באך, ביטלס, הכל הולך

הוא נראה כמו כוכב פופ, חילטר כדוגמן של "ארמני" כדי לממן את לימודיו בג'וליארד, והופיע על גבי הצהובונים לפחות באותה תדירות שהוא מופיע בעמודי התרבות של העיתונים. אבל הכנר הווירטואוז דייויד גארט (37) יודע בדיוק איפה למקם את עצמו. "אני פשוט יודע כמה אני טוב", הוא אומר בראיון טלפוני מביתו שבגרמניה.

גארט – שמעביר את רוב זמנו בהופעות ברחבי העולם, כשהוא חי ממזוודה ומסתובב עם כינור סטרדיוואריוס משנת 1716 — הוא אורח אהוב וקבוע של הפילהרמונית הישראלית, אבל הפעם הוא מגיע אלינו למופע סולו בשם EXLPOSIVE Live, ב־6 בנובמבר בהיכל מנורה מבטחים. "זאת הפעם הראשונה שאני מגיע לישראל לא כדי לנגן עם הפילהרמונית, אלא להופיע עם הרכב שלי", אומר מי שהביקור הראשון שלו בישראל היה בסדנת מוזיקה בקיבוץ אילון, כשהיה בן 18. "אני מנגן הכל, ממייקל ג'קסון דרך באך, ביטלס, אד שירן. כל מה שאנשים אוהבים לשמוע".

גארט הוא האחרון שצריך להתחנף לקהל. מי שקיבל את הכינור הראשון שלו בגיל ארבע, וניגן עם הפילהרמונית של המבורג כשהיה בן 10, מי שקיבל שלוש שנים אחר כך כינור סטרדיווריוס במתנה מנשיא גרמניה, ושיהודי מנוחין אמר עליו שהוא "גדול הכנרים בדורו" — רגיל לסצנות הערצה השמורות בדרך כלל לכוכבי רוק. הוא כבר זכה לכינוי "דייויד בקהאם של המוזיקה הקלאסית", ושמו נכרך ברומנים מתוקשרים ברחבי העולם, כולל תביעה סנסציונית של כוכבת פורנו לשעבר שהאשימה אותו בתקיפה אלימה. אבל על זה התבקשתי שלא לדבר איתו, והוא גם "משתדל לא לקרוא שום דבר שכתוב עליי. חוץ מזה, הכלי הזה כל כך תובעני ודורש כל כך הרבה זמן להתאמן כדי להישמע טוב, שאין לי זמן לזה, ואני משאיר את סדרי העדיפויות כפי שהם צריכים להיות. בעבודה".

אתה מרגיש שהכתבות בצהובונים משפיעות על התדמית המקצועית שלך וגורמות לאנשים לא לקחת אותך ברצינות?

יחסי ציבור

"למה שאני אחשוב ככה? הדבר היחיד שחשוב הוא איך אני מרגיש כלפי החיים וכלפי עצמי, וכמה חשוב לי להגיע לקונצרטים שלי כשאני לגמרי שלם עם הביצועים שלי. זה משהו שאף אחד לא יכול לקחת ממני".

גם לא עולם המוזיקה הקלאסית המכופתר והקשוח?

"אני מכיר המון אנשים ב'עולם המוזיקה הקלאסית הקשוח' שאת מדברת עליו. זובין מהטה, ריקרדו שאהי, כריסטוף אשנבאך, כולם שמחים לעבוד איתי, וזה לא סתם. הם בוחרים לעבוד איתי כי אני מוזיקאי רציני שיודע מוזיקה ויודע לנגן בכינור. גם הקולגות שלי, אנשים שאני מעריץ כמו יצחק פרלמן ואידה הנדל, אוהבים את מה שאני עושה ומכבדים אותי ומסכימים שאני עושה עבודה טובה".

גם כשאתה חוצה את הקווים ומנגן אד שירן?

"מוזיקה קלאסית היא האהבה הגדולה שלי, ומאוד חשוב לי לבנות קהל שיבוא לשמוע אותה. אבל חשוב, לדעתי, לבנות גשרים שיחברו בין סוגי המוזיקה השונים. בטהובן, שופן, ליסט ופגניני היו כוכבי הרוק של זמנם, ויצאו מגדרם כדי לענג את ההמונים. אני לא עושה שום דבר שונה ממה שעשו כנרים גדולים בעבר. פגניני, למשל, כתב ואריאציות לאריות מתוך אופרות פופולריות שכולם הכירו באותם ימים. גם לי חשוב להיות אמן שחי בתוך התקופה שלו, ולכן אני ממשיך את המסורת הזאת, מחבר בין רוקנרול למוזיקה קלאסית ומזכיר לאנשים איזו עוצמה יש בשני הז'אנרים האלה".