מזון־על מי אתם עובדים?
לא כל מה שנמכר לנו כ"מזון־על", באמת כזה. לפניכם רשימה של מזונות שזוכים, לדעת המומחיות, ליחסי ציבור מוגזמים
אחת לכמה שבועות זועקות הכותרות שהנה נמצא המזון שאכילתו תבטיח אריכות ימים/עור פנים חלק/החלמה ממחלות מאיימות/הרזיה מהירה ונטולת מאמץ, ומה לא בעצם. אלא שלרוב הסופר־פודס האלה, או בעברית - מזונות־העל, הם אכן בריאים אבל יתרונם האמיתי ביחסי הציבור הטובים שקיבלו ולא בהכרח בערכיהם התזונתיים. כדי שמזון יוגדר ככזה עליו להציע לנו תועלת שמעבר לרגיל, ולרוב, למרבה הצער, אין כזאת. זה לא אומר שהם מזיקים, זה כן אומר שהוספתם לתפריט תתרום לא יותר ולא פחות ממה שיתרמו מקביליהם. אלא שהם, סלבס תזונתיים שכמותם, לרוב יעלו לנו יותר. הרבה יותר. כמו בכל דבר בחיים, גם כשזה מגיע למזונות־על - מידתיות היא שם המשחק.
הדיאטניות עמית גנור, מנכ"לית עמותת התזונאיות "עתיד", ונועה ברקוביץ', אחראית הדיגיטל בעמותה, עושות סדר ומציגות חמישה מזונות שתהילתם אינה מוצדקת:
1. זרעי צ'יה: מדובר בסוג של מרווה שהיווה מרכיב עיקרי בתזונה של בני המאיה והגיע לאירופה רק ב־2009. ההרכב התזונתי של הזרעים מצוין, הם מכילים חלבון ושומן צמחי איכותי, מינרלים, ויטמינים, נוגדי חמצון וכמות נאה של סיבים תזונתיים, אולם המחקרים שבחנו את השפעתם המיטיבה בוצעו לרוב על אוכלוסיות ספציפיות, עם מספר נמוך של משתתפים ולפרקי זמן קצרים, לכן אינם איכותיים ולא ניתן להסיק מהם מסקנות נחרצות לגבי תועלתם הרפואית. גנור וברקוביץ' מדגישות כי תרומתה של חומצת השומן שהם מכילים מוגבלת, אף שהם עשויים לשפר את מאזן השומנים בדם.
2. גוג'י ברי: פרי רב שימושים ותועלות לפי הרפואה הסינית, לו מיוחסות יכולת הזנה לעיניים, לכבד ולכליות, בין השאר, ויכולת הגנה על מערכת העצבים עד כדי מניעת אלצהיימר. הסגולות הללו כנראה קיימות בו, אלא שהן מצויות בתחום הנמוך ולכן מציעות המומחיות ליהנות ממנו בלי לצפות להפחתת תחלואה, ולזכור כי תרומתו דומה לזו שמציעים פירות יער אדומים אחרים כמו פטל, חמוציות ואוכמניות. המחקרים שבחנו את השפעתו בתחום מניעת הסרטן, הן מדגישות, נעשו על תאי אדם סרטניים במעבדה ולא על בני אדם וגם תוצאותיהם לא היו חד־משמעיות. אז חופן ביוגורט - בכיף, אבל זלילת מאה גרם - ממש לא. לאכילה מוגזמת מהפרי ייתכנו תופעות לוואי שחלקן אפילו מסוכנות.
3. שמן קוקוס: אילו כתרים לא נקשרו לו - אלא שאין לזה הצדקה. המחקרים שצוטטו וייחסו לו עזרה בירידה במשקל נעשו, אומרות המומחיות, על שמן מסוגו, לא עליו ישירות, השפעתו על תחושת השובע מינורית, וגם בתחום מניעת מחלות לב וכלי דם - ישנם שומנים אחרים, עדיפים על פניו. לא במקרה ממליץ איגוד הסוכרת האמריקאי על צריכת שמן זית או קנולה ולא שמן קוקוס. אפשר להשתמש בו מדי פעם, אין כל סיבה לעבור אליו בלעדית בתזונה. היום כבר ברור אמנם ששומן רווי (כמוהו) אינו מקור כל הצרות, אולם תועלתו של שמן הקוקוס בתחום התזונה אינה משמעותית. בתחום הקוסמטי - זה כבר סיפור אחר.
4. כורכומין: רק חמישה אחוזים מהמשקל של הכורכום הם הכורכומינואידים ורק 75 אחוז מהם - הכורכומין, שהינו נוגד חמצון ודלקת ובעל יכולת לפגוע במוטציות שמתפתחות בגוף. בעיה נוספת שמציינות גנור וברקוביץ' היא יכולת הספיגה והזמינות הביולוגית של החומר בגוף והעובדה שרוב המחקרים בעניינו בחנו אותו בתצורתו כתוסף מזון. וגם בהם, הן מדגישות, הוא מביא לשיפור ולהפחתת תסמינים דלקתיים, לא לריפוי. עם זאת, הן ממליצות על השימוש בתבלין הכורכום באופן קבוע, לא בשאיפה להבריא ממחלות, אלא במטרה לצמצם את השימוש באבקות מרק ובמלח.
5. ספירולינה: האצה הזאת, חד־תא ירוק־כחול, מכילה אמנם כמות נאה של חלבון, אלא שיש לצרוך הרבה ממנה כדי ליהנות ממנו, וזה בפני עצמו עלול להזיק. ככל הנראה, שילוב שלה עם פרוביוטיקה עשוי לשפר את אוכלוסיית החיידקים במעיים, אלא שזה קורה ממילא עם פרוביוטיקה. הפוטנציאל המיטיב של האצה נבחן במחקרים קטנים שבוצעו על תוספי מזון המכילים מיצוי שלה ולא עליה כמזון. לצריכתה עלולות להיות תופעות לוואי הקשורות למערכת העיכול ולנדודי שינה והיא אינה מומלצת לסובלים ממחלות אוטואימוניות (כמו זאבת, דלקת מפרקים ועוד) שכן היא עשויה להגביר את פעילות מערכת החיסון. •
