מה מבקש אדם בחייו? בריאות ואושר. ואם תשאלו עתידנים מה ירצה בעתיד, התשובה תהיה זהה אך תוסיף להם את המילה "לנֶצח".

בעוד שהקדמה הטכנולוגית והרפואית מצעידים את האנושות להארכה מתמשכת של תוחלת החיים (אולי לא לנצח, אבל 120 זה כבר לא רחוק משם), על האושר האנושי ממעטים להסתכל. ודווקא שם, בנקודה הזו, נדמה שהאנושות בכלל הולכת אחורה. לראיה כמות המרשמים לתרופות נוגדות דיכאון שנמצאת במגמת גידול מתמדת. אלא שלתרופות האלה, כמו הצירפלקס, יש תופעות לוואי כמו למשל העלאת מספר האנשים המכורים לסמים קשים.

אך יש מי שמנסים למצוא דרכים אחרות להתמודד עם "בעיית האושר". "אני לא יודעת אם אנחנו יודעים להגדיר בכלל מה זה אושר", אומרת פרופ' חרמונה שורק ממרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר מדעי המוח באוניברסיטה העברית. "יש מחקרים שבעזרת אמצעים של מיפוי המוח בוחנים את התגובות שלנו לכל מיני אירועים חיצוניים, אך להגיד שנוכל למצוא את סוד האושר זה קשה".

שורק מסבירה: "יש ניסויים בעכברים או בחולדות שאפשר להפעיל איזורים במוח כדי לגרום להם לרצות משהו. קשה לנו להגדיר אם הם מאושרים או לא, אבל מבחינת השינוי של הרצון של החיה לעשות משהו, את זה אפשר לעשות בזרם חשמלי. זה מזכיר גם דברים שקראנו בספרות מדע בדיוני, של מישהו שמתמכר לגירוי חשמלי, שגורם לו להיות מאושר".

הבעיה, לדבריה, נובעת מההבדל שבין בני האדם לחיות. "כשאנחנו חוקרים עכברים, כולם זהים גנטית ואנחנו יכולים ללמוד הרבה על תכונות משותפות. בני האדם בהגדרה שונים. לכן ניסיונות של מיפוי מוח פחות מדויקים כי אין מספרים גדולים. רובנו לא זמינים למיפוי מוח".

להתמודד בלי תרופות

ואולי הפתרון למציאת האושר לא טמון בניסיון להגיע ליעד בלתי מוגדר אלא דווקא במניעת תופעות כמו דיכאון ולחץ. "במחקר על דיכאון אנחנו מתקדמים", אומרת שורק. "יש יותר ויותר מידע גם על גלי מוח, על פעילות מוח האופיינית למצבים דיכאוניים וגם לגנים, שהביטוי השגוי שלהם עלול לגרום לדיכאון. גילוי של הגורמים לדיכאון זה שיפור ענק. הקפיצה המחקרית הבאה תחול כשיהיו חיבורים בין התחומים. זה מה שמנסים לעשות כשמשלבים בין מיפוי מוח לאנליזה גנטית".

וזו אחת המטרות שעליה עובדים בחקר המוח כיום: זיהוי של אותם הגנים ש"מעוררים" את תופעות הדיכאון והלחץ בקרב אנשים. שורק מסבירה שבדרך זו נוכל בעתיד למפות את הגנים של אנשים בגיל צעיר ובמידה ונמצא אותו גן "מדכא" ניתן יהיה כבר בילדות להתאים לנשא של אותו גן תוכנית אימון מוחית שתחזק את האיזורים במוח שמפחיתים את פעילות היתר באיזורים שמעוררים תחושות דיכאון וחרדה ומבלי לעשות שימוש בתרופות.

והיא מדגימה: "פירסמנו מאמר בשיתוף פעולה עם פרופ' תלמה הנדלר מאוניברסיטת תל־אביב. מצאנו שינוי גנטי שמעלה את רמת החרדה אצל אנשים בריאים. הם כנראה נולדים עם תגובה חרדתית קצת מואצת.

"תלמה שהיא פסיכיאטרית ומומחית למיפוי מוח, בחנה 69 מתנדבים מצה"ל שהיו במצבים מלחיצים. קיבלנו מהם דגימות DNA ובדקנו מי מהם נשא של השינוי הגנטי. באנשים עם תסמונת הלם קרב רואים פעילות יתר של איזור עמוק במוח שנקרא אמיגדלה, שאחראי לתגובות רגשיות כמו פחדים וחרדות.

"בדקנו איך האנשים האלה מגיבים לקטע מ'שתיקת הכבשים', סרט מאוד מלחיץ. הם הראו בהחלט פעילות מוגברת באמיגדלה אבל האונה הקדמית שלהם, שאחראית על ההתנהגות, הייתה הרבה יותר פעילה מכרגיל וחסמה את פעילות היתר של הגרעינים העמוקים. כלומר, האנשים האלה היו יותר דרוכים, אבל המוח שלהם ידע להשתלט על זה. לו יכולנו ללמד אנשים להפעיל הפעלת יתר את האונה הקדמית, ייתכן שהיינו פותרים בעיות של חרדה ודיכאון", אומרת שורק.

לאבחנה זו שותפה גם ד"ר נאוה לויט בן נון, מנהלת מרכז סגול למוח ותודעה במרכז הבינתחומי הרצליה. "ההבדלים האינדיבידואליים של אנשים להתמודד ולהתאושש ממצבי חרדה ודיכאון תלויים ביכולת של אזורי שליטה ובקרה מוחיים שנמצאים בחלקים הקדמיים של המוח להוריד ולווסת את הפעילות באזורים המוחיים המגיבים למצבים קשים", היא אומרת.

וייתכן שהפתרון המסתמן לאושר, אולי אף נצחי, כבר קיים אלפי שנים בתורות הינדיות עתיקות ואינו מיושם במערב. "זה מה שהיוגים בהודו עושים הרבה שנים. יוגי יודע להתרכז ולהוריד את לחץ הדם של עצמו", אומרת שורק. "צריך לשלב את התורה היוגית עם טכנולוגיות חדשות. ביו־פידבק, למשל, זו מערכת שמושיבה אותך במערך שקורא כל הזמן מה אתה עושה במוח ואומר לך מה נכון מבחינתך לעשות. אתה מלמד ככה מישהו לעשות מה שעשה היוגי בהודו לפני 500 שנה, בעזרת טכנולוגיה וללא תרופות".

במרכז סגול מתמקדמים בדיוק בזה. "כל התובנות האלה מתחילות להתחבר יחד למחקר מוחי שעוסק ב־Being־Well, מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית המושגת על ידי אורח חיים בריא, פיתוח מודעות עצמית ועוד", אומרת לויט בן נון. והחזית המדעית הזו טוענת שכדי להרגיש רווחה צריכים לקרות כמה דברים במוח, כמו להביא ליכולת שלו לתחזק רגשות חיוביים לאורך זמן, לגרום למוח להפעיל ולתחזק מעגלים הקשורים לטיפול באחר לנדיבות ולחמלה, להגדיל את היכולות לתחזק התאוששות מהירה ממצבים קשים ולהפעיל מנגנוני ריכוז ותשומת לב.

איך עושים את זה? הפתרון של לויט בן נון מזכיר את זה של שורק ובמרכזו "אימון המוח": "מכיוון שאנחנו יודעים שהמוח פלסטי, יש לנו היכולת לטפח את מצב הרווחה המוחי. אנחנו יכולים לחזק מעגלים מוחיים על ידי תרגולים מוחיים כמו מיינדפולנס, מדיטציה וחשיבה חיובית".