שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    יג
    7 לילות • 03.10.2017
    עכשיו אנחנו מפרמטים את הסטיגמוש
    רינת גבאי היא כוכבת הילדים הגדולה בישראל, שרוצה להצליח גם אצל המבוגרים כי נמאס לה לראות הורים מתקוטטים מול העיניים. דורון מור הוא בעלה וגם המנהל שדוחף לה הצגות בקניונים עד שהיא נופלת מהרגליים. עכשיו הם מסבירים איך 'מחוברים' כמעט גמרה להם את הנישואים, מדוע הם חייבים למכור את הבית שלהם באומן, ולמה גם אחרי שטוחנים הופעות לא נשאר מלא כסף
    רביב גולן, גבי בר־חיים צילום: גבריאל בהרליה
    'מחוברים' כמעט עשתה להם את ההפך. "היו רגעים שאמרנו, קחו את המצלמה. אנחנו לא יכולים יותר, עוד שני פריימים אנחנו מתגרשים", מספר דורון מור, הבעל־מנהל־מוח מאחורי תעשיית רינת גבאי.

    מתי?

     

    "באמצע העונה. צילמנו 13 חודשים. באמצע העונה הרגשנו-"

     

    רינת: "הרגשת שאתה לא יכול לצלם יותר כי אתה מתפרק".

    דורון: "כי 'מחוברים' אומרת, קח את האזורים שלא רצית לפתוח והדחקת - ותפתח אותם. הגעתי למקום שזוגית אני לא רוצה לפתוח יותר כי זה כבר גולש. כי אולי לא נרצה להכיל את זה בכלל".

    רינת: "זה נקרא נקודת שבירה".

    דורון: "והכי מצחיק זה שאנחנו 20 שנה יחד ונקודת השבירה שלנו הייתה מקצועית. רינת באה ואמרה לי, 'אני רוצה להוציא אלבום למבוגרים'".

    רינת: "איתך או בלעדיך!"

    דורון: "ואני אמרתי, 'את לא עושה את זה. ראס בן עינק, את לא עושה את זה'. והיא אמרה, 'אני עושה את זה או שאין רינת'. אז אמרתי לה, 'את לא עושה את זה או שאין דורון'. בגלל שאנחנו גם עובדים וגם הורים וגם בעל ואישה אז כשרבים הכל מתערבב. אוטומטית זה משליך".

    מתי מתנהלת השיחה המשמעותית שאם לא אז אין רינת?

     

    דורון: "במשך חודשיים. השיא היה כשישבנו אצל העורך של 'מחוברים', עמי טיר, ואמרנו לו, 'עמי, אנחנו לא יכולים להמשיך יותר. אנחנו בתהליך ששובר אותנו מקצועית, זוגית'".

    רינת: "ועמי אמר לנו, 'זה כאבי גדילה מה שאתם עוברים עכשיו'".

    דורון: "אמרתי לו, אתה הכנסת אותנו לשם, אתה תעזור לנו לצאת. והוא הוציא אותנו משם. הוא הפך להיות המטפל הזוגי שלנו. וישבנו אצלו בצרחות ונשיקות ובכי והוא יושב באמצע ועושה לנו טיפול זוגי! עמי טיר צריך בונוס רציני וחייב פסיכולוג אחרי מה שהעברנו אותו".

     

    איך עמי הוציא אתכם מהפלונטר?

     

    דורון: "הוא אמר, קודם כל תפסיקו לצלם. עזבו את הסדרה. אני לא מוכן להגיע למצב שיהיה מאוחר מדי".

    ובריבים, רינת היא כזו ש'לא נלך לישון עד שלא נפתור את זה'?

    דורון: "ברור. או שהיא אומרת, 'עד שאתה לא בא ונישן כפיות זה לא ייפתר'. וואלה, לא תמיד בא לך לישון כפיות באותה סיטואציה. אבל רינת, לא! היא חייבת את הכפיות - ואם לא יהיו כפיות בלילה יהיו מזלגות בבוקר".

    רינת: "לא נכון! אתה אפילו כותרות לא יודע לתת. אתה פאתטז' פורטה! זה לא נכון. אני ישנה כפיות רק כשהוא ראוי לכפיות, מותק. אני לא נותנת לו כפיות סתם. רק כשהוא מתוק, ואוהב, ומרפד את הבית, ויש לו מה לתת, והוא חזק בנתינה שלו. בחיים אבא שלי לא הקפיץ לי טופו גורמה והגיש לי אותו. אני מעריכה דברים כאלה. ברגעים האלה אני נותנת לו כפיות".

     

    דורון: "כמה פעמים בחודש את נותנת לי כפיות?"

    רינת: "שבועיים בחודש".

    × × ×

     

    מור וגבאי ב'מחוברים'
    מור וגבאי ב'מחוברים'

    כולכם מכירים את הסיפור של רינת גבאי, ילדת פלא שהופכת בגיל 14 לכוכבת אופרה ולסנסציה הבאה של ישראל, ואז אחרי קריירה למבוגרים בוראת את עצמה כמלכת הילדים. לצידה כוכבי משנה כמו מימי, יויו ושלכת. ומאחוריה מנוע, דינמו, בשם דורון מור שעד כה נשאר בצל, ועכשיו ב'מחוברים' (ימים ג'־ה', 20:15 ב־HOT3 ובווי־או־די) הופך להפתעת העונה. המראות ב'מחוברים' נוגעים ללב. גבאי מתרוצצת מקניון לחלטורה, טוחנת הופעות, עד שהיא כבר לא מסוגלת יותר לעמוד על הרגליים, ומתלוננת למנהל שלה - שהוא גם בעלה - שהוא לא דואג לה לתנאים הראויים ושוחק אותה בעבודה. נראה שהוא גם לא ממש מסתדר עם החיבור החזק שלה לדת. אבל המציאות יותר מורכבת: מתברר שהוורקוהוליקיות של מור - שלרגעים נראית מופרזת - מגיעה ממקומות שרק לאחרונה עמד על טיבם. מה שבטוח, מלבד אמיר פרישר גוטמן ז"ל, סיפור שקשה לנצח, הם הכוכבים של העונה.

     

    בסדרה זה נראה כאילו רינת טוחנת הופעות קצת בלי פרופורציה

     

    רינת: "אתה יודע שזה מה שאומרים לי כיום ברחוב?"

    דורון (בביטול): "כי צילמו לך את הרגליים הנפוחות".

    רינת: "אנשים נבהלים מכמות העבודה".

    דורון: "אבל כוכב ילדים עובד ככה! תחשבי על חנוכה. אלה חוקי המקצוע".

    את רוצה לפעמים הופעה פחות ביום?

    רינת: "בטח".

     

    את מבקשת?

     

    "בטח".

     

    את מקבלת?

     

    "לא".

     

    דורון: "אין ספק שאני לא מושלם. אני עושה טעויות".

     

    אולי אתה מרשה לעצמך כי היא אשתך והיא לא תברח לך למנהל אחר?

     

    רינת (ממלמלת): "זה ניצול".

    דורון: "מה זה?"

    רינת (מרימה את הקול): "ניצול".

     

    אולי את לא מבקשת?

     

    רינת: "מבקשת. בואי נגיד שמקצועית הייתי רוצה מנהל יותר לארג'. אולי אני צריכה להכניס את הדברים לחוזה".

    דורון: "מודה. זה נכון. יש הקלות. אני לפעמים מרשה לעצמי להתייחס לרינת בצורה ששוכחת את העובדה שהיא גם טאלנט וכוכבת והתכנסנו פה בשבילה. לפעמים אני לא מתחזק. ואני יודע מה הקווים האדומים שלה ואני מנסה להגיע הכי קרוב אליהם".

     

    רינת: "למה? מתוך ניסיון לראות כמה אני מסוגלת? ואם דבר כזה עלול לשבור אותי? איך היית יוצא מזה?"

    דורון: "הייתי מבקש סליחה. המזל הוא שלרינת יש זיכרון קצר".

    רינת: "מאמי, אתה יוצא קוקייה! אישה שאומרים לה שהיא לא מבינה באוכל כשהיא מבקשת סושי, אתה כנראה לא מבין בנשים! כל הזמן אני סלחנית כלפיו. אתה לא מבין כמה הנחות אני עושה לך. אם לא היה לי אלוהים מעל הראש דורון היה מסכן והזוגיות הזו לא היתה שורדת. בלי האמונה דורון היה צריך להתמודד עם עורכי דין קשוחים מאוד. הוא היה בצרה צרורה".

     

     

    שת"פ הוט

    שת"פ הוט

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    × × ×

     

    יום למחרת, חוף תל ברוך, אחרי הוראות מדויקות, אנחנו מגיעים לפינה הסודית של רינת גבאי. השמש דופקת על הראש שלך כמו מתופף של מיומנה וגבאי שוכבת על החוף, האופניים זרוקות לצידה. היא לא מסתדרת עם מנעולים. "אתם מוזמנים להיכנס לים", היא מציעה.

     

    גבאי משחקת עם השפה בצורה כמעט מאיר אריאלית, נמצאת באופן תמידי בזרם תודעה שמערבב אמונה, ביזנס, ואת הרצון האמיתי שלה לעשות אמנות, למרות הקשיים שמציב בפניה בעלה. "הקרבתי במשך 14 שנה כדי לשמח את ילדי ישראל", היא אומרת. "הייתי חתומה בהד ארצי, אמרו, ריטה הבאה! ריטה, ריטה! (צועקת). לא רציתי להיות ריטה. וכבר שמעתי שקראו לי קוקינט (כמו קוקייה), ואמרו שרינת הפכה להיות הליצנית הכי ורודה בגלקסיה".

     

    ליצנית ורודה? מה זה אומר?

     

    "ליצנית, כפרה, הולכת לילדים באונקולוגית ומבינה שהילד לא יכול לדבר. ומפעילה אינטליגנציה, ווטאבר, כדי שהוא ידבר, שיהיה לו משהו לאחוז בחיים. זה לא כזה רגוע כמו שזה נראה, זה לא מיכל הקטנה. אני אוהבת את מיכל הקטנה, כמה שזה נראה מופרך. אבל אני לא חיה את החיים של המיליונרית העשירה. יש מאחורי הקלעים למקצוע הזה והוא קשוח, חשוך. אתה פוגש אנשים פצועים, ולא משנה מה הסיבות, אנשים שנשרטו, ואתה צריך לשמח את הילד ולטפל בהורים. ואני גם מודעת לבלגן המתחולל".

     

    איזה בלגן?

     

    "מתחולל, כפרה, כולם רוצים להיות אם־טי־וי. נוצצים. ולא משנה באיזה מחיר. אנשים שנותנים הכל בשביל להיות, בשביל לקרות".

     

    מה זה אומר?

     

    "אני לא רוצה להיכנס איתכם לחוזים של סטטיק ובן־אל. לא רוצה להיכנס איתכם ליחסים שבין סטטיק ובן־אל. אני מעריכה את סטטיק מאוד. ואני מתפללת ומברכת את ההמשכיות של בן־אל תבורי. אבל יש אבל גדול. לא בכל מחיר. לא בכל כותרת".

     

    בקרוב תוציא שיר חדש למבוגרים שכתבה לה דיקלה, חברה טובה של אחותה, מה שנשמע מבטיח. דורון, בעלה, עומד גם מאחורי קריירת המבוגרים שלה, ובמקביל, מנסה את מזלו לבד, בהפקה של גרסה ישראלית לסדרה Glee עם שי מיקה יפרח. "נמאס לי להיות משהו שמתחנף לגלגלצ", היא מצהירה. "עשיתי דיסקים בעברי, והייתה אז מדינת טברנה. ודורון לקח אותי למקומות מזרחיים מדי ואני לא זמרת מזרחית".

    זה עוד מתח בינך ובין דורון.

     

    "או־הו, מתח זו מילה רכה. תקשיבו, לבנאדם יש טעם מוזיקלי מסוים, וויטני יוסטון, פור לייף. ואני לא יכולה להיות כמוה. זה קצת קיטשי עבורי. אני לא יכולה עם הסינתיסייזרים המתוקים האלה. אני רוצה לעשות מוזיקה של אמת. מוזיקה ישראלית".

     

    למה את צריכה להיות וויטני יוסטון אם הוא אוהב את וויטני יוסטון?

     

    "הוא המפיק שיצרתי. והוא רוצה את הצ'ק הנפוח כי דורון, בסוף הכל אצלו מסתכם בכלכולציה. ואתם יכולים לצטט. אבל לא על חשבון הלויאליות הפנימית שגדלתי על ברכיה".

     

    אז למה את שם?

     

    "אני אוהבת שיש לנו את המונוסודיום גלוטומט. משבח את כל הטעמים. אנחנו אוהבים את המקום המתחספס, שדורון אומר לי, 'הטקסטים שלך לא!' ואני אומרת לו, 'הטקסטים שלי כן!"

    את יודעת, אצל שחקנים מצליחים בעולם יש נוהל של אחד לסטודיו ואחד בשבילי: ג'וני דפ למשל, יכול לומר - קחו עוד 'שודדי הקאריביים', ותנו לי לעשות סרט אחד קטן שמעניין אותי בתמורה.

    "אגב, פגשתי את ג'וני דפ. ניו־יורק, אני מופיעה עם יויו המפורסם, ופתאום הוא יוצא מהמעלית. אני אומרת לו, 'אני מישראל', למרות שהיו עליו שמועות שהוא אנטישמי, והבנאדם, לא יודעת מה עבר עליו באותו רגע, אולי הוא היה על אלכוהול, כי קצת הרחתי. אבל הוא האיר לי פנים, והוא רצה להצטלם איתי, אבל לא הייתי בוודג'. הייתי על טרנינג ומעוכה מהטיסה".

     

    ולגופו של עניין.

     

    "אנחנו לא באמריקה, ולא עושים פה מספיק כסף. הסירקולציה של התשלומים למפיקות ולכל האנשים שעוסקים בדבר. זו עבודה סיזיפית אבל לא נשאר מזה מלא. טוחנת כסף אבל משלמת המון. בסוף אחרי מס הכנסה, מפיקים, יויו, יורד, יורד, יורד, ונשאר לחיות בסבבה. ליד הים, חיה את החלום בדירה שכורה בתל־אביב, ומשם תסתמי. אם אני מורידה הופעות ביום זה נהיה לא כלכלי בגלל העלות של ההפקה. אז אני טוחנת.

    "אני מוכרת את הבית שלי באומן לטובת הדיסק. אין לנו כסף לשלם ליח"צנים. זה 8,000 שקל בחודש, תוסיף את זה למפיקות ולטרום־מפיקות וזה מלא כספים. אנחנו מפחדים ליפול כלכלית. לא תיארתי לעצמי שאני אצטרך למכור בית בשביל לממן קריירה".

     

    כמה עולה בית באומן?

     

    "אומן זה גרוש וחצי, אבל לפחות לממן קריירה בהתחלה זה יכול. זה ממש להיזרק על הבאב־אללה".

     

    היום יש יוטיוב. סטטיק ובן־אל שהזכרת. לא חייבים את כל המנגנון.

     

    "סטטיק ילד מאומץ, ילד טוב, שיודע להעריך את ההורים שנתנו לו, שמזרים להורים שנתנו לו. אחד החלומות שלי זה לעבוד איתו, אני כל הזמן חופרת לדורון, 'תביא את סטטיק. כשתביא את סטטיק אני אעריך אותך'. עבדתי עם ג'ורדי, עשיתי אצלו שיר".

     

    ומה קרה?

     

    "הוא נתן שבע. הוא היה פקיד. אמרו לו לא להביא את היהלומים והרגשנו שהוא מביא בפקידות. עוד מעט ניפגש איתו ואם הוא לא יביא את היהלומים אנחנו לא נוציא את השיר. יש לו מנהלים שאומרים לו לא לתת את הדבש לכל אחד. וגם מי זאת רינת גבאי, כפרה. הם שומעים רינת גבאי עוד שנייה מקיאים עליי. בוא נודה, איזה חוויות עברתי".

     

    למשל?

     

    "הייתי אצל נתן גושן וחנן בן ארי, ביקשתי שירים והם לא רצו לתת. באתי לגושן ואמרתי לו, 'נתן, תכתוב שיר, כי דורון אמר, ואם דורון אמר צריך לקיים'. ונתן אמר (עושה חיקוי) 'אני רוצה, אבל מירה, אבל טמירה, אבל אמו'. לךךךךך! תודה, בכיף! הנה, דיקלה פתחה, בשבילי היא מלכת המדבר".

     

    את השיר החדש של גבאי שכתבה דיקלה, מפיקים גיא ויהל. מארינה מקסימיליאן, אשתו של גיא, היא חברה טובה שלה, שהכירה בפסטיבל הילדים לצד עוד כמה כוכבות. "הפרלמנט של פסטיבל הילדים היה אצלנו בבית. מארינה ונינט וקרן פלס ישבו אצלי בג'קוזי".

     

    מעניין.

     

    "ואני הבאתי את הקוסקוס של חמותי לג'קוזי. נהיה שם איזה פרלמנט מגניב ומארינה הייתה כמו פולמון. מתיישבת על הפסנתר כנף שלי ודופקת שם קונצרט. ונינט דופקת מסאז' על הכורסת מסאז'. וקרן בזרימה עם כל מה שקורה. ואני מתבוננת".

     

    הן גם שרו יחד?

     

    "נראה לך, דקה וחצי אחר כך היה את המפץ הגדול. כי נשים, בתוך בית אחד. אם היה לי שם רגיסטור שבודק את המתח באוויר, לא סכינים, חרבות".

    × × ×

     

    בינתיים כדי להינצל מהשמש, אנחנו עוברים למסעדה סמוכה. שיר של עידן רייכל מתנגן ברקע. "פגשתי את עידן בבית קפה. ביקשתי לעבוד איתו. הוא חייך. ופייד בעדינות. היה משא ומתן עם המשרד שלי לפני שזהבה עשתה את השיר שלו. הוא התקשר אליי ואז נעלם. כשנפגשנו הוא אמר לי, 'הבנות שלי רואות אותך, כל היום את בסלון אצלנו בבית'. שיראה 'מחוברים' ויבין שהקוקיות זה בשביל הילדים ויש גם מאחורי הקלעים מעניין".

     

    מה את מרגישה כלפי קריירת הילדים?

    "אתה יודע איזה כיף זה לשמח את ההורים הגרושים שיושבים בסלון והם אומרים לי שכל מה שיש להם זה רינת גבאי? מה אכפת לי! (צועקת). אז אני הנקודה הכי ורודה ביקום. ואם יסתכלו עליי מהגלקסיה יגידו שצריכים לבחון ולחקור אותי".

     

    למה?

    "כי לא כל אדם יכול למסור נפש ברמה כזאת. ולבטל את עצמו ברמה כזאת".

    אם היית יכולה להיות כוכבת סטייל מירי מסיקה או להישאר רינת גבאי. מה היית לוקחת?

    "תנסחו אחרת בלי המילים מירי מסיקה".

    נניח והשיר עם דיקלה נהיה להיט. מתפתחת קריירה למבוגרים. מה את עושה?

    "בחגים נותנת בראש לעם ישראל במחזות זמר ומורידה קניונים. לא יכולה יותר לשרוד את הקניונים. זה קרבי. זה בלתי. ולא בגלל שאני רגילה לבמות ולמזגנים. אם קהל רב אחד עם השני והורים הולכים מכות ואחר כך מרביצים לדורון, אז זו לא החוויה הכי מוארת. אני לא יכולה לראות מכות, צעקות, ושמביאים לדורון מכות. הקהל דורש להצטלם ואנחנו ממהרים לעוד הופעה, והילד רוצה וצריך - וההורה מבחינתו אם אתה לא נותן לו את התמונה הוא לא מבין למה הוא בא בכלל. הוא שונא אותך לכל החיים. לא יכולה להכיל את השנאה הזאת. מי ירים על דורון כיסא ויקלל אותו את הקללות של החיים והבת שלי תחזור בטראומה.

     

    "אחת ההופעות באילת, אנחנו מגיעים, והאבא הלום קרב והוא לא בהכרח שולט, והאמא שואלת אותו, 'למה דרכת על הבת שלי?' ובמקום להגיד לה, 'סליחה, אני מצטער', הוא דופק לה אגרוף ונהיה מכות. וזה קרה גם בהופעה של דיקלה בקיסריה. באמצע הקיסריה הנהדר והממלכתי הזה, היה אחד שרוט, והיה מכות. בשורה ממול. מסכן, בטח הלום קרב, אני כל הזמן מייחסת חשיבות לסיבות.

     

    "אני אוהבת את עם ישראל, אבל שילמדו לחנך את עצמם. יש מצוקה ואתה רואה אותה. אישה שבאה עם פנס בעין, אתה לא יכול לחשוב שהיא נפלה על המדרגה. אתה יודע שאתמול בעלה איגרף אותה! (צועקת) ואתה מתבאס! למה הוא איגרף אותה, וכמה מהממת היא שהיא מצאה את הכוחות להביא את הילדה להופעה. אני מעריכה".

    אפרופו הפרשייה של מיכל הקטנה שטענה שפעם נאור ציון הכה אותה?

    "זה שייך לעבר הקודם שלה, היום היא בידיים טובות. היום יש לה את הצ'ק הפתוח, הכל טוב. היא פשוט רצתה כותרת חמודה ולפעמים לא הכל בעד הכותרת. אבל היא לומדת בדרכה. אני אוהבת את הילדה הזאת".

    תגידי, למה השחקנית של מימי, הסייד קיק שלך, התחלפה?

    "לעבוד עם שחקנים זה לא פשוט. הם למדו משחק והם עובדים על דמות. ופתאום היא נכנסה לסרט שהיא הולכת להסתגמט (מלשון סטיגמה) עם רגע ודודלי וכל החיים היא תהיה מימי. היא רצתה להיות אלמדובר וחלמה בגדול. פחדה להתקבע".

    ומה היא עושה היום?

    "ימי הולדת".

    לא אלמדובר.

    "תראו, היא בחרה להתפטר. כאב לי נורא. ומצאתי מימי אחרת, חדשה, מקסימה, שרוצה להזיע. וכשמימי החדשה, תשו כוחותיה, המצאנו את יויו".

    גם מימי החדשה חששה?

    "היא למדה ארבע שנים בבית ספר למשחק, מה שאני לא למדתי. והיא חלמה על תפקידי קאמרי, והבימה".

    ומימי החדשה הצליחה להפוך לשחקנית רצינית?

    "היא עשתה פרסומת אחת לספגטי ופתיתים".

    ויויו?

    "יויו היה אחלה יויו, עד שהוא הגיע לאיזה קצה. כשמימי התכסחה איתנו דורון ברא את יויו. כשיויו התחרפן נהייתה שלכת. כששלכת נמאס לה הוא הביא 'מחוברים'. עכשיו אנחנו מפרמטים את הסטיגמוש".

     

    גם עם אמיר פרישר גוטמן עבדת בעבר לא מעט.

     

    "הוא ביים אותי ב'דרקון המתוק שלי' עם יובל המבולבל ועשה יצירת מופת. אתם יודעים איך אני יודעת מתי דבר עובד? כשההורים אומרים לי שבאונקולוגית הילדים לא הפסיקו לראות, שזה מה שהחזיק אותם בתקופת הטיפולים. זה הפסגה. אמיר היה ווינר, היה נוצץ, תמיד מכוון לטופ, יוצר גאון שהמציא את עצמו מחדש. ב'מחוברים' נחשף בפניי ילד פצוע שעבר כימותרפיה ויצא לעולם עם ידיים נרדמות ורגליים נרדמות ופחד מהשמש. דקה וחצי אחר כך הוא עלה בסערה השמיימה. אמיר יצא שוב פעם מנצח, שוב פעם במקום הראשון של החיים. הוא יצא גיבור. הוא הציל ילדה בת חמש".

    הוא נכנס איתה למים.

    "היא נכנסה איתו. היא בטחה בדוד האוליטימיבי. היה ברור שאם הוא נכנס למים אז הכל טוב. גם לי אם היה דוד כזה הייתי בוטחת בו".

    גם אם יש לו רגליים שנרדמות?

    "אבל הוא היה שחיין. אי־אפשר לבטל את זה. הוא היה אקרובט. והוא לא תיאר לעצמו. תראו, אני רק יודעת להעריך את הגבורה. ואת הקשיים. וישראל איז טאף, מאמי. זה קשוח, כל הזמן זה קשוח".

    למה?

    "בגלל שאתה מסטוגמט. ולא בקלות רוצים להרים לך. ועושים איתך מאבקי כוחות. אתה יודע מה קרה לאמיר ב'דרקון המתוק שלי'? הוא לא ישן בלילות כדי לסדר תאורה, ובמה, וליצור גורמה מהרקוויזטים הדלוחים שניתנו לו. כולנו חולמים ברודוויי ואין לנו פלטפורמה כלכלית. ואמיר שתקעו אותו בנצר סרני במקום בלי אוכל ועם עכברים, ודרשו ממנו לשלם על האוכל, והוא בכה. ויובל המבולבל הלך לקנות לו אוכל כדי שיהיה לו משהו להכניס לפה. ואני דאגתי לתמרים ולאגוזים כדי שיהיה לאמיר ויטמינים. והייתה יצירת מופת בסופו של דבר. אבל רק אנחנו ידענו איזה תנאים עלובים היו שם. והוא עוד שילם 400 שקל על האולם, על העכברים".

    ועכשיו שניכם ב'מחוברים'. זו תוכנית מאוד תובענית.

    "אנשים עברו ב'מחוברים' חיים שלמים. יצאו מארונות. החליפו זהויות. התגרשויות. אבל 'מחוברים' רק נתן להם פלטפורמה לבטא את עצמם. זה לא הנאפיס הזה שגילגל כל הזמן, איך קוראים לו?"

    את מדברת על רן שריג?

    "כן, הוא רצה מראש להתגרש, הוא בסך הכל חיפש פלטפורמה. 'מחוברים' לא יצר את המציאות הנוראית הזאת שלך. תבין מה ההשלכות שלה. נזהרתי מאוד, כי אילון נופר גמרה את מיומנה ואני לא מתכוונת לגמור את המיומנה שלי".

    למה היא גמרה?

    "היא מכה על חטא. זאת הייתה החממה שלה. יצירת־על. בינלאומית. אבל הם ניסו ליצור שם דרמה שאילון לא רוצה יותר להיות במיומנה. היו שם מטענים שבסופו של דבר גרמו לזה שהיא לא שם יותר. היו אנשים שקצת נפגעו ב'מחוברים', ואמרתי להם את זה בפגישה הראשונה והם אמרו לי, 'זה לא אנחנו'. כל אחד האשים את השני".

    מי עוד הפחיד אותך מהסיפורים של פעם?

    "שוב, קצת התבאסתי על המקום של רן שריג. של הבפהרסיה הזה. לי יש גדרות, לא בכל מחיר, יש ילדים. איך לא מתחשבים בנשמות של ילדים? ילדים זה הכל בשבילי. ילד זה קודש־קודשים. לא יכולה לפגוע בנשמה של ילד, לא בתמורה לשום כותרת הכי נוצצת. לא בכל מחיר! הסיפור של רן שריג גרם לי לאבד את המקום שמאמין באנשים. שמאמין באנשים שמבינים לאן הם הולכים. שיש להם תכלית. גם בווייז אתה כותב הגדר יעד. בלי יעד? אז יזכרו אותך שלושה חודשים ואחר כך מה?"

    × × ×

     

    גבאי (43) ומור (44) יחד יותר מ־20 שנה. לצד המותג ישנה גם ההפקה הפרטית: שלוש בנות. שירי, בת 14, נועה בת 13, ויעלה, בת 7.

    איך בכלל הכרתם?

    "ראיתי אותו בדיזנגוף ביום השואה".

    אחלה יום להתחיל בו קשר.

    "גם ההורים שלי הכירו ביום השואה".

    מצחיק.

    "הייתי אחרי ארבע שנים עם בויפרנד אחר, המתופף הראשי של דני רובס שהייתה לו קריירת על־חלל. הייתי הארדקור עליו ורציתי להיפרד ולא הצלחתי. ופגשתי את דורון והוא התחיל איתי".

    מה הקסים אותך בו בהתחלה?

    "לא הוקסמתי בעליל".

    וואלה?

    "כי הוא לא היה בז'רגון הפוטנציאלי. ואז אמרתי לו את זה בפנים. שאני קראש על האקס. היינו באוטו, ופתחתי את החגורה ונהייתה תאונת דרכים ועפתי מהחלון. אמרתי לו שרק אם אפשר שיבוא איתי לתפרים באמבולנס, כי לא בא לי להיות בבית חולים לבד. ובאמבולנס חשבתי על המשפט מהשיר של דפש מוד - שלאלוהים יש חוש הומור חולני. באמבולנס קלטתי שיש לנו גורל משותף. משם כבר עברתי לגור אצלו, עם כל התפרים ועם כל התחבושות על הפנים. התחלתי להתאהב. שמתי את הקלפים שלי על הבאב־אללה, והצלחתי איתו.

     

    "דורון זה ילד שלא ידע לחייך, והילד הזה גורם עכשיו לכל כך הרבה חיוכים לילדי ישראל. הוא הרגיש לי כמו ילד של אמת, וכך הייתה גם גודל ההקרבה שלי. אני מטפלת בו 14 שנה. אני מטפחת אותו 14 שנה. אני מובילה אותו דרך. אני מייצרת בנאדם מבריק. אתה הולך לגלות את אחד מהעשירייה הפותחת של גאוני התעשייה. דורון הוא בן טיפוחיי, הוא ילד הפלא שלי, אני גיליתי אותו, אני בראתי אותו, אני עזרתי לו לברוא את הכאב שלו לתוך יצירה. אנחנו קוראים לזה ביחדנס. כי הביחד עצמו הוא נס. זה שאנחנו יחד הוא נס. בהתחלה, למשל, כשהתחלתי לשמור שבת ואמרתי 'לא' להפקה גדולה בגלל זה, הוא השתגע. אמרתי לו: 'או שנתגרש בידידות, או שנמשיך ביחד, אבל אני לא עובדת בשבת'. והוא ביקש סליחה. אני אוהבת את המשפט הזה שלו, 'אם האמונה שלך זה אוקיינוס, האמונה שלי היא צ'ייסר'. זה בסדר גמור".

    אין שום מצב שתתגרשו?

    "(צוחקת) יום ביומו. יש ידיעה ברורה שאני מטורפת עליו. מטורפת. וזה הדדי. אבל העולם הזה והדינמיות והמשוכות. יום ביומו"

    ואם דורון ינסה להריץ מישהי אחרת בזמן שאת הולכת לקריירה של מבוגרים?

    "אז אני אתבוסס בקנאה. והוא ניסה".

    עם מי?

    "תרשה לי לא להקיא. יש לו פנטזיות. שילך, שיתמודד".

    רואים ב'מחוברים' שהוא עובד על פרויקט עם זוכת 'האח הגדול' שי מיקה.

    "מהחרדה שעמי טיר 'ממחוברים' מוביל אותי לעולם המבוגרים, הוא ישר יצר חלום חדש. אמרתי לו, דורון, אתה מביא לי פייט. אבל על מה ולמה. אני אזרום ואני בוחנת. ואולי אני גם לא מספיק יודעת להכיל. הכל טוב".

    אבל נשמע שזה לא עשה לך טוב.

    "ברור, כי הוא הביא את זה כקונטרה. אם הוא היה מביא את זה כחלום ילדות, הייתי ממנפת, כי אני משקיעה בו. אבל הבנאדם החליט לאכול לי את הלב".

    ואני אביא גם מישהי שהיא צעירה ממך.

    "ובלונדינית ממך".

    וזה גם מתערבב עם הקטע האישי.

    "ולמה לך לבגוד - ואני משתמשת במילה לבגוד - בערכיות של הביחדנס הזה? למה אתה מחפש בשדות זרים? זה מעליב. אבל אני מבינה שזה יוביל אותי שוב למקום אקסטרימי שיוציא ממני מיצים חדשים. שאני בסופו של דבר ארוויח גם מזה".

    אז הוא עושה את זה?

    "הוא כבר פיטר והתפטר ופוטר. ואני המטפלת של כל הפיטורים. אני צריכה לכבות מדורות".

    הצלחת להעיף את ההיא?

    "בואו נראה, ימים יגידו".

    אכלת סרט שאותה אחת תחליף אותך גם בתור האישה?

    "מי מהן?"

    שי מיקה?

    "היא לא היוותה איום. שי מיקוש, כפרון, זה הדבר הכי מתקתק. אבל היא מרפקנית. ואני לא פוחדת ממנה. היו אחרות שהיוו איום. היו פצעים. אבל אני משאירה את זה לאלוהים".

    זה אומר?

    "שחדרו לבפנים שלנו. ברור לכם, לא? מי לא יכול להתאהב בדורון? איך אפשר לא להתאהב בדורון?"

    הוא זרם עם זה?

    "באתי ואמרתי לו, 'סליחה, הכל בסדר?'. איך ידעתי? יש לי חושים. יש חברים שמזרימים אינפורמציה. כולנו מפורגנים במסגרת המותר אבל יש גבולות. תיקח קומפלימנט וריגוש אבל בבית אתה יודע שיש תורה".

    ולזרום מהצד?

    "לא, לא, גם בבית אנחנו משתפים כשזה קצת חורג, אבל אנחנו לא הורסים. זה מרים לנו ואנחנו צריכים להשתמש בהרמה של זה ולהוציא את הרוח מהמפרשים".

    גם לך יש כאלה דילמות?

    "אני גם אקסטרימרית. גם לי יש פנטזיות. אבל במסגרת המשפחה אני ממדרת אותן. אני לא רוצה לשבור את המשפחה" .

    איך הילדות זרמו עם 'מחוברים'?

    "הבת הגדולה אמרה, 'אם אתם מצלמים אותי פריים אני תובעת אתכם. ואתם תשלמו! ואני תובעת גם את הוט. עד אליי. אני לא נחשפת'. אמרתי לה, 'תקשיבי, אבל נשלם לך, נביא לך'. שום דבר. אמרה לי, 'אם אני מעלה משהו באינסטגרם זו החלטה שלי'".

    אבל הראו אותה לכמה רגעים.

    "שניות, רק כשהיא אישרה".

    אני אתבע אתכם זה קצת קיצוני.

    "אבל זה מה שצריך להגיד לדורון, כדי שיבין".

    אחרת הוא היה עושה את זה?

    "מה נראה לכם? כשבאים אליך פריים טיים ודורשים ממך וודג' משפחתי אתה לא יכול להגיד לא. עד שבאה ילדת רוקנרול ואומרת לך, 'עד אליי'. ואנחנו מכבדים את זה".

    היום היא כבר לא בבית ספר דתי.

    "גרנו בשוהם והמסגרת הדתית הייתה מאוד טובה. בית ספר דתי לייט. אבל בבית ספר דתי בתל־אביב לא היה מואר ואמיתי. אתה לא יכול לשחק עם אלוהים בכאילו. וואלה, שימי חצאית ואחרי שעה כשהסגנית מנהלת הולכת את מרימה את החצאית ושמה עלייך אודם אדום של פרחות. לא, עדיף ללכת לבית ספר חילוני אינטליגנטי. ותבראי את עצמך כי אנחנו ההורים שלך. אני שונאת שקר".

     

    היה נראה בתכנית שהיא באינסטוש ואת בדת. וקשה לתקשר.

    "גיל ההתבגרות הוא קשה, אבל אם שירי רוצה ללכת למקום של עצמה, ברור. בהתחלה חרקתי שיניים, כי בכל אופן הובלתי דרך וחשבתי שזורמים איתי. אבל היא הלכה למקום שלה. והיא מזכירה לי אותי. אני לא יכולה לעצור משהו שדומה לי. גם אני הייתי אותו דבר. בהתחלה נבהלתי. אם היא מביאה לייקים באינסטגרם על הביקיני אני עפה. ואני קונה לה את הבגדי ים. מה זה, לא הוויזה שלי? אני צריכה את המקומות שלי והיא פוסעת בדרך שלה".

    אגב, הגיל שלך מטריד אותך?

    "אני מזריקה מדי פעם מה שצריך בשביל לתחזק. לא אוהבת את האנשים האלה שמתייפייפים. אפשר להרים הרמות קטנות. אני לא מהמנותחות, זה עוד לא הזמן. לא עשיתי שום ניתוח. היום חשוב להביא את הוודג' ואת הלוק. היום עושים קריירות על וודג'. וזה לא פסול, זה מחמיא שמתעניינים במישהי שפעם הייתה הקוקינט של רינת".

    × × ×

     

    הסיפור של דורון מור, בעלה, שונה לגמרי. בניגוד לגבאי, ילדת הפלא, שום דבר בילדותו לא הסגיר את המקום שאליו יגיע. לא סתם אשתו קוראת לו "סינדרלו". "באתי ממשפחה אבודה מאוד", הוא פותח. "אבא שעזב וברח בגיל שנתיים שלי, יום בהיר אחד. סגר את הדלת ולקח תיק ולא ראינו אותו יותר. השאיר אישה עם שתי בנות ובן, ואני הקטן בהפרש גדול. הוא הביא אותנו למצב של משפחה בבעיה כלכלית עם אמא שנאלצה לעבוד במפעלים כדי לקיים את המשפחה בדוחק במקום מאוד... אני לא רוצה ללכלך על מגדל העמק.

    "אני זוכר שאני הולך לצבא ואומר לאמא שלי, ביי, אני לעיר הזאת לא חוזר. ובאמת לא חזרתי. בחלומות שלי ראיתי את עצמי גדל בהרצליה או בצפון תל־אביב, בבית מבוסס עם אוטו בחניה. לחופשה יצאתי בפעם הראשונה בגיל 18. וביום שהשתחררתי מהצבא עשיתי שני דברים: לקחתי תיק ושיניתי את השם משפחה ממסיקה למור. אמרתי, 'יש חיים חדשים'".

    זוכר את הרגע שאתה נכנס לחנות ואומר, תנו לי את זה ואת זה ואת זה?

    "עד היום אני לא מעז. רק בנעליים".

    רינת: "חוויית השופינג שלך היא עד היום מגדל העמק. הוא קונה פריט אחד. דלוק ומבועת תוך כדי. תקנה, תפרגן, כפרה! יש סיילים, עניינים! בכיף, חיים שלי! לא, מנטלית הוא לא מסוגל".

    דורון: "אבל לילדות שלי? אני לארג' ברמות. רוצה שיהיה להן כל מה שלי לא היה".

    אבא של דורון נפטר לפני כמה שנים. "לא הלכתי ללוויה", הוא אומר. "לא ישבתי שבעה. לא רציתי להכיר בחייו כמו שהוא לא הכיר בחיי, אז גם לא הכרתי במותו. שמעתי ממנו שלוש פעמים: בבר־מצווה שלי הוא הגיע, לא זוכר מזה כלום. רק את החולצה הכחולה שלבש. לא הביא מתנה, לא הביא כלום".

     

    רינת: "דורון לא היה אז מפותח רגשית. הוא לא יודע אפילו איך קוראים לסבתא שלו".

    דורון: "אחרי שהתחתנתי עם רינת אמרתי, אוקיי, בוא נלך לעשות שלום. הבאתי את רינת לפריז והוא מאוד אהב אותה ונדלק עליה אפילו. ורינת מאוד אהבה אותו".

    רינת: "הוא גם היה חתיך על־חלל. דומה לדה נירו. מתלבש מה זה סטייל".

    דורון: "ואני לא הייתי מוכן לפתוח את הלב כי לא הייתי מוכן להיות נטוש עוד פעם! עד היום. ואחרי שנולדה בתנו הבכורה הבאנו אותה לפריז לפגוש אותו. אמרתי,' אבא, תכיר את נכדתך'. הוא החזיק אותה והיא פלטה עליו. והוא אמר, 'קח אותה. לא בא לי להחזיק אותה, שלא תלכלך לי את החולצה'. תקשיבו טוב: לקחתי את הילדה ואמרתי, 'נוור! אתה לא תראה אותי יותר בחיים! אני לא אתן לבת שלי להרגיש את ההרגשה הזאת'. יצאתי מהחדר ולא דיברתי איתו יותר בחיים. לפני שלוש שנים האחיות שלי צילצלו ואמרו שהוא על ערש דווי ושאבוא להיפרד. לא רציתי".

    רינת: "לי היה נורא קשה עם זה".

    דורון: "רינת רואה את הדברים מלמעלה. אני רואה אותם מהרצפה. אומר לה, אני על העפר! היא אומרת, אני בעננים, תראה איזה קטן אתה! אז תני לי רגע להתפלש פה בבוץ! אז היא שיכנעה אותי ללכת אליו ולסלוח לו. הלכתי ואמרתי, מחול לך, מחול לך, מחול לך".

    וסלחת?

    "לא בלב. לא באמת".

    בעצם פיתחת מנגנוני הגנה. זה עולה לך לפעמים ביחסים עם רינת? עם חברים?

    דורון: "אין לי חברים. אין לי חבר בעולם חוץ מרינת. בגלל שקשה לי לסמוך על אנשים".

    וכשאתם רבים ויש תחושה שהיא תלך, איך מגיב לזה אדם עם חרדת נטישה?

    "כשפגשתי את רינת ולאורך כל השנים אמרתי לה, 'תקשיבי טוב, אותי נטשו, אני בחיים לא אעזוב אותך! לא עוזב את הבית!' מעולם לא ישנתי מחוץ לבית, רק לפני חודש. נסעתי לאיטליה אחרי שאמיר נפטר, לא יכולתי להכיל את זה. ותמיד בריבים הכי קשים עם רינת אמרתי לה, אני לא עוזב. רוצה ללכת? תלכי. כל עוד אני פה הבית הזה לא יישבר".

    אגב, פורסם לאחרונה שתעשה את המחזמר על חייו של אייל גולן. מה קורה עם זה?

    "באתי למאור זגורי ואמרתי לו, יש לי חלום לעשות מחזמר ים־תיכוני. אמר לי, מה אתה מסתלבט עליי? ושיכנעתי אותו. המחזמר הוא לא על חייו של אייל גולן, הוא עם נגיעה ים־תיכונית לחלק בעם שאוהב גם את זה וזה חלק מהתרבות שלנו ואנחנו רוצים אותה בהבימה".

    כבר נמכר?

    "עוד לא, אבל כל התיאטראות רוצים את זה. המחזה מוכן. מאור צחק עליי בהתחלה אבל לא עזבתי אותו. ואייל גולן שותף כיום במחזמר. אני רוצה לעשות עוד דברים כי רינת אומרת, 'אני קצת עייפה'".

    רינת: "ומה את חושבת, שהוא לא בא ואמר לי, 'קחי תפקיד מרכזי במחזמר של אייל גולן?' אמרתי לו, 'לא. אתה תראה איך זה לעבוד בלעדיי'. את מבינה שהוא שוב פעם ניסה להכניס אותי פנימה אחרי שהוא חלם בלי רינת?"

    דורון: "למרות שאני אולי נראה קשוח, אני מצהיר כאן שבהכל רינת צודקת".

    רינת: "טוב, התקבלת. אבל הלילה לא תנצח, אני גם ככה בנידה".

     

    7nights@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 03.10.17 , 01:26