במיונים לתחרות מלכת היופי סיפרה תמר זיסקינד שהיא מתכננת ללמוד רפואת שיניים, ורבים חשבו שהיא סתם רוצה לעשות רושם. כשהחלה ללמוד רפואת שיניים, רבים תהו מה היא עושה שם שהרי "דוגמנית חייבת להיות סתומה". רק סטודנטית אחת, ליאורי קטורזה, האירה לה פנים. כיום, שתיהן שותפות, החברות הכי טובות, וכן, גם רופאות שיניים.

ד"ר זיסקינד והשותפה | ד"ר ליאורי קטורזה | צילום: אלעד מלכה

"בתואר מלכת היופי לשנת 2008 זכיתי במקרה, בכלל בלי שהתכוונתי, אבל על רפואה חלמתי כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי", מספרת ד"ר תמר זיסקינד, 32, ילידת חיפה, שבילתה כילדה את חופשות הקיץ בבית החולים "בני ציון", שם עבדה אמה, ד"ר ג'ניה זיסקינד, שעסקה בהפריות מבחנה. "במקום להירשם לקייטנה הלכתי עם אימא למעבדה, שיחקתי במבחנות, הסתובבתי במסדרון עם חלוק לבן ושאפתי להתמחות בכירורגיה. זה לא נראה לי כחלום בלתי אפשרי מפני שלמדתי בתיכון הריאלי במגמה כימית־ביולוגית והיו לי ציונים גבוהים".

גם הגובה שלה — 1.78 מ' — משך מבטים. "תמיד שאלו אותי למה אני לא מנסה לדגמן, ועניתי שזה לא מעניין אותי. הייתי מאוד ביישנית, ובטקס הסיום של בית הספר אפילו לא עליתי לבמה. אימא שלי נהגה לומר לי, 'כשתהיי גדולה כולן יקנאו בך בגלל שאת גבוהה ורזה', אבל זה לא עודד אותי. סבלתי. עד כיתה ח' הייתי התלמידה הכי גבוהה לא רק בכיתה, בכל השכבה, והתקשיתי למצוא בגדים מתאימים".

הכל השתנה בגיל 20, אחרי שירות צבאי כרכזת כוח אדם בחיל הים, כשהלכה עם אימא שלה לחנות רהיטים. "המוכר בחנות הסתכל עליי ואמר, 'תקשיבי, בן הזוג שלי הוא סמנכ"ל סוכנות דוגמנות, אני חייב שתבואי להיפגש איתו'. התגובה הספונטנית שלי הייתה 'לא, תודה', אבל אימא שלי התלהבה ושאלה 'מה אכפת לך, תזרמי'. בפגישה הסוכן שיכנע אותי להירשם לתחרות מלכת היופי. אני בטוחה שלא הייתי ניגשת למיונים אילו חשבתי שיש לי סיכוי קלוש לזכות בכתר".

כל מלכות היופי מדווחות שלא העזו לפטנז על הכתר.

"אבל אצלי זה היה אמיתי. ערב לפני התחרות אמרתי להוריי שלא כדאי להם לבוא, שזה בזבוז זמן. הייתה שם פייבוריטית שכולם הימרו עליה. גם בתחרות, כשעליתי לשלב שלוש האחרונות, ולצידי עמדה אותה הפייבוריטית, הייתי בטוחה שהיא זו שתזכה. כשקראו בשם שלי חטפתי הלם. כמו בקלישאה. באותו ערב קיבלתי גם כתר וגם מתנה — הופתעתי לגלות שאני נהנית לעמוד על הבמה. ממש".

ולמרות זאת המשכת לחתור לעבר חדר הניתוחים?

"לא, באמצע התיכון אימא שאלה אותי, 'נו, כבר הבנת שהחיים בבית החולים בכלל לא דומים לסדרה אי.אר?'. ויתרתי על הכירורגיה ובחרתי ברפואת שיניים מפני שהוקסמתי מהשילוב בין רפואה לאסתטיקה. רק במהלך הלימודים גיליתי יתרונות נוספים".

כמו?

"רפואת שיניים מאפשרת הקלה מיידית. אדם מתיישב על הכיסא שלי כואב ודואב ויוצא מהחדר מחייך, או לפחות לא סובל. גם הנחתי שרק לעיתים נדירות יזעיקו אותי באמצע הלילה, מה שיאפשר לי לנהל חיי משפחה".

"נפרדתי בכאב מהדוגמנות"

הצעות העבודה שהורעפו על המלכה הטרייה כפו עליה לעבור לתל־אביב ("גם זה היה הלם, עבור חיפאית זה כמו לנחות במנהטן"), וכיוון שבאותה שנה החוג לרפואת שיניים בתל־אביב היה סגור, נרשמה להדסה ירושלים. "הייתי שם עוף מוזר", היא מודה. "אהבתי את הלימודים, אבל לא התחברתי לירושלים ולחיים הסטודנטיאליים. לכן לא שכרתי דירה בעיר, כמו כולם, אלא נהגתי מדי בוקר מתל־אביב ללימודים.

"הרגשתי את האנרגיות השליליות שנשבו לעברי בנוסח 'מעניין מי עשה לה פרוטקציה בגלל שהיא יפה ואיך היא התקבלה'. ברור שבמהלך שש שנות הלימודים הכירו אותי והיחס כלפיי השתנה, אבל ההתחלה הייתה קשוחה. למזלי, כבר בשבוע הראשון התיידדתי עם ליאורי קטורזה, שנסעה איתי מדי יום, הלוך וחזור, עד שהפכה לאימא ועברה לירושלים".

גם במהלך הלימודים המשיכה זיסקינד לדגמן. "כשאת לא עושה את זה על בסיס יומיומי, זה נהדר. מבחינתי זה היה יום חופש, או לפחות יום שבו אני לא צריכה לחשוב. מאפרים אותי, מסדרים לי את השיער, אני מצטלמת, נהנית ומרוויחה הרבה יותר ממה שעושה סטודנטית מלצרית בחודש. עם הזמן נחשפתי גם לטלוויזיה. חיים, אחי הצעיר, כדורגלן. כל שבת הלכנו לעודד אותו במגרש, והחלקתי בקלילות לתפקיד שדרנית קווים בערוץ הספורט. שידרתי ב'שער השבת' ונשלחתי מטעם הרדיו לסקר את המשחקים האולימפיים בלונדון".

אז למה הפסקת לדגמן?

"בשנה הרביעית ללימודים הסטודנטים מתחילים לקבל פציינטים, וקרה לי משהו מאוד לא נעים. הלכתי להביא חומר מסוים, וכשחזרתי ראיתי שהפציינט מסתכל בגוגל על תמונות שלי בבגד ים. הבנתי שזה כבר לא מתאים, שכרופאת שיניים עליי לחשוב על תדמית יותר ייצוגית. בהתחלה נפרדתי בכאב גדול רק מהדוגמנות, ובהמשך גם משידורי הספורט".

הכירו בבליינד דייט

שנה אחרי בחירתה למלכת היופי הכירה זיסקינד את אודי אספיס, 35, שעוסק בשיווק באינטרנט. "אחותו היא החברה הכי טובה של גיסתי והן רקמו את השידוך. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שהסכמתי לבליינד דייט, אפילו לא ראיתי תמונה שלו, אבל היה ממש טוב". לפני שלוש שנים, עם סיום לימודיה, התחתנו ובבית צמוד קרקע בנוף ים הם מגדלים את איתן, בן השנה וחצי.

רק אחרי שהחלה לעבוד במקצועה גילתה שהחיים הם לא פיקניק. "רופא שיניים שמקים מרפאה פרטית מתחיל את החודש במינוס 30 אלף שקל לפחות. אלה הוצאות שכר דירה, ארנונה וחשמל, ועליו למלא את הלו"ז בפציינטים מבוקר עד ערב כדי להחזיר את התשלום הבסיסי. בנוסף, עליו לדאוג לסייעת, הזמנת חומרים וקביעת תורים, וכל אלה באים על חשבון זמן הטיפולים.

"כתוצאה מכך הרופאים חייבים לגבות מחירים גבוהים. רופאי שיניים צעירים, שמודעים למציאות הזו, שוכרים כיסא במרפאה קיימת תמורת אחוזים, כמו שאני עשיתי, אבל הפציינט שמגיע ורואה שם של רופא אחר על הדלת שואל למה עליו לעבור את הטיפול אצל השוליה ולא אצל המומחה".

הפתרון החדשני של זיסקינד וקטורזה כבר יצא לדרך. כל אחת מהן הביאה כסף מהבית, ובהשקעה של כשני מיליון שקלים שכרו חלל רחב בבית הרופאים החדש ברמת החייל בתל־אביב, יצרו בו ארבעה חדרי טיפולים עם ציוד משוכלל, והן משכירות אותו לרופאי שיניים על בסיס יומי או על פי שעות עבודה. "קראנו למקום CLINICA ויש כאן מגוון של מודלים", היא מסבירה. "עם ובלי סייעת, עם ובלי חומרים, עם ובלי שירות של הזמנת תורים. כל מה שרופא השיניים צריך לעשות הוא להזמין אצלנו מקום ולהתחיל לטפל".

נכון לעכשיו אחת מהן נוכחת במקום מדי יום ("כדי לוודא שהכל בסדר"), אבל זה ישתנה אחרי שיקימו סניפים נוספים ברחבי הארץ ויצאו עם המודל הזה לחו"ל. "זו תהיה מהפכה עולמית", היא מכריזה. "נייצר רפואת שיניים פרטית במחירים שווים לכל נפש. אנחנו מגיעות לכל הכנסים של רופאי שיניים כשגרירות של הבייבי המשותף, ואפילו הוותיקים, שמחזיקים מרפאות פרטיות, כבר הבינו שיותר משתלם להם לעבוד אצלנו".

העבודה הניהולית משאירה לך זמן לרכון מעל פה של פציינט?

"כן, ואני גם עושה תואר שני באורטודנטיה. אבל הפרויקט הבא של ליאורי ושלי הוא לארגן את השבוע כך שלכל אחת מאיתנו יהיה חצי יום חופש, לטובת הילדים. בעבר חלמתי על שלושה, אבל כיום, כשאני מג'נגלת בין העבודה למשפחה, נראה לי ששניים זה השלושה החדש". •