אשת לפידות

"עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר" (שופטים ה, י"ב)

דבורה הנביאה, השופטת הרביעית, הייתה סלף־מייד מיליונרית בעלת תמרים ביריחו, כרמים ברמה, זיתים בבית־אל ושדות בהר אפרים והייתה ממובילות הניצחון הגדול של שבטי ישראל על צבאות כנען בתענך.

דבורה כונתה "אשת לפידות", וחלוקות הדעות בין הפרשנים למקורו של כינוי זה. אחד טוען ש"לפידות" היה שמו של בעלה. צפוי. אחר טוען שלבעלה קראו ברק, ו"ברק" היא מילה נרדפת ל"לפידות". לא מפתיע שהפרשנויות האלה גוזרות את שמה ביחס לגברים, כנראה כי גברים כתבו את ההיסטוריה והם גם מפרשים אותה. קראתי אחד מהם שאף הפליג וביאר ש"הייתה שופטת את ישראל, כשהיא יושבת מתחת עץ תמר ליד ביתה, וזאת כדי לא להתייחד עם הגברים שהיו באים אליה למשפט". חחחח הכי גברי בעולם זה לכתוב דבר כזה.

רש"י טען שדבורה בכלל לא הייתה נשואה, והכינוי "אשת לפידות" הוענק לה משום ש"הייתה עושה פתילות למקדש". פירוש נוסף גורס בפשטנות ש"מקצועה היה להכין לפידים". וואלה? הרבה זמן פנוי היה לה לשופטת הזאת להכין לפידים בין ניהול הכרמים והשדות, לבין הנהגת עם ישראל המסוכסך והמפולג, אני לא מצליח להכניס בלו"ז שלי שיעור אוריגמי. וגם אם כן – בזה הגדרתה? יהיה זה כמו לקרוא לצ'רצ'יל "איש הסיגר" או לאריק שרון "איש הכבשים". אני מעדיף לחשוב שהכינוי "אשת לפידות" הוא כמו "אשת חיל", וונדר וומן, או מרגרט – "אשת ברזל" – תאצ'ר. יעני כינוי לאדם, במקרה ממין נקבה, שפועלו ואישיותו כה יוצאי דופן עד כדי כך שהוא זכה לתואר גבורה.

xxx

גברים פוחדים מנשים חזקות. בעיקר מאצ'ואים שהדרך היחידה שלהם להתמודד עם אישה זקופה היא בקנטרנות ובזחיחות. כך, למשל, חלק גדול מהביקורות (גם הלגיטימיות) של גברים נגד נשים בפוליטיקה הישראלית — דוגמת שולמית אלוני, גולדה מאיר, ציפי לבני, לימור לבנת, מירי רגב, מרב מיכאלי ואיילת שקד – מהולות כמעט תמיד בהתנשאות, בקורטוב מיזוגיניה ובזלזול באינטליגנציה. הרי אם גבר היה מחליט את אותן ההחלטות – אולי היה זוכה להתקפה, אך לא לבוז.

לכן כה יוצא דופן המקרה של דבורה. גבירותיי, מדובר באישה שהפכה לנשיאת העם לפני 3,300 שנה. אישה שנאמר עליה שהשפעתה על שבטי ישראל הייתה כה חזקה ש"הצליחה להפיח בשבטים המפוררים את הכרת הייחוד הדתי והזיקה הלאומית המשותפת". איפה היא היום, איפה?

xxx

הילרי קלינטון, כשהתמודדה בבחירות האחרונות לנשיאות העולם החופשי, הקמפיין שלה הדגיש בעקשנות את העובדה שהיא גברת. כמו אמרה: "עד היום גברים הנהיגו את כדור הארץ ולא הצליחו להשכין שלום עולמי, תנו צ'אנס לג'נדר חדש". כאילו נשים חזקות זו המצאה של המאה ה־21. אז נכון שמצד אחד הילרי עוררה הערצה – כי תכלס היא הייתה צריכה לעבוד כפול מכל גבר כדי להגיע לאן שהגיעה – אבל מצד שני, ההתמקדות ב"מין: ז/נ – הקף את הנכון" הייתה לדעתי, בסופו של דבר, אחת הסיבות להמלכתו של הר דונלד המכריז חדשות לבקרים על סוף האנושות. ומדוע? משום שכגבר, טראמפ היה יכול להתמקד במה הוא כן, בעוד הילרי בחרה להתמקד במה היא לא. ולא כך מגדירים זהות של מנהיג/ה.

בעברית, המילה "אדם" הוראתה זכר, אך באנגלית המילה "Human" מתייחסת לשני המינים. ובתור Human, הילרי, בעיניי, הייתה ראויה בהחלט לכתר, ולא כי היא לא־גבר וגם לא כי היא כן־אישה, אלא כי היא Human יוצא דופן. האמריקאים לא חשבו כמוני. ביקרתי בארה"ב לפני הבחירות והמון נשים שפגשתי אמרו שבחיים לא יצביעו לאישה. ואני לא מדבר על לפני 3,000 שנה בכנען, כן? אני מדבר על 2016 במדינה הדמוקרטית ביותר בעולם. אחת טענה ש"אי־אפשר לסמוך על מנהיגה רגשנית וקלת דעת". הילרי? קלת דעת? אחרת אמרה: "אם היא באמת הייתה אישה חזקה, היא לא הייתה סולחת ככה בקלות לבעלה על בגידתו". למעשה, המצביעים/ות לקחו את הטיעון הדומיננטי ביותר של הקלינטונית והפכו אותו נגדה. מה שקרה זה שהיא הפסידה בבחירות, ואנחנו הפסדנו מנהיגה. ראויה.

xxx

דבורה הנביאה הייתה מנהיגה ראויה והיא נבדלה מן השופטים האחרים בכך ש"אין ההשראה האלוהית שרתה עליה בשעת המשפט". יעני, היא פשוט הייתה אישיות כריזמטית שהכירה היטב את חוקי האל, ולאורם שפטה. ובני ישראל היו "עולים אליה למשפט" מבחירה, משום שנחשבה "אשת צדק” ישרה, חזקה והוגנת. אך מעבר לכל סגולותיה כמנהיגה הייתה דבורה גם משוררת בחסד עליון, ולה מיוחסות אחת השירות היפות והאמיצות ביותר בתנ"ך:

"אנוכי לה', אנוכי אשירה, אזמר לה' אלוהי ישראל".

ראשית הפמיניזם? "אנוכי אשירה"? מה קרה ל"קול באישה ערווה"? קולן של נשים נשמע אחרת לפני 3,000 שנה? מי בדרך החליט שלנשים אסור יותר לשיר? ומי לעזאזל הקשיב לו?

"ארץ רעשה גם שמיים נטפו, גם עבים נטפו מים, הרים נזלו מפני ה'"

מנהיג טוב חייב להיות גם קצת משורר בדרכו שלו. קורטוב הפואטיקה בנפשו יעיד על חמלה, על ראייה רחבה, על רגישות ועל יופי. כך ז'בוטינסקי, כך אבא קובנר, כך יצחק אבוחצירא, כך יוני נתניהו.

היי. רגע – כל השמות שנקבתי בהם הם שמות של גברים. מדוע לא הצלחתי לחשוב על שמות של מנהיגות־משוררות? אין? ברור שאני יכול לחפש עכשיו בגוגל, אבל זו לא חוכמה. אני שואל אילו מורים נכשלו בדרך לחינוך הפמיניסטי שלי? של כולנו? ומדוע ברוב הסיפורים, הסרטים והסדרות, האישה מוצגת כדמות מקדמת עלילה עבור הגיבור־הגבר – כזו שרק באה להאיר צדדים חדשים בדמותו. ומדוע כמעט תמיד האישה מוצגת כמניפולטיבית, מינית או רחמנית? אני חושב שזה אולי כמו שילדים רואים בפרסומות רק ילדים לבנים וחושבים שרק ככה צריך להיראות – אולי גם ילדות ונערות שרואות את כל הדמויות הנשיות האלה בסיפורים ובסדרות חושבות לעצמן שגם מהות חייהן היא בעיקר לקדם עלילה עבור גברים.

xxx

בשבוע הבא אני עומד להינשא לאישה חזקה – חזקה לא כי היא לא־גבר, אלא כי היא פול־טיים אישה. יריבה ראויה ושווה בזירת ההיאבקות המכונה "זוגיות". אני בחרתי בה והיא בחרה בי בצלילות ובאהבה. כשהיא מתחזקת אני מתחזק כפליים. וכשאני נחלש היא מחזקת אותי פי ארבעה. וכשאני מכנה אותה "חזקה" אין זה משום שהיא "טובה כמוני" או "טובה ממני" – אלא פשוט כי היא מאוד מודעת לעובדה שהיא כבר כל מה שאני לא אוכל לעולם להיות.

xxx

כלוחם במאבק דומה (במקרה שלי, עדתי) אציע: נשים, תקשיבו לי – אל תקשיבו לאף אחד. אל תחכו שהגברים ישחררו אתכן כי זה לא יקרה. אף אחד לא יכול לשחרר אתכן מלבדכן. גם לא אני וגם לא עוד 200 כמוני שלגמרי בעדכן. כי מה לעשות, גם אני גבר. וכשם שלבן לא יכול לשחרר את השחורים, שום גבר לא יכול לשחרר את הנשים. השוויון שאתן מייחלות לו – ובצדק – לא יגיע מאיתנו. זכורנה: "עבור הפריבילג – שוויון הוא הרעה בתנאים". לכן הגברים לא ישחררו אתכן לעולם כי השחרור שלכן יהיה חייב לבוא על חשבונם. שמענה, אל תמתנה עוד. שחררנה את עצמכן. רק אתן יכולות.