אני מודה, אני מתרגש.

ב־13 בינואר 2015 פתחתי את קמפיין ''נכה, לא חצי בן אדם'' במטרה להשמיע את קולם של הנכים ולהעלות את קצבת הנכות בישראל. הקמפיין תפס תאוצה ברשתות החברתיות והתפתח לכדי מאבק ארצי שכלל עצרת בכיכר רבין, עשרות הפגנות וחסימות כבישים, פגישות ודיונים, פעולות הסברה ולובינג, בין היתר בדף הפייסבוק שמונה קרוב ל־70 אלף איש, וכן משא ומתן ממושך מול האוצר שהביא לתוספת 300 מיליון שקל, גיוס פרופ' ירון זליכה — שחרט את המונח ''4 מיליארד'', הסכום שהתווסף בסופו של דבר לקצבת הנכים בארבע השנים הקרובות — עתירה לבית־המשפט העליון ואף בחירתי המרגשת לאיש השנה בתחום החברתי של ''ידיעות אחרונות''.

כל זאת ללא תקציבים, ללא פוליטיקה, בלא שהנכים מהווים כוח לחץ ממשי, עם צוות מתנדבים מדהים וחדור אמונה ומוטיבציה לשנות את העיוות החברתי הגדול ביותר. כאשר הגעתי ביום רביעי האחרון לתל־אביב וראיתי את העיר מלאה בשלטים של קמפיין ההסתדרות "לא מפקירים את הנכים", התמלאתי בתחושה של סגירת מעגל. מעגל שנפתח לפני שנתיים וסירב להיסגר, בעודו מתיש רבים ואף גובה קורבנות בדרך.

לאחר פגישה ארוכה וטעונה הכריז יו''ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, כי ישבית את המשק אם לא יהיה הסכם עם הנכים. רבים היו סקפטיים, אמרו שהוא עושה עלינו סיבוב, אבל אני הרגשתי — תם מסע ההתשה. שיחת הטלפון לא איחרה להגיע, ויום למחרת כבר התכנסנו שוב ביחד עם יו''ר הקואליציה דוד ביטן, ח''כ אילן גילאון ויועצו הכלכלי של ראש הממשלה, פרופ' אבי שמחון. 12 שעות של משא ומתן, טונים גבוהים, ויתורים הדדיים והישגים גדולים — שהובילו להסכם היסטורי ולתיקון עוול של 16 שנים.

הנכים, ובעצם אף אוכלוסייה אחרת, מעולם לא קיבלו תוספת כה משמעותית לקצבה. מעבר לפן הכלכלי, האמרה ''נכה, לא חצי בן אדם'' חדרה את קירות האטימות. לראשונה ראו בנכים בני אדם, שיכולים להילחם על זכויותיהם, ויש להם זכויות — בין היתר הזכות לחיות בכבוד.

הדרך עוד ארוכה, יש עוד הרבה דברים לעשות, להעביר את הכל בחקיקה, לקדם את העלאת הקצבה עד לגובה שכר המינימום, לתקן עוולות בתחום הנגישות ובתחומים נוספים, אך ללא ספק החברה שלנו הפכה לשוויונית ובריאה יותר. כבר אמרתי שאני מתרגש?