפרווה הראשון שלי קיבלתי בגיל 19", היא אומרת. המיליטנטיות שלה התפתחה עם השנים. מי שראה את דמותה העירומה תלויה על וו קצבים לצד ארבעה חזירים שחוטים פשוטי עור בקמפיין של PETA בשיקאגו לפני מספר חודשים – לא ישכח את המראה.
המהפך בחייה של ניוקירק, שנולדה בבריטניה, אירע כשעברה לגור בארצות־הברית והתחילה לעבוד במעבדת מחקר שעשתה שימוש בבעלי חיים. התמונות הקשות שנחשפה אליהן מזעזעות אפילו בתיאור בלבד. "ראיתי הזנחה איומה ואכזרית. אנשים הלכו הביתה בסוף יום עבודה במעבדה והותירו אחרים בעלי חיים כואבים ודואבים, בלי לתת להם משככי כאבים. ראיתי תפרים שנפתחו וקרביים של בעלי החיים המסכנים שנשפכו על הריצפה", היא אומרת בקול שקט ובמבטא בריטי.
התחקיר הראשון בהיסטוריה של PETA תיעד גם הוא מעבדה. "מצאנו שם קופים עם עמוד שדרה שבור שספגו שוקים חשמליים תוך נסיון לאכול מתוך מגשים", היא אומרת. את התיעוד הם חשפו בעמוד השער של ה"וושינגטון פוסט", ותבעו את בעלי המעבדה הנדהמים. התגובה של הציבור לחשיפה הראשונית הזאת הייתה מדהימה. המונים פנו אליה ושאלו איך הם יכולים להצטרף. "אז אמרנו להם: תתחילו בארוחת הבוקר, בלי לאכול את החיות. כשאתם מתלבשים — אל תלבשו את החיות, אל תתרמו לאוניברסיטאות שעושות ניסויים בבעלי חיים. יש המון דברים שאפשר לעשות".
מה הדלק שמניע אותך כל השנים האלה?
"כשזה מגיע לתחושות כמו רעב, צמא, כאב או שמחה – אין הבדל בין עכבר, לחזיר, לכלב או לילד. זאת עובדה ביולוגית. כולנו בשר ודם. אם תכבי עליי סיגריה, או תכבי סיגריה על עכבר, על קוף או על פרה — כולנו נחוש כאב. כולנו חווים פחד שנראה בעיניים כשמישהו מנסה לפגוע בנו, להרוג אותנו או לקחת דגימת תאים למחקר".
בין הנאצים לאוכלי בשר
אבל לא רק פירגונים ופעילים הארגון מושך בזכות חשיפותיו ופרסומותיו. בעקבות השימוש בפרובוקציות, בידוענים ובטקטיקות הלם להעברת המסר במהלך השנים, הארגון מושך אליו אש הן מחוץ לתנועות למען בעלי חיים והן מתוכן. אנשיו הואשמו בשנאת בני אדם, בהתנהגות חסרת טעם, בבוטות ואפילו בצביעות. בתי החולים הניידים של הארגון קיבלו את השם "סיירת המוות", וברשת התפרסמו מסמכים המעידים שבבית המחסה בווירג'יניה של PETA נרצחים המוני כלבים וחתולים — טענות שניוקירק מייחסת ל"אויבים שלנו", ומסבירה שמדובר אך ורק בבעלי חיים שסובלים מייסורים קשים והורדמו כדי להיגאל מהכאב.
עם כל הביקורת, אף אחד לא מכחיש שהארגון רשם הצלחות אדירות ברחבי העולם, בחקיקה ובשינוי נהלי עבודה בתעשייה. יצרניות הרכב כבר לא משתמשות בבעלי חיים במבחני ריסוק, חברות קוסמטיקה רבות הפסיקו לבצע ניסויים בבעלי חיים, וגם הטבעונות עושה את דרכה בבטחה ללב המיינסטרים, כשבסופרמרקטים מקצים מדפים לחלב קוקוס ומוצרי טופו. "אבל הדבר המרגש ביותר הוא שהתנועה שלנו הולכת וגדלה, ומגיעה להמוני צעירים, שגדלים כטבעונים, לא לובשים פרוות או עור, ומבינים שבעלי חיים הם לא הרכוש שלנו", אומרת ניוקירק.
את המסר הזה היא מתכוונת להמשיך ולהעביר עד נשמת אפה האחרונה — ואף מעבר לזה: בצוואה מפורטת ציינה ניוקירק שהיא תורמת את גופה ל־PETA ומציעה שהבשר ישמש ל"ברביקיו אנושי ענקי, כדי להזכיר לעולם שבשר הוא בשר, ולא משנה אם הוא בא מגוף אנושי או מבעל חיים אחר", היא מסבירה בצוואתה. "לכן אני מציעה להשתמש בעור שלי לעיצוב ארנקים, כדי להזכיר לעולם שעור אנושי ועור בעלי חיים הם לא 'חומר גלם'". לכפות הרגליים שלה היא מייעדת תפקיד של מעמדים לשמשיות ועין אחת, על מקל, תועבר ל"סוכנות להגנה על הסביבה" כתזכורת לכך ש־PETA פוקחים עליהם עין.
אם נדמה לכם שזה מרחיק לכת, חכו עד שתשמעו על הסערה שחולל הארגון שלה בקמפיין משנת 2003, כאשר השווה בין חוות לגידול עופות לבין מחנות הריכוז של הנאצים. כשאני שואלת על זה משתרר שקט בצד השני של השפופרת, ואז ניוקירק פולטת אנחה. ניכר שהיא מבינה שהנושא בעייתי. בעיקר בקרב יהודים. בעיקר בישראל.
"כשמישהו מדכא, מפחיד, לועג, שונא, הורג — תבחרי איזה פועל שאת רוצה, כשמישהו מתנהג ככה כלפי יצור חי אחר, זה תמיד ביטוי של דעה קדומה, בורות והיעדר כבוד, ונגד זה אנחנו נלחמים", היא אומרת, והביטחון שב לקולה עם כל משפט. "במלחמת העולם השנייה נעשו דברים איומים כלפי יהודים על ידי אנשים שאינם יהודים, שהחליטו שליהודים אין זכות קיום. באמריקה היו אנשים שהחזיקו עבדים בשלשלאות, הכריחו אותם לעבוד, לקחו מהם את הילדים, וכל זה נחשב נורמלי, והיה מבוסס על חוסר הרצון לראות את השחורים כמי שיש להם אותן תכונות ותחושות כמו ללבנים. זאת התפיסה שעומדת ביסוד כל רע, ומאפשרת את הפשעים הללו, ובזה אנחנו נלחמים", היא אומרת. אז בעצם, אני מבינה מדבריה, שהתשובה לשאלה שלי היא "כן", שלדעתה אין הבדל בין מה שעשו הנאצים ליהודים לבין מה שמעוללים אוכלי הבשר לבעלי החיים. עכשיו תורי לזוז בחוסר נוחות בכיסא.
"מלחמה הוכרזה כנגד אומות בעלי החיים מאז ראשית ימי האנושות, והם מעולם לא הכריזו מלחמה עלינו", היא אומרת לסיכום. "לכן, כל שאני מבקשת הוא שנרחיב את תחושות החמלה והסלחנות שלנו, וננסה להיות בני אדם הגונים יותר. סליחה, בעלי חיים הגונים יותר". •
