מלכת השבט
ענבר פיניאבסקי חזרה מ'הישרדות' עם תחושת פוסט–טראומה: בהתקפי האכילה פירקה את מקדונלד'ס ואכלה מצלחות של אחרים. בהתקפי הניקוטין עישנה חפיסות סיגריות בשרשרת. בהתקפי הקפאין שתתה 40 כוסות קפה ביום אחד. עכשיו, אחרי שקטפה בענק את המקום הראשון, היא מספרת למה היא ומעיין אדם לא חברות ומה היתרונות בחיים עם בעל חצי חירש
הצום של יום הכיפורים מעורר בענבר פיניאבסקי, המנצחת של 'הישרדות', תחושה של גיחוך קל. "תגיד לי, מה זה יום אחרי חודשיים שאתה למעשה צם? כל הקושי המנטלי חודר לראש בגלל הרעב שמציק לך כל יום. לפעמים אתה לא מצליח לפתור תרגילים הכי פשוטים בגלל זה. תדמיין 50 יום ברעב כבד".
מה היה רגע השפל?
"כשאנחנו פותחים קוקוס, מחלקים לשבעה אנשים ואני מסתכלת על החתיכה של זו שמשמאלי וממלמלת לעצמי בראש שהיא קיבלה יותר ממני וזה לא בסדר. אתה כמֵה לאוכל כל הזמן. הגעתי לישראל 42 קילו, אי־אפשר היה להסתכל עליי בגלל הרזון. היום אני שוקלת 52".
היו עוד רגעים כאלה?
"כן. להיות מלוכלכת, לקבל שם מחזור, יורד גשם ואתה רעב ואתה תופס דג ורוצה להרוג מישהו כי אתה לא מצליח להדליק אש והדג נרקב. זה לראות תרנגולת או קוף - קוף! - ולחשוב בראש, 'אני יכולה לתפוס את זה ולאכול עכשיו'. חזרנו בסוף ינואר וביום השואה בפעם הראשונה לא הצלחתי לראות סרטי שואה. הסתכלתי ואמרתי, 'אני מבינה את החייתיות שנוצרה שם', ומבינה כל היבט נפשי והישרדותי פראי שצומח לך כשהגוף והמוח במצוקה. הרעב בלתי נגמר.
"אם לא היו מצלמות אנשים היו עושים דברים יותר גרועים ב'הישרדות'. כשחזרתי, מה שהכי הזכיר לי את 'הישרדות' היה 'בעל זבוב'. זו ההרגשה שאתה יוצא ממנה לפחות בחודשים הראשונים".
חזרת בפוסט־טראומה?
"כן. חוויתי בולמוס אכילה קשה. התקף קפאין קשה. התקף ניקוטין קשה".
מה זה אומר?
"נכנסנו לסניף מקדונלד'ס במנילה כל השורדים. הזמנו ארוחה ועוד ארוחה ועוד ארוחה. אני לא זוכרת את מספר הארוחות בכלל. ואז פירקנו את כל הגלידות בסניף. אכלתי שלושה דאבל המבורגר, וזה עוד אחרי ארוחה במלון. אני זוכרת את עצמי יושבת שם עם הר של צלעות ואז מיכל מגיעה ואומרת לי, 'את באה למקדונלד'ס?' הלכתי, לא לפני שסיימתי את הצלחת".
וכשחזרת לארץ?
"הייתה פעם ששחר בעלי הכין ארוחה בבית, ועשה מחבת עם שבע ביצים בשקשוקה ובגטים ופיתות ושם את כל הגבינות שאפשר. הוא עומד עם חבר במטבח, עושים סלטים, ותוך כדי שהם חוזרים לשולחן אני אומרת לו, 'שחר תחמם עוד שתי פיתות'. ברגע שהוא חזר למטבח, סיימתי את כל מה שהיה על השולחן. כולל חביתה משבע ביצים, כן. גם את הצלחות של חברות שלי הייתי מחסלת. לא יכולתי לראות אוכל שלא נאכל בצלחות של אחרים. הכנסתי הכל לתוכי למין בור שנפער ואי־אפשר למלא אותו. הרגשת השובע לא מגיעה בכלל".
וואו.
"לא התבוננתי במראה חודשיים. אתה מבין מה זה? לא ידעתי מי אני, ואני חוזרת ומסתכלת במראה ולא יודעת מי זו הבחורה הצנומה ששם ויש לה טירוף בעיניים. אם הייתי יושבת איתך חודשיים אחרי שחזרתי היית אומר לי שאני אישה משוגעת".
תסבירי.
"הייתי כל הזמן עם העיניים ככה, ימינה־שמאלה, קרייזי אייז. שחר ואבא שלי היו הולכים למטבח והייתי הולכת אחריהם לאט־לאט ובשקט כדי לבדוק אם הם מדברים עליי", היא מדגימה - והולכת מכופפת. "הייתי בתחושה של בנאדם רדוף. גם לא חזרתי לעבודה אחרי חודש כי התביישתי לשבת בשולחן ליד כיבוד, פשוט לא יכולתי לשבת ליד אוכל בלי לאכול אותו. שתי הצנצנות שלך פה, של הממתקים, היו נגמרות בשנייה אם הייתי מגיעה אז. סיגריות עישנתי בשרשרת ואתה מסתכל על מישהי שבחיים לא סיימה קופסה ביום, גם בזמנים הכי קשים בצבא. אחרי 'הישרדות' יכולתי לסיים שתי קופסאות ביום. הייתי שותה 40 כוסות של קפה ביום. ממש ספרתי, ועצרתי ב־40. הייתי ברעב להכל. אתה כל הזמן רוצה עוד. ואת שחר לא יכולתי לשחרר ממני. אמרתי לו, 'בבקשה אל תתרחק'".
נשמע נורא עצוב.
"באותם רגעים גם הרגשתי ככה. לא זיהיתי את עצמי. כל מי שפגש אותי יעיד שהייתי קצת מטורללת".
הלכת לטיפול?
"כמו כל אחד מהשורדים, היינו בליווי צוות פסיכולוגים אדיר".
ושחר לא נלחץ?
"הוא החזיר אותי לחיים. כל הזמן עבד בלהזכיר לי מי אני ואת מי הוא אוהב. כשחוזרים משם, האהבה הזו מתעצמת. אתה רק רוצה להריח את הבנאדם שאתה רגיל אליו ולאהוב אותו. חזרתי עם תחושה מאוד גדולה של לרצות להיות אמא. כמובן שישר עם החזרה הבנתי שאני לא בקו השפיות לגדל ילד ממש כרגע ולא לדאוג לעצמי אבל אנחנו עובדים על זה עכשיו".
אגב, מה היה מצב הליבידו באי?
"כשאין שום דבר בגוף, אין שום מיניות. אתה לא יכול לחשוב אפילו על לגעת בבנאדם שלא התקלח כל כך הרבה זמן. אתה נמצא בבית שחי של בנאדם וזה לא נעים. אם לי עצמי לא נעים מעצמי, בטח ובטח לא עם הגברים שמפתחים זיעה ובגלל השערות מן הסתם יותר מסריחים. היו מתמודדים לאורך העונות שמצאו קרבה אבל אני מוכנה לשים את כל כספי ולהגיד שזה לא היה מיני. אני לא יכולה להאמין לזה. אלא אם ניתן להם מזון מאחורי הקלעים".
* * *
פיניאבסקי ניצחה בסופו של דבר בקלילות בגמר 'הישרדות' של 'רשת', ובצדק. מספיקות כמה דקות של שיחה איתה כדי להבין שיש בה תמהיל מרשים של יכולות שכנוע, חדות וכריזמה. אלא שבמהלך העונה כולה, במהלך הגמר, וגם בשבוע שאחריו, השם מעיין אדם ריחף מעל כל הזמן. גם העובדה שאדם זכתה בתואר אהובת הקהל, לקחה חלק מאור הזרקורים מהזוכה האמיתית.
"מאחלת לה בהצלחה", מפטירה פיניאבסקי, "אני לא באתי לעשות שואו אלא להיות מי שאני והוכחתי את זה במשחק. אם מעיין יצאה יותר מוכרת ממני? בסדר".
יש שיטענו שהיא יצאה הכוכבת של העונה.
"היא נתנה וואן־מן־שואו ולא ניצחה. אז מה? לומר שמעיין יצאה הכי מוכרת? אני מפרגנת לזה. לא כועסת. לי בא להשתמש בחשיפה בשביל להשפיע על אנשים, להפוך את הדברים שמפריעים לי לדברים בני שינוי".
חברת כנסת?
"לא שוללת".
למעיין אדם יש יותר סיכוי. היא כבר הייתה הדוברת של מירי רגב.
"אתה אומר שיש לה יותר סיכוי? אני אומרת שבוא נחכה ונראה. אחרי הגמר קראתי שמי שניצחה את המשחק זו הבחורה עם הלב, המשעממת והנשכחת לעומת מעיין אדם. ואני באמת תוהה למה במדינה שלנו הבנאדם עם הלב, האמיתי, זה שחבר ובא לזרוע טוב, נתפס כחלש, למרות שאני הייתי מאוד עוצמתית שם. זה עצוב לי אבל אם אני יכולה לשנות את הנקודה הזו, אעשה את זה בכל הכוח. אגב, אני יכולה להקביל את זה להרבה מסגרות בישראל".
אז את כאילו הבוז'י לעומת ביבי?
"לא אקח את ההקבלה הזו למרות שאני מאוד אוהבת את הבנאדם. אבל למה בוז'י נתפס כחלש? ולמה ביבי כחזק?"
עניין של כריזמה.
"אתה רואה עכשיו בחורה לא כריזמטית? אני צריכה להתבייש בזה שאין לי איזה סיפור מטלטל גדול מאחוריי? עצוב לי מאוד שאי־אפשר להיות דמות משמעותית, וחזקה, ומוערכת כמישהי שסך הכל באה עם אג'נדות לעתיד טוב יותר. אז גם לי יש דברים בארון ולא בא לי לחשוף אותם מול כל המדינה". פיניאבסקי נעצרת ומתחילה לזלוג דמעות של התפרקות כנה. "אתה גורם לי לבכות, כי זה אמיתי", היא אומרת.
היחסים שלה עם מעיין התחממו רק לקראת הגמר, מה שמעלה את שאלת הרכיבה על גבה של פיניאבסקי כל הדרך לשם. "לעולם לא אדע מה הסתתר בליבה של מעיין אבל הרגשתי מה שהרגשתי. הייתה בינינו קרבה אמיתית והכי אינטימית שיכולה להיות. האמנתי לה בכל הלב וסמכתי עליה".
מהלך ציני, לא חברות.
"חרה לי לגלות שבהתחלה זה היה אסטרטגי אבל ייאמר לזכותה שהיא גם אמרה לי את זה אחר כך, כשסיימנו את המשחק. היא הודתה שיצרה קשר רק כאסטרטגיה. היא גם אמרה באותה נשימה שהיא לגמרי התאהבה בי שם כחברה".
אתן בקשר היום?
"לא, אבל מכבדות אחת את השנייה. להגיד שהיא חברה שלי יהיה שקר".
תקעת סכין בגב של מיכל ולא עזרת לה להימלט מהדחה. במועצת הגמר מיכל החזירה.
"יש לי רגשות אשם, כן. אבל לא תקעתי לה סכין. באותו מצב, כשהיינו שם, הרגשתי שזו הבחירה היחידה שאני יכולה לבצע. תראה, כל מערכת יחסים שנוצרת שם הופכת להיות הכי משמעותית שלך. אין מציאות, פרט למשחק. אתה מנותק, וגם הייתי השורדת היחידה שלא קיבלה קשר לבית. כל מחווה רומנטית שעושים עבורך שם, אם מישהו מוותר על חתיכת הקוקוס שלו בשבילך - אתה אומר אין, זה לנצח. מיכל היא אחד האנשים הכי קרובים אליי היום. התנצלתי מיליון פעם".
יכול להיות שמעיין הצליחה לסנוור אותך?
"כן".
אז היא יודעת את העבודה.
"לדעת לחדור ללב של אנשים? זה משחק חברתי ורק ככה מנצחים בו. היו הרבה מתמודדים שידעו לעשות את זה".
* * *
בת 29. נולדה בכפר־סבא ובגיל שש עברה משפחתה לכוכב יאיר. את ההתמודדות החברתית הראשונה סימנה לעצמה הרבה לפני שהגיעה לאי. "בכיתה א' התביישתי נורא בגוף שלי כי הייתה לי התפתחות מוקדמת. בכיתה א' זה לא פיין שיש לך ציצים. וב'הישרדות' הגיעה סגירת מעגל, כשאני עומדת בביקיני בפריים־טיים".
ובדרך היה עוד מעגל. רומנטי דווקא. בגיל 17 הכירה את בעלה, שחר בסון. "הוא היה הבוס שלי בגן הפקאן. אני איתו כמעט 12 שנה. היו לי קשרים עם גברים לפני וכן באתי במגע. זה לא העניין. אבל מהיום שבו הכרתי את שחר ראיתי בו מודל לחיקוי".
12 שנה יחד ולא רצית משהו אחר?
"כשהיינו בטיולים איפשרנו אחד לשני בתחילת מערכת היחסים ומאז אין שום מחשבות כאלה. הוא הבנאדם שלי. כיביתי את הסוויץ' לגמרי. מה אני צריכה יותר? התחתנו ב־2015 בגן הפקאן, סגרנו מעגל".
לשחר יש בעיית שמיעה.
"כן, הוא חירש באוזן שמאל, לא שומע כלום. זה קרה לו לפני והחמיר במטווחים בצבא. זה התחיל כמחלה, מעין צהבת. גם כל הצד של אמא שלי לא שומע בצד שמאל. הזיה. אין ביניהם קשר דם בכלל כמובן. יש לי דוד שהוא סגן מנהל ברמב"ם שכמעט מתחרש בשני האוזניים. כנראה משהו משפחתי".
איך החירשות באה לידי ביטוי?
"אם שחר ידבר איתך, הוא יסתכל לך המון על השפתיים ואם עכשיו אנחנו יוצאים עם חברים זה יהיה הרבה, 'מה מה מה מה'. אם תשאלו אנשים על שחר או על אמא שלי הם יגידו שהבורג לא מחובר שם. אומרים להם משהו אחד והם ממש שומעים משפט אחר, 'קחי את הילדים', זה יכול להיות 'תנקי לי את הביצים'. בגלל שהם לא מסתובבים עם המכשיר הגדול שזועק לכולם אני חירש, זו בעיה".
ואיך מתמודדים?
"אתה צריך לדבר בצד אחד, בצד שבו האוזן שלו בסדר. לפעמים אנשים אומרים, 'מה יש לדפוק הזה?' אני היום יודעת לדברר את זה מול אחרים ואני יודעת לחיות איתו. זה סוד הזוגיות שלנו לגמרי. הוא אומר, 'את צודקת יפה שלי, אני אוהב אותך', כשאין לו מושג מה אמרתי לפעמים".
בצבא שרתה כמדריכת סימולטור של בלק הוק ואחרי השירות הפכה לדיילת באל על. "בטיסות לניו־יורק היה קהל מגוון - אם זה דוסים חזקים מאוד שלא יכולים לקבל ממני משקה כי הם חושבים שזה יבזה אותם או אותי ואם זה הישראלי שייתן לי את הטפיחה בטוכעס. וכל דיילת תעיד על זה".
מה עשית כשהרגשת טפיחה על הישבן?
"את מרגישה מבוזה, מרגישה שאת מתביישת בקהל של האנשים שאת משרתת. את נותנת שירות לאנשים שיורקים לך בפרצוף וחושבים שאת עבד שלהם. לא הערתי, התנהגתי בנועם עד לרגע שזה חצה את הגבולות האדומים, כמו טפיחה. ואז עירבתי ישר את האנשים שמעליי".
את הדיילות מיצתה אחרי כשנה, ועברה למשפטים ומינהל עסקים בבינתחומי עם התמחות במקרקעין, אבל היא לא ממש רוצה להישאר בתחום. "דווקא לא בגלל הפרסום", היא מסבירה. "הפרסום הזה הוא לא באמת פרסום. עוד דקה וחצי, כשייפתח 'המרוץ למיליון', לא אהיה מפורסמת. מגיל 12 אני רוצה להשפיע. יש לי יכולת השפעה. ותמיד ראיתי באילנה דיין מודל לחיקוי. גם היא התחילה במשפטים. זה היה הצעד הראשון שלה".
אם כי אילנה דיין לא התחילה ב'הישרדות' וישבה על החוף בביקיני.
"אני צריכה להתבייש בזה? לבוא ולהיחשף ולעמוד עירומה מול כל מדינת ישראל, זה לא משהו קל. אני אישה חזקה שגאה סוף־סוף באיך שאני נראית, בגוף שלי, וגאה באיך ששיחקתי. למה אני צריכה לשבת פה ולהרגיש שאני מתביישת?"
אהבת את מה שראית גם בפרקים הערוכים או שאמרת לפעמים: 'איזו מטומטמת יצאתי פה'?
"היו רגעים שהסתכלתי על עצמי ושנאתי את הדמות. אתם חייבים להבין, הגעתי לאי בתוך אבל כבד על סבא שלי, ממש רגע אחרי שנפטר. היה חודש שהתקשיתי לעכל ולא ידעתי איך להתמודד עם זה ועוד עם אנשים שלא מכירים אותי. הכל היה בבחינה של מעמסה נפשית גדולה. זה מוסף יום כיפור ואתנצל על זה שלא הייתי בלוויה של סבי".
למה לא ביטלת?
"הוא נפטר ארבע שעות לפני הטיסה. ישר התקשרתי לאבא שלי והוא אמר לי, 'חד־משמעית, אני מבקש ממך ללכת. את תנציחי אותו בצורה הטובה ביותר. תכבדי את האחריות שיש לך כלפי 'רשת' ותלכי'. אז היום לשבת פה כמנצחת של העונה ולומר שעשיתי טעות שטסתי? לא. אבל היו לי ייסורי מצפון שאני לא תומכת במשפחה, ומה אני בכלל עושה במשחק המטומטם הזה".
בתור מה ליהקו אותך לתוכנית לדעתך?
"האוכלוסייה בהישרדות הייתה מגוונת. מוסלמי, אתיופי, המושבניק מהדרום. הרבה טייפקאסטים. לדעתי ליהקו אותי על תקן האישה החזקה על גבול הפמיניסטית השמאלנית".
האשכנזייה?
"גם".
אליטה?
"לא ממש".
המשפחה שלך עשירה. אבא שלך, היזם חורחה פיניאבסקי הוא שם מוכר בשוק ההון הישראלי. הוא קנה חברה ב־38 מיליון שקל.
"הוא איש עסקים נדיר ואני שמחה שהבנק איפשר לו לעשות את הקנייה. אבל אני לא באה ממשפחה עשירה. אני במינוס בבנק והתקרה שלי היא 8,000 שקל. גם ה־750 אלף שקל של הזכייה רק מכניסים אותי ליכולת להלוות מהבנק לבית שאני לא אמצא במרכז. רק בפריפריה, צור יגאל, כוכב יאיר. תנסה להעביר את כרטיס האשראי שלי, הוא אפילו לא עובר כרגע".
