לא תמצאו אותם רוקדים בחוטיני על המשאיות במצעד הגאווה, הם לא נראים כמו נערי הפוסטר של המהפכה הלהט"בית (למרות שרבים מהם פעילים כבר שנים בקהילה ותרמו תרומה משמעותית לשינויים המתחוללים לנגד עינינו). הם גדולי ממדים, הם שעירים, והם גאים בזה. גאים מספיק כדי להפוך מה שעלול היה להיתפס, בעבר בוודאי, ככינוי גנאי, לכינויים הרשמי, לסמל שעל דגל ההכלה, הפלורליזם והקבלה העצמית שהם נושאים.
תכירו את "הדובים" — תת־קבוצה בקרב הגברים הגאים שיוצאת נגד תכתיבי היופי והרזון של הקהילה מצד אחד ונגד האייג'יזם מצד שני. יש לדובים אפליקציות היכרויות ייעודיות, קבוצת פייסבוק סגורה ובסוכות יתקיים בתל־אביב הפסטיבל הבינלאומי הראשון שמיועד לדובים, כולל בחירת מיסטר Bear הישראלי. אבל מעל הכל — יש להם אג'נדה חשובה לקדם.
כמו מאבק הנשים הגדולות
תומאס שמש (48), הוא דמות מובילה בסצנה הבילויים הגאה, בעלי מותג חיי הלילה הבינלאומי BEEF ומראשוני הדובים הגאים בתל־אביב. "השם Bear מתייחס למראה", הוא אומר, "אבל בעיניי הכותרת היא מהות ואופי, ודוב הוא כל מי שגאה להיות כזה, כל מי שהנראות שלו טבעית, שהוא לא עובד קשה כדי להגיע לנראות כלשהי שכביכול מצופה ממנו על ידי החברה.
"הדובים יוצאים נגד אידיאל הגבר ההומו החטוב והחלק, ומאז שנות השבעים בארצות־הברית הם מניפים את הדגל הייחודי להם, שבו שישה צבעי שיער אופייניים וטביעות הרגליים הדוביות, שמאחוריו הגאווה בחזות הטבעית והמחוספסת שלא תמיד עומדת בקנה אחד עם דימוי הגוף הטווסי והמוחצן, עם ההשתעבדות להשגת גוף גברי חלק ונטול שומן, שמאפיינים רבים מהגברים בקהילה הגאה. גברים גדולי גוף ושעירים, שאוהבים את הנראות שלהם ואת גופם כפי שהוא, יצרו כוח קהילתי, פיתחו תרבות שלמה שכותרתה Bear".
שמש עצמו אמנם עבר לפני כשנה ניתוח לקיצור קיבה, מסיבות בריאותית, ונפרד בעקבותיו מ־85 קילוגרמים, אולם הוא ממשיך להיות דוב גאה, בין השאר בזכות הערכים שמאחורי הדגל. חברו בקהילת הדובים ומי שמנהל את קבוצת "דובי ישראל ללא גבולות" בפייסבוק (המונה מעל 800 חברים), כפיר שמגר (41), מבקש להדגיש את הערכים האלה — נתינת מקום בטוח וביטוי לכל אדם המתגאה בגופו, גם כשזה נמצא הרחק מהקונצנזוס הקהילתי.
שמגר: "מה שהתחיל כקהילה לגברים שעירים עם מסת גוף גדולה, התפתח מאוד, במקביל לשינוי בשיח, וכיום יש גם דובים גדולים אבל שריריים, דובים מבוגרים יותר וגם 'צ'ייסרים', כלומר גברים שפיזית אינם דובים אבל הם נמשכים לדובים וגאים בזה. הפתיחות בתת־הקהילה הזאת, ויכולת ההכלה שלה, הם לא דבר נפוץ, וזה תורם לתחושת המשפחתיות שלנו. יש משהו משחרר בהשתייכות לקבוצת אנשים שבאים ואומרים 'אנחנו חיים נפלא בגופנו, ואין לנו רצון לשנות אותו'".
זה מזכיר קצת את מאבקן של נשים מלאות נגד השמנופוביה.
"לגמרי. הרי צמחנו מתוך הקהילה הכללית, הרחבה, ומושגי היופי המדכאים והקשים להשגה חלים גם עלינו. אנחנו, כמו אותן נשים שאין להן גוף של דוגמנית, מנסים להשתחרר מהם. צריך לזכור שהמחיר הנפשי שעלולים גברים גדולי גוף בקהילה הגאה לשלם כפול — הם צריכים גם לצאת מהארון כהומואים וגם לצאת מהארון כהומואים שלא נראים כמו הסטריאוטיפ ההומואי. הקהילה הדובית מציעה אלטרנטיבה חשובה — להרגיש נוח עם הגוף, לזכור שזה בסדר גמור להיות מלא, שיותר חשוב להיות שמח וגאה מאשר להתעסק כל הזמן במרדף אחרי איזשהו מראה לכאורה מושלם. בדיוק כמו הנשים המלאות, גם אנחנו אומרים בעצם 'די למשטור הגוף'.
"רוב השמנופוביה נופלת על נשים אבל זה רלוונטי גם לגברים, שכן גם הם הופכים לא פעם, בוודאי בקהילה הגאה, לקורבנות של הנורמות הבלתי אפשריות והלא רצויות. מהבחינה הזאת מצבן של נשים סטרייטיות וגברים הומואים דומה — שניהם מוגדרים בעיניהם של גברים סטרייטים שעליהם לא חלים התכתיבים וההגדרות שהם עצמם קבעו".
לחבק את דובי הקוטב
מאבק נוסף שמנהלת הקהילה הוא המאבק נגד האידיאל לפיו רק צעיר זה יפה. גם זה נשמע מוכר לכל מי שעבר את גיל 40. במרחב הקהילתי הדובי הבטוח מכונים בחיבה גברים בוגרים יותר "פולאר בר", או בעברית — דובי קוטב, וגם להם מיועדים המפגשים והפעילויות שיוצאים מהמרחב הווירטואלי לפארקים, לחופים ולמועדונים בתל־אביב.
אחד ממובילי הפעילות הוא יונתן קובני (30), המשתייך לקהילה כמי שאוהב גברים דוביים, אף כי הוא עצמו "קטן גוף" כהגדרתו. קובני, שהקים את ליין UNIBEAR עם חברים נוספים, מספר: "החיבור הראשון שלי לקהילה היה פיזי, משיכה אישית לטיפוסי גוף יותר מלאים, גדולים ושעירים. אבל מהר מאוד הבנתי שזה הרבה מעבר לחיבור המיני, גיליתי מסגרת של אנשים חברותיים ושוברי מוסכמות. אחרי שראיתי מקרוב את הדיכוי החברתי שעוברת קהילת הדובים הרגשתי צורך לייצר נישה שתחגוג את הדוביות על גווניה וכך נולד הליין שלנו".
בסוכות תגיע פעילות הקהילה הדובית הישראלית לשיאה, בפסטיבל מיוחד ששמו BEARTA, שמטרתו לשים את הדובים במרכז ולחגוג את השונות והפתיחות של הקהילה המיוחדת הזאת. ביוזמת פעילי הקהילה ובשיתוף המרכז הגאה בתל־אביב נרקם פסטיבל רב־אירועים שמצטרף לפסטיבלים דומים בעולם ובמרכזו תחרות "מיסטר BEAR הישראלי", שייצג את הקהילה הישראלית בתחרות הבינלאומית השנתית באירופה. כן יתקיימו במסגרת הפסטיבל מסיבות, פיקניק דובים ובני משפחותיהם, רב־שיח בנושא גאוות גוף ונראות דובית, סדנאות העצמה ומפגש שחייה על חוף הים.
"זה הפסטיבל הישראלי הראשון שמוציא את הדובים מהמערה והיחיד שפונה אליהם באופן מעריך ומוקיר ואנחנו מצפים לדובים מכל הארץ, ובעתיד גם מהעולם", אומר שמש, מיוזמי הפסטיבל. "העולם צריך לדעת שאנחנו שמחים במעטפת הפיזית שלנו ואוהבים לחבור לעדר שלנו, כמו בטבע. אנחנו אוהבים להשאיר טביעות אצבע, לחיות חיים מתוקים ולעשות רעש".
מילון המושגים של קהילת הדובים
דוב: גבר גאה בגופו, עם זיקה קלאסית למסת גוף גדולה ושיער גוף.
מאסטר דוב: דוב שרירי.
לוטרה: גבר רזה יחסית אך שעיר.
דדי: גבר בוגר יותר, בעל חזות קשוחה ו"מחנכת" ומי שממלא תפקיד מוביל במערכת היחסים הזוגית.
דוב קוטב: דוב כסוף שיער, בוגר.
גור: דוב עם בייבי־פייס.
צ'ייסר: גבר קטן גוף בדרך כלל שנמשך לדובים.
גריזלי: דוב ג'ינג'י.
פנדה: דוב בעל מאפייני מראה אסיאתיים.
