ראשון 22 באוקטובר 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
24 שעות • 11.09.2017
צילום פרידה
מיכה קירשנר היה מגדולי הצלמים שפעלו כאן. האיש שפוליטיקאים ואמנים מפורסמים היו מוכנים להתמסר למצלמה שלו כפי שלא היו מוכנים עם אף אחד אחר. אתמול, בגיל 70, האיש שחולל מהפכה בעולם הצילום הישראלי מת ממחלת הסרטן
שיר־לי גולן ויואב בירנברג

מיכה קירשנר היה הגורו של הצלמים, האיש שחולל מהפכה בעולם הצילום הישראלי והמציא שפה ייחודית משלו. אתמול בבוקר, בגיל 70, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, הוא נפטר בבית החולים שיבא מוקף בבני משפחתו. קירשנר נחשב לאחד מגדולי הצלמים שפעלו כאן. פוליטיקאים כמו שמעון פרס, משה דיין ואבא אבן ואמנים מפורסמים כמו דודו טופז, משה איבגי, גילה אלמגור ויעל בר זוהר התמסרו למצלמה שלו ללא שאלות. התוצאות הפכו לאיקוניות: חושפניות, נועזות ומגלות פנים שלהם שלא הכרנו.

 

"אנשים התמסרו למצלמה של מיכה בצורה מדהימה", אומר פרופ' דודו מזח, ראש המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. "היה לו סוג של קסם, שגרם לאנשים לתת את עצמם, וכמובן שגם הכישרון הגדול שלו תרם לכך. העדשה שלו חשפה רגישויות, קושי וכאב באופן שגרם לצילומיו להפוך לאייקונים בתרבות הישראלית. הוא אחראי במידה רבה למהפכה בצילום עיתונות המגזינית הישראלית, מאלה שהובילו להבנה שלצילום יש חשיבות לא פחותה מזו של המילים".

 

חברו הקרוב שמחה שירמן, נפרד מקירשנר שעות ספורות לפני מותו. "היינו מאוד קרובים", אומר שירמן. "מבחינתי המצאנו את מושג החברות. הכרנו בצבא, בסיירת שקד, קראנו זה לזה שירים שחיברנו, עשינו יחד מעשי שובבות, בילינו יחד בחופשות, יצאנו עם חברות, ומכל אפטר בבאר־שבע היינו חוזרים לבסיס עם ספר שירה חדש שקנינו ומקריאים שירים ממנו זה לזה. אחר כך שכרנו יחד דירה בתל־אביב, נסענו יחד ללמוד צילום בניו־יורק, לימדנו באותם בתי ספר, היינו יחד בחתונות ובלידות, בגירושים ובכל אירוע משמעותי, עד הרגע הקשה של הפרידה.

 

"למיכה הייתה נשמה מאוד רגישה, שניסה להסתיר, אבל אני הכרתי את מה שבעיניו היו החולשות שלו והערכתי אותן. אני זוכר את הדמעות בעיניו כשבתו הבכורה נישאה, ואני יודע שבתוך תוכו הוא מאוד חיכה להיות סבא, אבל כאב את העובדה שבגלל מחלתו לא יחווה את החוויה הזאת למרות שבתו אמורה ללדת".

 

1982 . הסערה בעקבות התצלום הפרובוקטיבי של יונה וולך, העירום והתפילין
1982 . הסערה בעקבות התצלום הפרובוקטיבי של יונה וולך, העירום והתפילין

 

 

קירשנר, פרופסור במדעי הרוח ובאמנות, נולד באיטליה ב־1947 ושנה מאוחר יותר עלה לארץ עם משפחתו. ב־1977 הקים את המסלול לצילום במדרשה לאמנות. התערוכה "הישראלים" מיצבה אותו כאחד הצלמים החשובים בארץ. הוא עבד במגזין "מוניטין", ובהמשך בעיתונים "חדשות" ו"מעריב". קירשנר תיעד את המציאות הישראלית, צילם דיוקנאות חושפניים של פוליטיקאים, כוכבי תקשורת ובני משפחה. ב־1984 קיבל את פרס מוזיאון ישראל לצילום, ולאורך השנים הציג שתי תערוכות יחיד במוזיאון תל־אביב. כמו כן עמד בראש המדרשה לאמנות בבית־ברל ובראש המחלקה לצילום באקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.

 

קירשנר לא פחד מעיסוק בנושאים פוליטיים וחברתיים. צילומים רבים שלו עוררו סערות ציבוריות. "דיוקן יונה וולך" שלו, צילום גבר עירום עם תפילין לצד המשוררת הפרובוקטיבית, עורר סערה ציבורית, ואילו דיוקנה של הודא מסעוד בת השנה, ממחנה הפליטים ג'באליה, שאיבדה עין מכדור גומי שנורה על ידי חייל ישראלי באינתיפאדה הראשונה, הפך לאייקון, כמו צילומים נוספים שלו שתיעדו את הסבל הפלסטיני.

 

לדברי חתן פרס ישראל לצילום אלכס ליבק, "קירשנר הפך את הפורטרטים האישיים לאמנות. כשמיכה צילם פורטרט זיהית ישר שהוא שלו, כי הוא הוסיף לו אלמנטים משלו ולא צילם אותו סתם בסטודיו עם תאורה יפה. זה לא היה רק הבנאדם עצמו אלא גם מה שמיכה ראה בו. מבחינתי, הדבר הכי אפקטיבי בצילומים שלו היא הסדרה שעשה בשחור־לבן על נפגעי האינתיפאדה. אי־אפשר לשכוח את תצלום הילדה שהתעוורה בעין אחת, או את עיישה אל קוד, ממחנה הפליטים חאן־יונס שמצולמת כמו מדונה המבכה על בנה המת. תמונת מופלאה וחזקה. תמונותיו אפקטיביות גם משום שמיכה הצליח לתת לאנשים האלה שמות, וגם בזכות הפשטות הלא מתוחכמת מדי שהייתה בהן. אנחנו רגילים לראות תמונות של נפגעי האינתיפאדה ברחוב, אבל מיכה הביא אותם לסטודיו, העמיד אותם מול רקע לבן, רק הם נטו".

 

גם הצלם אלדד רפאלי רואה בקירשנר את אחד מגדולי הצלמים הישראלים. "מיכה הביא מניו־יורק שפה חדשה שבאה לידי ביטוי בצילומיו במגזין 'מוניטין'" הוא אומר. "מצד אחד זאת הייתה שפה מאוד אישית ומצד שני מרתקת מאוד מבחינה טכנית, עם תאורות מעניינת, והעמדות מיוחדות ומוקפדות, שהדגישו את הצד התיאטרלי אבל גם היו מאוד פוליטיות. האמירה האישית שלו הייתה מאוד חדה, ברורה ומעזה. עד היום, כשאני יוצא לצלם, הצילומים שלו מלווים אותי".

 

1992 . מלך הרייטינג: דודו טופז בימי השיא
1992 . מלך הרייטינג: דודו טופז בימי השיא

 

 

קירשנר העמיד אחריו דורות של צלמים. "מיכה ידע ורצה להקשיב ולתת, וגם לבקר ולהעמיד במקום, ובזו גדולתו, אומר שירמן. "הוא היה הפרטנר המושלם לשיחות נפש ושיחות על ספרות, לשיחות על פוליטיקה ולשיחות על החיים. כשבאתי להיפרד ממנו הוא כבר לא יכול היה לדבר, אבל הצליח לסמן לי שהוא שומע ומבין, ובכוחותיו האחרונים לחץ לי את היד בשתיקה שהפכה את המילים למיותרות. זו הייתה המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל. עצוב לי שנפרדנו מוקדם מדי". •

 

 

1992. משה איבגי בצילום יוצא דופן של קירשנר
1992. משה איבגי בצילום יוצא דופן של קירשנר

 

1992 . מלך הרייטינג: דודו טופז בימי השיא
1992 . מלך הרייטינג: דודו טופז בימי השיא

 

1988 . הודא מסעוד בת השנה ממחנה הפליטים ג'באליה שאיבדה את עינה מכדור גומי שנורה על ידי חייל ישראלי
1988 . הודא מסעוד בת השנה ממחנה הפליטים ג'באליה שאיבדה את עינה מכדור גומי שנורה על ידי חייל ישראלי

 

1994 . יעל בר־זוהר בגיל 15 . הצילום שבו רצה קירשנר לעורר מחאה על העסקת ילדות כדוגמנויות — ועורר סערה
1994 . יעל בר־זוהר בגיל 15 . הצילום שבו רצה קירשנר לעורר מחאה על העסקת ילדות כדוגמנויות — ועורר סערה

 

92 . שמעון פרס: דיוקן הפוליטיקאי הבודד
92 . שמעון פרס: דיוקן הפוליטיקאי הבודד

 

1982 . הדוגמנית תמי בן־עמי מזילה דמעה למצלמה של קירשנר
1982 . הדוגמנית תמי בן־עמי מזילה דמעה למצלמה של קירשנר

 


פרסום ראשון: 11.09.17 , 20:18