"מלא דברים מתפספסים היום מאגו וכל מיני פאסון"
יסמין נגרין, 32 מנהלת התקשורת הדיגיטלית של רשת מיכל נגרין. בת יחידה, נולדה בקיבוץ נען וגדלה בתל־אביב, בה היא גרה עד היום עם הכלבה סופי. בשלוש השנים האחרונות הורידה 50 קילו ממשקלה. מיקום ושעה: קפה We Like You Too בשדרות בן ציון, 15:00 בצהריים.
איך את מכירה אנשים?
"יש לי כל מיני מעגלים — יש לי למשל מלא חברים מהפועל".
הפועל?
"זה חלק מהחיים שלי, הפועל תל־אביב בכדורגל, כדורסל, מה שיש".
את הולכת למשחקים?
"לגמרי־לגמרי. הולכת למשחקים וצועקת וקופצת. תמיד אומרים לי שזה מוזר, אני נגיד באיזו תצוגה בפאשן וויק ואז אני צריכה לנסוע משם מהר כדי להספיק למשחק. אני מחליפה באוטו לחולצה וצעיף של הפועל".
קשה לי לדמיין אותך עם העקבים במגרש כדורגל.
"מי שרואה אותי שם, קשה לו לדמיין אותי עם עקבים".
איך זה התחיל בכלל?
"הייתה איתי מישהי בכיתה ז' שאבא שלה היה אוהד הפועל והיא אמרה לי 'בואי נלך למשחק', ככה שבאותה מידה זה יכול היה להיות כל קבוצה אחרת, אבל לשמחתי גם כל הערכים והתפיסה של הפועל מאוד מתאימים לי. היא לא באה למשחקים יותר, אבל אני מגיל 13 הולכת למשחקים לבד, עם כל הבנים. זה חלק מאוד חשוב בי, אי־ אפשר להסביר את זה בכלל".
אבל כל הזמן מתחלפים האנשים.
"השחקנים בכלל לא משנים מבחינתנו, האוהדים. זה כמו קולב לחולצה. יש פה עניין של מועדון ושל הלך רוח ושל משפחה ושל ביחד".
והכרת שם בחורים?
"הכרתי שם חברים, אבל זה לא משהו שהייתי רוצה לערבב. אני ממש מעדיפה שהבן זוג שלי לא יאהב כדורגל. הוא לא צריך את זה, אני מילא נוסעת לכל משחק — שבוע שעבר היינו בעפולה, אתמול היינו בפתח־תקווה, יוצאים מהעבודה ונוסעים רחוק. זו השקעה וזה סיוט, זה מהדברים האלה שאתה אומר הלוואי וזה היה יכול להיות לא ככה, זו מין אהבה כזו שאי־אפשר להסביר. זה חולה הרי, אין בזה שום רציונל".
איזה עוד סתירות יש בך?
"אני מניחה שלמראית עין זה הכי קיצוני, אבל אני כולי סתירות — תמיד אנשים נורא מופתעים מכל מיני דברים בי. זה נראה לי מוזר, מה, יש אנשים שיש להם רק פן אחד? אני מניחה שכולנו עשויים מכל מיני רבדים, אצלי זה פשוט קיצוני. יש לי קעקוע של הארי פוטר וקעקוע של הלו קיטי, ומצד שני גולגלות ודארק והארדקור. אני פשוט כל מיני דברים, אין לי תבניות".
מתי התחלת להתקעקע?
"בגיל 17, אני חושבת".
מה היה הראשון?
"לא, זה מביך ברמות".
פיה?
"השני היה פיה, הראשון היה טראמפ סטמפ (קעקוע בשיפולי הגב). אני בחיים לא אשכח את השיחה עם אמא שלי לפני כן, אמרתי לה שזה לא שאני עושה קעקוע של טוויטי שיימאס עליי באיזשהו שלב, אני עושה משהו שהוא יפה בעיניי. היום אני חושבת שזה הקעקוע הכי מכוער שיש, אבל אני פשוט חיה איתו".
איזה קעקוע את הכי אוהבת?
"אני נורא אוהבת את ה־now שמקועקע לי על היד, איפה שהשעון, כזכר לימים השלמים אחרי הצבא שבהם לא הייתי עושה כלום. גרתי בבית, ואבא שלי היה הולך לעבודה וחוזר מהעבודה — ואני עדיין ישנתי. ואז יום אחד הוא העיר אותי ואמר לי: 'החיים קורים בחוץ, ואת ישנה, תתאפסי על עצמך'. הקעקוע הוא התזכורת שלי: אם את תוהה מתי לעשות משהו — תעשי אותו עכשיו".
מתי התגרשת?
"לפני שנתיים. התחתנתי בגיל 29 ובין רבנות לרבנות זה לקח שנה, אבל נטו היינו נשואים חצי שנה".
בחתונה ענקית?
"עצומה. האנגר 11, אירוע שהכי לא שיקף את הזוגיות בשום צורה".
למה?
"תמיד שואלים אותי למה התגרשתי ואני עונה שזו לא השאלה הנכונה, השאלה היא למה התחתנתי. לא מהמקומות הנכונים, לגמרי. לקח לי קצת זמן להשלים עם זה אבל זה היה באמת צעד לא חכם ולא הוגן מצידי כי ידעתי מראש שזו טעות. החתונה הייתה כיפית אבל זה פשוט לא היה צריך לקרות. בחתונה הייתי ענקית, הייתי עצומה, הייתי לווייתן עם מלא־מלא בד עליו".
מתי ירדת?
"אחרי זה. עשיתי ניתוח".
זו החלטה.
"זו ה־החלטה של החיים שלי. יותר מלהתחתן, והנה — התוצאות שלה מחזיקות יותר. התחתנתי ביולי, עשיתי ניתוח בנובמבר ובינואר יצאתי מהבית, אז לא הספקתי לרזות הרבה, אבל משהו אצלי מאוד־מאוד השתנה בזמן הזה.
"הניתוח גרם לי לאהוב את עצמי יותר, להוריד מלא שכבות. זה לא שלא אהבתי את עצמי לפני, תמיד היו לי חברים ובני זוג, אף פעם לא הייתי ילדה מסכנה שאין לה, אבל החברה נורא מתייחסת לזה ככה. יש לזה המון המון משקל, למשקל".
אז עכשיו יש לך תודעה של בחורה לוהטת?
"אני כל הזמן הייתי לוהטת, בתוך הראש הייתי חתיכה ממש. הייתי הולכת עם כל הגודל שלי והייתי מסתכלת על עצמי בתמונות ואומרת מה, ככה אני נראית? כי אני מבחינתי מושלמת".
מתי התאהבת בפעם האחרונה?
"לא כל כך מזמן, אבל זה עבר לי. כשמישהו עושה לי את זה ומגניב לי אני מתלהבת. אין לי את העניין של 'אני לא אראה לו שאני בעניין'. אני שונאת את העניין הזה בעיר הזאת, זה מעפן בעיניי וזה הכי גיל 18 ובא לי להגיד לכולם 'תתבגרו'. כיום מלא דברים מתפספסים סתם, מאגו וכל מיני פאסון".
את צריכה מישהו הפוך ממך או מישהו דומה לך?
"אני חושבת שההיסטוריה שלי מעידה על זה שעוד לא מצאתי את מה שאני צריכה, עוד לא הבנתי מה הטיפוס שלי. בכל מערכת יחסים שסיימתי תמיד הרגשתי אחר כך שאני חוזרת לעצמי, אז כנראה שעוד לא מצאתי את הבן אדם שאיתו אני אוכל להיות בדיוק מי שאני. זה היעד הבא — למצוא מישהו שאיתו אוכל להיות לגמרי אני".
את גם צעירה, כמה שאת חושבת שאת לא.
"נהייתה בדיחה כזו בחבר'ה, 'הביציות שלך מתבלות'. חבר טוב שלי היה פה לא מזמן ואמר לי שאבא שלי דואג. זה היה לי מוזר כי אני, מבחינתי, הכל סבבה. סבתא שלי, כל פעם שהיא מדברת איתי בטלפון היא אומרת לי 'יהיה בסדר', ואני אומרת לה 'אבל למה יהיה? הכל בסדר כבר עכשיו'".
