אקזוטיקה צמחונית
למכונית הספורט ההיברידית של ב־מ־וו יש מנוע 1,500 סמ"ק ו־3 צילינדרים בלבד, אבל רעש של מכונית ספורט אקזוטית • הסוד: הוא מופק בכלל מרמקולים מיוחדים • סיבה מצוינת להושיב מאחורי ההגה אחד שמבין גם במכוניות וגם בצלילים, את אמן הטראנס הבכיר של ישראל, אשר סוויסה ("סקאזי")
מי שגדל בשנות ה־80 לא ישכח את הרגע שבו צפה לראשונה ב"בחזרה לעתיד" וראה את מרטי מק'פליי (מייקל ג'יי פוקס) וד"ר אמט ל' בראון (כריסטופר לויד) נכנסים לדלוריאן הכסופה שהפכה ממכונית אקזוטית שלא האריכה ימים בחיים האמיתיים למכונת זמן קולנועית נצחית. דוק בראון ממריץ את מק'פליי ללחוץ על דוושת הגז ולהגיע ל־141 קמ"ש. הצעיר הלחוץ עונה למדען המטורף שהכביש לא מספיק ארוך. דוק חותך: "כביש? במקום שאליו אנו הולכים אנחנו לא צריכים כבישים".
פסקול מקורי מאת סקזי
32 שנים מאוחר יותר, אני יושב בב־מ־וו i8, הדבר הכי קרוב לדלוריאן שאפשר למצוא כרגע בכבישי ישראל. המטרה של הדלוריאן מהסרטים הייתה להגיע מההווה לעתיד. מכונית הסופר־ספורט החדשה של החברה הבווארית עושה את הדרך ההפוכה. במבט ראשון היא נראית כמו רכב קונספט שיועד לתערוכת רכב נוצצת ומישהו שובב החליט להעביר אותו אל פס הייצור ומשם לאולמות המכירות. סמל הפרופלור הכחול־לבן אומנם מתנוסס בחזית מעל גריל הכליות המוכר, אך מכאן והלאה היא נראית כאילו שעוצבה בכוכב אחר: נמוכה מאוד, עם קווים חדים וקימורים יפהפיים בירכתיים וספוילר אחורי חכם שמקיף את השמשה האחורית הכהה, תוך שימוש מודגש בסיבי פחמן לטובת הפחתת המשקל. המטרה הייתה כפולה: לשפר את הביצועים בכפוף לחוקי האווירודינמיות הנוקשים ולגרום לכם להסתכל עליה. ה־i8 היא מכונית שמזכה את יושביה במבטים שלו הייתם מפנים אותם למישהו ברחוב הוא היה יכול לתבוע בטענה שמדובר בהטרדה. הוא גם היה זוכה בבית־המשפט. בקלות.
אבל זה לא רק המראה. כחלק מהקונספט העתידני, ה־i8 מציעה הנעה היברידית־נטענת, במטרה לשלב — לפחות על הנייר — בין ביצועים של מכונית סופר־ספורט לבין חסכנות וגישה ירוקה שתקבלו מכל משפחתית היברידית נעדרת סקס אפיל. לפחות לפי המספרים היא אמורה להיות יצור כלאיים שמשלב בין פורשה 911 לטויטה פריוס: מנוע טורבו־בנזין עם 3 צילינדרים בנפח 1.5 ליטר, המייצר הספק מרבי של 231 כ"ס, המניע את הגלגלים האחוריים בעזרת תיבת שישה הילוכים אוטומטית. שאליו מצטרף מנוע קדמי חשמלי המייצר 131 כ"ס נוספים ומחובר לגלגלים הקדמיים. בחשבון פשוט קיבלתם מכונית עם הנעה כפולה שלה 362 כ"ס שמאיצה מעמידה ל־100 קמ"ש ב־4.4 שניות — כן, כמו ה־911.
אני סוחט עוד מבט אחרון לפני ההתנעה (בכפתור, כמובן) ופותח — סליחה, מניף — את הדלת ומשתחל פנימה למושב הנהג. אני עוד עושה את זה בקלות יחסית, אבל אם התברכתם בעוד כמה קילוגרמים לרוחב או סנטימטרים לגובה תגלו שהמשימה הטריוויאלית הזו היא עניין די מאתגר. מאחור יש שני מושבים, אך בפועל אף אחד כמעט לא יוכל לשבת עליהם: אין מקום לרגליים של אדם בוגר, וילד קטן זקוק לכיסא שבחיים לא ייכנס לשם.
אני מתרווח במושב הספורטיבי, מגביר את המזגן, נחגר ומחכה. ברכב כה מסעיר — בינתיים רק מבחוץ — כדאי לאסוף טרמפיסט. כמה דקות אחרי וסקאזי, או אשר סוויסה לפי תעודת הזהות שלו, מתיישב במושב שלידי ("אחרי הופעה אי־אפשר להשתחל אליה", הוא צוחק). חוץ מקריירה בינלאומית כיצואן הטראנס המוביל בישראל וקילומטראז' ארוך ומוצלח בריאליטי ("מחוברים" ו"גולסטאר") האיש מטורף על מכוניות. הוא גם יודע ואוהב לנהוג. ומהר. כחלק מהתפיסה העתידנית של ה־i8 החליטו שאת הצלילים של המנוע תוכלו לשמוע כאן גם מהרמקולים, וקשה לחשוב על מישהו מתאים יותר לבחון את הקשר שבין צלילים למנוע מאשר סקאזי.
אנחנו מתחילים לנסוע וסקאזי (42) מקשיב ומחייך. "הסאונד מהרמקולים מייצר תחושה של רכב אקזוטי, אך הוא מעט מוגזם", הוא מכתיב את גזר הדין, "יש כאן פיצוצים וגרגורים יפים מהמנוע, אבל הייתי מוסיף את השריקה של הטורבו. קצת תדרים יותר גבוהים שייתנו אווירה של המראה". אנחנו עדיין על הקרקע, ממשיכים להתנהל בתנועה צפופה של תל־אביב ומחפשים נתיב בריחה לכבישים פתוחים. בנסיעה מנהלתית ה־i8 שקטה להדהים, ובניגוד למכוניות סופר־ספורט אחרות מהנדסיה הבינו שנהג אמיתי צריך גם נוחות ולא רק ריגושים. השיכוך טוב מאוד, ובידוד הרעשים בתא הנוסעים מעולה ומאפשר ניתוק מהסביבה. יש כאן שלל מערכות בטיחות ומצלמות היקפיות שיזכירו לך שיש עולם ונהגים אחרים בחוץ, וגם העיניים שלהם שממשיכות להינעץ בך מזכירות שגם אם תרצה אתה לא לבד. ה־i8 עולה אומנם כמעט 800 אלף שקל, אבל אם אתם מחפשים מכונית בולטת וכל מבט שתסחטו בזכותה שווה לכם שקל, תחזירו את ההשקעה בתוך חודשים ספורים.
בפנים, למרות תנוחת הישיבה המאוד נמוכה, ממשיך להיות לנו מאוד נעים. אנחנו משחקים קצת עם הקונסולה (מסך 8.8 אינץ' מוצלח ומערכת המולטימדיה המוכרת והמאוד טובה של ב־מ־וו), וסקאזי מאשר שגם מערכת הסאונד תשמח כל חובב מוזיקה. גם איכות החומרים בתא מרשימה אותו. הוא מלטף את הרכב בעיניו ומתרווח במושב הספורטיבי. מסך התצוגה הדיגיטלי עם הגרפיקה הכחולה והמרגיעה מאותת לנו שאנחנו עדיין באזור הידידותי לסביבה, כשהפסים התכולים שמלווים את העיצוב הפנימי תורמים לאווירה הרגועה. קצת לפני היציאה מהעיר סקאזי שוטח בפניי את ההיסטוריה המוטורית הארוכה שלו.
"התחלתי באופנועים, במוטוקרוס", הוא נזכר, "אבל ככל שאתה מתבגר אתה מחפש גם את הנוחות אז עברתי למכונית". בדרך הייתה לו אאודי TT ("משופרת מאוד"), וכיום הוא מתנייד בעזרת מרצדס SLK והוא כבר מפנטז על רכב חדש ספורטיבי יותר. "אתה תמיד שואף לעלות בדרגות ולהגביר את סף הריגוש", הוא אומר. הצבע הלבן של ה־i8 שלנו מדגיש את קימוריה הנאים, אך סקאזי יודע כיצד הגרסה האולטימטיבית שלה צריכה להיראות ("כסף מט וגלגלים באפור עכבר").
"אני כל הזמן במטוסים ולצערי אין לי הרבה זמן לנהוג", הוא ממשיך, "אבל בחו"ל אני משתדל לנהוג בין ההופעות במכוניות אקזוטיות ככל האפשר — למבורגיני, בנטלי ומזראטי". ואגב הופעות וחו"ל, האיש חזר לאחרונה מפסטיבל המוזיקה האלקטרונית "טומורולנד" בבלגיה ומשם ימשיך בין היתר לגרמניה, לברזיל ולאוסטרליה. ל־154 הליטר שב־i8 קוראים להם "תא מטען" הוא לא יצליח להכניס את המזוודות שלו.
אנחנו עדיין בישראל, אבל כבר מחוץ לעיר. הכביש פתוח, התנועה יחסית דלילה, וזה הזמן לבדוק איך ה־i8 זזה. אנחנו עוצרים בצד ומעבירים את בורר ההילוכים למצב ספורט. הגרפיקה הכחולה והמרגיעה מתחלפת בכתום־אדמדם קרבי. המתלים מתקשחים, וגם ההגה המעט גדול מאותת לנו שהגיע הזמן לתת בגז. המומנט אדיר, לא מעט בזכות המנוע החשמלי, ובתוך כמה שניות אנחנו משייטים במספרים שעלולים לזמן לנו פגישה דחופה עם משטרת התנועה.
לא מעט חובבי נהיגה קלאסיים חוששים ממכוניות העתיד. אין ויכוח על חשיבות המערכות והבקרות שמותקנות כיום בכל רכב, וגם הדרישה המוצדקת להפחתת גזי הפליטה ולהצגת מנועים ירוקים יותר וחשמליים, ובעיקר פחות צמאים, גורמת ללא מעט טהרני נהיגה לטעון שהן קצת מסרסות אותנו. ה־i8 מצאה את השילוב האידיאלי, והמאוד לא זול, של מכונית שכיף ללחוץ אותה (והיא תקבל את זה באהבה) ועדיין להצהיר בשיחת סלון שאתה חרד מהתחממות כדור הארץ ולכן בחרת ברכב היברידי־נטען עם לב ירוק. או בסקאזית — אקזוטיקה צמחונית.
אומנם היינו רחוקים מאוד מצריכת הדלק שעליה מצהיר היצרן (47.6 ק"מ לליטר ועד 35 ק"מ חשמליים לגמרי), וכשלוחצים על הדוושה ולא מקפידים לטעון את הסוללות במלואן הידיעה שמכל הדלק מכיל רק 30 ליטרים קצת מלחיצה. "מקסימום נחזיר אותה ריקה", מרגיע סקאזי, וממשיך לבדוק איך צמיגי 20 האינץ' והבלמים מתנהגים כשמתחילים לבדוק את הגבולות שלהם. הסאונד ברמקולים מרגיש אומנם קצת מזויף, אבל בנהיגה דינמית בכביש מאתגר או בנסיעה מהירה ומהנה מאוד בכביש ישר ופתוח אי־אפשר להוריד את החיוך כשבידיים שלך נמצא ההגה של ה־i8.
אנחנו עוצרים לקפה ואני מסביר לסקאזי שאני רואה קשר בין השינויים שעוברת תעשיית המוזיקה לחידושים שמציגים בעולם הרכב. המעבר לנוחות (לשמוע כל שיר שרק תרצו ומכל מקום אך בסאונד מחריד ומכווץ של סמארטפון) על חשבון התשוקה והצליל החם (מערכת קול מושקעת ואוסף תקליטים עם סאונד חם שלכל אחד יש משמעות בעיניך) הוא קצת כמו מכונית היברידית משופעת במערכות: המוח מבין שזה העתיד, אבל הלב יודע שהסטריליות הזו מגיעה על חשבון ההנאה. השיחה גולשת כשהבימרית חונה לידנו עם דלתות מונפות. "היא עוברת טסט ככה?" זורק לעברנו מישהו בחיוך ומוסיף שאולי הוא יתקין שתי דלתות כאלו על היונדאי שלו. "תתקין ארבע", עונה לו סקאזי, "ואז היא תעוף כמו הליקופטר".
הדלוריאן ההיא ידעה לעוף למקום שבו אין כבישים. ה־i8 עדיין צריכה אותם. בעצם, גם הם צריכים אחת כמוה, כדי שלדעת שעדיין ניתן לייצר מכוניות סופר־ספורטיביות עם שורשים מוטוריים מפוארים ומבט מפוכח לעתיד. כנראה גם אתם הייתם רוצים כזו, אילו רק היו לכם 800 אלף שקל.
לפנייה לכתב/ת 
