"אני חושבת שמאוד טוב לי לבד, ואולי פה הבעיה"

את זוכרת מאיפה מתחילים, איך עושים דייט?

"זה העניין, זה מה שלא מסתדר לי הקונספט הזה של האפליקציות הכרויות. זה לא עובד לי. כשאתה נפגש עם אדם ממעגל מסוים בחיים שלך אז יש לכם בסיס משותף, באפליקציה אין. על מה אני אמורה לדבר? ה'בועה' הזאת קשה לי מדי".

אז איך פותרים את זה? אלכוהול?

"אלכוהול ישר, מי שרוצה להזמין קפה - זה כבר פסול. אני לא מבינה את הקונספט הזה. זה לא שאני איזה אלכוהוליסטית אבל זה טוב כדי לשבור את הקרח, זה תמיד נושא לשיחה. חוץ מזה מתחילים לדבר על מה שמסביב, איפה אתה גר וכאלה. יש לי חברות שעבדו בדייטינג ומצאו, הן התחתנו, זה עבד, ויש אפילו לא מעט שזה קרה להן מאפליקציה. אבל הן ממש עבדו בזה, ברמה שכמעט כל יום היה להן דייט אחר. אני לא מסוגלת. אני כבר לא זוכרת מתי הייתה הפעם אחרונה שהייתי בדייט. אני כבר לא יכולה להגיע לשם".

אבל הייתה תקופה שהיית עושה את זה?

"ברמה כזאת? מעולם לא. הייתה תקופה שהייתי יותר צעירה אז גם בסביבה היה הרבה יותר היצע. ככל שאתה מתבגר ההיצע פחות רחב, וגם מה שאני רוצה משתנה עם השנים".

יותר רחב או יותר צר?

"הרבה יותר צר. אז גם ההיצע יותר צר, וגם מה שאני רוצה יותר צר, אז ביחד זאת הסיבה שהמון זמן לא עשיתי דייט".

המון זמן זה חודש? שבועיים?

"כמה חודשים הייתי אומרת. אולי חצי שנה. באמת".

זה חסר לך?

"תראי, אני כן יכולה להגיד שאני רוצה זוגיות, אבל דייטינג כדייטינג זה לא משהו שחסר לי. אני חושבת שמאוד טוב לי לבד, ואולי פה הבעיה, זה לא מטריד אותי ולא הופך לעבודה כי נוח לי וטוב לי, אני גם לא נורא רוצה להתחתן או להביא ילדים, אז זה מאוד מקל עליי. חברות שלי שבאמת עבדו בזה אז הצורך הביולוגי מאוד הניע אותן, ולי אין את הצורך הזה, לטוב ולרע.

"אני באמת עובדת, ועובדת קשה, וזה מכיל חלק גדול מהחיים שלי. בנוסף יש לי גם את העולם שלי מסביב לאוכל, אני מאוד אוהבת לצאת ולאכול, ויש לי המון המון חברים מאוד טובים. כנראה שזה העניין הזה של בת יחידה למשפחה חד–הורית, אני אוספת חברים איפה שאפשר. יש לי מה שממלא את החלל.

"בואי נודה על האמת: במסעדות לא מכירים גברים, אומרים לי לצאת לברים וזה נשמע לי כל כך 1995, ואני כבר לא רוצה אפליקציות. אז מה שקרה זה שהמעגל סביבי התהדק וחצי שנה לא יצאתי לדייט".

זה כמו תרגיל בלוגיקה – אם זה וזה, אז וזה וזה.

"בדיוק, הנוסחה מאוד ברורה, ואני לא יכולה לשנות אותה. בגיל 37 אתה כבר לא יכול מאוד לשנות את עצמך וגם לא הייתי רוצה. אני מי שאני בזכות מי שאני. הגעתי לקרדיט סוויס במקרה, אחרי כמה שנים בחברת הייעוץ מקנזי. אני אחראית לניהול השוטף של המשרד, התחלתי שם לפני שש שנים ולאט–לאט לקחתי על עצמי עוד ועוד פרויקטים. היתרון בעבודה עם השוויצרים זה הסדר בכל דבר, משהו שאני מאוד מתחברת אליו".

את מסתובבת הרבה בעולם?

"משתדלת מאוד. לא יוצאת מתל–אביב אלא אם זה דרך בן גוריון. זה גם מה שאני מחפשת, מישהו שיחיה את החיים איתי".

נגיד אני רוצה לשדך לך...

"אז מעבר לכך שצריך לאהוב אוכל ושתייה וטיולים בעולם, חשוב לי שזה יהיה מישהו שאפשר לדבר איתו. שנון, שמבין ציניות כי אני מאוד–מאוד צינית. מישהו שבאמת טוב לו איפה שהוא נמצא, לא מישהו שעוד מחפש את עצמו כי אני כבר יודעת מי אני. מישהו שמבין קצת בביזנס, כי זה העולם שלי. ושלא יאחר! במקרה שלי עדיף גם מישהו שכבר הביא צאצאים והוא כבר מסופק מכך שיהיה מישהו שיישא את שמו, ולא ירצה אותם ממני".

ואיך גברים מגיבים כשאת אומרת להם את זה?

"זה מתחלק בין אלה שכבר עשו, ראו והביאו ילדים, שאז זה ממש בסדר, לבין כאלה שמסתכלים עליי וישר מבקשים חשבון. בדייט שלא הולך טוב, אם אני רואה שזה מישהו שלא כל כך מעניין אותי, אני דואגת להכניס את זה מאוד מוקדם ולהתפנות".

את חושבת שאת בן אדם קשה?

"אני בטוחה שכן. אני לא חושבת שאתה מגיע לגיל 37 לבד, כשאתה מצליח קצת ומכיר את עצמך, מבלי שאתה קצת קשה. ועם כמה שאני קשה כלפי חוץ, אני אפילו הרבה יותר קשה כלפי עצמי. אני המבקרת הכי קשה של עצמי. אז אין לי ספק שזה לא פשוט, אבל אין לי ספק שבשביל הבן אדם הנכון אני כן אהיה מוכנה להתגמש בדברים מסוימים. יכול להיות שבגלל נושא השעון הביולוגי, שלא מתקתק אצלי, אין לי צורך להתאים את עצמי. אני לא חייבת מערכת יחסים עכשיו, אני רוצה, וזה הבדל גדול".

יכול להיות שאי־אפשר הכל.

"זה בדיוק העניין. צריך לזכור שאי־אפשר לקבל הכל. אני משתדלת להיות שמחה בחלקי, אבל יש רגעים - נגיד יום שישי בערב כשכל החברות שלי עם בני זוגן ואני לבד עם איזו סדרת טלוויזיה ובקבוק יין. לא שזה רע, זה כיף בפני עצמו, אבל היה נחמד אם מישהו היה שוכב לידי על הספה ועושה את אותו דבר".