הפתעה רעה לישראל

זה לא סוד, שהקריקטורה בתקשורת הערבית שווה לפחות עשרה מאמרי דעה, ויותר מחמשת אלפים מילים. מאז האביב הערבי, ציירי הקריקטורות פיתחו שיטות עוקפות צנזורה, ויוצא שרק לעיתים נדירות פוסלים או משליכים את עבודותיהם לפח. מי שפותחים את הבוקר עם הכותבים המעולים של עיתון "אל־חיאת", למשל, או בהצצה לאתר החדשות של אל־ג'זירה, מכירים את ההמלצה לחפש קודם כל את הקריקטורה, כדי לזהות מה באמת חושבים בשכונה שלנו.

אומיה ג'וחא היא הקריקטוריסטית הראשונה (והאישה היחידה) בתקשורת הערבית, ועטורת פרסים. נולדה וחיה במחנה פליטים בעזה, אלמנה פעמיים (בעלה הראשון חוסל, השני נפצע ב"תאונת עבודה", וישראל מנעה ממנו לצאת לטיפול רפואי). ג'וחא, שחותמת בציור המפתח — סמל זכות השיבה — מלווה את מאמצי הפיוס בתוך המחנה הפלסטיני בקריצה יומית שמתפרסמת בגדה וגם בעזה, וחשוב לה להשמיע מגוון של קולות.

אחרי לגלוג ארסי לחיבוק "ההיסטורי" שהעניק ראש ממשלת רמאללה, "הפקיד", למנהיג חמאס שמצויר כמו תינוק — מן גרסה מתונה של חמאס שכביכול נולדה כתוצאה מ"אונס הפיוס" שנכפה על אבו־מאזן — ג'וחא מתעקשת לפוגג אשליות: היא מציירת כלה פלסטינית חסודה, לפי המסורת, בכיסוי ראש מלא. כשהחתן הנרגש בא להסיר את הרעלה האטומה, הוא מתפלץ לגלות שמכרו לו סחורה פגומה: הכלה המכוערת להבעית חושפת תווי פנים מאיימים ושיניים חדות, מסוכנות. ואם לא די בכל אלה, בת הזוג לא מהססת לשלוף נשק "להגנה עצמית" בליל הכלולות.

משלחת פת"ח תצא מחרתיים למטה המודיעין בקהיר, להתיישב לשולחן העבודה השחורה מול משלחת חמאס. במשלחת מרמאללה דמויות מוכרות, בהם ג'יבריל רג'וב, עזאם אל־אחמד וראוחי פתוח. אתמול התברר שחמאס מתעקש להביא מולם את סאלח אל־עארורי, ששמו נקשר לשרשרת פיגועים בגדה ולחטיפת ישראלים. נדמה לי שלא צריך להסביר מי הכלה המסוכנת. האחריות עוברת עכשיו לידי גנרל חאלד פאוזי, ראש המודיעין המצרי. הוא זה שיתרוצץ בין החדרים, יחפש נוסחאות אמצע, כדי להבטיח שהפיוס לא יקרוס.

האמת היא, שלאף אחד מהצדדים המעורבים בעניין, אין אינטרס אמיתי ללכד את המחנה הפלסטיני. אבו־מאזן לא טיפש, והוא דואג לשגר את המשלחת שלו עם הנחיה חד־משמעית לא לוותר בעניין איסוף הנשקים בעזה "כי לא אסכים למודל חיזבאללה". בצד של חמאס חושדים במתווך המצרי, שהוא לוחץ על הפיוס רק כדי למנוע הסתננויות של גורמי טרור והברחת נשק לסיני. לא במקרה, דוברי חמאס מודיעים עכשיו על התקרבות מול איראן. אין רמז עבה יותר לכך שיש עוד אופציה שספקי הנשק בטהרן לא נרדמים בשמירה. יחיא סינוואר, המזכ"ל החדש של חמאס בעזה, אמנם נשבע לשבור את המפרקת לכל מי שיפריע לפיוס, אבל נראה אותו מטפל באיסוף הנשק ונוגע ב־40 אלף חברי הזרוע הצבאית של חמאס ובחמושי ארגון הג'יהאד האיסלאמי.

הנשיא א־סיסי וראש המודיעין שלו נערכים לבלום תרחישי קריסה. זו תהיה הפתעה רעה מאוד לישראל, אם ראש המודיעין המצרי יצליח להשיג הסכם פיוס. השאלה, עד כמה ישראל נמצאת בתוך התמונה, ומה עומק העדכונים שיגיעו מקהיר? הנה עוד קריקטורה ספקנית מבית היוצר של אומיה ג'וחא: על ענף עץ אחד יושבים נתניהו וא־סיסי, כאילו משתעשעים, עד שהנשיא המצרי מנסר את הענף שמתחת לנתניהו — ושניהם נופלים לתהום. על הענף ממול יושבים אבו־מאזן וסינוואר, המפויסים, ומזכ"ל חמאס מנסר את הענף כדי למוטט את אבו־מאזן. הרביעייה הזאת צונחת על ראשיהם של שני מיליון פלסטינים אומללים, מובטלים, גם אצלם לא מוצאים שביב של תקווה.