יריחו של השוק

המסעדה: "יריחו" בשוק היווני ביפו.

פז"מ: נפתחה לפני כחודשיים.

הסגנון: ים־תיכוני, אקלקטי, שאנטי־באנטי.

במטבח: תומר אגאי מ"סנטה קתרינה" ועידן פרץ מ"פופינה".

הלוק: יפואי־יווני. 25 כיסאות בפנים ועוד מאה מקומות ישיבה ברחבה פתוחה בחוץ.

השירות: טוב, אבל מבוסס על רצון טוב וחריצות. לא על שיטה.

הווייב: משוחרר. בחוץ מאווררים גדולים עושים בריזה, ואפשר לעשן. פה ושם נישאים ניחוחות של גראס. אפשר לבוא בכפכפים.

הדרינק: בירות מעצבנות ופלצניות עם שמות בפלמית עתיקה. הקוקטיילים והיינות סבבה.

האוכל: הסלטים נחמדים, אבל העיקריות לא מלוטשות עד הסוף, לא ברמת הקונפסט ולא בביצוע. הפיצות עב"מיות לגמרי, אבל עם כאלה כמויות של גבינה מותכת, בטח שהן עובדות. שיפודי הדג במנת הבית היו צריכים להיות לוהטים, אבל הוגשו פושרים מאוד ואפילו ספוגיים־משהו. מנת מסחאן עוף כונתה משום מה "קונפי", אבל הוגשה על פיתה שקשה היה לחתוך אותה. הקינוחים (מוס שוקולד, קדאיף) בנאליים, מתוקים מדי ולא קשורים לקו הקולינרי של המסעדה.

המחיר: היינו שישה מבוגרים וארבעה ילדים. עבור ארוחת ערב כזאת, די קלילה עם בקבוק שרדונה ארגנטינאי (128 שקל), כמה בירות וקינוחים, שילמנו 800 שקלים, כולל שירות, שזה 80 שקל לאדם. סביר לגמרי.

שורה תחתונה: כרגע המקום נחמד. עם קצת יותר מאמץ והקפדה על איכות השירות והאוכל, הוא יכול להיות גם יותר מזה. וגם אם לא, לא יקרה שום דבר. יפו מלאה במסעדות פחות או יותר כאלה, שכל אחת מהן בטוחה שהיא הכי מאגניבה בעולם, אבל בסוף כולן פחות או יותר אותו הדבר.