WiFi | הדור הבא

אתר ויקיפדיה מגדיר את המושג WiFi "כטכנולוגיה שמאפשרת למכשירים אלקטרוניים להעביר נתונים בצורה אלחוטית באמצעות גלי רדיו". מי שנחשב ל"אביו הרוחני" של האינטרנט האלחוטי הוא ויק האייס, שהקים את הוועדה שפיתחה את תקן 802.11 לגלי רדיו, עליו מתבססת הטכנולוגיה של האינטרנט האלחוטי. הוועדה יצרה את התקן ב־1997, הרבה לפני שהציבור שמע על המושג WiFi.

מי שעוד אחראים לפריחת האינטרנט האלחוטי הם יצרני המכשירים, שניצלו את התקן הזה כדי לייצר נתבים (ראוטרים), שהפיצו באמצעות גלי הרדיו את האינטרנט הביתי, ואיפשרו שימוש נרחב בו, מעבר למכשיר המחובר לקו התקשורת החוטי שנכנס לבית.

מי שראוי לזכות בכבוד מיוחד בתחום הוא ארגון אוסטרלי בשם CSIRO, שפיתח רכיב מיוחד אשר פתר את אחת הבעיות הראשונות והקריטיות של הרשתות האלחוטיות. מתברר כי גלי הרדיו שהופצו בחללי מבנים יצרו "הד" אלקטרוני כשהיו נתקלים בקירות. הרכיב הצליח להקטין באופן דרמטי את ההד שנוצר בתהליך ההתפשטות של גלי הרדיו, ולמעשה הפך את הטכנולוגיה לשמישה.

כל מי שעוסק בפיתוח האינטרנט האלחוטי עבד קשה עד היום כדי שנוכל לגלוש בצורה טובה בלי לסבול מיותר מדי "שטחים מתים" שבהם לא קולטים היטב את הרשת. מעבר לפתרונות של ראוטרים חזקים יותר ותקנים מתקדמים יותר, כיום ניתן גם לרשת את הבית בעזרים טכנולוגיים כמו נקודות גישה ניידות ומגבירי אותות למיניהם. אבל זה לא הכל: יש פיתוחים בקנה - ויש כאלה שכבר יצאו לאור - אשר יאפשרו לנו בבוא הזמן ליהנות מרשת ביתית שתוכל להזרים וידיאו באיכויות של 4K ומעלה בצורה רציפה, או תאפשר שימוש במשחקים ובפעולות עתירות נתונים, של מציאות מדומה ורבודה, בלי צורך להיות מחוברים בכבל ארוך ומסורבל למחשב חזק שנמצא בחדר.

נורות ה־ LED של PureLIFI

מומחים מעריכים, כי צריכת המידע דרך רשתות אלחוטיות תגדל עד 2021 בקצב של כמעט 50% בשנה, אפילו יותר מהצפוי בצריכת מידע באמצעות רשתות סלולריות.

Mesh WiFi

מכונת הכביסה תעזור

אחד הפתרונות המתקדמים החדשים לגלישה אלחוטית נקרא Mesh WiFi: פיזור של ראוטרים קטנים וחכמים ברחבי הבית או המבנה, במקום להשתמש בראוטר מרכזי אחד. נתבי Mesh (אריג) הם חכמים ועובדים בתיאום אחד עם השני כדי ליצור רשת גדולה ופזורה היטב. המערכת מספיק חכמה כדי לכוון את הסמארטפון, הטאבלט או המחשב הנייד לתחנה בעלת האות החזק ביותר באותו רגע נתון - מה שמונע מאות הקליטה להיחלש כאשר אנחנו מתרחקים ממנו.

הבעיה בפתרון הזה היא בעיקר כלכלית: מאחר שהנתבים הללו עדיין יקרים באופן משמעותי מנתבים רגילים, רוב הצרכנים אינם יכולים לרכוש כמה מהם כדי לכסות את שטח הבית באופן מושלם.

אחד הפתרונות לסוגיית המחיר, הנשקל כיום, הוא הטמעה של שבב שידור ה־WiFi בתוך המכשירים עצמם. תארו לכם, שהרמקול החכם שרכשתם, הטלוויזיה החכמה החדשה, או אפילו מכונת הכביסה והתנור - ישמשו כ"חיילים" פשוטים בצבא, שכל מטרתם לפזר את הרשת האלחוטית בעוצמה חזקה ושווה בבתים שלנו. פהרי דינר, מנכ"ל Plume, יצרנית רכיבים אלחוטיים, טוען, כי בחברה שלו כבר עובדים על רכיבים כאלו, שיוטמעו במכשירים אלקטרוניים שונים. לדבריו, התוצאה המתחייבת ממהלך הטמעה כזה היא, שהרשת האלחוטית הביתית תתחזק ותתעצם עם כל מכשיר אלקטרוני חדש שתרכשו.

דינר מעריך, כי בזכות העובדה שחברות גדולות כמו אפל, אמזון וסמסונג כבר מטמיעות סטנדרטים מתקדמים וטכנולוגיות של בית חכם ברוב המוצרים שלהן, חיבור שלהם לרכיבים כאלו יהיה פשוט וקל.

נתבים של בריטיש טלקום. במקום אחד מרכזי

WiGig

בעיית קו העין

איגוד ה־WiGig הוקם בשנת 2009, כשמטרתו לקדם תקן אלחוטי חדש, שנקרא 802.11ad. התקן הזה פועל בתדר 60 ג'יגה־הרץ, בניגוד לתדרים של 2.4 ג'יגה־הרץ ולתדרים של 5 ג'יגה־הרץ המשמשים אותנו כיום. הוא פועל בתוך תחום שאינו דורש רישיון שימוש, ומהווה פריצת דרך כיוון שהוא מאפשר העברת מידע באופן אלחוטי בקצבים מהירים מאוד, של עד 7 ג'יגה־ביט בשנייה. קצבים כאלו יאפשרו למשתמשים להזרים תכני ווידיאו באיכויות גבוהות של 4K מהסמארטפון לטלוויזיה בלי לאבד אפילו פריים אחד, או להוריד סרט ווידיאו מלא בשניות ספורות.

חברות רבות וגדולות שותפות למיזם הזה, שמסתמן כמו הדור הבא של האינטרנט האלחוטי. אינטל, אפל, מייקרוסופט, סמסונג, סוני, קוואלקום, סיסקו ועוד רבות וטובות משקיעות כיום משאבים אדירים כדי להתגבר על בעיה עיקרית אחת שמציבה הטכנולוגיה: אותות הרדיו העוברים בין המשדר והמקלט חייבים להיות גלויים; כלומר חייב להיות קו ראייה ביניהם - מגבלה שהופכת את הטכנולוגיה כרגע לבלתי שמישה במבנים בעלי חלוקה פנימית באמצעות קירות. בחלל פתוח, לעומת זאת, היא עובדת נהדר, ולא מזמן אף ערכו אינטל וחברת HTC הדגמה מוצלחת של מערכת מציאות מדומה אלחוטית מבוססת WiGig.

נתבי mesh של .Plume עדיין יקרים

הבהובי LED

קצבים איטיים

העברה של מידע באמצעות אור היא לא חדשה, אבל העברה מהירה של מידע בהיקף עצום באמצעות ניצול התאורה שנמצאת מעל ראשינו היא חידוש, שמפתחים ברחבי העולם עמלים בשנים האחרונות כדי להפוך אותו למעשי ומשתלם.

הרעיון מאחורי הטכנולוגיה הוא, העובדה הידועה, שהבהוב מהיר ביותר של אורות LED מאפשר העברה של מידע במהירות של עד 50 מגה־ביט בשנייה. כך, רכיב שמחובר למחשב הנייד או לטלוויזיה, למשל, יכול לקלוט את הבהובי האור המהירים ולהפוך אותם למידע - בדיוק כפי שמתרגמים אותות מורס למידע. ההבהוב של האור אינו נראה לעין האנושית, כך שמבחינת המשתמש, החדר מואר בצורה רגילה, ואין הפרעה לראייה.

גם הטכנולוגיה הזו סובלת עדיין מחבלי לידה קשים. בעיה אחת היא הקצבים האיטיים יחסית שניתן להשיג בעזרתה; אבל ההערכה היא שניתן יהיה במאמץ לא גדול להכפיל את הקצבים הללו, אפילו פי כמה אלפים. הבעיה הגדולה יותר כרגע היא - גם כאן - הצורך בקו ראייה ישיר בין המשדר, שבו נמצאות נורות ה־LED המהבהבות, לבין המקלט, שקולט את ההבהובים ו"מתרגם" אותם. אליסטייר בנהאם, מנכ"ל חברת PureLiFi אשר מייצרת מוצרים בטכנולוגיה הזו, אומר, שניתן יהיה להשתמש בה בעיקר במבנים ובמוסדות שבהם יש דגש מיוחד על אבטחה, או שה־WiFi מהווה בהם מטרד מסיבות טכניות, כמו בתי חולים לדוגמה.

802.11ax

רק ב־2019

ובינתיים, למרות הפיתוחים העתידיים שמתדפקים על פתחנו, גם האינטרנט האלחוטי המסורתי לא עומד במקום, ותקנים חדשים ומתקדמים מופיעים בשוק בהדרגה. כמו תקן 802.11ax החדש יחסית, שמציע קליטה משופרת בתוך טווח התדרים הקיימים, של 2.4 ג'יגה־הרץ וגם ה־5 ג'יגה־הרץ. התקן הזה נמצא עדיין בשלבים ראשוניים יחסית של גיבוש, והוא עתיד להיות משוחרר לציבור באופן רשמי רק ב־2019.

עד אז ניאלץ להסתפק בפתרונות הקיימים, בתקווה שיום אחד נוכל לשגר אקסה־בייטים מהתקן אחד למשנהו בפרק זמן של שניות בודדות, באמצעות קרני גמא - וגם זאת בהנחה שעד אז חליפות הגנה מקרינה עשויות עופרת יהיו אופנתיות ונעימות ללבישה... ¿

guy-le@ynet.co.il