עם יהודית קציר | על האירוע לכבוד ספרה "למאטיס יש את השמש בבטן"
ספרך "למאטיס יש את השמש בבטן" נכתב לפני 22 שנים. מה את חושבת עליו היום? "אני מסתכלת עליו בסלחנות. יש בו לפעמים התאהבות גדולה מדי במילים, ומצד שני יש בו המון תשוקה של כתיבה ושל חיים. אני מתגעגעת אל עוצמת התשוקה הזאת. הליבידו הולך ודועך עם השנים".
את עובדת על ספר חדש? "הוא בתהליך כתיבה, אבל עדיין אינו ראוי למאכל אדם. הוא עדיין לא עבר את נקודת האל־חזור ואין לי פרספקטיבה נכונה להסתכל עליו".
קוראים היום הרבה פחות ספרים. מצב לא פשוט לסופרים. "הצעירים קוראים פחות. הטלוויזיה, האינטרנט והאייפונים השתלטו על הכל. כך זה גם אצל הבנות שלי. אין מה לעשות אלא להשלים עם זה. ניסיתי בעבר לשכנע אותן לקרוא יותר, אבל ויתרתי. בדור שלנו קראו הרבה יותר. אני הייתי מחליפה ספרים ארבע פעמים בשבוע, והיום זה רק חלום".
היית רוצה להפוך רומנים שלך לסדרות טלוויזיה או סרטים? "זה נעשה בעבר. היו מאז כל מיני ניסיונות לדיאלוגים עם יוצרים, אבל הם לא הבשילו. הייתי רוצה להפוך את 'צילה', הרומן האחרון שלי, לסרט או לסדרה, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה לבדי. בכלל, אני לא מסוגלת לחזור ולעסוק בספר שכתבתי ובאיזשהו מקום כבר נפרדתי ממנו. זה כמו לחזור אחורה".
מה את אומרת על מלחמות התרבות סביב מירי רגב? "זה בעיקר מעייף אותי. אני מקווה שזה גל שיעבור. קשה לי עם הפילוג, השסע, ההתנצחויות והיריבות. זה כל־כך מיותר, בטח בתחום כמו התרבות שבו יש מקום לכל מגוון הקולות".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
