ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ירון לונדון
    7 לילות • 26.09.2017
    אני מניח שנותרו לי חמש שנים לחיות. ואין בי תלונות
    הוא היווה השראה לירון זהבי מחסמבה אבל משוכנע שזו ספרות גרועה. מתחרט על ההשוואה בין הילד הפלסטיני לילד באושוויץ. נתן לאייל גולן טקסט שהיה גורם לו להסתבך עם רעולי פנים. טוען שיש ציד מכשפות בכל הנושא של ילדי תימן. והתאהב בבת זוגו אחרי שיחה על מין אנאלי בספרות. בדקנו מה ירון לונדון זוכר מההיסטוריה המפוארת שלו
    יהודה נוריאל | צילום: גבריאל בהרליה

    1 // מה נמצא בין סמטת שמואל בן עדיה לרחוב הראובני?

     

    "אני מניח שמדובר ברחוב קטן, על שם בצלאל לונדון".

     

    תשובה: אכן, סמטה קטנה על שם שחקן התיאטרון בצלאל לונדון, אביו של ירון.

     

    "ואפילו לא הוזמנתי לטקס חנוכת הרחוב, מדובר ב־3־4 בתים בשכונת עג'מי, וכשביקרתי, שאלתי את התושבים אם הם יודעים מי האיש הזה. אמרו לי, 'לונדון, קשור לאנגליה'. ויש שם בעיקר קווקזים וערבים. לאבא שלי היה הרבה חוש הומור, זה היה מצחיק אותו נורא. אולי גם העובדה ששמו הביא גאולה לרחוב שהיה קודם משהו כמו '3456'. למרות שהוא לא רוצה להביא גאולה לאיש.

     

    ירון לונדון עם אהוד ברק
    ירון לונדון עם אהוד ברק

     

    "תמונה אחת חוזרת אליי. ספינות קיטור שטו במעלה הירקון אל עבר 'שבע טחנות', מפלים אמיתיים וגועשים, ובית קפה ערבי למעלה. אבא שלי במעיל צמרירי ואני בן שלוש, מחובק ומאושר מאוד, מים ניתזים מהמפל, הכל קריר, נעים, מוצל. אבי, שחקן תיאטרון, היה אדם חביב ודי רופס, מכיוון שאמי, שהיום הייתה מאובחנת כדו־קוטבית, משלה בבית. ובזמן האחרון עולים בי געגועים אליהם. הייתי רוצה לעשות להם סיבוב, שיראו את ילדיהם ונכדיהם - ולשלוח אותם חזרה לקברם. אגב, לאמי בכלל אין קבר. כששאלו אותי אם לתרום את גופתה לצמיתות או באופן זמני, עניתי, לצמיתות. אין לי עניין בקברים". (1)

     

     

    2 // איך קשורה אליך קיבוצניקית בשם תמר רז?

     

    "אינני יודע. אבל נדמה לי שיגאל מוסינזון הוא המפתח. הוא גורש מקיבוץ נען. תמר? אולי תמר אשת ער, אחד המחזות שלו? אולי הבת של אחד מילדיו? נכדתו?" (עובר על כל ההיסטוריה הענפה של משפחת מוסינזון).

     

    יואב זהבי
    יואב זהבי

     

    תשובה: הרבה יותר קרוב. תמר היא סגניתך! תמר רז היא ההשראה ל"תמר היפה", ואתה - ירון זהבי. מפקד חסמבה.

     

    "אני האחרון שיכול לפקד על יחידת מחתרת. לא פיקדתי על דבר, וכשהייתי קצת מנהל - נכשלתי. יגאל היה דייר משנה בבית שלנו. הוא כתב את חסמבה כשישבתי על ברכיו, ומכאן הגיע השם. אז נכון שהסביבה המתוארת היא סביבת בית ילדותי: המשטרה הבריטית בצפון תל־אביב, חיילי הדיביזיה ה־6 המוטסת עם הכומתות האדומות, מחנה יונה, חוף הים, ו'המערה החשמלית' בבית הקברות המוסלמי, איפה שנמצא היום מלון הילטון. אבל בילד הנועז הזה אין דבר ממני. קראתי בשעתו כמה ספרונים של חסמבה, וכבר אז חשבתי שזו ספרות גרועה. לאחרונה, כשהעלו את סדרת הטלוויזיה 'חסמבה דור 3' פנו אליי, ואמרתי, עודד קוטלר יעשה את ירון זהבי נהדר. אני הפכתי שם לראש הממשלה. ואני כנראה לא יותר גרוע מנתניהו.

     

    "צירוף מקרים קשר בהמשך בין מוסינזון לבינינו. שני בניו של יגאל מוסינזון נסעו לבכות את עידו אחיהם, במקום שבו הוא נהרג במלחמת יום כיפור. באותו יום אמי נסעה לקבור בכפר גלעדי חברה שלה מגדוד העבודה. בשובה עם חבר נוסף מאנשי העלייה השלישית, ממייסדי תחנת הכוח בנהריים, הם נהרגו בתאונת דרכים. אמי והחבר. ומי שעצרו ליד המכונית היו אותם ילדיו של מוסינזון. אבל מדובר בהרבה מאוד מקריות. אין שום יד מכוונת מעל". (0)

     

     

    עם מוטי קירשנבאום
    עם מוטי קירשנבאום

     

    3 // מה היה הבי־סייד של התקליטון 'מרדף', בביצוע חוה אלברשטיין?

     

    "נדמה לי גשר ביילי?"

     

    תשובה: או בשמו הרשמי, 'גשר אלנבי' בביצוע יהורם גאון.

     

    "'מרדף' הוא השיר שעל כתיבתו אני מתחרט יותר מכל. בשעתו צילמתי את 'העם הנבחר', סדרת סרטים על גיבורים. הגעתי בחנוכה לרובע היהודי בחברון. על המדרגה השלישית במערת המכפלה עמד שם בחור, אחראי התרבות ברובע היהודי. בנו של מיישב השטחים, מרדכי זר, נושא שם נאום חוצב להבות. וכשאני ניגש לראיין אותו, הוא אומר: 'את השיר האהוב עליי בעולם, אתה כתבת: מרדף'. אתה מבין? ואז יוצאים משם איזה 40 שלומפרים, לריצה עד ירושלים לאורך כביש גב ההר, וגדוד מג"ב מלווה אותם, כשהוא חוסם את כל יציאות הכפרים הערביים בדרך. ובהפסקה, המורה הרוחני שלהם אומר: 'רואים את הנוף הזה מסביב? כל זה יהיה פעם שלכם!' נו. אז זה מה שהפך להיות השיר שכתבתי.

     

    רבקה מיכאלי
    רבקה מיכאלי

     

    "ואני פסימי לגבי העתיד. אנחנו בינינו לא יכולים להיפרד, כי אנחנו עם קטן מדי בלי חברים בסביבה, ואם לא נחיה על בסיס הסכמה ואחווה, לא נתקיים. השאלה אם נוכל להיות 'עם סגולה'. ולמרבה הצער אני חש נסיגה. כי אם אנחנו חושבים שאנחנו 'עם נבחר', שמותר לנו לרדות באחרים ולהשפיל אותם, ולהקים משטר פרוטו־פשיסטי - גורלנו יהיה רע ומר. המדינה הזו יכולה להתקיים ככה, אולי עוד כמה עשרות שנים, דור או שניים. נחיה פה מבוצרים, כל אחד בחצרו עם גדרות וחיישנים, וכל אחד כלפי חברו, מתגדרים גם מבפנים. אני מאוד פסימי. הלוואי שגם הפעם אתבדה". (1)

     

     

    4 // מי שר את המילים: "מכונית בצבע אדום, לשיר שירי אהבה ושלום. לא לעבוד לעולם. לא לשרת שום אדם. רק הראש בעננים", ואיך הוא קשור אליך?

     

    "זה לא כתוב מספיק טוב, מוכרח לומר. חושש שזה אחד מחבריי הפזמונאים. רגע, קשור אליי? איזה מבצע כבר יכול להיות קשור אליי? מה, נסים סרוסי?"

     

    בימי "מסיבת גן"
    בימי "מסיבת גן"

     

    תשובה: 'אשליות' של נסים סרוסי, מהתקרית המפורסמת בתוכנית 'טנדו'.

     

    "וקיבלתי אז מאות מכתבים, בעיקר מדתיים, שכתבו: 'בסיעתא דשמייא, צדקת שדפקת את הפרענק'. וזה העליב אותי יותר מהמכתבים המשמיצים. שמע, כבר אין לי כוח לדוש בעניין ההוא. סרוסי עצמו, אגב, הספיק להכחיש את האגדה, כאילו הוא נס לצרפת בגללי. התקרית הזו הייתה חלק ממלחמת התרבות, שאני כאילו משחקניה הראשיים.

     

    "היום באים אליי בטענות חדשות. כאילו אני מכחיש את חטיפת ילדי תימן, ולכן אני גרוע כמו אחד החוטפים. בעיניי זו תופעה שמייצגת היסטריית ציד מכשפות. נעשו מעשים נתעבים בתקופת העלייה הגדולה, אין ספק. אבל אתה נזכר שבעלייה הגדולה מתימן, 48־49, הועלו כ־60 אלף איש. ישראל עשתה מאמץ עצום כדי לחלץ את הגלות התימנית, ולא כמו שנטען, 'כי לא היה לה כוח אדם'. ואחד החטאים הגדולים שעושים חסידי תיאוריית החטיפות ההמונית, היא בהבנת רקע התקופה.

     

    "התנועה הציונית נוסדה על ידי יהודים אשכנזים כדי לפתור את בעיית יהדות מזרח אירופה, בראש ובראשונה. שיעור היהודים שחיו בשעתו במדינות ערב היה עשרה אחוזים. ולחלק מהדוברים שם יש שתי גירסאות. האחת, 'חיינו שם נהדר, היה לנו כיף והציונות הסיתה אותנו כי הייתה זקוקה לכוח אדם'. והשנייה, 'אהבנו את ציון וירושלים בדיוק כמו האחרים, ותמיד רצינו לעלות'. הן לא מתיישבות יחד! וכן, ברור לגמרי שהשואה הייתה הכחדת פוטנציאל העלייה. ואז בהחלט עלתה השאלה, למי עמלנו? אבל בשום אופן אי־אפשר לומר, שהמניע העיקרי היה למלא את השורות בתימנים או מזרחים, שיבואו לעבוד עבור האשכנזים. זה סילוף נורא של ההיסטוריה.

     

    הגשש החיוור
    הגשש החיוור

     

    "אפליה ודעות קדומות היו. אמי למשל נדהמה לראות את היחס של יהודים עיראקיים לנשותיהם. היא באה כנערה חלוצה, סוציאליסטית ממזרח אירופה, שעבדה שכם אחד עם גברים, ונדהמה לראות את המשפחות הפטריארכליות. אתה יכול לקרוא לזה אי־הבנה לתרבות, או אפילו רגשי עליונות. אבל בוא נחזור אל התקופה. היו כאן 600 אלף איש. רק יהודי תימן שעלו היוו כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. ארץ שאין לה מטבע חוץ, יש קיצוב, ארץ שיוצאת ממלחמה שנהרג בה אחוז מהתושבים. ואין כלום! אז מקימים אוהלים. אתה יכול לצפות שזה יתנהל באופן שווייצרי? לא. ונעשו עוולות נוראות. אבל לחשוב שאלפי ילדים תימנים הועברו לחו"ל כדי לעשות בהם ניסויים?!

     

    "הנה, עכשיו נפתחו כל התיקים. ואני רוצה לראות שהמדינה תמנה עשרה היסטוריונים, הכי טובים, שיישבו שבעה נקיים, במשך שלוש־ארבע שנים, ויגמרו את הסיפור הזה! שהאמת תצא לאור, ולא אגדות מטורפות! מה, אם הועברו ילדים לחו"ל, למי הועברו? למשפחות יהודיות אמריקאיות ציוניות? והילדים האלה גדלים באמריקה, כהי עור, ואיש מהם לא שואל: אמא'לה, אומרים שאני לא דומה לכם? ומתוך ה־500 או האלף האלה, אין אפילו עשרה שאומרים, אני רוצה לגלות את האמת? איפה הילדים האלה? כן, היו מטפלים חסרי אחריות, ומן הסתם גם גזענות. אבל שהממסד חטף אלפי ילדים כדי לעשות בהם ניסויים? זה מטורף לחלוטין! וברגע שאראה הוכחות אחרות - לא תהיה לי שום בעיה להודות שטעיתי". (1)

     

     

    5 // על מי אמרת, "זמר שעלה מן הביבים"?

     

    מיכל זמיר
    מיכל זמיר

     

    "מן הסתם עוד תפלות נוראה שאמרתי. אולי פרודיה שעשיתי".

     

    תשובה: על הזמר "בן גוריון שמש", הוא גברי בנאי בסרט 'שלאגר' של הגשש ועפרה חזה.

     

    "גברי הוא חברי הטוב ביותר, וזו הייתה כמובן פרודיה על עצמי, אסי (דיין) לא כתב את המשפט הזה. שיחקתי מעט מאוד בקולנוע. היה לי תפקיד אחד גדול ב'זוג נשוי' עם מירי פביאן. שיחקתי לא רע, אבל כוסאמק, היא זכתה בשחקנית השנה, לא אני! וזה היה תפקיד עסיסי, לא נורמלי. רובו עבר במיטה. אתה מקבל רשות להתעלס, מחוץ לבת זוגך, באופן חוקי לגמרי. וברגע שאתה עושה את זה פעם אחת מול מצלמה, זה שחרור מיני לכל החיים. מתנה גדולה. זה לא שאשתי לא קיבלה התקפת לב באותם שבועות שצילמנו. וזה לא שהייתי ילד תמים, נו. כידוע, פעמים אחדות בחיי עמד לי הזין ולא חשבתי רציונלית". (0)

     

     

    6 // מי העניק לתוכנית הספרות 'סוף ציטוט' את שמה?

     

    "נעמי שמר, שהייתה חברה טובה מאוד של אשתי".

     

    תשובה: נעמי שמר, דוז פואה.

     

    "פעם קראתי הרבה יותר, בעיקר ספרות יפה. הספק הקריאה שלי היום לצערי נמוך. רומן אחד מלא בשבועיים, כעשרה מאמרים מתוך כל מיני מחקרים, הרבה ספרים שאני מתחיל ומחליט לא ממשיך, רפרוף על חמישה עיתונים ביום, ומדי לילה, מעלעל בספר שירה אחד. 'סוף ציטוט' הייתה תוכנית נהדרת ומספר פעמים הצעתי לחדש אותה. אפילו בשבת בבוקר, זולה מאוד, רק שני תחקירנים וזהו. ואף אחד לא רוצה את זה! אין מי שיממן.

     

    "אתה אומר, צריך רק תקציב למוניות עבור האורחים? היום גם זה אין לנו. אני לא יכול להביא לתוכנית שלי בערוץ 10 אנשים ממרחק מסוים. אורח מחדרה? שייקח בבקשה רכבת. רוצה לראיין מורה מוואדי ערה? הוא צריך לצאת מהבית בשלוש, להגיע אלינו בחמש, לא משלמים לו על הדלק - אז למה שיבוא?" (1)

     

    7// שאלת טריק: מי אמר עליך, "אשכנזי דשן, מבוסס, שמן מדי, שלא מוכן לפנות את הכיסא לטובת צעירים תוססים. נכון שהוא מקווה שהוא ליברלי והומני, אבל יש לו גם יציאות גזעניות ושמרניות ואנטי־ליברליות".

     

    "מתאים מאוד שאני אגיד את זה".

     

    תשובה: יפה! מוטי קירשנבאום, שאמר את זה על שניכם. "אנחנו אשכנזים דשנים", וכו'.

     

    "מוטי אמר פעם: אנחנו עוברים בדרך לתוכנית מקומה 23 לקומה 16, חולפים על פני כולם, כשאנחנו זקנים ב־20 שנה מהאיש הכי מבוגר אחרינו. תראה את ההבדל במבטי הגברים והנשים. הנשים אומרות, אנחנו חוששות שהם לא יצליחו להגיע. והגברים אומרים: נו, מתי הם כבר ייפלו? מתי כבר יקבלו התקף לב?' אז מוטי ענה לעצמו: אותנו יוציאו מפה עם אינפוזיה והרגליים קדימה! פתטיות אינה מילת גנאי עבורנו!

     

    "אחרי מותו של מוטי החלטתי, בלי מחשבה ארוכה, לפתוח את השידור במילים: 'שם התוכנית יישאר לונדון את קירשנבאום, כל עוד אני כאן'. כי אין סיבה לשנות את שם התוכנית. כמו שם פירמה של עורכי דין או רואי חשבון. זה שמוטי איננו, לא אומר שהשם איננו. אבל בסופו של דבר, נדמה לי שניאלץ לשנות את הצילומים בכניסה. זה קצת לא נוח.

     

    "כמובן, הייתי אבל ועצוב מאוד. עד היום. אבל אני לא אדם רגשני. לא אוהב בכיינות. ואמרתי, יש לנו אחריות כלפי ציבור הצופים. אימצתי את שרירי הבטן ועשיתי מה שצריך. כי אני בעד איפוק! סוד הכוח הוא לא התפרצות רגשות, אלא איפוק. להבדיל ולהבדיל, כשם שאני לא אוהב שחיילים בוכים בלוויות. לא אוהב את זה! מה זה בא לומר?" (1)

     

     

    8 // מה הגדרת כשאלה המטופשת של חייך?

     

    "מאז הצטברו עוד כמה. לא זוכר. רמז? בתקופת מלחמת לבנון הראשונה? אה כן! שאלתי את אהרן מגד, האם הנער הפלסטיני העומד מול הטנק הישראלי, דומה לילד המרים את ידיו בגטו ורשה. אנלוגיות כאלה נדונו לטיפשות. לא, הוא לא הילד שעומד להישלח לאושוויץ בעוד רגע. אבל זה מה שעלה בדעתי אז".

     

    תשובה. אכן. ומגד נדהם, לפני שבאה סערה.

     

    "בעקבות השאלה הודחתי לשנה או שנתיים מכל הופעה על המסך על ידי טומי לפיד. קיבלתי משכורת. והייתי צריך למלא דו"ח שבועי. כתבתי 'בטלה' או 'עבודה כפויה'. והתחלתי לגוון: 'הליכה נינוחה על שפת הים תוך הרהורים על העתיד'. עשיתי מזה ספרות. עד שהתחלף מנהל הטלוויזיה והגיע טוביה סער. עד אז איש לא קרא את הדו"חות. הוא אמר, מה זה? תכתוב 'שוטף'. אז כתבתי 'שוטף' עבור יום א'. ובכל הימים הבאים מתחת, זוג גרשיים, -"-.

     

    "היהדות שלי? עתרתי בשעתו לבג"ץ, שיאפשר לי להירשם כחסר דת. מניח שהבקשה נדחתה במידה מסוימת אני כנעני. בן המקום. אני נטוע כאן. ראה, סבי וסבתי נרצחו על ידי שכניהם בליטא. הליטאים היו הקטלנים מכל העמים הכבושים - והיום ישראלים מסתערים על דרכונים ליטאיים. ואני לא יכול לשאת את זה! אי־הביטחון שלנו בעתיד המדינה, באמצעות החזקת דרכון נוסף, נורא מעליב אותי. בגלל הסולידריות. 45 אחוז מחזיקים בדרכון נוסף, ונניח שאנחנו עומדים לפני כיליון. מה עם 55 אחוז משכניך? אתה תברח ותשאיר אותם פה? והתשובה היא, כמובן, כן. אלא שאני לא יכול להסכים עם זה. לא באנו הנה כדי לברוח מכאן". (1)

     

    9 // למי כתבת את מילות השיר: "'את נשואה, אני נשוי. וכל פגישה בינינו היא גרסת כיסוי".

     

    "בסדרה שעשיתי על השפה העברית. בפרק, האם העברית יודעת לדבר אהבה. אמרתי, נלך אל מלך הפזמונים, יוסי גיספן. בהמשך מאוד התיידדתי איתו ועם משפחתו, אחד האנשים החביבים והכנים שהכרתי. ובדיוק ישב אצלו אייל גולן. נתתי לו את הטקסט. ואייל אומר לי, 'לונדון, אני שר בשמחות. אם אני שר את השיר הזה, מחכים לי למטה שני רעולים!' הרג אותי. כזה מתוק".

     

    תשובה מלאה.

     

    "הצד האסתטי של השפה פחות מפריע לי, אבל אתה שומע צעירים מדברים, ורבים מהם לא מצליחים להביע רגש. יסתפקו ב'מדהים', או בעצם 'מדאים'. תגיד משהו אחר חוץ מ'מדהים'! והוא לא מסוגל. זה מדאיג אותי. אני קורא גם את עמיתינו העיתונאים. חלקם לא יודעים את השפה. וחלק אחר לא רוצים להישמע פוצים, לא להיות 'אליטיסטים'. ומטיחים בפניי, 'אל תתנשא'. סליחה? אתה, אל תשאף למטה!" (1)

     

    10 // באותה הזדמנות פגשת את מי שתהפוך לבת זוגך לחיים דהיום, הסופרת מיכל זמיר. אמרת לה, "יופי, אז כתבת על זיון בתחת. מה תעשי בספר הבא? כבר לא יהיה לך על מה לכתוב". מה הייתה תשובתה המדויקת?

     

    "יש זיון אנאלי ויש זיון אנאלי".

     

    תשובה: נו באמת. "אין דין זיון אחד בתחת כדין זיון אחר בתחת".

     

    "לא פגשתי קודם את מיכל פנים אל פנים. הכרתי אחד מספריה וחשבתי שהיא נאה. לרגל הצילומים אמר לי גלעד מלצר, שהיה תחקירן בתוכנית, 'יש לי מישהי. אמרו לי שהיא התחילה בכתיבת רומן ארוטי'. הבנתי אחר כך שמיכל לא רצתה להגיע אבל גלעד שיכנע אותה, 'המשכורת שלי תלויה בזה, תעשי לי טובה'. הוא האחראי. נפגשנו, ואני רואה שהיא מדברת על נושאים שסופרים אחרים נרתעים מהם. ומיד אמרה את המשפט הזה. נפעמתי ממנו. והתאהבתי בה. אמרתי לעצמי, 'לא ייתכן שיש אישה כזו. אחת כזו לעולם לא תהיה לי'. ושוב טעיתי בהערכה שלי.

     

    "ידעתי שיתעורר עניין סביב הקשר שלנו, לכן גם לא הסתרנו דבר. אני כבר למעלה מ־50 שנה בעין התקשורת, ואין לי חטוטרת שיש להתבייש בה. באחד משיריו של ויזלטיר הוא מדבר על סלע ישן, 'קשקש על גב לטאת העולם'. מטאפורה נפלאה. אז אני גידלתי סלעים כאלה על גבי. קשקשים של לטאה על האפידרמיס. בשעתו עם בני יואב (שנולד מחוץ לנישואים) היה לי מאוד לא נוח, כי היו מעורבים בזה אנשים אחרים. אבל ברגע שהוא החליט לפתוח את זה, נתתי לזה יד והשתתפתי בסרט שלו, בסדרה 'משפחות'. בדיעבד זה היה יוצא מהכלל. חשוב מאוד עבורו ולכן גם לי". (1/2)

     

     

    11 // איך קראו לעוזר שלך ב'מסיבת גן'?

     

    "המממ... לצערי אינני זוכר. אני יכול לומר לך שהשתתפו בה הילדים מיקה שדה, מיכאל מושונוב ותום אבני! אבל זה רק בזכות שפעם נשאלתי".

     

    תשובה: קלומזו.

     

    "'מסיבת גן' הייתה באמת תוכנית מהפכנית. קִסמה היה בכך שהתייחסתי לילדים כאל בני אדם שראוי לשמוע מה בפיהם, ואפשר לדבר אליהם במשלב לשוני גבוה יחסית. האם כך דיברתי גם אל ילדיי בבית? אני לא זוכר שבכלל דיברתי איתם. דניאלה תאשר. הם לא מילאו תפקיד מהותי במשפחה. כן, התקרית המפורסמת שבה דיברתי על בנותיי עוד זכורה לי. זה היה ראיון בשלושה חלקים עם אורנה קדוש, הבחורה המוכשרת הזו שנעלמה מהעיתונות. אמרתי שיש לי שתי בנות ששונות מבחינה פיזיולוגית זו מזו, ודיברתי על האינסטינקט האינצסטואלי, שמדריך גברים להתרחק מבנותיהם מגיל מסוים. איך הם קוראים את הסימנים שמבשרים שבתם כבר גדולה, ומפסיקים לחבק ולנשק ולהושיב אותה על הברכיים. ואמרתי, יש לי בת אחת יותר גדולה ומפותחת, והתרחקתי ממנה פיזית - יותר מאשר בתי האחרת שהתפתחה יותר מאוחר, כי שם הגילוי עריות עוד לא מדריך אותי. דיברתי ביולוגיה פשוטה - אבל אנשים נרעשו: איך אדם מסוגל לדבר על דברים כאלה?! לא אמרתי, אני נמשך לבתי ומעוניין לשכב איתה. בדיוק להפך, אני לא! לא היה בזה אפילו רמז למשהו לא הוגן! אבל עצם העובדה שאמרתי את זה - איזו סערה התחוללה!" (0)

     

     

    12 // על מי אמרת: "ייתכן מאוד שאין מה לפענח. שמה שאתה רואה זה מה שיש ואם זה נכון זה די מדכא. זה מדכא מבחינת הרדידות של האישיות. שוחחנו בארבע עיניים. כלום לא יצא מזה. כלום. הצטערתי שנפגשנו. ממש כך".

     

    "בנימין נתניהו".

     

    תשובה: לא יהיה כלום כי אין כלום - אבל לפחות הרווחת נקודה.

     

    "אנחנו מכירים אישית עוד מתחילת דרכו בפוליטיקה. כעסתי אז על העיתונות שכתבה עליו דברים שליליים, 'סוחר רהיטים של חברת רים' וכדומה, ניסו למצוא בו כל מיני סירחות. 'בסיירת מטכ"ל, החרא הזה קרא ספרים כשהחבר'ה עשו על האש'. 'לקראת ההסתערות על סבנה הוא הגיע במכונית פתוחה'. סליחה? זה מה שאתם מוצאים בגנותו? הבחור היה אמריקאי, היה יכול להישאר שם. הוא ואחיו התנדבו להיות בסיירת, הוא היה קצין שם. אז הוא אוהב לקרוא ספרים והגיע לשם במכונית פתוחה - אז מה? הוא הלך להסתער שם ולסכן את חייו! אז הוא היה מגיע אליי הביתה מדי פעם, איש נבון, והיינו משוחחים. אז הוא עדיין לא עשה שום דבר רע.

     

    "לא מזמן הוא אמר לי, בוא ניפגש. אתה יושב איתו, ומה אתה מצפה שיקרה? בהתחלה עוד יש אשליה: ראש הממשלה מעוניין בדעתי! אבל הוא לא יספר שום דבר בעל עניין. אהוד ברק בזמנו היה קורא לי ולמוטי והיינו מגיעים בתחושה של, ברק הוא אדם אחר, הוא יקשיב לנו. מה, הוא שואל אותי לדעתי? איזה שר ביטחון אדיר! והוא לא שומע כלום. אותו דבר נתניהו. וממילא כל עשר דקות נכנס המזכיר שלו עם פתק. אז הוא נואם לך.

     

    "ענייני השמפניה וכדומה, הם לא שטויות בעיניי. מתעוררות שאלות של אופי, סגנון, ניהול. איך קורה שהחבר שלך, במקרה, הוא מילצ'ן? איך כמעט כל מי שמקיף אותך הוא מושחת? איבדת רגישות לאנשים. וזו בעיה מאוד גדולה. וזה עוד לפני שאני מתייחס לעניין פרשת הצוללות, אם אכן יש לו חלק עסיסי יותר, מה שעדיין אינני חושב שהוא נכון. כי למה לאנשים האלה, כמו אולמרט, לעשות את זה? גם להיות בשלטון וגם להפוך מיליונר? יכול להיות. אולי אני תמים. (1)

     

     

    13 // מי אמר עליך: "ירון לוקח את עצמו בידיים כל רבע שעה"?

     

    "רבקה מיכאלי".

     

    נכון.

     

    "ושולמית הראבן אמרה בעבר: 'מעניין מה מסתיר האיש, שמגלה כל כך הרבה'. נדמה לי שאני מכיר את עצמי היטב. הייתה לי, לפני עשרות שנים, בחזרה ארצה מצרפת, תקופה של דיכאון. לא יכולתי לצאת מהמיטה, חרדות איומות, אבן בבטן. במשך שלושה חודשים נטלתי כדורים ויצאתי מזה. אחרי זה היו לי פה ושם תקופות של נפילה. ומאז? בת זוגי חושבת שאני אדם ללא נפש. שאני לא נותן לנפש להפריע לתפקד. אני כבר בן 77. בגלל המשקל והעצלות שלי אני לפעמים כבר משתין בישיבה, ואומר לעצמי, אולי נוסיף עוד איזה הבי לואד. ומשלים למעלה מ־60 שנות עישון, מגיל 14 עישנתי סיגריות 'סילון'. אני מניח שנותרו לי חמש שנים לחיות. ואין בי תלונות". (1)

     

    סיכום הנקודות: 9.5 מתוך 13

     

     


    פרסום ראשון: 26.09.17 , 09:30