ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    ממון • 03.10.2017
    דייטים? לא מוכנה לעבוד בזה
    עדן מוזס

    לא מזמן חגגתי יום הולדת 35. אחד המשפטים היותר מדכאים שאומרים לי לאחרונה הוא — איך בחורה כמוך לבד?! אני מבינה שזו מחמאה, אבל מבחינתי זה גם קצת עלבון. בגיל 25 לא אומרים דבר כזה לבחורות. כי זה ברור שמתישהו הן ימצאו את בחיר ליבן ויצעדו איתו לעבר השקיעה. אבל בגילי זה כבר לא כל כך בטוח. אז שולחים אותי לשנות את הטעם שלי בגברים, להחליף את מקומות הבילוי שלי, להוריד את כל האפליקציות האפשריות, "לתת צ'אנס". בקיצור — שולחים אותי לעבוד. לעבוד בדייטינג, לעבוד במציאת החתן המיוחל. ושולחים אותי לחיות בסוג של אילוץ. בצורת חיים שהיא לא אני ולא טבעית לי. ואני לא מסוגלת.

     

    תודה, אבל יש לי עבודה מצוינת, תואר שני מרתק, הרבה חברים, חיים מלאים. אבל לסביבה אלה נראים חיים עם חוסר. לפעמים אני מרגישה אותו ולפעמים לא. אבל לא מוכנה להתפשר בעניין הזה. מבחינתי או שזה יגיע מעצמו או שלא, וגם זה בסדר. מכירים את זה שאומרים לכם להתחיל לראות סדרה שנהיית מצוינת רק מהעונה השנייה, אז תתנו צ'אנס ותעבירו בכוח את כל העונה הראשונה כי זה שווה את זה? אז אצלי אין סיכוי. סדרה שלא תפסה אותי בפרק הראשון או השני, כבר לא תתפוס. ואם לסדרה אני לא נותנת הזדמנות, אז לגבר? למה אני צריכה להתאמץ כל כך? למה אני צריכה לסבול עונה שלמה? למה? כי אני כבר מבוגרת. בגיל 20 פלוס אנשים מוצאים זוגיות בדיוק באמצע הטיול המדהים שלהם בדרום אמריקה, בדיוק כשהיו ממש עסוקים בתואר הראשון, או סתם ככה כשיצאו לבר או למסיבה. דברים קורים מעצמם ובצורה הכי טבעית. אבל לי כבר לא מגיע כנראה. כי בגילי איפה אמצא? אז "תני צ'אנס", "תצאי לדייטים, מקסימום הפסדת כמה שעות!", "תבקשי מכל אחד שישדך לך, מ'כפת לך?".

     

    אכפת לי. אני לא מוכנה לקבל את זה שאני צריכה לעשות מהלכים בשביל זה. נכון, אולי אני מפספסת משהו, אולי אם הייתי פעילה באפליקציות ויוצאת לשני דייטים בשבוע, לפי הסטטיסטיקה כבר הייתי מוצאת זוגיות. אבל זה אומר מבחינתי סבל בדרך. וזה לא בשבילי. מדי פעם אני משתכנעת ומורידה איזה אפליקציה. שמה כמה תמונות, מקבלת לייקים, מנהלת כמה שיחות חסרות טעם, וברגע שהטלפון מתריע לי שאין לו מספיק זיכרון, זו האפליקציה הראשונה שנמחקת. כי זה מכביד על הטלפון, ובעיקר מכביד עליי.

     

    אפילו כשאמרתי לרופא הנשים שלי שאני חושבת על הקפאת ביציות, הוא אמר לי — עזבי אותך, תמצאי חתן. "זה לא באופק", אמרתי לו. "כי את מחכה שהוא יגיע על סוס לבן? גם סוס בז' זה טוב". הנה, גם הוא מפציר בי להתפשר. אז לא דוקטור. אם אנשים לא מבינים איך בחורה כמוני לבד, אולי יום אחד יבוא הגבר שכל כך לא יבין את זה עד שיחליט (יחד איתי כמובן) שאני לא לבד יותר.

     

    במקרה הזה, it's my way or no way. וזה לגיטימי סך הכל, כי רק אני נושאת במחיר של זה. טוב נו, אולי גם קצת ההורים שלי, שכבר ממש רוצים נכד.

     


    פרסום ראשון: 03.10.17 , 18:29