עוז זהבי, רווק, נולד בשנת 1983 וגדל בראשון־לציון. למד בתיכון רביבים במגמת קולנוע וטלוויזיה. בנעוריו החל להופיע בערוץ המקומי ובהפקות של בית הספר, ובמקביל הנחה את רצועת הנוער הראשונה ב־yes. התגייס לצנחנים. הופיע בטלוויזיה בסדרות 'האי', 'נבלות', 'עספור', 'חיים אחרים', 'ג׳וני ואבירי הגליל', 'זגורי אימפריה', תוכנית הבידור 'הכל הולך' וגם בפרויקטים בחו"ל. בקולנוע שיחק ב'התגנבות יחידים', 'פרדייס קרוז', 'הסיפור של יוסי' ו'לעבור את הקיר'. בתיאטרון שיחק ב'אם יש גן עדן' וב'שיער'. בימים אלה הוא משחק במחזמר 'פשוט לאהוב' בתיאטרון הקאמרי ומצלם סדרה בשם 'הסטייליסטית' לזכיינית ערוץ 2 קשת. החל בחזרות ראשונות להצגה 'שלושת המוסקטרים' שתעלה בחנוכה.
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"כשהייתי בן שלוש שברתי את המרפק. נורא רציתי לעוף כמו ציפור, היה שולחן באחד החדרים ופשוט קפצתי בתנועה של ריקוד התרנגולת וניסיתי לעוף אבל משום מה לא הצלחתי. המרפק נשבר לרסיסים והרכיבו לי אותו במשך 18 שעות. בבית החולים אסף הרופא אישפזו אותי בחדר עם חלונות עגולים כמו של צוללת. הייתי על מיטה גבוהה, לגמרי לבד, ומסביבי כל המשפחה שלי. אני זוכר בבירור את הבן של אחד השכנים מגיע אליי למיטה, ומעניק לי מכונית צעצוע במתנה".
איזו עצה היית נותן לעוז זהבי בן ה־16?
"תפסיק לזלול גבינה צהובה ותתחיל לעשות ספורט. הייתי יורד על חבילות גדולות של זה, 200 גרם ליום בטירוף. לקח לי שנים להיפטר מזה. הייתי קאוץ' פוטטו, ילד טלוויזיה, יושב בבית, שמנמן מאוד, פרצוף עגול. וגם: אל תלך להופעה של נאור ציון בשורה ראשונה כי הוא ישחט אותך בגלל החצ'קונים שיש לך על הפרצוף".
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"אני לא זוכר אי פעם שהייתה לי חופשה גרועה. כמו שאחי אומר, בחו"ל מספיק לי לשתות בירה על המדרכה ואני מבסוט. אבל אם אני צריך לבחור מקום שלא אחזור אליו, זה מדריד. פשוט לא התחברתי לעיר הזו. הייתי שם בקונקשן בדרך לקוסטה־ריקה, עשיתי שני לילות ולא הרגישה לי טוב העיר הזו. ממש מעפן".
מתי היית הכי קרוב למוות?
"פסח 2013. היה לי אז אופנוע שטח וכל המשפחה עשתה סדר אצל אחי באזור כרכור. למחרת נסעתי בשדות, קפצתי ממש לא טוב והתנגשתי חזיתית בקיר. כשהייתי באוויר חשבתי שזה הסוף. אבל אחרי הכל רק פרקתי את הכתף, למזלי הרב. מזעזע שאף אחד לא ידע על זה. איך זה עבר ככה מתחת לרדאר? מאז הפסקתי לרכוב בשטח. האופנוע הלך טוטאל לוס, קניתי חדש אבל אז גנבו לי אותו".
מה ההחמצה הגדולה של חייך?
"לא מאמין בהחמצות. מכל סטירה שקיבלתי למדתי שיעור ואני באמת מאמין שבכל ירידה מחכה עלייה וצריך ליהנות מהדרך. אבל אם בכל זאת אתה לוחץ אותי, עשיתי פיילוט לגרסה האמריקאית של 'תמרות עשן' ב־NBC וזה לא הפך לסדרה. היה לי שם חוזה מצוין חתום לעונות קדימה, אבל הפיילוט לא עבר את אנשי התוכן ברשת. זה לא היה מספיק טוב, גם בעיניי, אולי גם כי השחקנים לא היו מספיק טובים. יצא קצת אמריקקי. בארץ זה היה הרבה יותר מגניב".
מתי בכית לאחרונה?
"ראיתי פרק של 'אבודים' עם צופית גרנט, ילדים ממוצא הודי שעברו טרגדיות גדולות. זה פירק אותי".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"כשלמדתי משחק ביורם לוינשטיין, עשינו הצגה בשם 'סיבוב מסוכן'. באיזשהו שלב התחלנו לצחוק על הבמה, ממש צחוקים של חמש דקות ברצף. לא ניסיתי להסתיר את זה ונקרעתי על הבמה. היו לי דמעות וזה לא הפסיק. זה היה רגע סיוטי ביותר, כי לא ידעתי איך אני יוצא מהסיטואציה. איכשהו הצלחנו להמשיך הלאה. תמיד אני רואה את עצמי כזה שמוציא את כולם מכל דבר, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע הבימתי הכי קשה שלי בקריירה. איבוד עשתונות מוחלט".
מה חסר לך כדי לשפר את איכות חייך?
"בת זוג. די הרבה זמן שאני לבד. יכול להיות שזה גם יהרוס את איכות החיים, אני לא יודע. בגדול אני די מסופק. אולי גם עוד שלוות נפש ואיזון לא יזיקו".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?
"בלי תחרות: כתבה נבזית שפורסמה בפנאי פלוס ב־2012. כתבו שאני דיווה ושהקריירה שלי נגמרה. והנה אנחנו כאן. מאוד נפגעתי. הרגשתי שזה היה מאוד מגמתי ולא נכון. היו כל מיני אנשים ששיתפו פעולה שם, אושיות יחסי ציבור שלא ידעו לאכול אותי כי אני בנאדם נורא אותנטי ולא משחק את המשחקים בתעשייה הזו. היום תשאל אנשים איך זה לעבוד איתי, ותקבל תשובות אחרות לגמרי. הכתבה כן גרמה לי ליותר מודעות, והיא לא בהכרח הדבר הכי גרוע שקרה לי בקריירה. הבנתי שהרבה פעמים מה שאני מוציא החוצה הוא לא בהכרח מה שאני מרגיש בפנים ובמהלך השנים למדתי ליישב את זה".
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
"השיקום של הכלב המהמם שלי, ג'ול, בעל שלוש הרגליים. הוא הגיע אליי רזה, חלש, מפוחד ותוקפני, וצמח להיות כלב מדהים, מאולף ומאושר".
מה הריח האהוב עליך?
"אדמה לאחר גשם".
ספר על הנשיקה הראשונה שהייתה לך.
"זו הייתה ידידה טובה שלי, היינו בני 14 והחלטנו שהגענו לגיל ושאנחנו רוצים להתנשק צרפתית. היה לה גשר וזה הפך מסובך. זו הייתה הנשיקה הכי מגעילה אוור, הרבה רוק ורעש מגעיל. בגדול זה היה מזעזע. אבל נקרענו מצחוק".
מי היה משחק בתפקיד עוז זהבי בסרט על חייך?
"חבר נפלא ומוכשר בשם אביב אלוש. הוא מכיר אותי מאוד טוב ושיטות העבודה שלנו כשחקנים דומות. הדבר היחידי שיפריע הוא שאני אשכנזי והוא תימני, אבל גם אני שיחקתי מרוקאי, אז קטן עליו".
אם היית אישה, מי היית רוצה להיות?
"סיגלית לנדאו, אמנית פיסול. אישה מעניינת ומקורית, שלא הולכת לפי הכללים אלא לפי האמת שלה. היא עובדת הרבה בעולם, ומבלה הרבה בים המלח, מקום שאני אוהב".
מה נשים לא מבינות לגבי גברים?
"שכשאומרים לנו 'אל תרים את הקול', זה גורם לנו לצעוק יותר חזק".
מה מדאיג אותך לפני השינה?
"דברים מהותיים שנשארים פתוחים. זה יכול להיות ריב עם מישהו קרוב או משהו שהזנחתי במשך כל כך הרבה זמן עד שאני חייב לפתור אותו באותו רגע".
איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?
"'הבלדה על סוויני טוד', כי זה שיר על דמות שאני נורא אוהב ומתחיל עם 'שמעו סיפור על'. זה בנאדם שונה, מוזר, מסתורי. נראה לי גם שאני אדם שונה. אני לא ספר שרוצח אנשים ומכניס לפשטידות בשר, אבל נראה לי יציאה מגניבה".
באיזה מילה אתה משתמש יותר מדי?
"כאילו".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"את האקורדים של 'ילדה ציור' של אריק איינשטיין. הייתה הפסקה ארוכה במחזמר ורציתי לחזור טיפה על השיר".
מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?
"כשהייתי בן 15 עבדתי באולם אירועים בראשון, והבוס שלי היה שתיין עצבני בשם אלפונסו, שלא הפסיק לסנג'ר אותי ובסוף גם הייתי צריך להתחנן לקבל את המשכורת. הוא לא היכה אותי אבל היה מתייחס מאוד לא יפה, כאילו שאני עבד שלו. הנקודה החיובית שם: למדתי להכין סקרודרייבר וקוקטייל עם פיזנג כחול".
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"להישאר כל היום בבית, לצפות בסרטים ולאכול מלא, אבל דברים בריאים, אני 80 אחוז טבעוני".
מה האלבום הראשון שקנית?
"'מציאות נפרדת' של היהודים. מאוד אהוב עליי עד היום ועיצב את הדרך שבה אני צורך מוזיקה. שם גיליתי את הרוק וגם הסגנון של השירה השפיע עליי. היום אני כבר לא שר ככה".
מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?
"אנשים שבאים לים או לפארקים ומשאירים אחריהם ערימות של לכלוך וזוהמה. יכול להיות שאפילו הערתי פעם למישהו, אבל בצורה יפה".
ספר לנו סוד בבקשה.
"הבוהן הימנית שלי שבורה. באחד הפסטיגלים היו חבר'ה שעשו ברייקדנס ובשעמום של מאחורי הקלעים למדתי את השיט שלהם. באחת ההופעות התלהבתי ועשיתי סלטה קדמית על הבמה. נחתתי על האצבעות ושברתי את הבוהן. בגלל שזה דבר שלא מחלים ממש עד שאתה לא נותן מנוחה מלאה, היא עדיין שבורה ומדי פעם מזכירה לי את עצמה".
מי האיש או המושג שמייצג את שנת 2017 בעיניך?
"דונלד טראמפ, לגמרי. הוא איש מבדר מאוד. אני לא אוהב את הקיצוניות שלו ובעיניי זה לא בנאדם שמתאים לתפקיד כזה. הוא בריון וימני מדי. האירוע הניאו־נאצי הראה שהוא גם פחדן, לא רק גזען".
מה יש לך כרגע בכיס?
"סיגריות ומצת".
מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?
"בגיל 17 עשיתי ראסטות וזה ללא ספק הייתה אחת התקופות המזעזעות. אולי זו גם העצה שאתן לעצמי בגיל 16 - אל תעשה ראסטות בעוד שנה".
ריהאנה או ביונסה?
"ביונסה. ריהאנה זנותית וביונסה היא אישה".
מה הבדיחה הכי גרועה שסיפרת בפומבי?
"ניסיתי לעשות חיקוי של אריק איינשטיין בתוכנית האירוח של גורי אלפי לפני כמה חודשים, אבל זה היה כנראה כל כך גרוע שלא הכניסו את זה בסופו של דבר".
מה אתה הכי שונא בעצמך?
"אני יכול להיות מאוד ביקורתי לפעמים, וזה לא תמיד משרת אותי. זה יכול להיות ביקורת כלפי אנשים שאני עובד איתם במקצוע מתוך רצון טוב, והם לפעמים נעלבים. אני שואף לסטנדרט עבודה מאוד גבוה וכשאנשים סביבי מטייחים או עושים דברים בגישה הישראלית השכונתית, אני לא תמיד מסוגל להיות פוליטיקלי קורקט".
לו היית קם כברוס וויליס בבוקר, מה היית עושה?
"הייתי עומד מול המראה ואומר: 'פביאן!! פביאן!!' ואז עולה על הצ'ופר. ראיתי את 'ספרות זולה' משהו כמו עשר פעמים".
מתי היית אבוד לאחרונה?
"בשנה שעברה בלוס־אנג'לס. הגעתי לשם לכמה חודשים לעשות אודישנים והיה נורא־נורא איטי, הייתי לבד, בתקופה לא הכי טובה בחיים שלי. השמנתי נורא, לא הייתה לי עבודה ולא ידעתי כבר מה אני רוצה לעשות בחיים. פשוט לא היו לי שום תשובות. זו הייתה תקופה של דיכאון. הרגשתי הכי בודד בחיים. אם אתה מגיע ללוס־אג'לס ולא עובד - זו התוצאה. קיצרתי את השהות שלי שם באופן דרסטי כי התגעגעתי מאוד הביתה. חזרתי לארץ ולאט־לאט נהיה טוב יותר".
מתי היית הכי מאושר?
"כשטיילתי עם חבר קרוב בגיאורגיה לפני חודשיים. עשינו 75 קילומטרים של טבע טהור בשיחות עמוקות והרגשתי שזה איתחל לי את המערכת".
מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?
"סיגריות. ניסיתי כמה פעמים לסיים את זה. אלן קאר פעמיים ואברמסון, אבל אני תמיד חוזר ואוכל את עצמי על זה. סיגריות הן הדבר היחידי שמעכב אותי מלהיות סופר־בריא".
מה מפחיד אותך?
"נחשים. נראה לי שזה חוק של הטבע, אתה רואה ומפחד. זה מביא לי חלחלה. מלחיץ ביותר. תמיד כשיש את פינות הליטוף האלה שלידן נחשים, אני לא מתקרב. בכלל זוחלים זה לא הקטע שלי".
מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?
"עזוב אותך, אדם מתכנן תוכניות ואלוהים מצחקק צחוקיות".
