כל אגוז מלך
אף אחד לא יודע מתי בדיוק יפרוץ העימות הצבאי הקרוב, מול מי הוא יתנהל ובאיזו עוצמה. אבל דבר אחד כן בטוח: הוא יכלול הרבה מאוד לחימת מנהרות. ושם, מתחת לאדמה, הכללים שונים לגמרי: בשטח כל כך חשוך, צפוף וקטן אין יותר מדי מקום לשום דבר, בוודאי לא לטעויות. שוש מולא והצלם אילן ספירא הצטרפו לאימון תת–קרקעי מיוחד של יחידת אגוז (פלוס חיסול משגרי קטיושות לקינוח) ותיעדו ב–20 צילומים איך תיראה המלחמה הבאה
שבי־ציון, הגליל המערבי. את השלווה הפסטורלית של המושב הצופה לים מפרה קבוצת לוחמים חמושים מיחידת אגוז. הם תופסים מחסה בזריזות מאחורי קבוצת שיחים בכניסה לאחת משכונות המגורים ומתקבצים לתדרוך. התרחיש: התקבל מידע מודיעיני על הימצאו של פיר מנהרות במרחב בית מלון נטוש. המשימה: לתרגל פשיטה בשטח בנוי ולחימה במנהרות. זהו יום אימונים ארוך, הכולל בהמשכו תרגול נוסף: איתור והשמדת מפעילי קטיושות בשטח אש בצפון הארץ על ידי יחידת הצלפים של אגוז.
צילום: שמיר אלבז, עריכה: דפנה פלד
"אגוז היא יחידה פושטת, שמתאמנת הרבה באש – תרגילים מורכבים, על רטוב, של כוחות קטנים שיודעים להתגנב לנקודה, לפתוח באש, לסגת לנקודה אחרת ושוב לתקוף את האויב", אומר סא"ל ר', מפקד היחידה זה כשנה ושלושה חודשים. ר', 38, פיקד על עורב גולני, סיירת גולני וגדס"ר גולני לפני שהגיע לאגוז. במלחמת "צוק איתן" נפצע באורח קשה, אבל החלים וחזר לפקד על היחידה.
אחרי שבמשך שנים נחשבה לאימת חיזבאללה בצפון, הפכה אגוז להיות גם אימת חמאס בדרום. וזה אינו השינוי היחיד שעברה. שנים רבות הייתה חלק מחטיבת גולני, אבל לפני כשנתיים הוחלפו הנעליים השחורות בנעליים אדומות והכומתה הסגולה בכומתה חומה: אגוז, יחד עם דובדבן, רימון ומגלן, הפכה לחלק מחטיבת עוז – חטיבת הקומנדו של זרוע היבשה.
"מדובר בשינוי קונספטואלי", מסביר סא"ל ר'. "אגוז פועלת הן בעומק שטח האויב והן בחזית הלחימה, אנחנו מתרגלים תרחישים בעזה ובלבנון וגם באיו"ש. יש ליחידה יכולות מגוונות: להכיר את השטח כמו את כף היד, ביום ובלילה, להסתוות – להתחפש לעץ, לסלע – להתגנב לתוך בניין, לבצע לוחמה תת־קרקעית, לחבור למסוקים ומטוסים וגם לספינות – ליחידות אחרות בצבא אין חיבור בממדים כאלה".
מה זה אומר להיות באגוז?
"אם זורקים אותנו באמצע הלילה מהמטוס ליער בלבנון, נדע להתמצא שם. ואם האויב נמצא בסבך הזה" – הוא מצביע על היער שבו אנחנו נמצאים — "נדע לייצר את המודיעין בעצמנו ולהוציא מהאויב את העוקץ. הקרקע היא כלי משחק, והפתרונות מגוונים. אם, למשל, מתברר שנשארו רק שבעה ליטרים של מים למאות לוחמים – ננצל את מקורות המים בשטח. ואם בעבר היתרון שלנו היה התמצאות בסבך בלבד – היום אנו לוחמי קומנדו לכל דבר. יודעים להתמצא במדבר, בסבך, במערה, במנהרה, בשטח בנוי – בכל מצב. להיות עצמאיים בשטח ולהסתדר. וזה אומר להשתמש במרווה כדי להכין תה", הוא מחייך ושולף גבעול ריחני מהסבך הקוצני. "השותפות ביחידה היא ייחודית. אין דיסטנס גדול בין המפקד לצוות. הפתרונות באים מלמטה. השכל לא נמצא רק אצלי".
יכול לקרות באגוז מקרה אזריה?
"לא. אני מצפה מהאנשים לדעת מתי לשחרר את הנצרה ולירות כדור בין העיניים, ומתי לנצור. עשינו רענון נהלים, כינסנו את המפקדים והבהרנו דברים. יש זמנים שבהם אנחנו נותנים גיבוי לאנשים שלנו על טעויות, ויש זמנים שלא".
•••
השמש הקופחת ביום האימונים שאליו הצטרפנו לא עושה הנחות ללוחמים. הם נושאים על גבם ציוד כבד, המגיע כמעט למחצית משקלם – וכולל נשק ותחמושת, משקפות וציוד ראיית לילה, מסכות להסוואה וקסדות מיוחדות. הלוחמים עוטים ברכיות גמישות שמגנות עליהם במהלך הפעילות. "העבודה היא אורגנית, אין זמן לדיבורים", מסביר רמ"ד (ראש מדור) הלוחמה פ', את התרגיל. הלוחמים סורקים את האזור בקפידה עד שהם מוצאים את הכניסה לפיר ומחשבים כיצד לפרוץ אליו. "המטרה היא לעבוד במדויק", אומר הסמ"פ ב'. "אנחנו לא מתערבים. במלחמה הם צפויים להיתקל בתקלות ובהפתעות, ולכן היצירתיות שלהם היא שם המשחק".
בראש הכוח שנע קדימה בשני טורים עומד סג"מ אסמרה, הקצין האתיופי הראשון באגוז, שעלה לארץ בגיל שלוש וגדל בירושלים. הוא סיים בהצטיינות את תיכון הרטמן, היה חניך בתנועת "אחריי", הדריך בבני עקיבא והיה פעיל חברתי בנושאי גזענות ואפליה. אחרי התיכון עשה שנת שירות בערד עם נוער במצבי בסיכון. היום הוא מפקד על צוות של 29 לוחמים. "כדי להכשיר את הלוחמים לעצמאות בשטח, אני נותן להם לפתור בעיות בכוחות עצמם", אומר סג"מ אסמרה. "באימון הזה, למשל, קיבלנו הוראה לא להתקדם בצורה שתוכננה, מפני שהאזור עלול להיות ממולכד. הלוחמים היו צריכים לבחור אם לחפש כיוון אחר או להמשיך קדימה ולהתמודד עם הסכנה. לי ברור שהדבר הנכון הוא להמשיך, אבל אני נותן להם להגיע להחלטה".
"המנהרה" בתרגיל היא המערכת התת־קרקעית של הביוב והחשמל בבית הארחה לניצולי שואה. הבעלים, שבנו הוא סמ"פ באגוז, מעניק את השטח ליחידה בהתנדבות לצורכי אימונים. הלוחמים מתקדמים במנהרה בעלטה, על הקסדות שלהם משקפות מיוחדות לראיית לילה, כשלפתע נשמע קול ירייה. על פי התרגול, אחד הלוחמים נורה בידו בהיתקלות עם מחבל. הוא מקבל טיפול זריז מהחובש היחידתי ומובהל לתאג"ד על ידי חבריו, שמושכים אותו בחבלים החוצה דרך הפיר הצר.
•••
במרחק שעה נסיעה משם, בשטח אש המדמה את הרי הלבנון, אנחנו פוגשים את סגן א' – מפק"צ (מפקד צוות) הצלפים של אגוז. הם מוסווים היטב. כשאנחנו מטפסים לעמדה של המפק"צ, הניצבת בסבך שיחים דוקרניים, ומפלסים דרך ביער עצי אלון צפופים ובינות לסלעים חלקים, מתרומם לפתע ממולנו שיח. מתחתיו הסתתרו שני צלפים שקודם לכן לא היה אפשר להבחין בהם. סגן א' נותן פקודה, והם יורים אש חיה ומדויקת לעבר המטרה המדמה את האויב. גם כשיורדים לוואדי מתרומם מולנו סלע ענקי, שמתחתיו מסתתרים צלפים נוספים. הם רובצים במשך שעות במארב בבגדים בצבעי אדמה, המתמזגים בשלמות עם הסביבה, ועוטים מסכות על פניהם. "צלף באגוז זה זיקית", אומר סגן א'. "הוא יודע להיות הכל: שיח או עץ, בשטח שרוף או אפילו בתוך מים, ולהסתוות. יש לצלפים את כל האמצעים: מדים ירוקים, שחורים, צהובים, אדומים ולבנים – שמותאמים לכל שטח, משלג ועד המדבר. תיק של צלף מכיל רשת הסוואה, אמצעים לחיתוך כמו מסורים ומזמרות, צבעי הסוואה לפנים, מסכות, אמצעי ראיית לילה ומשקפות, נשק ותחמושת, אמצעים למדידת טווח, אמצעים למדידת רוח ושכמייה לימים גשומים".
מה היה התרגיל הכי קשה שעשיתם?
"עלינו לגובה של 500 מטר עם כל הציוד, אחרי שבוע של עבודה ומעט אוכל ומים, בלי שינה, ושם חיכינו שעות עד שלוחמי היחידה יגיעו ויפשטו על המקום. ואז צריך לקלוע בול באדם הנכון. זה היה קשה פיזית, היה כבד, היה חם".
יש הבדלים בין הצלפים של אגוז לצלפים של יחידות אחרות?
"ההבדלים הם בעיקר בטווחים, ברמת הדיוק הגבוהה ובכמות האימונים. כשבמלחמה יש בעיה ליחידה או לפלוגה מסוימת, הצלפים שלנו הם מי שפותרים אותה. בדרך כלל זאת חוליה של כמה צלפים שעובדים יחד".
ואיפה אתה בסיפור הזה?
"אני המפק"צ שלהם. היחידה שלי מפוזרת בכל הארץ. ביום אחד אני יכול להיות בעזה וגם באיו"ש, ואחרי זה בצפון. זה קשה, אבל זה מה שבאמת צריך. בשביל זה התגייסתי. יש לנו מדינה שצריך לשמור עליה, עבודה שצריך לעשות, ואם מישהו יעשה את זה – זה אני, ובאגוז!" •
תדריך אחרון: צוות לוחמי אגוז נערכים לתרגיל המדמה לוחמה במנהרות, רק שאת השכונות בעזה מחליף הגליל המערבי. המשימה: לפשוט על בית מלון נטוש שבו, לכאורה, קיים פיר מנהרה, במטרה לפרוץ לתוכה, לסרוק את התוואי ולוודא שאין בה גורמים עוינים. הלוחמים מתמקמים מאחורי צמחייה סבוכה בכניסה לשכונת מגורים במושב שבי־ציון
ומקבלים תדרוך אחרון ממפקד הצוות (המפק"צ) שלהם, רגע לפני שהם פושטים על היעד
אחריי: בראש הצוות, המונה כ־30 לוחמים, עומד סג"מ אסמרה, הקצין האתיופי הראשון בתולדות אגוז. "אני נמצא איתם כל הזמן, 24/7 . האבא והאמא שלהם", הוא מתגאה. "אנחנו מתאמנים במשך כל היום. אני לא שש למלחמה, אבל ביום שהיא תהיה, אנחנו רוצים להיות מוכנים"
שפת הסימנים: במהלך ההסתערות, הלוחמים מתקשרים ביניהם בסימני ידיים מוסכמים. "אין דיבורים. כמה שפחות דיבורים גם במכשיר הקשר, וזה כדי שהאויב לא יעלה עלינו בזמן לחימה אמיתית", מסביר פ', רמ"ד (ראש מדור) הלוחמה
זוחלים למגע: חלק מהלוחמים נעים לעבר היעד בזחילה. "החוכמה היא לכסות את הגעת האויב מכל הכיוונים", מסביר ב', סגן מפקד הפלוגה. "אנחנו מודעים לכך שמדובר באזור מגורים תמים יחסית, אבל חמאס השאיר בעזה הרבה מנהרות בשכונות מגורים"
סיכון כפול: מתברר שבעוד חבריהם עסוקים בפתיחת פיר המנהרה, צוות אחר סורק את האזור ומוצא במקום פיר נוסף. "הם חייבים לפתוח גם אותו. אסור לקחת סיכונים", מסביר ב' הסמ"פ
סדר הכוחות: השני שמשתלשל לפיר הוא סג"מ אסמרה. עוד לוחמים יורדים אחריו בזה אחר זה. אחדים נותרים בחוץ כדי לאבטח את חבריהם. במנהרה, הלוחמים
מתקדמים בטור, כשהם כפופים, לראשיהם קסדות מגן וציוד לראיית לילה. הם סורקים את תוואי המנהרה לאורכה, בודקים שהאויב לא מסתתר באחד העיקולים. "הם לא יודעים למה לצפות", מסביר סג"מ אסמרה. "אנחנו מפתיעים אותם כל הזמן כי בלחימה זה לא יהיה כמו באימונים"
קשר תומך: צוות אסמרה מאתר את פיר המנהרה מאחורי הכניסה האחורית של בית המלון, אולם כשהלוחמים מנסים לפתוח את הדלת הכבדה שמכסה אותו מלמעלה,
מתברר שזוהי משימה לא פשוטה. "הלוחמים נתקלים פה בבעיה, אבל אנחנו בכוונה לא עוזרים להם להתגבר עליה", מסביר הסמ"פ ב'. "במלחמה הם צפויים להיתקל בהפתעות לא צפויות, ולכן פיתוח היצירתיות באימונים חשוב מאוד". הלוחמים לא משתהים. הם שולפים מתרמיליהם חבל ארוך וקושרים את קצהו לצד אחד של הדלת
משוך בגזע: הלוחמים רותמים למשימה עץ גדול ליד בית המלון. הם מלפפים את החבל מסביב לגזע ומתחילים למשוך במלוא הכוח. חולפות פחות משלוש דקות והדלת הכבדה מתרוממת. מתחתיה נפערת מנהרה חשוכה. אך שמחת הלוחמים, מתברר, מוקדמת מדי. בדיוק כשהם מתכוננים להשתלשל פנימה, סג"מ אסמרה מסמן להם לעצור
אני צינור: הלוחמים מאבטחים את הפיר השני, בעוד חבריהם מתכוננים להשתלטות על הפיר הראשון. כמנהרה משמשת המערכת התת־קרקעית של הביוב והחשמל בבית
ההארחה לניצולי שואה במושב. בעליה, נוצרי ממוצא גרמני, מספק את המתחם בהתנדבות לצורכי אימוני היחידה. בנו, אגב, הוא סמ"פ באגוז
הראשון הוא גם האחרון: הלוחם הראשון שמשתלשל לפיר נושא בידיו את מה שמכונה ביחידה "מגן דוד". "זה אביזר שמגן עליך מקדימה כמו קיר", מתאר ב' הסמ"פ. כשהלוחמים יוצאים, נושא ה"מגן דוד" יוצא אחרון. הוא הולך לאחור, כשלוחם אחר מכוון אותו
רובו טריק: והנה ה"מגן דוד" בתוך המנהרה – מגן על האוחז בו ועל חבריו מפני הפתעות לא רצויות. "אנחנו כיחידה מוכנים כל הזמן ללוחמה בכל מצב, בכל מתווה ובכל מקום" אומר סג"מ אסמרה. "יש לנו את הציוד המתאים ואת היכולות. אותו לוחם שנכנס למנהרה יודע להתגלגל בהרים, להילחם במבנים, להסתוות בסבך, להיטמע בשלג וגם במדבר"
אש!: ההפתעה מגיעה בבום: לפתע נשמעת ירייה ולאחריה צעקה: "חוד, הותקל מלפנים". לוחם שהכינו אותו לתרגיל מבעוד מועד "חטף" כדור ביד בהיתקלות עם מחבל
פנו דרך! הלוחמים משיבים אש במהירות לעבר מקור הירי (שכבר הספיק להימלט). הם זזים הצידה ומסייעים לחובש להגיע בזריזות לפצוע
זמן פציעות: חובש היחידה מעניק לפצוע טיפול ראשוני במנהרה ושם לו חוסם עורקים. אחד הלוחמים מנסה לחלץ את חברו הפצוע וגורר אותו בחזרה לכיוון הפיר בעוד חבריו
מחפים עליהם
הצילו! הצעקה שיש פצוע בכוח נשמעה היטב גם מחוץ לפיר. הלוחמים שמאבטחים אותו משלשלים במהירות חבל ארוך פנימה. הלוחמים רותמים אליו את החבל ומושכים אותו בצוותא למעלה
המירוץ לחיים: אחד הלוחמים נושא את הפצוע על גבו ורץ איתו לתאג"ד – שם יקבל טיפול רפואי מלא ויפונה לבית החולים. רק שכולם יחזרו בשלום הביתה
יחידה ומיוחדת: על הר שתנאיו דומים לאלה שבהרי הלבנון נמצא שטח האש של יחידת הצלפים של אגוז. יש רק אחת כזאת. הצלפים, המוסווים היטב, מתרגלים אימון באש חיה, ממוקדת מטרה – מפעילי קטיושות מלבנון שמסתתרים בהרים. תיק של צלף מכיל רשת הסוואה, מסורים ומזמרות ואמצעי חיתוך, צבעי הסוואה לפנים ומסכות, משקפות
ליום וללילה, אמצעים למדידת טווח ורוח, ונשק ותחמושת כמובן
להבחין בהם. הם לובשים בגדים בצבעי אדמה ויש להם מסכות על הפנים. "צלף באגוז זה כמו זיקית", אומר סגן א'. "הוא יודע להיות הכל בכל מקום: שיח או עץ, בשטח
שרוף או אפילו בתוך מים מבלי שיבחינו בו. במלחמה הוא יהיה לבד. אנחנו פה כדי לנצח". מסכם המפק"צ א'
לפנייה לכתב/ת 
