למדו מצפון קוריאה

לשם מה זקוקה איראן לטיל כבד, חד־שלבי, מונע בדלק נוזלי, לא מדויק, עם ראש ענק בקוטר של מטר וחצי, שיכול לשאת משקל של למעלה מטון לטווח 2,000 ק"מ? התשובה ההגיונית היחידה היא שטילי ה"חורמשאר" המפותחים במקביל לטילי ה"שיהאב" — נועדו לשאת נשק גרעיני. במקרה כזה, הדיוק משחק תפקיד משני.

לעומת זאת הדגמים המתקדמים ביותר של ה"שיהאב 3" מגיעים כבר עכשיו, לטענת האיראנים, לטווח 1,950 ק"מ, ובעצם מכסים כל נקודה בישראל מעומק איראן. אלא שמשקלו של הראש שלהם הוא כמחצית ממשקל ראש הנפץ ב"חורמשאר". מה שמסביר מדוע הם מפתחים משפחת טילים נוספת, שתוכל לשאת ראשים גרעיניים.

הניסוי ב"חורמשאר" שבוצע בחודשים האחרונים באיראן ופורסם אתמול הוא פרי הביאושים של הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות. ואם נדייק: זהו אחד המחירים שמשלמת ישראל בגין התנהלותה הכושלת לאורך המו"מ בין המעצמות לאיראן, שהביאה לסילוקה מכל יכולת השפעה הן על ההסכם הגלוי והן על סעיפיו החשאיים והבלתי רשמיים.

כבר ב־2013, כשנחתם הסכם הביניים בין איראן למעצמות, היה ידוע בישראל שבין נציגיו של אובמה לנציגים האיראנים מתרקם הסכם צד חשאי, וכבר אז היו ידיעות על כך שהאיראנים קיבלו הסכמה אמריקאית להמשיך לפתח טילים לטווח של עד 2,000 ק"מ. באותה עת, האיראנים כבר עסקו בפיתוח טילים לטווחים ארוכים של בין 2,500 ל־5,000 ק"מ ,המגיעים לאירופה ולארה"ב. האמריקאים הציבו לטהרן במגעים החשאיים מגבלה: לא לארה"ב או לאירופה, אלא לטווח של 2,000 ק"מ — שזהו בדיוק הטווח האפקטיבי לאויב המרכזי של איראן: ישראל. ואם מתעקשים, גם לסעודיה.

המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון (ממרי) ציטט בכירים איראנים שדיברו בגלוי על ההבנה שהשיגו עם האמריקאים בעניין הטילים. כך למשל אמר מפקד משמרות המהפכה, עלי ג'עפרי, מיד אחרי הסכם הביניים כי "איראן יכולה לייצר טילים מעבר לטווח של 2,000 ק"מ אבל הוגבלה על ידי המנהיג חמינאי. הטילים שלנו צריכים להגיע לישראל. הקווים האדומים של המשטר לא נחצו בשיחות הגרעין". גם מפקד זרוע האוויר במשמרות המהפכה הודה: "טווח 2,000 הק"מ של הטילים שלנו מיועד לעימות מול המשטר הציוני". המשמעות ברורה: האמריקאים אישרו את הקווים האדומים האיראניים — שהם הטווח לישראל. היום האיראנים מתגרים באמריקאים כי הם יכולים. ההתמודדות האמריקאית במשבר מול צפון־קוריאה רק מעודדת את האיראנים להתנהגות בריונית. בשעה שארה"ב מאיימת לדון מחדש בהסכם הגרעין מולם, האיראנים חושפים את הטיל עם פוטנציאל גרעיני כדי להעביר מסר: כדאי להידבר עימם, ולא להתעסק עם שינוי הסכם הגרעין.

ה"חורמשאר" הוא טיל צפון־קוריאני מובהק, ומשקף את שיתוף הפעולה ההדוק בין המדינות. מקורו בטיל בליסטי רוסי שנורה מצוללות, ועבר הסבה לטיל קרקעי. ב־2005 העבירו הצפון קוריאנים 20 טילים כאלה לאיראן. לקח לאיראנים כעשור כדי להתאימם לצרכים שלהם ולהביאם למצב שיגור.

פרסום הניסוי באיראן אתמול לווה במידע לפיו לטיל יש גם יכולת לשאת שלושה ראשים מתפצלים. אם יש אמת בדברים הללו — הרי שזו הפעם הראשונה שנודע כי איראן מחזיקה בטיל עם יכולת ראש מתפצל. ישראל צריכה לצאת מנקודת הנחה שצפון־קוריאה כבר מסרה יכולת גרעינית לסוריה — בכור שהופצץ ב־2007. כך שיש להניח שבמסגרת היחסים האינטימיים בין איראן לצפון־קוריאה, גם איראן זוכה בשיתוף פעולה צפון־קוריאני בתחום הגרעין תמורת תשלום נדיב. וישראל צריכה לקחת בחשבון שאיראן הגיע ליכולת יצור של טיל הנושא ראש נפץ גרעיני — מפוצל או לא.