ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    עין כרם. 3,000 שנות היסטוריה | צילום: עמית שאבי
    מסלול • 17.09.2017
    בין קודש לחו"ל
    17 כנסיות ומנזרים, שבעה בתי כנסת, מסגד אחד ורשימה מפוארת של תושבים בעבר ובהווה, מיוחנן המטביל דרך נחום גוטמן ועד השף אסף גרניט. עין כרם, רק עשר דקות ממרכז ירושלים
    שיר־לי גולן | צילומים: עמית שאבי

    עין כרם היא מהמקומות האלה שלו היינו מגיעים אליהם באקראי כשאנחנו מטיילים אי שם בצרפת, יוון, איטליה או בולגריה, היינו מצלמים אותם מכל זווית, נפעמים מחזיתות הבתים, מהסמטאות, מהנוף, מהאנשים, מהשקט. עין כרם היא מהמקומות האלה שעושים חשק להשתקע בהם ולו לרגע (ארוך), להצטרף לפרלמנטים של ותיקי התושבים, לשתות איתם קפה, להתהלך איתם בין עצי התאנה לעצי הזית ולשמוע סיפורים מהסוג שרק מקומיים מכירים, להתחמם עם קערת מרק ביתי באחד מבתי האבן ביום חורף סוער, לכתוב ספר.

     

    לכן ברור שכאשר פנינה עין מור, מורת דרך ויזמית תיירות, אומרת שכדי להכיר את הכפר העתיק הזה, שנמצא במרחק עשר דקות נסיעה ממרכזה של ירושלים, צריך להישאר בו לפחות יומיים, היא צודקת. זו לא רק אהבתה חסרת הגבולות לשכונה אליה עברה בצעירותה, בה גידלה את שלושת ילדיה ועל שמירת אופייה היא נאבקת; זה הקסם הזה, החמקמק, שגורם למי שטורחים ומגיעים לביקור בעין כרם להתאהב.

     

    בכפר הזה התקיים יישוב חקלאי במשך יותר מ־3,000 שנה. תושביו נהנו מאדמת הסחף הטובה וממי המעיין בתקופה הכנענית, בתקופת בית ראשון ושני, בתקופה הרומאית והביזנטית, המוסלמית הקדומה וזו המאוחרת, בתקופה הצלבנית, העות'מנית והבריטית. התושבים הערבים ברחו ממנו ב־48', לאחר ששמעו על אירועי דיר־יאסין הסמוך ופחדו להיות הבאים בתור. את הבתים הנטושים מילאו תחילה ילדים ניצולי שואה שאיבדו את משפחותיהם, ואחריהם עולים שהגיעו בעיקר ממרוקו, תימן וטורקיה. הריחוק היחסי ממרכז ירושלים והקִרבה לגבול עם ירדן הפכו את השכונה ללא אטרקטיבית, ובשנות ה־60' וה־70' הגיעו אליה סטודנטים וזוגות צעירים, בעיקר משום שיכלו לעמוד במחיריהם הנמוכים של הבתים. רק בשנות ה־80' החלה השכונה להתחדש והפכה לאבן שואבת לאוכלוסיה אמידה.

     

     

     

    דליה חרפוף־עמדי.  קובה כורדית | צילום: עמית שאבי
    דליה חרפוף־עמדי. קובה כורדית | צילום: עמית שאבי

     

    מתנה ממלך ספרד

     

     

    עשר כנסיות, שבעה מנזרים, שבעה בתי כנסת ומסגד אחד יש בשכונה, ואנחנו פותחות את סיורנו בכנסיית יוחנן בהרים, היא כנסיית סנט ג'ון. לפי המסורת, כאן נולד יוחנן המטביל. כל קירותיה של הכנסייה, הבנויה על שרידי מקווה טהרה יהודי, מקדש רומאי ושתי כנסיות ביזנטיות, מחופים באריחים בכחול ולבן, כיאה למתנה ממלך וממלכת ספרד. מעל מערת הלידה של יוחנן המטביל, לידה משתטחים המאמינים בעיניים בורקות, תלוי ציור ברית המילה של יוחנן, ובפינה אחרת של הכנסייה תלוי ציור המיוחס לאל גרקו.

     

    עין מור מספרת: "זכריה היה כהן זקן בבית המקדש כששמע בת קול שאמרה לו שאלישבע אשתו, בעצמה זקנה ועקרה, הרתה ותלד לו בן ששמו יהיה יוחנן. הוא צוחק למשמע הדברים וזמן קצר לאחר מכן מגיעה הקוזינה של אלישבע, מרים מנצרת, כדי לטבול במעיין בעין כרם. שם פוגש אותה המלאך ואומר לה שהיא הרה, וכשהיא מתפלאת כיצד הדבר ייתכן מבלי שנישאה, הוא מספר לה על דודתה הזקנה שהרתה. המפגש ביניהן התרחש כאן, לפי המסורת הנוצרית, כשמרים בחודש השלישי ואלישבע בחודש התשיעי. בטקס הברית החליטה אלישבע לקרוא לרך הנולד יוחנן, כלומר - אלוהים חנן, אף שבעלה היה כבר אילם ולא יכול היה לספר לה על הנבואה ששמע. התפילה שנשאו הנשים בכנסיית הביקור זהה לתפילתה של חנה העקרה, והפכה ליצירה קלאסית, המגניפיקט של באך. יוחנן התייתם כשהיה בן שבע, נעשה רועה צאן ומנהיג רוחני כריזמטי שהוביל אחריו אלפים. הוא נפגש עם ישו והכריז עליו כמשיח ישראל. מכאן חשיבותו של הכפר הזה בהיבט התרבותי והדתי, ברמה העולמית".

     

    בחצר הכנסייה אפשר להציץ לתוך בור שרצפתו פסיפס עתיק, שרידי כנסייה בת 1,600 שנים, מהראשונות בעולם. היום זורקים פנימה המאמינים שטרות כסף ופתקים שבהם הם מביעים את תחינותיהם לאל. הכותל המערבי גרסת הנצרות המודרנית, אם תרצו. כשמרימים את המבט נשקף נוף ההרים המהמם, על כיפות הזהב של כנסיית מוסקוביה הסמוכה.

     

    מטרים ספורים מכנסיית סנט ג'ון, בשביל החומה מספר 4, נמצא בית האבן של לאה ויעקב גוטריימן, בו נולד הבן היהודי הראשון בכפר. הבית, שנבנה ב־1886, נרכש לאחרונה על ידי השף אסף גרניט. זו הייתה מבחינתו סגירת מעגל, שכן מדובר בבית סבתו ובו נולד אביו. לאחרונה תורגם הטקסט בערבית החרוט מעל דלת הבית ואומר: "השמש זרחה מן השמיים על גינות ביתנו והביאה אור וזיו לכל ענף, הבתים שנבנו בזכות יראת שמיים נבנו, וללא האמונה לא ניתן היה לבנותם. הנה הביאה ההיסטוריה בניין חדש למשפחת ג'עאנין, מאחלים לכם שתקבלו בשורות טובות".

     

    פנינה עין מור ובתה הבשלנית עתליה | צילום: עמית שאבי
    פנינה עין מור ובתה הבשלנית עתליה | צילום: עמית שאבי

     

     

    בבתים סמוכים, מציינת עין מור, חיו לאורך השנים נחום גוטמן, ראובן רובין, יהודה עמיחי ורבים וטובים אחרים.

     

    השראה מסוג אחר אפשר לקבל בסטודיו של הדר קליידמן, "בחפץ כפיה", בעלת תשובה ואומנית המבקשת להחיות מלאכות עתיקות ומציעה כאן קורסים מקצועיים וגם סדנאות חד־פעמיות לקליעת סלים, אריגה, סריגה, רקמה, צמחי מרפא והכנת סבונים טבעיים. אל תתפלאו אם תמצאו אותה מגלגלת את הפלך וטווה חוטים ביד אחת, ומיניקה את בתה האחוזה בידה השנייה. המראה הטבעי הזה משתלב היטב בין אסמי התבואה העתיקים, הפלך ושלל סוגי הנולים המפוזרים בחלל הקריר (לפרטים: 02-6525802).

     

    97 מדרגות גן העדן (והליכה קצרה נוספת) יובילו לביתה של דליה חרפוף־עמדי, המתהדרת בתואר "הכורדייה בעמק התימנים". היא מקבלת את פני הבאים (בתיאום מראש) בשמלה מסורתית שירשה מסבתה, ופוצחת מיד בריקוד כורדי לצלילי מוזיקה תואמת. אפשר להגיע לכאן לארוחה ביתית ולשמוע את סיפור משפחתה של חרפוף־עמדי, שעלתה ארצה ב־1921 והתגוררה תחילה ברובע היהודי בעיר העתיקה ולאחר מכן בשכונת נחלאות, שדליה מכנה בחיוך "שכונת הכורדים", או לסדנה לגלגול קובה. לא גילגלנו, אבל טעמנו, ומדובר במרק קובה מצוין, גם בצהרי יום קיץ לוהט. ברוח הימים האלה, אפשר להכין גם קובה צמחונית במילוי ירקות מאודים. (לפרטים: 052-6444790).

     

    אחרי שיטוט למעיין עין כרם (ואולי כוס בירה בדרך), ועלייה לנקודת התצפית הנמצאת בקצה המדרגות ממערב לו, שווה לעצור ולהתבונן בנוף הרי יהודה. אפשר לבקר בכנסיית הביקור, להתרשם מציורי הקיר של ואגאריני הקשורים לדמותה של מרים, ונמצאים בקומה השנייה, להיכנס לגלריות לאמנות שבסמטאות ואז לחזור שוב למרכז הכפר, לכיוון בית השוקולד ועין כרם המתוקה.

     

    כנסיית סנט ג'ון | צילום: עמית שאבי
    כנסיית סנט ג'ון | צילום: עמית שאבי

     

     

    בבית השוקולד שווה ללקק גלידה (מתוצרת עצמית) או שוקולד (כנ"ל), אבל הכיף האמיתי הוא לחצות את הסמטה לטובת סדנה להכנת שוקולד שמציעה סימה אמסלם. "באים, שותים קצת שיכר, ממיסים, יוצקים, ממלאים, מוסיפים אהבה ואנרגיה טובה, מלקקים ויוצאים עם המון שוקולד. מדובר בשלוש שעות של הרעלת סוכר טעימה", מבטיחה אמסלם, שמעידה שהזמן היחיד ביום שבו היא אינה אוכלת שוקולד הוא כשהיא ישנה. במרתף הסמוך למתחם הסדנאות בעסק המשותף לה ולגרושה מייצרת אמסלם פרלינים בעבודת יד, ממולאים ומענגים כמו שאפשר לדמיין (לפרטים: 050-2024481).

     

    בית האהבות האסורות

     

    התחנה הבאה, הרומנטית והיוקרתית, היא מלון הבוטיק אלגרה. הוא נמצא בדרך האחיות 13, וגם מי שלא יכול להרשות לעצמו ללון באחת מ־13 הסוויטות המפוארות שהוא מציע, ישמח להציץ פנימה ובעיקר לשמוע את סיפורו של בית האהבות האסורות.

     

    עין מור: "בבית הזה גרה משפחת רחיל, משפחה ערבית נוצרית אמידה. הבן ג'אבר היה גבר יפה תואר וגבוה שנהג לרכוב על סוסו לעיר הגדולה ירושלים, לשבת בבתי קפה, לשחק שש־בש ולעשן נרגילה. באחד הביקורים האלה בעיר נתקל ג'אבר בזוג עיניים כחולות ומעליהן רעמת שיער בהירה. הוא עצר את הסוס וניגש אל הנערה היפה. היא נרתעה אך אמרה ששמה אלגרה. השניים התאהבו והתחילו להיפגש בסתר, ומשהבינו שמשפחותיהם לא יקבלו את האהבה האסורה בין נוצרי ליהודייה, הסתתרו בבית לחם ונישאו. הם שבו לבית משפחתו של ג'אבר בעין כרם, שם ילדה אלגרה את בכורם יוסוף. הוריה מעולם לא קיבלו אותה, וב־48' היא נמלטה מהכפר עם משפחת רחיל ומעולם לא שבה לבית הזה, שעם השנים כונה 'ביתה של היהודייה'. בשנים שחלפו מאז היה הבית הזה אכסניה לסיפורי אהבה גדולים נוספים, כולם איכשהו מסובכים. זה סוד קסמו ורבים מאמינים שזה לא מקרי - 13 הוא הרי סימן למזל רע בנצרות, ובגימטריה - הוא אהבה".

     

    סימה אמסלם. סדנת שוקולד במרתף | צילום: עמית שאבי
    סימה אמסלם. סדנת שוקולד במרתף | צילום: עמית שאבי

     

     

    עין מור, שהקימה את "אגדת עין כרם" לעידוד התיירות בשכונה, מציעה גם סיורים קולינריים בשכונה (ומחוצה לה) ומפצירה בבאים להקדיש לכפר שלה "לפחות שני לילות". במקום מוצעות כ־40 יחידות אירוח, ביניהן בבתי הארחה זולים, שהחדש בהם הוא הקאזה נובה, בו אפשר ללון תמורת כמאה שקל ללילה, ועל הדרך ליהנות מהאוכל האיטלקי שמבשל הנזיר הפולני שמתחזק את המקום.

     

    אפשרות קולינרית מומלצת אחרת היא להגיע לבראנץ' או לארוחת ערב בביתה היפה של עתליה עין מור, בתה של פנינה. היא מבשלת מגיל תשע, למדה בבית הספר לקונדיטוריה אסטלה, תיכננה לעבור לעיר הגדולה באמת, היא תל־אביב, ולעבוד שם במיטב המסעדות, אבל לא הצליחה לעזוב את כפר הולדתה הציורי. אז היא כאן, מציעה פוקצ'ות עם אזוב מההרים, מאפים עם גבינת המאירי ותאנים מהעץ שבחצרה, סביצ'ה עם גרגירי רימון מהעץ הנוסף בחצרה, פסטו מבזיליקום שגדל בגינת הירק שעל הגג, סלט עגבניות עם שום וצנוברים ("פניונס", היא קוראת להם, כיאה לירושלמית שורשית) ועוד (לפרטים: 052-4755167).

     

    הדר קליידמן. בחזרה למלאכות העתיקות | צילום: עמית שאבי
    הדר קליידמן. בחזרה למלאכות העתיקות | צילום: עמית שאבי

     


    פרסום ראשון: 17.09.17 , 14:57