ציץ, צויץ - מי צייץ?

לפני שנה בדיוק, כשאיחלנו זה לזה שתשע"ז תהיה שנה טובה, לא שיערנו שבסופו של דבר היא תהיה שנה לא טובה. מצד שני, היא גם לא הייתה שנה רעה. היא הייתה סתם שנה דפוקה. שנה שאינה ראויה לציון ולא בלתי ראויה. היא לא תיזכר כאן בזכות הישג, אסון, ניצחון, מהפכה או מפלה, ועיקר ייחודה בטעם הרע שנשאר בפינו אחריה. היא תיזכר כשנת הצוללות, שנת המעונות, שנת החקירות, שנת עדי המדינה, נידוי הרפורמים, הצבת המגנומטרים, שנה נוספת של התעללות בנכים ובניצולי שואה.

בניגוד לפתיחה הנפלאה של "בין שתי ערים" של דיקנס, שתיארה את שנת 1775, שנת תשע"ז לא הייתה הטובה שבזמנים וגם לא הרעה שבזמנים, ולא עידן החוכמה ולא עידן הטיפשות, ולא אביב התקווה ולא סגריר הייאוש. בזכות מי שנתנו בה את הטון, בזכות מי שהתוו את דרכה, היא הייתה סתם שנה דוחה. בהיותה שנת אזריה ושפטל וריקלין ורגב וביטן וקאיה ויאיר ובנט וחזן - תשע"ז היא גם מין עד מדינה, שמעיד עדות אופי על ישראל בה עצמה. הדבר הטוב ביותר שקרה בה קורה היום ממש - היא הסתיימה. עכשיו צריך לפתוח את החלון ולקוות לתשע"ח טובה.

שנת הציוצים

"ציץ, צויץ - מי צייץ? קול ציפור הוא על העץ", פתח ביאליק את שיר הילדים שלו "ציפור בגן". ובשיר אחר, "ציפורים ודובדבן", כתב: "ציץ, ציץ, צויץ, פי, פי, פי! חושי אחות, בואי, ראי, בואי, ראי, מצאתי פרי..."

במקום שאני גר בו רבות הציפורים, והן משמיעות קולות רבים. השחרורים והבולבולים מפליאים לזמר שחרית וערבית, העורבים והעורבנים קוראים וצורחים, הפשוש מצרצר, הצופית מצקצקת, השלדג לבן החזה צוחק, הבז מסלסל, הכרוונים שרים בציבור, התורים, השעירים, הדררות - משמיעים קולות שאין להן מילים מדויקות.

להבדיל מביאליק - בין עוד הבדלים מצערים ומתסכלים - אני איני יכול להשתמש במילה העברית "ציוץ" לתיאור קול הציפור, כי היום היא מילה שמתארת רק את השימוש בטוויטר - צייצן באנגלית. אני עצמי לא נעזר בטוויטר לא ככותב ולא כקורא, אבל אני ער לעובדה ששנת תשע"ז הייתה גם שנת הציוץ, בעיקר ציוצים של מנהיגים. פעם התנאיתי בעובדה שכאשר אני מתעורר בבוקר, אני יודע לומר את השעה על פי קול הציפור שאני שומע בחוץ. היום אני גאה להודיע שכאשר אני נרדם באמצע החדשות בערב, אני יודע מי הפוליטיקאים שיצייצו עם שחר.

השבוע, למשל, צוטט הנשיא טראמפ, שצייץ לקראת פגישתו עם ראש ממשלת ישראל. "שלום במזרח התיכון יהיה מורשת נהדרת לכל העמים", הוא כתב, והאזרח קורא ומשתאה: מה זה בדיוק "מורשת נהדרת"? ומה הקשר בינה לבין שלום במזרח התיכון? לי עצמי אין מושג למה התכוון הנשיא, אבל מאז שגילו מנהיגי העולם את הטוויטר, ומאז שעמדו על הקלות (הבאמת לא נסבלת) של השימוש בו - הם מהגגים בו 24/7. אפשר להבין אותם: שוב אין צורך בראיונות, במסיבות עיתונאים, בנאומים לאומה ובנאומים אחרים. צייצן שכיר או המנהיג עצמו מקלידים כמה תווים, וברור להם שהעוקבים יעקבו והעיתונאים יפרסמו וכולנו נקרא.

"שלום במזרח התיכון יהיה מורשת נהדרת לכל העמים" הוא ציוץ ברמה מדינית פחותה אפילו מ"ציץ, ציץ, צויץ, פי, פי, פי" ששם ביאליק במקור של הציפור שלו, אבל הוא זוכה לתשומת לב עיתונאית, והכל, בעיקר הנשיא, מרוצים. בהזדמנות חגיגית זאת אני מבקש להסב את תשומת ליבכם לכך שמנהיגי איראן, רוסיה וצפון־קוריאה לא מצייצים כלל. גם לזה יש משמעות.

ולעניין אחר לגמרי

קראתי השבוע ב"ידיעות אחרונות" רשימה מעניינת על ההיכל החדש שחברת אפל בונה לה בקליפורניה. מדובר במבנה זכוכית ענקי בצורת עיגול. היקפו 1,600 מטרים, עובדים בו אלפי אנשים, והוא נקרא "פארק" כי בשטח התחום בו נטועים אלפי עצי פרי ושטחים ירוקים. איכשהו הדבר נשמע לי מוכר, ותכף מצאתי בזיכרוני עוד עיגול שהיקפו כ־1,600 מטרים, שגם בו חיים ועובדים אנשים רבים, וגם בו שטחים ירוקים ואלפי עצי פרי. מדובר, כמובן, בנהלל, אותו מושב עגול שנוסד ב־1921 בעוד המשכן החדש של אפל בשנת 2017. איני חושש לפלגיאט, אבל הדמיון ניכר.

במחשבה האנושית העיגול מבטא שלמות וסימטריה, ועל פי הרשימה שקראתי, העיגול החדש של אפל נועד לבטא ייחוד, מקוריות וחדשנות, ברוחו של סטיב ג'ובס המנוח, שאט־אט הולך ורוכש לו מעמד של אל, כולל עדת מאמינים הבזים לכל כפירה ופקפוק. אשר לעיגול של נהלל, הוא מבטא הן צרכים מעשיים והן את האידיאולוגיה של החלוצים שבנו אותו. המתכנן של המושב, האדריכל ריכרד קאופמן, הסביר אז שהמבנה העגול התאפשר הודות לטופוגרפיה המתאימה של השטח וענה לשאלת חלוקת האדמה למשקים ועל הצרכים הביטחוניים של אז: בשנים הראשונות חיו מייסדי נהלל באוהלים ובצריפים, ואילו הרפתות נבנו בטון ולבנים, וכל שתי רפתות של שני שכנים היו צמודות זו לזו. כך נוצרה מעין חומה היקפית, וקאופמן אף כינה את העיגול הזה "מבצר טבעי".

אבל למייסדי נהלל איפשר העיגול גם את מימוש עקרון השוויון. רוב הכפרים בעולם נבנו בצומת דרכים, או ליד מעיין או על גדת נהר, והלכו והתרחבו באופן מפוזר. אבל מושב נהלל נבנה מראש כעיגול, מוסדות הכפר במרכזו ובתי החקלאים בהיקפו. כך היו כל החברים במרחק שווה מבית הספר, מבית העם, מהצרכנייה, ממחסן התערובת, ממגדל המים ומהמחלבה.

בקיצור, חברים יקרים מאפל, מזל טוב על הפארק החדש, ואל תשכחו שלא רק ווייז ומובילאיי והדיסק־און־קי התחילו כאן, אלא גם הגוף החדשני, היצרני, החלוצי והערכי שבחר לחיות ולעבוד בעיגול כבר בשנת תרפ"א.