בשנים האחרונות ישראל זוכה ליחס עוין מסוכנות החינוך, המדע והתרבות של האו"ם – אונסק"ו. פעם אחר פעם הארגון מעביר החלטות אנטי־ישראליות, השוללות את הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל וירושלים ומגדירות אתרים יהודיים כאתרי מורשת פלסטיניים. פעם אחר פעם ישראל כושלת במניעת החלטות כאלה, ופעם אחר פעם היא מסתפקת בתלונות כשהן עוברות. לעיתים נדמה שלישראל יש הפרעת אישיות שגורמת לה להתאהב בתלונות על מחלה במקום לרפא אותה.
בעוד שבועיים יתקיימו הבחירות לתפקיד מנכ"ל אונסק"ו. זו ההזדמנות של ישראל להפגין יוזמה ודיפלומטיה אקטיבית, אבל נראה כאילו היא נרדמה בשמירה. מתשעת המועמדים לתפקיד, ארבעה מגיעים ממדינות ערב – קטאר, עיראק לבנון ונציגה מצרית התומכת בהחלת חוקי השריעה. מה שכבר ידוע הוא שלצד המנכ"ל יכהן יו”ר איראני, שבחירתו מובטחת. החינוך היחיד שקואליציה קטארית־איראנית באונסק"ו תביא לעולם יהיה חינוך לטרור, שנאה וקיצוניות.
מדינת ישראל יודעת זאת היטב, כיוון שאונסק"ו נוגע לגופים רבים – משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ושלל ארגונים ועמותות. כולם יודעים כמה הבחירות הללו חשובות אך ממשיכים כנראה את חופשת הקיץ שלהם, ועד כה לא עשו דבר להביא לבחירת מנכ"ל מקצועי והוגן לארגון. זה בדיוק המקום שבו ישראל חייבת להפעיל לוט"ר מדיני – לזהות את האתגר, לאתר דרכי פעולה וליצור קואליציות שיאפשרו להגיע לתוצאה הרצויה. במקום להיאבק בהחלטות נקודתיות, ישראל צריכה לנסות לשנות את סדר היום. במקום לתת למדינות ערב לחטוף את אונסק"ו לצורכי הסתה אנטי־ישראלית, ישראל צריכה לנסות להשפיע על הנהגת הארגון. במקום להתלונן לאחר מעשה, ישראל צריכה להתעורר ולעשות.
לא רק ישראל תרוויח מכך, אלא העולם כולו. מנכ"ל מקצועי יהיה מחויב לקידום התרבות בעולם ולא לתרבות ימי הביניים. הוא ידאג לשימור אתרי מורשת ולא להריסתם. הוא ידאג לספרות ולא לשריפת ספרים. מנכ"ל מקצועי שישים לנגד עיניו את ערכי החינוך, המדע והתרבות, יידע שלהחלטות השוללות את זיקת העם היהודי לירושלים אין מקום בארגון, יכיר בתרומה בת אלפי השנים של העם היהודי לתרבות העולמית ולא ייתן יד להטיה אנטי־ישראלית.
ויש שני מועמדים כאלה, אנשי מקצוע משכמם ומעלה. אנשים שעוסקים בקידום החינוך, התרבות והמדע במדינותיהם ובגופים בינלאומיים, אפילו באונסק"ו עצמו. מועמדים שמייצגים מדינות מיבשות שונות שהמשותף להם הוא התרבויות העשירות שהם מייצגים. מועמדים אלה יוכלו להחזיר את אונסק"ו לתלם ולקדם את הערכים האוניברסליים והנאורים שלמענם הוקם הארגון. בישראל מכירים אותם, יודעים כמה הם מוכשרים וכמה יוכלו לעזור לארגון, וכן – גם לישראל. במקום להיות מנומסים, לחשוב מה יגידו בעולם אם נקדם את המועמדים הנכונים, ישראל חייבת להפגין קצת חוצפה ויוזמה ולשים את האינטרסים שלה במרכז.
יש שיאמרו שתמיכה ישראלית עלולה לפעול כחרב פיפיות, כיוון שתגרום למדינות אחרות לפעול נגד המועמד שישראל מעדיפה. אך זו לא סיבה לשבת בחיבוק ידיים. בארגז הכלים הדיפלומטי שלנו יש כלים רבים ומגוונים שניתן להפעיל כדי לנסות להשפיע על הבחירה: בריתות עם מדינות שונות, הצעות לשיתופי פעולה ושלל אמצעים לפעולה מעל ומתחת לרדאר.
אנו נמצאים בחודש תשרי ובישראל אוהבים לדחות דברים ל"אחרי החגים". באונסק"ו אין לנו את המותרות האלה – חייבים לפעול עכשיו כדי לא לבכות אחר כך.
הכותב הוא ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה, לשעבר שגריר ישראל באו”ם
