מתוקה מצ'ורצ'חלה

בשנים האחרונות הולכת גיאורגיה ומתחבבת על המטיילים הישראלים, וכבר הפכה ליעד תיירותי מועדף, עם שיא של 150 אלף מבקרים ב־2016. ולא קשה להבין למה. ראשית, הטיסה – שעתיים ורבע בסך הכל – קצרה וזולה. המחירים, בערך מחצית מהנהוג בישראל או באירופה, מפתים מאוד. ובמדינה עצמה יש שלל אפשרויות, מבילוי בערים כמו הבירה טביליסי, או עיר הנופש בטומי שלחוף הים השחור, ועד לחופשות סקי בהרי הקווקז המרהיבים, הנמצאים רק שלוש־ארבע שעות נסיעה מטביליסי.

שרשראות הצ'ורצ'חלה. בשלל צבעים

האמת העגומה היא שמלבד התיירות הגואה, מצבה של גיאורגיה אינו מזהיר. מדובר במדינה ששטחה גדול פי שלושה מזה של ישראל, אבל אוכלוסייתה דלה. כיום חיים בה 3.5 מיליון בני אדם, אבל בשנות ה־90 חיו בה חמישה מיליון. הגורמים להגירה השלילית המואצת הם כלכלה בעייתית (המשכורת הממוצעת נעה סביב 300 דולר לחודש), תשתיות רעועות ומחסור בעבודה – שלוש בעיות שלא השתנו הרבה מאז 1991, אז השתחררה המדינה מחיבוקו של הדוב הרוסי וזכתה בעצמאותה. אז גם כוננו לראשונה היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, שהשנה חוגגים 25 שנה לקיומם. וממקורות שעימם שוחחנו בשגרירות ישראל בטביליסי נמסר לנו שהיחסים בין שתי המדינות חמים וקרובים במיוחד.

לגבי טביליסי – לא נחטא יותר מדי כלפי האמת אם נאמר שהיא לא פריז. ובכל זאת, יש בה איזה חן מחוספס. ובשעות הערב, משני צידיו של נהר הקורה החוצה אותה, היא נעשית נעימה ממש. אז גם מומלץ מאוד לצאת לטיול בעיר העתיקה שלה, ששופצה בהשקעה גדולה של מחשבה וכסף.

האגדה מספרת שהעיר נוסדה במקום שבו המלך הקדמוני וחטנג צד פסיונים באמצעות בז שהתנגש בפסיון בעודו באוויר, והשניים נפלו לתוך מעיין חם ומתו. כאשר הגיעו הציידים, שתי הציפורים כבר היו מבושלות. המלך, שהתלהב מאוד, כנראה, החליט לבנות במקום עיר. וכיוון שהמילה "טבּילי" פירושה בגיאורגית "חמים", טבּיליסי היא "מקום חמים". עד היום ישנם במרכז העיר שני מעיינות גופרית חמים הנובעים מהאדמה ורובע בתי המרחץ של העיר סמוך אליהם. פסל של שתי הציפורים המציין את האירוע ההיסטורי מוצב כיום במרכז העיר העתיקה, בנקודה שבה הכל החל.

טביליסי בערב. חן מחוספס

130 שנה על הבמה

אנחנו הגענו לגיאורגיה בין השאר כאורחי להקת המחול הלאומית אריסיוני, שתגיע בחודש הבא לסדרת הופעות בישראל תחת הכותרת "אוצרות גיאורגיה". הוזמנו גם לצפות בחזרה שלה, שנערכה בבניין עצום ומתפורר מהעידן הסובייטי, הניצב באחת משדרותיה המרכזיות של הבירה. הלהקה עצמה קיימת כבר יותר מ־130 שנה, כל התפקידים בה עוברים מאב לבן, והיא מבצעת מחולות ומזמורים הנשמרים בתצורתם המקורית כבר מאות שנים. בשלושת המופעים שייערכו בישראל ישתתפו 100 אמנים, עם 800 תלבושות, תזמורת חיה ומקהלה.

החזרה הייתה מדהימה, ואם יש בה כדי להעיד במשהו על ההופעה עצמה, הרי שלצופים בה צפויה התרוממות רוח של ממש. הרקדנים והרקדניות כולם צעירים ויפים, חזקים ועדינים. המחול עצמו מלווה בתזמורת חיה נהדרת ובמקהלה של גברים המפליאים לשיר קנונים מורכבים ומסובכים. זה היה מקסים, מלא חינניות קלילה ומרחפת.

לעומת זאת, המטבח הגיאורגי הוא טעם נרכש. כמעט בכל מתכון נעשה שימוש רב מאוד באגוזים (בעיקר אגוזי מלך), שצומחים כאן בשפע, ויש אפילו רטבים המבוססים עליהם. גם הגבינות המקובלות כאן מאתגרות למדי במרקמן ובטעמן, אבל מצד שני יש גם הרבה עשבי תיבול כטרגון, פטרוזיליה, שמיר, בזיליקום וכוסברה.

פסל הציפורים. כאן נוסדה טביליסי

המאכלים הנפוצים ביותר במטבח הגיאורגי הם החינקלי, כיסוני בצק המוגשים אחרי שהורתחו במים במגוון מילויים מתובלים, בדרך כלל בקר או חזיר, אך לעיתים גם עם גבינה או שמנת חמוצה. החצ'פורי הוא לחם הממולא בגבינות. וגם הלחם הגיאורגי לבן מאוד ויבש מאוד, יוגש בכל ארוחה. בשלב השני יוגשו, תחת השם הכללי שישליק, שיפודי בשר על האש, בהם נתחי בקר, חזיר ואפילו שלווים קטנים, שנפתחים לצורת פרפר ונצלים בשלמותם. לקינוח מוגשת בדרך כלל צלחת פירות גדולה ונהדרת.

להקת "אריסיוני" בחזרה. קלילות מקסימה

מסעדה אופיינית מאוד ומוצלחת למדי שכדאי מאוד לבקר בה בטביליסי עצמה היא Mravaljamieri הגדולה. בשעות הערב נערכות בה הופעות, עם תזמורת נהדרת המתמחה בניגון מחרוזות משירי כל העמים. כך למשל מצאתי את עצמי רוקד "הבה נגילה" במעגל סוער עם כמה בחורות אוקראיניות יפהפיות. יחד עם איראן, גיאורגיה נחשבת לאחת ממקורות תרבות היין, ויש גם ממצאים ארכיאולוגיים המתארכים את תחילת ייצור היין שבה לשנת 5,000 לפנה"ס. יש במדינה כמעט 600 זני ענבים ושיטות הייצור עתיקות מאוד, אבל היין האופייני, שרוב הגיאורגים מייצרים בבית, פשוט למדי ונוטה להיות חמוץ־מתוק. הגיאורגים גאים מאוד ביינות שלהם, ודבקים באמונתם שהם עשויים אף להתחרות ביינות האיטלקיים או הצרפתיים המתוחכמים – אך קשה למצוא הד להתלהבותם מחוץ לגבולות גיאורגיה עצמה. את היין שותים בגיאורגיה בארוחה בליווי נאומים, הנישאים על ידי הגברים המברכים זה את זה בחיים ארוכים, בריאות מושלמת, פרנסה טובה - וחוזר חלילה.

שווייץ של הקווקז

שני אזורים מומלצים לביקור הם מחוז קאחתי, חבל ארץ היסטורי והמחוז המזרחי ביותר במדינה, הטובל בכרמים ויקבים רבים, ואף כונה "הגן הגדול" על ידי הסופר אלכסנדר דיומא. אנחנו הגענו שם ליקב משפחתי קטן ומכניס אורחים, אכלנו ארוחת צהריים מצוינת, אפינו לחם והכנו בעצמנו צ'וּרצ'חֶלָה, שהוא ממתק מסורתי שנאכל כקינוח ומצוי גם בטורקיה וברוסיה. הצ'ורצ'חלה עשוי מאגוזי מלך, השזורים אחד לשני בחוט, ואז נטבלים ברפרפת ענבים מתוקים, ונתלים לייבוש. היום מצפים את האגוזים גם ברפרפות של דובדבנים או משמש והמחרוזות הצבעוניות התלויות מכל עבר כבר הפכו לסמלו של המטבח הגיאורגי.

מרכז העיר העתיקה. למעלה, מבנה החמאם

חבל הארץ השני שחובה להגיע אליו הוא הרי הקווקז, שנמצא במרחק נסיעה לא ארוכה מהבירה טביליסי. מדובר ברכס הרים גבוה (ההר הגבוה ביותר מתנשא ל־5,700 מטר) הקובע למעשה את הגבול בין אירופה ואסיה ומשתרע בין הים השחור לים הכספי. האתר שביקרנו בו נמצא בגובה 3,500 מטר ונראה בדיוק כמו כפר סקי אופייני בשווייץ. הגבול עם רוסיה לא רחוק מכאן ומצידו השני נמצא הוולאדי־קווקז, שהוא הקווקז הרוסי. את ארוחת הצהריים אכלנו על מרפסת השמש המרהיבה של מסעדת המלון המקומי הגדול "Rooms Hotel", והופתענו לגלות לראשונה מטבח גיאורגי שאינו מבצע את המנות המסוריות ככתבן וכלשונן, אלא מגיש מעין וריאציות מעודנות וטעימות מאוד שלהן (ובמילים אחרות: אחד הטבחים כנראה למד כמה שנים בצרפת).

הכותב היה אורח משרד התיירות של גיאורגיה, משרד דורון טרבל, מני בניש, קונסול כבוד של גיאורגיה בישראל, וחברת ליגה-S, מפיקי אריסיוני בישראל

כמה דברים שלא ידעתם על גיאורגיה

• קשה אולי להאמין, אבל בגיאורגית אבא זה "מאמא" ואמא זה "דדה".

• הגיאורגים מייבאים נעליים יד שנייה מאנגליה.

• בגלל יבוא אישי של כלי רכב משומשים וזולים מכל העולם, ברבות מהמכוניות בגיאורגיה ההגה נמצא בצד ימין. ובשאר – בצד שמאל.

• קניית יין בחנות נחשבת לבושה. כמעט כל בית באזורי הכפר בגיאורגיה מייצר את היינות שלו בעצמו.

• מתברר שהשמות גרוזיה או גרוזיני הם בכלל ברוסית. בגיאורגית שמה של המדינה הוא "סכראתבלו" והגיאורגים מכנים את עצמם "כארתבלבי".

• שפתם של הגיאורגים נקראת בפיהם כרטולי, על שם גיבור מהמיתולוגיה הגיאורגית בשם כרתלוס. הוא נחשב לאבי הגיאורגים והיה בנו של תוגרמה, שנחשב על פי המיתוסים הגיאורגיים לאחד מצאצאי יפת, בנו של נח.

• המשורר שותא רוסתוילי, שהיה גם שר האוצר של המלכה תמר במאה ה־12 ועל שמו השדרה המרכזית של טביליסי, כתב את האפוס הגיאורגי הלאומי "עוטה עור הנמר" בזמן שהותו במנזר המצלבה בירושלים.

מועדי המופעים של להקת אריסיוני

• באר־שבע, אמפי פארק: 9.10, שעה 20:00

• תל־אביב, המשכן לאמנויות הבמה: 10.10, שעה 20:00

• חיפה, מרכז הקונגרסים: 12.10, שעה 20:00