ברית דמים
בסוכת האבלים באבו־גוש ישבו זה לצד זה אנשי הכפר ותושבי הר־אדר שהגיעו לנחם את שכניהם • יחד הם ביכו את יוסף עותמאן, המג"בניק המצטיין מהכפר שהפך למאבטח, ואת אור אריש, חברו מהר־אדר, שנרצחו זה לצד זה בפיגוע • "זהו גורל משותף עצוב ומר" • אותו ההר, אותו כאב
ישי פורת | אבו גוש
כשהזרים הונחו ומסע הלווייתו של יוסף עותמאן (25) מהכפר אבו־גוש, המאבטח שנרצח אתמול בבוקר בפיגוע בהר־אדר עמד להסתיים, התייצב אביו עיסאם מעל הקבר הטרי, הצדיע לבנו ואמר: "השם ייקום דמך".
האבל בבית המשפחה היה כבד. רק לפני עשרה ימים חגגו את חתונתה של הבת נדיה. "הוא כל כך שמח בשבילי", סיפרה אתמול נדיה בעיניים דומעות, "הוא רקד והשתולל. אפילו נתן לי מתנה של עשרת אלפים שקל ושאל אם זה מספיק לי. ככה היה יוסף, לב ענק. כל הזמן רק נותן מעצמו. אני לא מאמינה שהוא לא פה". היא לא הסתירה את זעמה. "אין אמונה בפלסטינים", אמרה, "אחי הכיר את כל מי שהיה עובר שם, כיבד אותם כמו שהוא כיבד את כולם ובסוף הם רצחו אותו".
יוסף סיים בהצטיינות שירות במג"ב, ולאחר שחרורו החל לעבוד כמאבטח בישוב הר אדר, הישוב השכן אותו הכיר כל חייו. עם הזמן התקדם להיות מפקד יחידת האבטחה בישוב. אחיו, סוהייב, החליט ללכת בעקבותיו ובחודשים האחרונים הוא סולל את דרכו לשירות במג"ב. "אחי היה דמות להערצה", הוא אומר, "הייתי מגיע כמעט בכל ערב לשבת איתו בעמדות שמירה. הוא אהב את זה. הרגיש שהוא תורם למדינה שהוא כל כך אוהב". גם בערב שלפני הפיגוע ביקר סוהייב את יוסף. "זכיתי לדבר איתו. לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה. ברגע ששמעתי על הפיגוע רצתי לשם, אבל לא נתנו לי להיכנס".
האב עיסאם סיפר כי בנו אהב לעזור ולסייע, ולדבריו בשל עבודתו היומיומית אף הכיר את המחבל שבסופו של דבר ירה בו למוות. "הוא היה ילד לתפארת שאהב לעזור לכולם", אמר האב בעצב. "לא היתה אצלו אפליה בין יהודים לערבים. עשה את מה שמוטל עליו, פשוט שמר על הפועלים". לדבריו, "לימדנו אותו לחיות ולבחור בחיים וככה אנחנו נמשיך".
זוהי הפעם השנייה שהטרור מכה במשפחה. לפני עשרים שנה נרצח בן דודו של עותמאן, מוחיי, בפיגוע בשוק מחנה יהודה. "זה אירוע שני שהמשפחה מתאבלת, כואבת ועצובה כל כך", אמר בן דודם מג'די עותמאן, "יוסף עוד לא התחיל את החיים ונהרג. הוא רצה להתחתן, לטייל בעולם, אבל החלום לא התגשם". לסוכת האבלים הגיעו גם תושבים מהר אדר שבאו לנחם את שכניהם האבלים. חלק סיפרו שהם אינם מכירים את המשפחה, אך היה להם חשוב להראות שהפיגוע רק מאחד בין הישובים. "באנו לנחם מתוך שליחות. זהו גורל משותף עצוב ומר".
בסמוך לבית המשפחה ישבו שני צעירים תושבי הר־אדר, נועם גבע וגור גורדון, שסיפרו על חברותם עם עותמאן. "בילינו איתו הרבה ימים בבודקה בכניסה לישוב, שותים קפה ומדברים על החיים. הוא היה איש גדול עם לב ענק ועכשיו נותר געגוע".
בהכנת הכתבה השתתף קורין אלבז־אלוש
קורין אלבז־אלוש | הר־אדר
זעקות הכאב של בני משפחתו של אור אריש החרידו את אוויר הבוקר של הר־אדר. אריש, שהתגורר ביישוב, עבד כמאבטח במקום. אתמול בבוקר, כשהמחבל הגיע עם הנשק לכניסה הדרומית של היישוב, הוא היה שם. מגן, כמו תמיד, על הבית. כשבני משפחתו וחבריו שמעו על הפיגוע, הם חששו מהנורא מכל ומיהרו לזירה. שם התבשרו כי אריש (25) נרצח.
צוותי מד"א וכוחות הביטחון הרחיקו את המשפחה מהזירה, מנסים למנוע מהם את המראה הקשה. מחבקים ותומכים. "ראיתי גופות, אבל לא נתנו לי להיכנס", סיפר אחר כך האב, אברהם. כשהוא מוקף בבני משפחתו ובחברים, סיפר אברהם על השיחה האחרונה שניהל עם בנו האהוב.
"הייתה לנו שיחה אל תוך הלילה. שיחה ארוכה מאוד על החיים. מאוד עמוקה. הוא אמר לי 'אבא, אני יודע מה אני עושה. תן לי ללכת בדרך שלי'. הוא אהב לבלות המון, וזאת הייתה הדרך שלו לחיות. היה לו מוסר עבודה גדול מאוד, אבל הוא לא ויתר על בילויים. הוא ידע, הוא ידע שהוא צריך לנצל ולשמוח בכל רגע בחיים האלו. אני זה שלא ידעתי, לא הבנתי. הוא כן. אני לא מאמין שהוא לא פה. בבוקר הוא כבר קם לעבודה וזהו. הכל נגמר".
אתמול התברר כי אריש לא היה אמור לעבוד במשמרת הבוקר, אך לקח אותה כמשמרת נוספת. "הוא היה צריך לעשות משמרת ערב, אבל הוא ביקש לעשות גם משמרת בוקר כדי לאסוף כסף ללימודים", סיפרה אחת משכנותיו בהר־אדר. היא סיפרה בכאב כיצד "אמו בוכה ואומרת שזה לא יכול להיות. היא זעקה שהיא קוברת את הבן שלה". יעקב חיון, דודו של אור, אמר: "הוא היה ילד מיוחד. שירת בצנחנים. אחרי השחרור ניסינו לתת לו כיוון בחיים, והוא עבר קורס אבטחה והתחיל לעבוד לפני כמה חודשים. הוא היה ילד מקסים שכולם אהבו". אור אריש הובא למנוחות אתמול בירושלים. לבקשת משפחתו הלווייתו לא סוקרה.
בני משפחתו של עמית שטיינהרט, רכז הביטחון של היישוב הר־אדר שנפצע באורח בינוני בפיגוע, סיפרו כי אחד הדברים הראשונים שהוא אמר להם במיטת אשפוזו בבית־החולים הדסה לאחר שהתאושש מהטיפול הראשוני שקיבל היה: "אור הציל את החיים שלי".
הפיגוע היכה בתדהמה את תושבי הר־אדר, יישוב שלא חווה בעבר אירועים ביטחוניים וידוע כמקום בעל רמת חיים גבוהה.
ראש מועצת הר־אדר, חן פיליפוביץ', אמר לאחר הפיגוע: "ליישוב נכנסים מאות פועלים בכל בוקר. זה אירוע חריג וקשה, ואנחנו נפיק לקחים. אני רוצה למסור מסר מרגיע: אנחנו נמשיך לעבוד ולשמור על הסביבה הרגועה והטובה".
ראש המועצה הוסיף: "אנחנו לא עוסקים בכעס אלא בהתקדמות קדימה. מנסים להבין איך מגיבים לדבר הזה. המעבר הזה ובכלל היישוב מאוד שקטים. יש שיתוף פעולה של שנים". שלומי, תושב הר־אדר, סיפר גם הוא על התחושות: "יש כאן יחסים טובים שנבנו במשך שנים על אמון הדדי, והאמון הזה נפגע באופן קשה ביותר. בייחוד כשמדובר בנרצחים שהם שני מאבטחים שמוכרים ביישוב. קשה לדעת לאן הולכים מכאן, אבל שינוי יהיה".
בהכנת הכתבה השתתף אלישע בן קימון
לפנייה לכתב/ת 
