ידעתי שמרגע שתתחתן תשכח את אמא שלך
שיחות ה"איפה–אתה–בחג" עם אמא שלי הן תמיד עניין מורכב, אבל הפעם במיוחד
הטלפון מצלצל.
מאור: הלו.
אמא: מי זה?
מאור: מה מי זה אמא, למי התקשרת?
אמא: אה, מאור. תקשיב.
מאור: קצר? אני בעבודה.
אמא: אף פעם אין לך זמן אליי.
מאור: אמא, בן אדם רגיל מתקשר, אומר מה שהוא רוצה ומנתק. את לא.
אמא: כי אתה לא עונה אף פעם ועד שאתה עונה לי אני מתבלבלת.
מאור: נו, אז הנה עניתי.
אמא: לא רוצה ככה. יש לי משהו חשוב לדבר איתך עליו.
מאור: מה זה?
אמא: חכה שנייה.
מאור: מה חכה שנייה? אימ־אאההה!
אמא (ברקע): סליחה אדוני, זה התור שלי. אתה לא יכול לעקוף. חוצפן.
מאור: אמא, איפה את?
אמא: בשוּק. איזה אנשים חוצפנים יש במדינה הזאתי.
מאור: מה את רבה עם אנשים בשוק? טוב את יכולה לדבר על ה ‑
אמא: עוקף בתור ועוד צועק עליי. בחיים לא ראיתי דבר כזה. קיצר שומע?
מאור: כןןןןןןן!!!!
אמא: למה אתה עונה לי ככה? עזוב, לא רוצה לדבר איתך.
מאור: אבל תדברי־תדברי! את לא מדברת!
אמא: עזוב. חבל שהתקשרתי.
מאור: אמא, אם את לא מדברת עכשיו אני מכבה את הטלפון שלי לשבוע.
אמא: התחלת לאיים?
מאור: לא מאיים.
אמא: השתנית לגמרי מאז שעברת לתל־אביב.
מאור: קוראים לזה להתבגר! אולי גם את תשתני סוף־סוף?!?
אמא: מה יש לי להשתנות?
מאור: לא יודע, אנשים משתנים עם השנים.
אמא: אני טוב לי איך שאני.
מאור: טוב, נדבר בערב אני צריך ל —
אמא: תקשיב.
מאור: נו...
אמא: איפה אתה עושה ראש השנה השנה?
מאור: עוד לא יודע.
אמא: מה לא יודע? אני צריכה להתארגן.
מאור: להתארגן למה?
אמא: לקנות, לבשל, לנקות, מה אתה חושב? אתה בא בחג, רואה הכל מוכן, זה לא קסם.
מאור: אז אולי הפעם תקני במקום שתעבדי קשה?
אמא: מה לקנות? אוכל?
מאור: כן. יש מקומות שמוכרים.
אמא: איכס, נראה לך שאני אקנה במקומות האלה את האוכל סירחון הזה שלהם?
מאור: למה סירחון?
אמא: אחיות שלך אמרו שאם תבוא בחג אז הן גם יבואו.
מאור: מה אני קשור?
אמא: אז אתה בא?
מאור: עוד לא חשבתי על זה.
אמא: אז תחשוב ותענה לי עכשיו. כי אני לא מתכוונת לעשות חג לבד השנה.
מאור: למה לבד? לכי לאחיות שלך.
אמא: אין לי כוח.
מאור: למה? (שתיקה) אמא?
אמא: כי כולן שם עם הנכדים והילדים והבעלים שלהם. לא רוצה ללכת לשם ולהרגיש מסכנה.
מאור: נו אמא, מה עכשיו...
אמא: אני אומרת לך מה שאני מרגישה. את מי אתה רוצה שאני אשתף, את השכנים?
מאור: נו, ונראה לך שאני יכול באמצע יום עבודה להתמודד עם מה שאת מרגישה? עכשיו כל היום אני אסתובב עם רבּ'ינה בבטן.
אמא: טוב. חבל שהתקשרתי.
מאור: אמא! מה את רוצה? את ואבא התגרשתם. אז לפעמים יוצא שמישהו מכם צריך לעשות חג לבד. מה את רוצה ממני?
אמא: לא רוצה ממך כלום, בסדר? יאללה. סליחה שהתקשרתי.
מאור: אמא!!!!
אמא: בסדר, הבנתי. אתה לא בא.
מאור: לא אמרתי שאני לא בא!
אמא: אז אתה בא?
מאור: לא! יודע! אני צריך לשאול את חן... אני כבר לא רווק, את יודעת.
אמא: עוד לא התחתנת.
מאור: אני מתחתן עוד חודש.
אמא: בסדר. עוד חודש.
מאור: יודעת מה, צודקת. אני לא נותן לך תשובות ישירות: אני לא אבוא בראש השנה. אני אבוא בסוכות.
אמא: זה לא אותו דבר, ראש השנה וסוכות.
מאור: מה לא אותו הדבר? זה חג וזה חג.
אמא: ראש השנה זה ראש השנה.
מאור: אוקיי, אבל השנה סבתא של חן נפטרה והיא מעדיפה לא להשאיר את אבא שלה לבד, עכשיו כשהוא יתום.
אמא: מה הקשר?
מאור: מה "מה הקשר"?
אמא: ידעתי שמרגע שתתחתן תשכח את אמא שלך.
מאור: מה הקשר?!?! את רוצה שאני לא אתחתן? אני כבר בן 36!
אמא: ממש לא. אני מאוד רוצה. שנים אני מנדנדת לך שתתחתן כבר.
מאור: אז מה את עושה לי על זה סרט עכשיו?
אמא: לא על זה שאתה מתחתן! על החג אני עושה לך סרט!
מאור: אז את מודה שאת עושה לי סרט!
אמא: לא.
מאור: אמא, בואי ננסה בבקשה לרגע – רק לרגע – להיות שני אנשים שפויים שמדברים בשקט.
אמא: אני שפויה. אתה לא שפוי. כל דבר אתה מתעצבן.
מאור: כי את מעצבנת אותי.
אמא: אתה מעצבן אותי.
מאור: אוקיי. אז הנה אני לא מעצבן אותך: אני לא מתכוון השנה להתחלק לשניים. חג הבא נעשה אצלך.
אמא: פ'סדר.
מאור: מה "פ'סדר"? את לא אמורה לעשות לי רגשי על זה! את אמורה להגיד לי, "אין בעיה ילד שלי, שיהיה לך חג שמח, אוהבת אותך".
אמא: אין בעיה, שיהיה לך חג שמח, אוהבת אותך, מבסוט?
מאור: לא!
אמא: למה? אמרתי מה שרצית.
מאור: אבל לא התכוונת לזה!
אמא: נכון, כי אני לא מתכוונת לזה. אתה הרי רוצה שאני אגיד את זה בלי להתכוון.
מאור: לא אני לא. אני רוצה שתגידי עם להתכוון.
אמא: אבל אני לא מתכוונת. שיגעת אותי כבר.
מאור: כל היום־עבודה שלי הלך עכשיו.
אמא: למה?
מאור: למה? כי אני מותש מהשיחה הזאתי, זה למה.
אמא: למה לדבר עם אמא שלך מתיש אותך?
מאור: כי... כי... קשה לי להגיד לך "לא".
אמא: אבל אתה אומר לי "לא".
מאור: כי אני חייב כבר ללמוד להגיד לך "לא", בלי להרגיש רע אחרי זה.
אמא: נו, ואתה מצליח?
מאור: לא.
אמא: אין מה לעשות. אתה ואני זה לא אמא ובן רגילים.
מאור: זה מה שכל האמהות אומרות.
אמא: לא נכון. לך תראה ילדים אחרים. יש לי חברה, גם גרושה. הילדים שלה בקושי מתקשרים אליה.
מאור: אז מה את אומרת בעצם? שאני ילד טוב?
אמא: מה זה טוב? אתה ילד מושלם. פשוט חסר סבלנות לאמא שלו.
מאור: מעניין למה.
(שתיקה)
אמא: קיצר, אז מה אתה אומר?
מאור: על מה?
אמא: "על מה", על מה דיברנו עכשיו שעה?
מאור: על החג? לא, אני לא בא.
אמא: אז את החג הבא אתה עושה אצלי!
מאור: סוכות? כבר אמרתי שכן.
אמא: לא סוכות. פסח. ליל הסדר.
מאור: מה ליל הסדר? זה עוד חצי שנה!
אמא: יופי. אני רוצה לסגור את זה מעכשיו.
מאור: טוב.
אמא: מה טוב?
מאור: אני אבוא.
אמא: תגיד את כל המשפט.
מאור: "אני וחן נעשה את ראש השנה עם המשפחה שלה ובחג הפסח, בעוד חצי שנה (!), נבוא לעשות חג איתך בבאר־שבע". מרוצה?
אמא: וחג שני?
מאור: אמא!
אמא: מה?
מאור: יאללה ביי. השיחה הסתיימה.
אמא: מה אתה מנתק לי פתאום?
מאור: אני צריך ללכת. ביי.
אמא: טוב, ביי.
מאור: נו.
אמא: מה?
מאור: נו תנתקי.
אמא: תנתק אתה.
מאור: נו אמא, מה עכשיו?
אמא: מה?
מאור: למה את עצובה?
אמא: אני לא עצובה. התגעגעתי אליך.
מאור: גם אני.
אמא: אוהבת אותך.
מאור: גם אני.
אמא: נתראה בחג.
מאור: מה? רגע – על איזה חג את מדברת?
אמא: (ברקע) שמעון, תביא לי בבקשה שקית תפוחי עץ אדומים הכי יפים שיש לך. ודבש.
מאור: אמא!!!
אמא: מאור, שנייה אני חוזרת אליך.
לפנייה לכתב/ת 
