חמישי 23 בנובמבר 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
7 ימים • 03.10.2017
אבא של שב"כ
מסמכים סודיים, שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות", חושפים: לאורך שנים ארוכות פעל השב"כ בחשאי בבתי ספר של המגזר הערבי בישראל - ובשיתוף משרד החינוך הפעיל מנגנון צללים חשאי לסילוק מורים ומנהלים שכונו "פסולים", ולטרפוד מינויי אנשי חינוך, שנחשדו כעוינים למדינה. במקרים רבים, ה"פסולים" אפילו לא ידעו למה פתאום נאסר עליהם להיכנס לכיתה. תחקיר
גיא ליברמן, ליאור אילתי | איור: אופיר בגון

16 באפריל, 1978. אל לשכתו של שר החינוך, זבולון המר, פוסעות כמה דמויות. בודדים בלבד יודעים כי מדובר באנשי שירות הביטחון הכללי, שבאותם הימים עוד רווח כינויו הש"ב או בקיצור "השירות". כשדלת המשרד נסגרת, נותרים בחדר גם מנכ"ל משרד החינוך דאז ויועצו לענייני ערבים של ראש הממשלה מנחם בגין.

 

על חשאיות הפגישה, שעצם קיומה לא נחשף עד היום, ניתן ללמוד מהסיווג "סודי" שמתנוסס בראש מסמך בן שלושה עמודים שהפיץ כמה ימים לאחר מכן ב', ראש האגף לענייני ערבים בשב"כ.

 

מדובר במסמך יוצא דופן, המסכם את תוכן אותו מפגש דיסקרטי. מתועדים בו בכתב, על נייר רשמי של שירות הביטחון הכללי, קווי יסוד מוסכמים לדרך שבה יתקיים מעתה והלאה פיקוח ביטחוני אחר מורים ומנהלים במגזר הערבי – וכיצד יתאפשר לגורמי שב"כ לפעול מאחורי הקלעים לסילוקם של אנשי חינוך, לניהול מדיניות של "שכר ועונש" ואף להיות מעורבים באופן חשאי במכרזים למינוי מנהלי בתי ספר.

 

במשך שנים ארוכות, ימים קדומים בהיסטוריה של מדינת ישראל, זה נשמע כמו אגדה אורבנית; אותם רסיסי מידע בדבר פעילות אנשי שב"כ במערכת החינוך במגזר הערבי - סוכני חרש אלמוניים המעורבים מאחורי הקלעים במינוי ובהרחקת מורים ומנהלים הנחשבים כגורמים עוינים למדינה.

 

בית ספר במגזר הערבי (לבית הספר המצולם אין קשר לכתבה). "ההתערבות גורמת נזק", כתבה שרת החינוך לשעבר אלוני
בית ספר במגזר הערבי (לבית הספר המצולם אין קשר לכתבה). "ההתערבות גורמת נזק", כתבה שרת החינוך לשעבר אלוני

 

רק בתחילת שנות ה־2000 הודו נציגי המדינה כי עובד בכיר במשרד החינוך הוא בעצם איש שב"כ – ועתירה הוגשה לבג"ץ כדי לסלקו משם. אלא שמעבר לכך, לא היה ידוע הרבה על הדרך שבה שירות הביטחון הכללי פועל בחרש במערכת החינוך של המגזר הערבי בישראל, ועל מעורבותו בקבלת החלטות ובאיוש תפקידים שם לאורך שנים ארוכות.

 

עדויות ומסמכים חדשים שנחשפים כעת בידי "ידיעות אחרונות", ובהם תיעודי שב"כ סודיים, שופכים אור על פעילותו של המודיעין הישראלי לאורך שנים במוסדות החינוך הערביים בתחומי המדינה ועל הדרך שבה – בתיאום עם בכירי משרד החינוך - סולקו מאחורי הקלעים או נמנעו מינויים של אנשי חינוך, שנחשדו בכך שהם מהווים סיכון ביטחוני למדינת ישראל, "פסולים" כפי שקראו להם אז. מעורבות השב"כ הגיעה אף למינוי ולפסילה של מנהלי בתי ספר.

 

מהמסמכים עולה כי לאנשי החינוך המסומנים בדרך כלל לא היה מושג לגבי הנסיבות שבגינן מצאו את עצמם בוקר אחד מחוץ למערכת, או לגבי היד הנעלמה שסימנה אותם כ"פסולים".

 

עדויות אחרות שהגיעו לידינו מלמדות על ניסיונות לפעול אף נגד אנשי חינוך מהמגזר הערבי שלא נחשדו באופן ישיר בעוינות למדינה אלא בשל מעשיו של בן משפחה – "פסילה עקיפה", כפי שכינו זאת בשב"כ. "אני שמח שזה עבר מן העולם", אומר לנו היום כרמי גילון, מי שכיהן בעבר כראש השב"כ.

 

פרופ' רמזי סלימאן
פרופ' רמזי סלימאן

 

 

"מנצלים את הקתדרה"

 

מטבע אופייה של מדינה השקועה מראשיתה במאבקי קיום מרים, סומן תחום החינוך ככזה שיש לפקוח עליו עין. שיש לפעול בו בנחישות כדי למנוע את ניצולו להשפעה רעה על הדור הצעיר ולפגיעה במדינה. ואכן, אין מחלוקת שהשב"כ עושה לאורך השנים עבודה חשובה במניעת הסתה וחדירת גורמים עוינים לתחום הזה. ובכל זאת, נוכח העדויות שיוצגו מיד, ניתן לתהות אם במאבק הזה לאורך השנים כל האמצעים היו כשרים.

 

במגזר הערבי רחשו עדויות שונות על פעילותו של השב"כ במערכת החינוך - ומשלב מוקדם למדי.

 

מסמך השב"כ המסדיר את פעילותו במערכת החינוך
מסמך השב"כ המסדיר את פעילותו במערכת החינוך

 

"הסיפור הזה של מעורבות השב"כ במינויים במערכת החינוך היה סוד גלוי בחברה הערבית מאז 48'", אומר עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל ארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. "בתקופת הממשל הצבאי למשל היו ידיעות על מקרים שאנשי הש"ב, ככה קראו לזה אז, היו מעבירים מסרים, כמו 'אם הבן שלך ימשיך להיות מעורב במק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית — ג"ל, ל"א), הוא לא יהיה מורה'. בחברה הישראלית הדברים הללו לא היו ידועים, אבל אצלנו כן. ידענו שיש מי שמפקח על הנושא כל הזמן".

 

לאורך השנים, כאמור, עקב השב"כ מקרוב אחר הנעשה בבתי ספר ערביים בישראל ואחר אנשי חינוך – וכשראה צורך, גם ביקש לפעול בעניין. דוגמה לכך ניתן למצוא במסמכים פנימיים של משרד החינוך שהגיעו אלינו, ושעוסקים למשל בתיכון באום אל־פחם.

 

במארס 1976 שיגר היועץ המשפטי של משרד החינוך מכתב למנכ"ל המשרד דאז, אליעזר שמואלי, שבו התריע מפני "הסתה" בבית הספר. לדבריו, יש להזהיר את המועצה המקומית אום אל־פחם כי אם העניין לא יטופל, "נשקול מתן צו סגירה". המידע בדבר אותה הסתה, כך נכתב, התבסס על מסמך שהגיע משירות הביטחון הכללי.

 

במכתב אחר באותו העניין, שנשלח כשנה לאחר מכן למנכ"ל שמואלי, נכתב כי המצב "עומד בעינו, זולת זה שההתראה לא הועילה". גם מידע זה, כך צוין, הגיע מהשב"כ.

 

שרת החינוך לשעבר, שולמית אלוני
שרת החינוך לשעבר, שולמית אלוני

 

מידע על אנשי חינוך במגזר הערבי זרם ממקורות נוספים. בהתכתבות בין עובדים במשרד ראש הממשלה דווח למשל על התבטאות של מחנך בתיכון בסכנין במהלך אחד השיעורים.

 

"עם מי רוצה סאדאת לכרות שלום, עם בגין הפשיסט, הטרוריסט, אשר ביצע את הטבח בדיר יאסין? עם אחד כזה רוצה סאדאת לכרות ברית שלום?" צוטט המורה. "האם הגיע הזמן לעשות קצת סדר בקרב מורים אלו?" נכתב במסמך שמוען לאנשי שב"כ שונים, ואף אל ראש הממשלה בגין.

 

ד"ר משה שרון, יועצו לענייני ערבים של ראש הממשלה, השיב במסמך שמוען לשב"כ כי "דברי מורה זה הם ביטוי לסימפטום הקיים במערכת חינוך כאשר מורים ערבים מנצלים את הקתדרה כדי להפיץ דעותיהם הפוליטיות, ולחנך ללאומנות... אני מציע לנקוט תקיפות במקרה זה ובמקרים דומים שאנו עוקבים אחריהם".

 

השב"כ לא הסתפק בעדכונים מודיעיניים מהשטח, ולפי עדויות שבידינו פעל לאורך שנים רבות כדי להשפיע בעצמו על המתרחש במערכת החינוך במגזר הערבי. באפריל 1978, במסגרת אותה פגישה בלשכתו של שר החינוך המר, הוא ביקש למסד את יכולתו לפעול מאחורי הקלעים.

 

שר החינוך לשעבר, זבולון המר
שר החינוך לשעבר, זבולון המר

 

עיון במסמך השב"כ הסודי, שמסכם את אותה פגישה, מלמד עד כמה אינטימית הייתה מעורבות השב"כ, או "השירות" כפי שהוא מתואר במסמך, עם עולם החינוך במגזר הערבי.

 

"נציגי השירות העלו את מכלול הנושאים הקשורים למשרד החינוך במגזר הערבי בישראל שלהם השלכה ישירה או עקיפה לעבודת השירות בשטח", נכתב בתחילת המסמך. עם הנושאים שנדונו בישיבה נמנו, בין השאר, מעמדו וחשיבותו של המורה במגזר הערבי, מדיניות פסילות ישירות ועקיפות, מדיניות שכר ועונש, מתן קביעות למורים, מכרזים למינוי מנהלים ועוד.

 

אחרי הפתיחה הכללית עבר המסמך לפסים מעשיים. ראשית, הוא עוסק בפסילה ישירה של אנשי חינוך ערבים מללמד בבתי ספר, כלומר בפסילה הנובעת ממעשי איש החינוך עצמו.

 

עם זה למשרד החינוך אין שום בעיה. "באשר לפסילות ישירות, משרד החינוך יבצע המלצתנו. מנכ"ל משרד החינוך ביקש שנעביר לידיעת משרדו את החומר שבידינו ובו נציין את הסיבה המאשרת את ביצוע הפסילה", נכתב במסמך השב"כ.

 

בכיר משרד החינוך לשעבר, עמנואל קופלביץ
בכיר משרד החינוך לשעבר, עמנואל קופלביץ

 

ומה באשר לפסילות עקיפות, כלומר שלילת משרה ממורה בשל מעשי קרוביו למרות שהוא עצמו לא מעורב בדבר? כאן, משרד החינוך לא שש לשתף פעולה עם השב"כ. "עמדת שר החינוך היא אם אין חומר ביטחוני שלילי על המועמדים להוראה עצמם והמועמד אינו נתון להשפעה שלילית של בני משפחתו הקרובים, יקשה מאוד לפסול את המועמד פסילה עקיפה", נכתב במסמך.

 

הסעיף הבא בנייר המסכם את אותה פגישה מכונה "מדיניות שכר ועונש". נכתב בו כי "משרד החינוך והתרבות ישתדל ללכת לקראת השירות בביצוע המלצותינו בכל הקשור לעידוד מורים חיוביים".

 

עד כמה היה מעורב השב"כ בבתי הספר הערביים מלמד סעיף ג', "מתן קביעות למורים", שממנו עולה כי לפני מתן קביעות למורה במגזר הערבי תתקבל חוות דעתו של השב"כ.

 

לשב"כ, מתברר, הייתה גם מעורבות בוועדות המכרזים למינוי אנשי חינוך. "מקובל על שר החינוך והתרבות", נכתב במסמך, "שאנו נעביר מידע ביטחוני שלילי על מועמדים למשרות מנהלים וסגנים לנציג משרד החינוך בוועדות המכרזים".

 

ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון
ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון

 

הסעיף לפני האחרון במסמך הינו אולי המעניין ביותר. מוסכם בו כי מעין "שתול" מטעם השב"כ יועסק במשרד החינוך. "שר החינוך הציע למנות נציג של השירות כעובד מן המניין באגף לחינוך ערבי במשרד החינוך והתרבות, על מנת שירכז את טיפולי השירות במשרד. העובד יועסק גם בנושאים אחרים הקשורים באגף", נכתב.

 

חלונות גבוהים

 

ההסכמות מרחיקות הלכת הללו לא נותרו על הנייר בלבד. עדויות ומסמכים שהגיעו לידינו מתארים את אופן פעולתו הדיסקרטי של השב"כ במגזר הערבי וחושפים כיצד אנשי חינוך "פסולים" מצאו עצמם לפתע מחוץ למערכת, תוך הסתרת הסיבה האמיתית לסילוקם.

 

מ' (השם המלא שמור במערכת) היה מורה למדעים במועצה המקומית טורעאן שבגליל התחתון. אלא שבשל מידע שהתקבל על אודותיו הוא נפסל על ידי השב"כ, ולמעסיקתו, מועצת טורעאן, נשלחה הודעה מטעם משרד החינוך המטילה וטו על המשך כהונתו כמורה.

 

ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי. "דבר נכון שצריך להיעשות בצורה הגונה ומאוזנת
ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי. "דבר נכון שצריך להיעשות בצורה הגונה ומאוזנת

 

ממסמכים שהגיעו אלינו מאותה עת, נובמבר 1978, מתברר כי בשל מחסור במורים במקצועות המדעיים בכיתות הגבוהות, נעשתה פנייה אל משרד החינוך כדי שישקול בכל זאת את העניין, ומאחורי הקלעים אף התנהל משא ומתן עם השב"כ בסוגיית העסקתו. בסופו של דבר, כך עולה מהמסמכים שבידינו, התקבל אישור השב"כ להמשך העסקתו באופן זמני - וזאת "בהתחשב בטובת התלמידים העומדים להיבחן בבחינות הבגרות הקרובות", ותוך הבהרה שיש לדאוג "שהנדון לא יועסק בהוראה בשנת הלימודים הבאה בשום מקרה".

 

שנה לאחר מכן, כפי שדרש השב"כ, מנע משרד החינוך ממועצת טורעאן את המשך מינויו של מ' כמורה. הסיבה לפסילתו של המורה ומעורבות השב"כ מאחורי הקלעים - הוסתרו. "אין אנו רשאים לציין כנימוק להפסקת עבודתו שהוא נפסל מבחינה ביטחונית", ציין בכיר במשרד החינוך במסמך דיסקרטי העוסק במורה מטורעאן.

 

ובכל זאת, מתברר כי עניינו של המורה מ' הגיע לידיעת תוכנית טלוויזיה של הערוץ הראשון בשם "בין האזרח לרשות". כשבתוכנית ביקשו לברר מידע על אודות המורה שסולק – במשרד החינוך נלחצו. במסמך פנימי של משרד החינוך שעליו חתום עמנואל קופלביץ, ששימש אז כראש האגף לחינוך ותרבות לערבים במשרד, מתוארת אותה השתלשלות יוצאת דופן הנוגעת למורה. "אין לי הצעה כיצד להשיב על נקודה זו למפיק התוכנית", כותב קופלביץ לגורם במשרדו. "לדעתי צריכה להימצא דרך באמצעות הנהלת הטלוויזיה או הנהלת רשות השידור למנוע את העלאת הנושא הזה בתוכנית זו או באיזה תוכנית... אם יש צורך, תוך הפעלת 'חלונות גבוהים'".

 

הנה סיפורו של איש חינוך אחר בשם רמזי סלימאן, שהחל לעבוד כיועץ פסיכולוגי בסמינר למורים בצפון הארץ – אלא שאז התקבלה הוראה ממשרד החינוך שלא להעסיקו.

 

בכיר בסמינר ניסה להיאבק בהחלטה ופנה בעניין אל משרד ראש הממשלה. באוקטובר 1978 החלה התכתבות בעניינו של היועץ הפסיכולוגי בין גורמים בתוך משרד ראש הממשלה, שניסו להבין מדוע נפסל מלכהן בסמינר למורים - ואם ידו של השב"כ משכה בחוטי פיטוריו מאחורי הקלעים.

 

הסוגיה הועברה למשרד החינוך, שפתר את התעלומה. בכיר המשרד קופלביץ הבהיר ללשכת ראש הממשלה כי אכן השב"כ הוא שעומד מאחורי פסילתו של איש החינוך. "באותם הימים התקשר עימנו ד' משירות הביטחון בחיפה ביוזמתו... הוא שאל אם מר רמזי מועסק והודיע שהם מתנגדים להעסקתו", כתב קופלביץ.

 

נציג משרד החינוך המשיך ופירט כי הוא בעצמו יצר קשר עם מנהל הסמינר, ובישר לו כי "אין אנו יכולים לאשר את העסקתו". בהמשך, הוסיף קופלביץ, התקבל מסר שלפיו "ייתכן שהשירות מסיר את התנגדותו, למרות החומר שיש להם נגדו, בגלל התערבות גורמים שונים".

 

היועץ הפסיכולוגי סלימאן הוא היום פרופסור ותיק. בעבר שימש כראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, והיום הוא חוקר במדעי ההתנהגות ובמדעים מדויקים. את אותו מקרה הוא זוכר היטב.

 

"חבר שלי שהיה בנציגות חד"ש בהסתדרות המורים נתן לי מעין עלונים מטעם התנועה וביקש שאחלק למורים. שמתי אותם על השולחן, אפילו לא חילקתי, אבל בגלל השליטה של השב"כ ואווירת החשדנות שהייתה אז – אחד המורים הלך להלשין למנהל. המנהל פחד ודיווח לשב"כ. אחר כך המנהל הסביר לי שהוא לא היה יכול להרשות לעצמו לא לדווח, אחרת מישהו אחר היה מדווח. ככה הגיעה הוראה לפטר אותי ללא דיחוי.

 

"נציג של הסמינר ביקש בכל זאת לאפשר לי ללמד, כי לא היה מורה מחליף. ביקשו שאפגש עם מישהו מהשב"כ, אבל אמרתי שאני לא מוכן, לא עשיתי כלום. בסופו של דבר הייתה פגישה בלעדיי, הצליחו לסדר את זה, ואני המשכתי ללמד.

 

"ההווי אז היה של פחד והלשנות. כל אחד פחד שהשני ילשין עליו, ומי שהלשינו עליו לא קיבל מינוי, לא קיבל עבודה. אנשים חשדו אחד בשני ופחדו לפתוח את הפה בפומבי. לקירות יש אוזניים, זה משפט ששמעתי אז הרבה פעמים.

 

"אני לא היחיד, הרבה עברו דברים דומים. הרבה משבצות במערכת החינוך, נישות של ערבים, מולאו בדמויות מעוררות חמלה ולא מעוררות כבוד. נבחרו אנשי שלומנו".

 

לא היה משא ומתן

 

במשך 16 שנים, עד שנת 1987, כיהן קופלביץ כממונה על האגף לחינוך ותרבות לערבים במשרד החינוך. אנחנו פוגשים אותו בביתו בירושלים. "כל העסק הזה עבד בתנאים קשים מאוד", נזכר קופלביץ ומתאר בפנינו כיצד התנהלה שיטת הפסילות של השב"כ מאחורי הקלעים.

 

"אחרי הפגישה הפורמלית בין משרד החינוך לבין שירות הביטחון (בלשכת השר המר ב־1978 – ג"ל, ל"א), העניינים שלא היו על השולחן עכשיו כבר היו רשמיים. כאשר מורה מהמגזר הערבי נפסל מטעמים ביטחוניים, במשרד החינוך לא אמרו לו שהוא פוטר או שלא התקבל בגלל בעיות ביטחוניות".

 

שירות הביטחון הכללי אמרו לך למשל לא להעסיק מורה איקס?

 

"כן. בעל פה בלבד".

 

ואז לא היית מקבל את אותו אדם לתפקיד?

 

"כן".

 

אותו אדם לא שאל למה הוא לא התקבל?

 

"היו פה שני ערוצים, רשמי ולא רשמי. בערוץ הרשמי המורה קיבל בשורה, והיא הייתה שונה בין אדם לאדם. בערוץ הלא רשמי היה מישהו שרמז לאותו אדם שהוא נפסל".

 

היה סוג של משא ומתן או שהשב"כ אמר את המילה האחרונה?

 

"היה סוג של מגע, היו מקרים שפסלו לי מועמד ואני אמרתי: רגע, רגע למה? משא ומתן לא היה. אני לא התערבתי בשיקולים שלהם אף פעם. הם לא הסבירו למה הם פסלו מורה.

 

"יש פה שני אינטרסים שלפעמים מגיעים לידי סתירה. מצד אחד האינטרס ששירות הביטחון ממונה עליו שלא לתת לאנשים שפועלים לרעת המדינה להכניס רגל למוסדות רשמיים או למוסדות חינוך. אף אחד מאיתנו לא רוצה את זה. מצד שני האינטרס החינוכי שאנחנו רוצים שילדים ערבים יקבלו את החינוך הטוב ביותר שאפשר, וזה כולל את המורים הטובים ביותר. במקרים רבים מאוד באוכלוסייה הערבית, לטובים ביותר מבחינה השכלתית, מנהיגותית, יש גם נטיות אנטי־ישראליות".

 

"כל ההתעסקות הזאת, פסילה־לא פסילה, כל זה התבטא במיוחד בתחום של מינוי מנהלי בית ספר", מוסיף קופלביץ. "היו מקרים בודדים שהאנשים הטובים ביותר לניהול לא היו מקובלים על השירות, ואז נאלצתי לקבל איש חינוך בדרגה שנייה - מפני שמי שהיה בעיניי המועמד המתאים ביותר לא היה יכול להתקבל כי הוא נפסל".

 

"תחושה של ניכור"

 

"הפסולים" בדרך כלל לא ידעו מדוע נפלטו מהמערכת, ובכל זאת היו כאלו שהתעקשו ושאלו שאלות. אחד מהם הוא עווד עבדאלפתאח חוסיין, תושב הצפון.

 

בשנות ה־80 החל לעבוד כמורה לאנגלית בכפר עראבה שבגליל, אלא שאז פוטר, לדבריו, לטובת אדם שאפילו לא היה לו תואר באנגלית. 15 שנה אחר כך ניסה שוב לעבוד כמורה – ואף נרשם לתוכנית של משרד החינוך להכשרת מורים, שהבטיחה תעסוקה למתאימים. חוסיין סיים את ההכשרה, ובכל זאת היה לדבריו היחיד מבין עשרות מסיימי הקורס שלא זכה למשרה.

 

בעקבות כך, עתר בשנת 1996 חוסיין לבג"ץ, תוך שהוא מציין את חשדו כי השב"כ הוא שמונע את העסקתו בשל דעותיו הפוליטיות והשתייכותו לתנועת "בני הכפר". "במהלך השנים נחקרתי ונעצרתי כמה פעמים על ידי השב"כ אבל מעולם לא הואשמתי בבית משפט", סיפר לנו לאחרונה.

 

פרוטוקול דיון שהתקיים באותם ימים במשרד החינוך בעניינו של חוסיין והגיע לידינו מגלה מדוע נחסמה דרכו של המורה לאנגלית. בפני המורה צוטטו אמירות שלו שבהן תקף את המדינה, והוזכרו פגישות שלו עם נציגי הג'יהאד וחמאס. "יש חשש שמא אתה רוצה להשפיע על תלמידים ולעשות נפשות לרעיונות שלך", אמר לו מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני.

 

"מדהים. האם כך מתעניינים בכל מורה?" החזיר עורך דינו של המורה, ובהמשך ציין כי "הרושם שלי הוא שהשיטה היא של השב"כ".

 

"טוב שיש מי שאוסף חומר", השיב לו שושני, "לשב"כ יש תפקיד חשוב כאן. תפקידי לראות שלא ייגרם עוול לאף אחד... אנחנו לא נגד מורים קיצוניים במערכת בכל הנוגע לחינוך אלא לאנשים קיצוניים בקשר לנאמנות למדינת ישראל".

 

בסופו של דבר, לבקשת הצדדים, נמחקה העתירה. למרות שנפתחה בפניו הדלת לחזור ללמד – חוסיין החליט לוותר. "זו הייתה פגיעה גדולה", הוא מסביר השבוע. "לא קל כשמפטרים אותך ואז אתה הולך לעבוד בבניין. הרגשתי תחושה של ניכור עמוק, כאילו אני לא שייך למקום".

 

ד"ר שושני השבוע: "השימוע נערך כדת וכדין, וההחלטה התבססה על מה שאמר והשמיע בשימוע. צריך לראות את הציטוטים בהקשר הכללי של הנאמר בשימוע".

 

"היה ידוע שלשירות יש יד ורגל, ואני אומר את זה בעדינות, במינוי משרות הוראה", אומר ח"כ יעקב פרי, שכיהן כראש השב"כ בין 1988 ל־1995.

 

"ההחלטות בעשרות השנים הראשונות לקיומה של המדינה היו מוצדקות. פיקוח על אוכלוסיות שיכולות להוות סיכון ביטחוני, בפועל הוא דבר נכון שצריך להיעשות בצורה הגונה ומאוזנת - וככל שהשנים חולפות הוא נעשה בצורה יותר שקופה.

 

"עד כמה שאני זוכר, לא פסלו אדם בגלל שהוא השתייך לתנועה מסוימת אלא פסלו אדם אם הדעות שהוא הביע או הפעילות היו כאלה שלפי דעת השירות היו עלולות להזיק".

 

במהלך כהונתו נאלץ פרי להתמודד עם ביקורת שהחלה לעלות נגד פעילות השב"כ במשרד החינוך. הוא אף קיים דיון בהשתתפות שרת החינוך דאז שולמית אלוני.

 

"בהיותי שרת החינוך התערבות זו מאוד לא נראתה לי. ימי הממשל הצבאי בישראל עברו זה כבר", כתבה על כך אלוני בשנת 2001. אלוני התייחסה באותו מסמך אל אותה פגישה עם ראש השב"כ פרי. "העליתי לא רק את הפגיעה בזכויות האזרח, אלא בנוסף ציינתי כי יש לתת את הדעת על הנזק העצום שנגרם על ידי ההתערבות כגון סכסוך בין חמולות, בחירת מנהלים שאינם מוכשרים אך נאמנים (למי?) ומורים מפוחדים שמעמדם מתערער".

 

בעקבות הפגישה, כתבה אלוני, "קיבלתי את הרושם שהשב"כ מצא עניינים חשובים יותר ופוגעים פחות בזכויות אזרחי ישראל הערבים וכי ההתערבות הבוטה במינוי מנהלים ובהטיית מכרזים (בלא הסבר ובלא הודעה מוקדמת או מאוחרת) באה לקיצה... כל כך שוכנעתי כי הדבר בא על פתרונו שבהמשך עבודתי לא עסקתי בנושא יותר. ייתכן שהייתה זו רשלנות מצידי או אולי תמימות".

 

גם כרמי גילון, מחליפו של פרי בראשות השב"כ, מספר על טענות קשות נגד פעילות הארגון במערכת החינוך. לדבריו, שר החינוך בתקופתו, ד"ר אמנון רובינשטיין, ביקש ממנו לבטל את משרתו של איש השב"כ במשרד החינוך - והוא פנה בעניין לראש הממשלה דאז, יצחק רבין. "התחלנו בבדיקה כדי להכין נייר עמדה מגובש מתוך מהלך להפסיק את זה, רבין נתן את ברכתו לעניין הבדיקה", הוא מגלה ומעריך כי רצח רבין עצר את המהלך.

 

לדעת גילון, ההחלטה על הפעלת איש שב"כ בתוך משרד החינוך לא הייתה בהכרח רעה. "אני מניח שעד אז משרד החינוך היה שולח מכתב לשב"כ ובו היה כתוב לדוגמה: 'אחמד מועמד להיות מורה בטירה', והשב"כ היה עונה כן או לא ולהפך. זה היה מהלך שנועד ליצור הידברות ולא לתת זכות וטו לשב"כ. הדברים האלה היו רגישים והתנהלו בפחות רגישות עד 78'".

 

אנחנו שואלים כמה מקרים של פסילות מורים הגיעו לשולחנו.

 

"מעט מאוד מקרים הגיעו לידי", משיב גילון. "אני זוכר מקרים שהגיעו להכרעה בין טובת מערכת החינוך אל מול הדרישות הביטחוניות ואז אתה מחליט אם כן או לא. אתה מסתכל על תמונת המצב ממבט־על. מה זה יעזור שתפסול את כל המורים באום אל־פחם ותשאיר את כל הילדים בלי בית ספר?"

 

ובכל זאת, יעבור עוד עשור עד שמשרת איש השב"כ במשרד החינוך תתבטל באופן רשמי. רק בשנת 2004, בעקבות מידע שהצטבר במרכז עדאלה - בעיקר בעניין נציג השב"כ במשרד החינוך, הוגש בג"ץ נגד משרד החינוך, השב"כ ומשרד ראש הממשלה. מרכז עדאלה עתר להפסקת מעורבות השב"כ בתהליכי מינויי אנשי חינוך במגזר הערבי. לעתירה צורפו מכתבים משלושה שרי חינוך לשעבר, שצידדו בסילוק איש השב"כ ממשרד החינוך. "סברתי כי אין עוד מקום לחוות דעת ביטחוניות לגבי מועמדים ערבים להוראה, אך לא עלה בידי לבטל נוהג קיים... בתקופתי לא הייתה שום פסילה ביטחונית", ציין אמנון רובינשטיין. "עמדתי היא שמעורבת השב"כ במשרד החינוך היא פסולה, ועל כן היא צריכה להתבטל", כתב יוסי שריד.

 

אלא שסוגיית פעילות השב"כ במערכת החינוך מעולם לא הגיעה לכדי בירור בבית המשפט. בתשובתה לבג"ץ השיבה המדינה כי במסגרת רפורמת ועדת דוברת, שגובשה באותה עת ועסקה ברה־ארגון כולל במערכת החינוך, הוחלט בכל מקרה לבטל את משרת סגן הממונה על האגף לחינוך ערבי – כלומר, את המשרה שבה כיהן נציג השב"כ. הודעת המדינה ייתרה את המשך ההתדיינות בעתירה, ולמעשה מנעה את המשך העיסוק בסוגיה.

 

"באותה תקופה משרד החינוך הודה בפעם הראשונה שהמשרה הזאת קיימת", אומר חבר ועדת דוברת אז, פרופ' אסמעיל אבו סעד,

 

"עד אז זה היה סוד כמוס. בוועדת דוברת זה עלה לדיון, והחברים אמרו שצריך להפסיק עם התפקיד הזה באופן בהול. אנחנו עדיין חיים במדינה דמוקרטית, ואם מישהו עשה עבירה פלילית או ביטחונית - יש משטרה או חוק בשביל זה. אסור שזה יהיה חלק ממנגנון מערכת החינוך". •

 

 


פרסום ראשון: 03.10.17 , 21:02