הלקח של שטייניץ

דבריי להלן אינם חלילה עדות אופי לטובתו של שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ. שטייניץ לא זקוק לעדות אופי שלי או של מישהו אחר. הוא לא נחקר, לא הועלה נגדו חשד, הוא לא הואשם ולא נשפט. אני גם סמוך ובטוח שלא יהיה לו שום צורך בעדי אופי בעתיד. עשייתו והחלטותיו של שטייניץ כחבר כנסת וכשר נקיות מכל רבב של שחיתות אישיות. אני מקבל ומאמץ את האיפיון שהעניק לשטייניץ שר האוצר לשעבר רוני בר־און (שלא חוסך בדברי ביקורת ענייניים חריפים על שטייניץ): זהו פוליטיקאי בעל יושר ויושרה קיצוניים.

למען גילוי נאות אציין כי הסתייגותי הראשונה ממינויו של שטייניץ, פילוסוף ואיש רוח, לתפקיד שר האוצר התחלפה עם הזמן בהערכה רבה. אף ששנים עמדנו משני צידי מתרס מדיני־כלכלי, ככל שראיתי את פועלו בתפקיד כפוי הטובה של שר האוצר, כך השתכנעתי שהאיש לומד, סופג ידע, לא אזוק בדוגמות ובאידיאולוגיות, שוקל שיקולים ממלכתיים בלבד, אמיץ לב ורחוק מהפופוליזם שהפך למכת המדינה. ראיתיו מרים אבנים כבדות שקודמיו בתפקיד העדיפו לעקוף. ראיתיו מושמץ ומאוים, אך לא מתקפל.

חילוקי הדעות בינינו לימדו אותי עליו: בתפקידיו הכלכליים הציבוריים לא היו לו, לשטייניץ, אלוהים מלבד אלוהי המשק הישראלי וצרכיו. על כך שילם מחירים פוליטיים כבדים. סולם העדיפויות הממלכתי שלו גרם להדחתו מצמרת הליכוד, שבו נותר נטע זר. נאמנותו ללא גבול לראש הממשלה נתניהו גרמה לגיחוכו בעיני הציבור. שטייניץ הבליג, ורק בחודשים האחרונים ניתק בהדרגה את קשריו עם נתניהו וסביבתו. מאוחר מדי.

עתה נראה על פניו כי אחדים מיועציו הפוליטיים ומקורביו האישיים של שטייניץ ניצלו את יושרו כדי לחוס בצילו. ליתר דיוק לאורו: הם השתמשו בציניות במוניטין המוסרי שיצא לשטייניץ כדי לרקום מאחורי גבו ובלא ידיעתו קנוניות מושחתות. לא דבר חדש; ההיסטוריה מלאה במקרים דומים, כאשר בקרבתם של אישים ישרים כסרגל התבססו ופעלו באפלה קנים של שחיתות וזוהמה.

אני מניח שעל השר שטייניץ עוברות שעות קשות במיוחד. הכותרות הרומזות על "טבעת מתהדקת" כביכול נגדו לבטח מדירות שינה מעיניו. אומרים שרזה מאוד. הוא גם למד לקח: אין לו מה לחפש בזירה פוליטית מהסוג של מרכז הליכוד של היום.