לך תגגל איתה

בואו נחגוג 19 שנה לגוגל. בשבוע שעבר הם הגיעו לגיל ההסכמה פלוס השנה שנדרשת כדי להתחיל לא להסכים, ושווה שנחגוג. איך נחגוג? לא יודע. ניסיתם לחפש "איך לחגוג"? כי עושה רושם שחיפשתם עד היום כל פעילות אחרת, כולל "איך להתנשק" (מקום שני ברשימת חיפושי האיך הפופולריים בעולם בגוגל), "איך להיכנס להיריון" (מקום שלישי) ו"איך לעשות כסף" (מקום שישי).

כן, במלאת לנו - לנו החדשים, המיודעים, מי שלעולם לא ייתפסו שוב ללא תשובה שמעולם לא למדו ולעולם לא יזכרו, כי מה הטעם - 19 שנה, בואו נתקתק בתיבת החיפוש את השאלה העקרונית היחידה שנותרה: מי אנחנו עכשיו?

אנחנו, לפני הכל, מגוחכים. אנחנו אנושות קטנה ומבוהלת שמעדיפה לשאול מנוע חיפוש איך להתנשק במקום פשוט להתנשק - אירוע שהמתודולוגיה המדויקת שלו יכולה להילמד בעיקר באופן מעשי. אנחנו תולים בגוגל עיניים ומקווים לתשובה שלמה, באופן שהופך את מנוע החיפוש, מקץ 19 שנה בלבד, לדת המאורגנת הגדולה בעולם. האל מן המכונה. זה כבר מזמן לא רק מידע קשה שאנחנו מחפשים; התיבה הריקה היא סוג של פתח לעולם שמעבר, לאיזו ישות־על קוסמית, יודעת־כל, שמסוגלת, לכאורה, לתת לנו - ללבטינו, מצוקותינו, תהיותינו - מענה. זו הסיבה שרובנו כבר ישבנו מול המלבן הלבן ברגעי ייאוש ופחד, בהינו בו כמי שמבקשים לגעת בנשגב, ואז תיקתקנו לתוכו את הסוד הקטן שלנו כאילו ישב מן הצד השני כומר מוודה: אני שונא את הבוס שלי. בגדתי בבעלי. איך אני יוצא מכאן. והחוקר סת' סטיבנס־דוידוביץ, שחקר את הנושא והתראיין לאחרונה ל'כלכליסט', אישר שאנשים מקלידים לתיבת החיפוש לא מעט הצהרות כמו "אני שתוי", "בעלי אידיוט" וגם כמיהות אפלות שמעידות לא מעט על המקום שממנו הן מגיעות, כמו העובדה שבהודו, ההשלמה הנפוצה ביותר עבור החיפוש "בעלי רוצה" היא "לינוק ממני". הצילו.

כעבור 19 שנה, אנחנו אנושות שונה במובהק. אתם יכולים לחבב אותנו ולטעון שאם מנוע חיפוש הוא מלך העולם, מדובר באנושות סקרנית ותאבת ידע שלא מפסיקה לחפש, אבל אתם יכולים, באותו כסף, להגיד את האמת: שאנחנו אנושות בטלנית שהתמכרה מיידית לאפשרות להזדכות על זיכרונה או על המאמץ החיוני - והתורם לכשעצמו - להשיג מידע בכוחות עצמנו. ויתרנו אפילו על רגע ה"רגע, תן לי להיזכר" ועל הסיכוי להסתובב, לפעמים משך ימים, עם שאלה שאין לנו עדיין תשובה עליה. על הסיכוי לחקור, לצאת לבירור אישי, למסע ידע פרטי. גוגל הפכה אותנו תלותיים, שכחנים, שטוחים, בורים ורפי־מחשבה (תוצאה אפשרית: בחירה בדונלד טראמפ לנשיא) ואת עצמה לכנסייה של ימי הביניים; מצבור הידע והכוח האולטימטיבי, החולש ללא עוררין על חייהם של מיליוני נבערים.

האם עדיף היה לנו בלעדיה? שאלה מגוחכת, ולכו חפשו בגוגל. אבל לפעמים אתם רוצים פשוט להתנשק. בלי שאלות.