איש המרתון

לאחר שנים של נפילות, ג'ייק ג'ילנהול מוכיח שוב שהוא שחקן גדול. הוא מגלם עכשיו את ג'ף באומן, הצעיר שנעשה לאייקון לאומי, לאחר שנתפס במצלמות כשהוא מובל פצוע קשה מזירת הפיגוע במרתון של בוסטון 2013. באומן כתב ספר אוטוביוגרפי שתיאר כיצד השתקם והבמאי דיוויד גורדון גרין הפך אותו לדרמה מעולה. במקום לעשות עוד סרט בנאלי על נכה המשקם את עצמו כנגד כל הסיכויים, גרין יצר סיפור אינטימי על טראומה המעצבת מחדש את אישיותו של הגיבור, שאיבד את שתי רגליו.

ביום המרתון הגורלי, ג'ף באומן היה בן 27. צעיר ילדותי, חסר אחריות, שעבד בחנות סיטונאית גדולה ואהב להשתכר עם חברים בבר המקומי. ג'ף רצה לזכות בחזרה בליבה של ארין (טטיאנה מסלאני), שעזבה אותו. ארין השתתפה במרוץ של בוסטון ולכן ג'ף ביקש להמתין לה בקו הגמר. כך הבחין באחד המפגעים, שהניחו את מטעני החבלה.

שלא כמו 'הגיבורים של בוסטון', שנעשה בשנה שעברה עם מרק וולברג ועסק בפיגוע עצמו ובמצוד אחרי הטרוריסטים – התסריט האינטליגנטי של ג'ון פולונו מותיר את השתלשלות האירועים הללו ברקע. פולונו וגרין מעדיפים להתמקד בג'ף ובהשפעת האסון עליו, על הסובבים אותו ועל ארין שחזרה להיות לצידו. הבימוי המאופק של גרין רחוק מלהיות מניפולטיבי, כמו שסרטים "המבוססים על סיפור אמיתי" נוטים להיות.

כוחו הוא בפרטים הקטנים ובניואנסים הדקים. אלה מעניקים נפח לדמויות ומשמעות לסצנות המתארות את שובו הביתה למציאות היומיומית. מי שכועס על הנכים החוסמים את הצמתים, שיבוא לראות את השגרה הבלתי נתפסת של חייו החדשים. ג'ייק ג'ילנהול מצוין בתפקיד הראשי. ללא מניירות רהבתניות, בלי ליפול למלכודות רגשניות, הוא מעצב את ג'ף באומן בעוצמה רגשית נדירה. בטח יהיה מועמד על כך לאוסקר.