עם הרבה ג'וי
פיטר הוק הגיש מסיבת להיטים מוצלחת של ניו אורדר וג'וי דיוויז'ן
אחת לאיזה זמן נוחתת כאן חבורת מוזיקאים שמגישה להיטים של להקת עבר אהובה. לרוב, תתקשו לאתר על הבמה יותר מחבר אחד ששרד את כל גלגולי ההרכב המיתולוגי. הקהל, שיודע שהסיכוי לראות את הלהקה בהרכב מלא אפסי, מקבל את העסקה וממשיך להגיע. לרוב הוא גם נהנה.
על הנייר, גם המופע של פיטר הוק בחמישי האחרון במועדון הבארבי בתל־אביב, הוא לא יותר ממחווה ללהקות שהיה חבר בהן: ג'וי דיוויז'ן וניו אורדר. המהלכים החכמים שהפיק מגיטרת הבס שלו כששירת בהן, היו הבסיס לכמה מהשירים הכי יפים שיצאו מבריטניה ב־40 השנים האחרונות. כמעט 30 שנה הוא היה שם: מימי הפוסט פאנק האפלים והקצרים לצד הסולן המיתולוגי איאן קרטיס, ועד לסדר החדש שנכתב באייטיז וכבש את המצעדים.
לפני עשור הוא חתך, אבל עכשיו הוא כאן, והעשרות שמתגודדים בכניסה (85 אחוז מהם בשחור קומפלט), נזכרים בימים שבהם המוזיקה הייתה הדבר הכי חשוב בחייהם, וכמעט מפספסים את הוק שחולף ביניהם. על הבמה כבר אי־אפשר לפספס אותו: גיטרת הבס המופלאה מונחת נמוך מאוד, והוא משתמש בה כמעט כמו בחשמלית. הוק הוא אחד הבסיסטים החשובים בהיסטוריה של הרוק. זמר גדול הוא לא, אבל התשוקה וההנאה שלו ובעיקר החן שבו הוא מגיש את השירים, למרות הקול החנוק, מפצים על זה.
הוק והלהקה המצוינת שסביבו מנגנים מהסוף להתחלה: פותחים עם ניו אורדר ובמחצית עוברים לג'וי דיוויז'ן. בלהיטים כמו "Blue Monday" או "Temptation" המקום רועד, אך כשהוק צולל במעמקי הקטלוג, אפשר לחוש בירידת מתח. הסאונד נהדר ובלוטות הנוסטלגיה עובדות בקצב, רק קצת חבל שהיה צריך לחכות שעתיים וחצי בשביל לשאוג את "Love Will Tear as Apart".
4 כוכבים
לפנייה לכתב/ת 
